מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
קונפדרציה ישראלית-פלסטינית: תמרור אזהרה מבריטניה
הכרעתם המפתיעה של אזרחי בריטניה לעזוב את האיחוד האירופי מזמינה שאלות וספקות לא רק לגבי עתיד האיחוד אלא גם לגבי הצלחתו של המודל הקונפדרלי. כדאי לתומכי רעיון הקונפדרציה הישראלית-פלסטינית לבחון בתשומת לב את המשבר באירופה כדי ללמוד על בעיותיו וכשליו של מודל האיחוד
מאת: יאיר ולך
בתקופה האחרונה הוצע רעיון הקונפדרציה כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני ביוזמת תנועת ״שתי מדינות מולדת אחת". האיחוד האירופי שימש מקור השראה עיקרי לנוסחת הקונפדרציה של התנועה, הכוללת חופש תנועה, איחוד כלכלי, מוסדות-על משותפים כגון בית משפט לזכויות אדם, ולצד זאת שמירה על ריבונות נפרדת למדינות החברות. למעשה, האיחוד האירופי הוא הקונפדרציה היחידה המקיימת מסגרת כזו.
רוב הדיון עד כה ביוזמת ״שתי מדינות מולדת אחת״ התמקד בסוגיות היסוד המוכרות היטב – פליטים, התנחלויות, ירושלים, ריבונות וגבולות. אולם המודל הקונפדרלי עצמו טומן בחובו שאלות רבות, ועתה, בעקבות המשבר הנוכחי באירופה, הן יילכו ויגדלו, כפי שמודים גם תומכי היוזמה. אף שההצבעה הבריטית הייתה, במידה רבה, מחאה נגד הסטטוס קוו והאליטות הקיימות, העובדה שהטרוניה והזעם כוונו נגד האיחוד היא לא מקרית, ונוגעות ללב לבו של המבנה הקונפדרלי.
הבעיה המרכזית הראשונה הייתה משבר הלגיטימציה של האיחוד. הסיסמה שניצחה בבריטניה הייתה ״לקחת חזרה את השליטה״ ולהחזיר את הריבונות לפרלמנט בלונדון. מטה האיחוד בבריסל צויר כמנגנון ביורוקרטי מנופח, בזבזני, בלתי דמוקרטי, שפקידיו ומנהיגיו אינם נבחרים ואינם ניתנים להחלפה. הם מכתיבים לבריטניה חוקים ותקנות בניגוד לרצונה, טענו המבקרים, וחותרים תחת ריבונותה. טענות כאלה נשמעות גם במקומות אחרים ברחבי האיחוד.
אף שיש לבריטניה זכות וטו כמעט על כל ההחלטות באיחוד, והיא ניצלה אותה לא פעם, אי אפשר להכחיש שהאיחוד מתנהל באופן לא דמוקרטי. מועצות האיחוד, נשיאיהן ונציביהן מתמנים בעסקות מאחורי הקלעים בין ממשלות אירופאיות ואינם נבחרים ישירות בידי הציבור האירופי. לכן הם גם לא חייבים דין וחשבון לאזרחים. אין זה מפתיע, אם כן, שהמוסדות הללו אינם זוכים לתמיכה ציבורית רחבה. כל עוד הבטיח האיחוד הבטיח תמיכה כלכלית ושגשוג אפשר היה להתעלם מכך, אולם במשבר השורר מאז 2008 אובדן הלגיטימציה איים להוביל להתפרקות הרסנית.
הפתרון שמציע יאניס ורופקיס, שר האוצר היווני לשעבר, הוא דמוקרטיזציה הדרגתית של מוסדות האיחוד. אולם מהלך כזה יוביל להפיכת האיחוד למדינת-על פדרלית שתיטול סמכויות מהמדינות הריבוניות. פדרציה אירופית היא רעיון לא פופולרי לא רק בבריטניה ה״יורוסקפטית״, אלא גם במדינות אחרות שבהן המחויבות לאיחוד גדולה בהרבה.
הנושא השני, ואולי המכריע מבחינת רוב תומכי היציאה, היה ההגירה המואצת בשתים עשרה השנים האחרונות. מראשית המאה הנוכחית הצטרפו שלוש עשרה מדינות חדשות לאיחוד האירופי – כמעט כולן ממזרח אירופה. ממשלתו של טוני בלייר, בניגוד לרוב מדינות האיחוד, התירה לאזרחי המדינות הללו לבוא לעבוד בבריטניה ללא הגבלות וללא תקופת המתנה. ההגירה מהיבשת לבריטניה קפצה מעשרות אלפים למאות אלפים מדי שנה, ורק התעצמה עם המשבר המתמשך בגוש היורו. כיום יש בבריטניה כמעט מיליון פולנים ועוד למעלה משני מיליון אזרחים אירופים אחרים.
ההגירה עוררה דיון סוער. רוב המתנגדים מכחישים שהם גזענים או שונאי זרים ומצביעים על הקשיים שההגירה יוצרת: התחרות בשוק העבודה יוצרת עובדים ללא השכלה בשכר נמוך, השירותים הציבוריים מתקשים להתמודד עם מספרים גדלים של אנשים, בתי הספר מלאים והמרפאות ובתי החולים כורעים תחת העומס. בטענות אלה יש מידה רבה של הגזמה, שכן הקשיים של השירותים הציבוריים נובעים בעיקר ממדיניות הצנע של הממשלה. אולם ברור גם שעובדים בעלי הכשרה מוגבלת בערי השדה בצפון אנגליה, שהצמיחה הכלכלית פסחה עליהן, מרגישים תחרות בלתי הוגנת מהמהגרים וחשים כי נזנחו על ידי הממשלה. אף שרק כחצי מהמהגרים מגיע מהאיחוד האירופי, לממשלה אין שום שליטה על מספרם שכן כללי האיחוד אוסרים עליה למנוע כניסה מאף אחד. בנקודה זו התקשתה הממשלה לספק תשובות טובות, וכשלה לחלוטין בהבטחותיה להוריד את ההגירה מתחת למאה אלף איש בשנה
תגיות: האיחוד האירופאי, הפורום לחשיבה אזורית, קונפדרציה ישראלית-פלסטינית
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
28 ביוני, 2016 בשעה 12:31
בהתקדמות תמיד יש עצירות, בחינות, תהליכים מעכבים אבל הבריטים לא הצביעו נגד האיחוד מסיבות מושכלות במיוחד וכבר עכשיו מתברר שחלק לא מבוטל מהבטחות הבחירות של היורוסקפטיים היו שקריות כמו ההבטחה להשקיע מאות מיליונים מדי חודש במערכת הבריאות במקום תשלומים לאיחוד.
אבל אם האיחוד לא ישתנה לטובה הוא אכן בסכנת קריסה.