מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
בריטניה נגררה לפרישה מהאיחוד האירופאי
הבריטים נגררו למשאל עם הזוי על יציאה מהאיחוד האירופאי. רבים דורשים משאל עם חדש
מאת: דוד סנדובסקי
מנהיגות פגומה שצריכה לרדת מבימת ההיסטוריה, הן של דויד קאמרון השמרן שבשלטון והן של ג'רמי קורבין הקיצוני מהלייבור באופוזיציה – הביאו את בריטניה לשוקת שבורה. הם נבהלו מבוריס ג'ונסון הפרוע תואם דונאלד טרמפ ומנייג'ל פראג' שהמציא את מפלגת "העצמאות" הבריטית ונגררו למשאל עם הזוי על יציאה מהאיחוד האירופאי. זה עשוי להוביל לפירוק "בריטניה הגדולה" ששרדה לאחר פירוק האימפריה – אם אכן תפרושנה ממנה סקוטלנד וצפון אירלנד. מיליוני בריטים ובעיקר לונדונים דורשים משאל עם חדש. המנהיגים הנמהרים והנואלים שצעדו והובילו בדרך האיוולת – יסולקו.
בית המלוכה שלא נקט עמדה – ישרוד.
בריטניה הובלה למשאל-עם על יציאה מהאיחוד האירופאי בעיקר בשל דינמיקת הפופוליזם הדמגוגית שנוגעת לעיסוק הציבורי בזרם הפליטים שחודר לאירופה מארצות האסלאם הערביות המתפרקות.
גם פגיעה ביצרנות הבריטית בתעשיות, בחקלאות ובדייג הביאה מיליונים בפריפריות ובגילאים הגבוהים לתמוך באופן מאסיבי בעזיבה.
דברים אלה יכולים היו להיות מתוקנים במו"מ עם האיחוד האירופאי ללא פרישה ממנו. האיחוד האירופאי הוכיח גמישות בכל הנוגע להתמודדות עם המשברים הכלכליים ביוון ובקפריסין ויש לו יכולת לפתור בעיות בדרך הפשרה.
צריך גם לזכור שבריטניה, באמצעות בית המלוכה שלה, עומדת בראש "חבר העמים הבריטי", שבו מאוגדות מעל חמישים מדינות – באסיה, באפריקה ובאוסטרליה ובנוסף קיימות גם טריטוריות קטנות בחלקי עולם אחרים, כמו באוקיינוס השקט, בקריביים ובדרום אמריקה שהן בריבונות בריטית. מדובר במורשת האימפריה הבריטית הגדולה שהתפוגגה לאחר מלחמת העולם השנייה כתוצאה מתהליכי הדה-קולוניזציה. יוצאי חבר העמים הבריטי שעוזבים את ארצותיהם ומגיעים לבריטניה יכולים להתאזרח בה. תהליכים אלה התרחשו כבר בעבר והביאו לשינוי אוכלוסיית בריטניה וגיוונה במיליוני הודים ופקיסטנים מתת היבשת ההודית. גם אחרים מאפריקה ואסיה בעיקר. סאדיק-חאן ראש עיריית לונדון החדש הוא צאצא של מהגרים מפקיסטן שגדל והתחנך בבריטניה ושמחזיק בערכי המורשת הבריטית.
זה מכבר הפכה בריטניה לחברה פלורליסטית הטרוגנית ורב תרבותית ודתית, שקלטה גם הינדים מהודו וכן מוסלמים רבים – לא רק מפקיסטן.
לבריטניה יחסים הדוקים עם המדינות האנגלו-סכסיות בחבר העמים הבריטי. בדומיניונים: אוסטרליה, ניו-זילנד וקנדה – מלכת בריטניה משמשת כ"ראשת-המדינה הייצוגית". מדינת אלה ביחד עם בריטניה וארה"ב משתפות פעולה במערכת המודיעין הגלובלית של רשת מחשבי העל "אשלון" – המופעלת על ידי העולם האנגלו-סכסי.
מודגש, שגם ישראל תוכל להצטרף לחבר העמים הבריטי, כאשר יושג הסדר שלום עם הפלסטינים. זאת בשל היות "ארץ ישראל המנדטורית" – במנדט בריטי במשך 30 שנה לפי החלטת חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם השניה בין השנים 1918-1948. טוב תעשה ישראל אם תצטרף לארגון בינלאומי חשוב זה שהוא הטרוגני, פלורליסטי ורב-תרבותי, ותצא מבידודה המדיני בעיקר בעולם השלישי של המדינות הבלתי מזדהות – הנטרליסטיות.
הדמגוגיה הפופוליסטית סביב החשש מקביעת מכסות מהגרים לבריטים לפי "אמנת שנגן" של האיחוד האירופאי – לגבי קליטת פליטים מוסלמים, ערבים ואפריקאים – ליבו את הפחד אצל שכבות בריטיות עממיות במעמדות הבינוניים-נמוכים לבנים ואצל דור הבייבי-בומרס שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה. הפאניקה לא הייתה מוצדקת בשל העובדה שבריטניה יכולה הייתה להטיל וטו על כך בתאום והסכמה עם מוסדות האיחוד האירופאי, כמו שעושה פולין בראשות קצ'ינסקי וכן הונגריה במנהיגות אורבן.
ההיסטריה, הפאניקה וההפחדה שלובו על ידי אלמנטים קיצוניים לאומניים, גזעניים וקסנופוביים שונאי זרים בחברה הבריטית הביאו לתוצאות משאל העם. בריטניה היא כבר מזמן מדינה רב-גזעית, רב-אתנית ורב-דתית בגלל זרימת אוכלוסיות מדינות חבר העמים הבריטי אליה. דבר זה מפחיד שכבות לבנים ברובדי הביניים הנמוכים כמו בארה"ב, שבה הם תומכים בדונאלד טרמפ – כך שלא היה יסוד רציונאלי להסתה ולהפחדה.
יש לקוות שהלחץ הגדול של האוכלוסייה הצעירה ותושבי לונדון להישאר באיחוד – יביא למשאל עם נוסף בתנאים חדשים, תוך התגמשות האיחוד האירופאי מול בריטניה, בכל הנוגע לקליטת "פליטים" ולהסדרים שיבטיחו חיזוק היצרנות הבריטית בפריפריות התעשייתיות וכן חיזוק החקלאות והדייג. בסופו של דבר יגבר ההגיון על הרגשות בקרב העם הבריטי ומנהיגותו, והם יישארו באיחוד האירופאי עם דרגות חופש גדולות יותר. דבר זה יביא להישארות סקוטלנד, וולש וצפון אירלנד במסגרת בריטניה הגדולה. זאת אמורה להפוך לפדרטיבית במסגרת האיחוד האירופאי. צריך לציין שזאת המגמה גם במדינות אירופאיות אחרות החברות באיחוד האירופאי.
העולם צועד ל"ממשל עולמי" דמוקרטי כרובד-על, מעל התארגנויות אזוריות שכוללות מדינות פדרטיביות וקנטונאליות. הדבר דרוש כדי לשמור על יציבות ואיזונים ובלמים בעולם שבו פתרון משותף של הבעיות הכלכליות-חברתיות, הביטחון הסוציאלי של בני הגיל השלישי והרביעי, וכן הגנת הסביבה – הופכות לקרדינאליות.
אין ספק שיש למתן בהרבה את השיטה הכלכלית של הקפיטליזם הניאו-ליברלי הגלובלי הליברטני, הלא חברתי, השולט בכלכלה העולמית המכוונת ומהונדסת ב"רוח דאבוס". יש להפוך את השיטה לחברתית, קהילתית ואנושית יותר. לשים דגש על סביבתיות מקיימת, ולפתח את הקואופרציה ככלי כלכלי חברתי מרכזי.
לאור לקחי בריטניה יש לשנות את דיסקט המחשבה והתודעה בעולם, ולהבין שיש לדאוג באופן ייחודי, ספציפי, מוכוון ובהעדפה מתקנת בדיור, תעסוקה, הכשרה מקצועית, ביטחון סוציאלי לציבור הילידים הרב-דוריים בכל אחת מהמדינות. זאת בשל העובדה שהם מהווים את ליבת החברות במדינותיהם. יש לשמרם ולמנוע הגירתם המאסיבית למדינות אחרות. הגירה כזאת יוצרת ואקומים, שאליהם חודרים המהגרים מארצות אחרות שזה מקרוב באו. זה מערער את היציבות, הסולידריות והלכידות של החברות במדינות השונות ויש למנוע זאת.
תגיות: בריטניה, האיחוד האירופאי, מדינת-רווחה, משאל-עם, ניאו ליברליזם, פליטים
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
3 ביולי, 2016 בשעה 1:23
אני שומעת לאחרונה רבות, בואריאציות כאלה ואחרונות, על:
"העולם צועד ל"ממשל עולמי" דמוקרטי כרובד-על, מעל התארגנויות אזוריות שכוללות מדינות פדרטיביות וקנטונאליות. הדבר דרוש כדי לשמור על יציבות ואיזונים ובלמים בעולם שבו פתרון משותף של הבעיות הכלכליות-חברתיות, הביטחון הסוציאלי של בני הגיל השלישי והרביעי, וכן הגנת הסביבה – הופכות לקרדינאליות".
מתאים לי.
אבל הברונים הנוכחיים שמנהלים את העולם – ההון התאגידי (והממשלות הכפופות לו) – הרי לא יוותר בקלות.
הוא יקנה, אם צריך, גם ממשלות לאומניות.
הוא יחרחר ריב ולכן,
באופן שנראה פרדוכסאלי, מתאים לו אפילו לממן את קולות דורשי יציאתה של בריטניה מהאיחוד.
זה לא שיש שם בחוץ איזה חלקה נטושה שאפשר לארגן אותה באופן רציונלי.
העולם לא "צועד לממשל עולמי" הוא כבר שם. המקום של הממשל העולמי כבר תפוס.
איך הופכים את הממשל הזה לדמוקרטי זו השאלה – מה הפרקטיקה?
איך מונעים מרחצי דמים בדרך?
האם יתכן לדלג על בסיס דמוקרטי מקומי בדרך לממשל עולמי דמוקרטי?
האם יכול להתקיים ממשל כזה ללא בסיסים דמוקרטיים מקומיים? איך משמרים את ההבדלים התרבותיים/לשוניים?
איך עושים את זה ?
מה פרוש העולם צועד?
האמת – םחד אלוהים. מליונים רבים קולטים ש"משהו לא עובד". הם פורקים זעמם בעיקר על מה שמצוי קרוב לידם הקצרה.
זהו מצב אידיאלי לאומני המניפולציה.
התחושה הברורה של המשבר וחוסר האונים מולו – מחלחלים לכל הרבדים של החיים. יותר ויותר אנשים מוכנים לדרוך אחד על השני כדי "להציל" משהו. בינתיים זה משרת את משטר ההון הגלובלי.
המחשה קרובה נמצאת במושג שנקרא התחדשות עירונית. כפי שהוא מתנהל זהו פרויקט קלאסי של ההון.
אבל אולי מתחיל פה משהו ששווה מאמר.
אעצור כאן.
נראה. בלי נדר.
3 ביולי, 2016 בשעה 13:41
זה לא "העולם צועד",אלא משטר הון גלובלי
זה לא "העולם צועד",אלא משטר הון גלובלי,שקונה את האליטות הלאומיות,ומשעבד אותם להתעשרותו הפרועה,דרך הסכמי תאגיד-מדינה עליהם מדבר רבות ידידנט אמנון פורטוגלי שהוא בין הבודדים הקורעים חלון לעולם מבעית שבו פלוטוקראטייה גלובלית תשלוט ותבזוז את העמים ואת משאבי כדור הארץ.
יש משהו חיובי מאד בברקזיט שבו מיליונים קוראים תגר על אוליגרכיה אכזרית וחסרת רסן.
4 ביולי, 2016 בשעה 19:03
האיחוד יקרוס אם הוא ימשיך להיות גן עדן לבנקאים ותאגידים ומדרון חלקלק אל העוני ל-99% מאזרחיו/תושביו.
לא צריך להיבהל מהפרישה של בריטניה צריך להבין שצריך כיוון חדש לאיחוד כזה שבריטניה תשמח לחזור ולהצטרף אליו.