לא רק הצבעה לאומנית: על הקשר בין הברקזיט למחאה נגד תאגידים

ההתנגדות להסכם הסחר TTIP היתה חלק מרכזי בהנעת הברקזיט, ויש להבין את ההצבעה גם כניצחון של הפעולה נגד הגלובליזציה הכלכלית ובייחוד התאגידים האמריקאים. אז למה התקשורת הישראלית לא יודעת לספר לכם על כך?

מאת: אורלי בנימין

כשהתנהלה בישראל מחאת הגז נגד הרווחים שהתאגיד נובל אנרג'י עומד להשיג באמצעות המתווה שהוצע אז, קשה היה למצוא מי שיסביר את מה שמתרחש במונחים של גלובליזציה. השיטה הכלכלית שאיפשרה לישראל להקצות רמת רווחים כלכליים גבוהה כל כך לתאגידים לא היתה חלק מהדיון ואף לא מהמחאה. הסדר המשפטי המקומי שאיפשר העברת רווחים כזו ושיכול היה אפילו לקבל את מתווה הגז במלואו – אלמלא הגישה החזירית שרצתה להבטיח את אותה רווחיות לאורך שנים – לא נראה משונה לאף אחד, וההשתלטות של השיטה התאגידית על מערכת המשפט המקומית לא דוברה. יתר על כן, כשהתפרסם לאחרונה המחקר שערכה קרן המטבע העולמית על פיו שיטת הריסון התקציבי נכשלה ביצירת צמיחה והיא מצליחה לייצר רק אי-שוויון וקיטוב, לא נדון העודף שמחזיקה מדינת ישראל (עודף כה הכרחי לקצבאות, לשירותי הבריאות, החינוך והרווחה ולעובדים) במונחים של גלובליזציה, או של סדר משפטי מכוון לרווחיות תאגידים.

באותו אופן, משאל העם שנערך בבריטניה וההחלטה על הברקזיט מתוארים במונחים של עליית כוחות לאומניים ושנאה לפליטים, תוך התעלמות מוחלטת מהאפשרות להבין את מה שמתרחש במונחים של גלובליזציה. השיטה הכלכלית שאיפשרה לאיחוד האירופי לפעול להרמוניזציה בין השיטה המשפטית באירופה לבין השיטה המשפטית בארצות הברית, לא נדונה ולא הופיעה כמעט על שום במה. משמעויות השינויים המשפטיים שעמדו להתחולל אלמלא הברקזיט נהנות מהשתקה סוחפת בבריטניה, וגם בישראל.

מסקנה: גם התקשורת הישראלית וגם התקשורת הבריטית עסוקות בהשתקת עומק של הגלובליזציה כסדר משפטי המחויב לרווחיות תאגידים ויותר מכך, עסוקות בלהשתיק מחאה פוליטית העוסקת בהתנגדות להשתלטות השיטה המשפטית האמורה; אך למרות השתקה זו ניתן היה לאתר ברחבי הרשת את הדי ההתנגדות הפוליטית להסדר הסחר שהיה בשלבי ניסוח בשנים האחרונות בין האיחוד האירופי לבין ארצות הברית, הסדר המכונה TTIP. בכדי לנסות ולהפר את ההשתקה בכל הנוגע לסיקור התהליכים הפוליטיים-משפטיים באנגליה ובישראל, אני רוצה להציג כאן קצת מידע על הסכם הסחר הזה ולחשוף את האפשרות שבעצם הברקזיט לא היה רק הצבעה לאומנית – היו שם גם קולות פוליטיים מושכלים ביותר שמסרבים לאורך שנים לשתף פעולה עם מצג השווא של הממסד הפוליטי (שמרנים ולייבור כאחד), ומזהירים מפני מהותו של האיחוד כמכשיר הפצה וקידום השיטה המשפטית המכוונת אך ורק להבטחת רווחיותם של תאגידים אמריקאים (טוב, לא רק אמריקאים).

מסביר ג'ון הילארי במאמר דעה ב״אינדיפנדנט״, שהופיע מיד לאחר פרסום תוצאות הברקזיט:

״מאז אימוץ אג'נדת ליסבון בשנת 2000, האיחוד האירופי לקח על עצמו תוכנית קיצונית ביותר לקידום של ניאו-ליברליזם באמצעות הסכמי סחר, כשבראש מעייניו קידום הרווחיות התאגידית על חשבון העובדים, החברה והסביבה. בהסכם הסחר TTIP (Transatlantic Trade and Investment Partnership) בין האיחוד האירופי וארצות הברית, ביורוקרטים שלא נבחרו בשום צורה נושאים ונותנים על נושאים קריטיים ביותר לסדר הפוליטי-כלכלי. האופי האנטי-דמוקרטי והסודי של משא ומתן זה היה חלק בלתי נפרד מכל ויכוח שהתנהל ביחס למשאל העם. האג'נדה שהסכם הסחר הזה מכוון לקידומה מתבססת בעיקר על מדיניות קבע של ריסון תקציבי ופונדמנטליזם של שוק חופשי שהם כעת עקרונות מארגנים מרכזיים של האיחוד. משאל העם ביטא את הרצון להתנגד ולהיפרד משליטה כזו במערכת הפוליטית-כלכלית הבריטית בקרב רבים מהנמנים על מחנה השמאל. ההצבעה למען היפרדות משמעותה שהעם הבריטי ניסה לחמוק מלקחת חלק בהסכם TTIP עתידי, מנת חלקן של מדינות שיישארו חברות באיחוד. למעשה, ייתכן שההסכם כולו יקרוס בעקבות הפרישה של בריטניה והמכות האחרות שספג המשא ומתן הזה במהלך החודשים האחרונים. ייתכן שהברקזיט הוא הקש האחרון ששבר את גב הגמל של ה-TTIP".

אם כך, מתברר שרבים התנגדו לחברות באיחוד האירופי על בסיס פוליטי מובהק, אך כאן, כישראלים, צרכני תקשורת שפועלת כעבד הנרצע של כל בעליה, הכתמנו אותם בלאומנות ולא רצינו לברר ולו לרגע מה לנו ולהם וממה בעצם הם פעלו בכדי להציל גם אותנו.

כעת נפנה להבנת סעיפיו של אותו הסכם סחר TTIP שנדונו בחשאיות מבלי לאפשר כל דיון פוליטי בהם ומבלי לאפשר התייצבות לצד הסדר הדמוקרטי באנגליה ובמקומות אחרים.

להמשך קריאה ב"העוקץ"

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , ,

4 Responses to “לא רק הצבעה לאומנית: על הקשר בין הברקזיט למחאה נגד תאגידים”

  1. ק. טוכולסקי הגיב:

    התקשורת הישראלית בניכוי:
    דבר ראשון, העוקץ
    שיחה מקומית, המקום הכי נמוך בגהנום, עבודה שחורה,
    היא לא ערוץ להנחלת ידע לגבי המציאות אלא כלי שרת בידי שלטון ההון התאגידי. מה בדיוק אתם רוצים שהיא תספר לכם על הברקזיט וההתנגדות להסכמי הסחר החדים כשהיא לא מספרת על זה שיש הסכמי סחר חדשים?

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ממתי יוצא ה"דבר הראשון"?

    אפשר לסמוך על עיתון של ההסתדרות?

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בין משה הבא כאן: "שחקן חדש בכלכלית ירושלים: משה הבא, יו"ר בזק בינלאומי לשעבר, רכש 5% מהחברה"
    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3687989,00.html

    לבין משה הבא כאן: "המוציאה לאור: "דבר ראשון בע"מ" | בעלים: ההסתדרות החדשה |יו"ר הדירקטוריון: משה הבא"
    http://www.davar1.co.il/about/

Leave a Reply