מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הבחירות להסתדרות – הזדמנות לייצר אלטרנטיבה
בעוד פחות משנה יהיו בחירות להסתדרות. כדי שההסתדרות תשוב להיות המשרת את העובדים ושומר על זכויותיהם יש להתחיל להיערך אליהן כבר מעכשיו
מאת ק. טוכולסקי
בזמן שהחברה הישראלית הולכת ומידרדרת נאלם קולה של ההסתדרות הכללית של העובדים. ארגון העובדים הגדול בישראל החל בשנים האחרונות בלי בושה ובלי לחשוב פעמיים למתג את עצמו כגורם מתווך בין עובדים ממשלה ומעסיקים. הוא כבר לא מתבייש בכך שהוא לא מייצג את העובדים אלא רק מתווך למענם והוא עסוק במלחמות לא במעסיקים נצלנים, שמירה על זכויות עובדיו ועל מקומות עבודה מאורגנים או מאבק בהעדר אכיפה שגורמת לתאונות עבודה, אלא במאבק מול ארגוני עובדים שכן נאבקים למען עובדיהם כמו כוח לעובדים ומען. צריך לומר את האמת, ההסתדרות הכללית היא ארגון מסואב ולא יעיל במיוחד שבניגוד לתדמיתו לא שומר על כוחם של וועדים גדולים שלא לדבר על קטנים ומאפשר שחיקה מתמדת בעבודה המאורגנת. כל זה לא מפחית מחשיבותה של ההסתדרות ומחשיבות סוגיית מי הוא בעל הבית בארגון.
עוד קצת פחות משנה יערכו הבחירות להסתדרות ובזמן שכל העיתונאים הפוליטיים מסוגלים לבחוש בלי הפסקה בכל אפשרות להקדמת הבחירות לכנסת, איש לא עוסק בכך. מפעם לפעם שומעים על האפשרות ששלי יחימוביץ תתמודד נגד ניסנקורן ובכך תשחזר את הריצה של כבל בלי תמיכת יו"ר העבודה נגד איש המנגנון הפעם ניסנקורן. אבל גם בריצה הזו לא נקשרת שום שאלה של מהות. הבחירות לארגון העובדים הגדול והחשוב בישראל עוד פחות משנה ולא שמענו מאף מפלגה או מועמד מה היא מתכוונת לעשות בארגון, להמשיך ולשתף פעולה תמורת שלמוני תפקידים עם ההנהגה הכושלת הקיימת, או להציב אלטרנטיבה שתצעיד את ההסתדרות קדימה ותהפוך אותה לארגון עובדים מייצג במובן הרציני של המילה. לא בכדי לא שמענו כלום, טייקוני התקשורת לא מעוניינים בשום שינוי בהסתדרות, פקיד אפור ומשת"פ נאמן כמו ניסנקורן שמציג כלום עשייה כהישג לעובדים זה בדיוק מה שהם צריכים. השאלה היא מה אנחנו כעובדים צריכים, במיוחד אלו שלהווייתם אינם עובדים שמאורגנים בכוח לעובדים, איך הופכים את ההסתדרות לארגון טוב יותר.
נתחיל מכך שאחוז החסימה בהסתדרות גבוה בצורה מחפירה ולא רק שהוא גבוה, אם רשימה מסוימת מנצחת בבחירות למועצת פועלים או נעמת באזור מסוים אך אינה עוברת את אחוז החסימה היא אינה מיוצגת גם באזור בו גרפה את רוב קולות העובדים. זה מצב מרושע שנועד לעזור למפלגות הגדולות להנציח את כוחם. מצד שני זה יאלץ מפלגות קטנות כמו מרצ וחדש שיתקשו לעבור את אחוז החסימה לרוץ ביחד וזאת יכולה להיות אלטרנטיבה טובה ורצינית. אבל זה לא מספיק, יש גם שאלות של מהות ושל הנהגה. מרצ וחדש כל אחת בפני עצמה ושתיהן יחד כבר חברו גם בריצה וגם בקואליציות לממסדים שעזרו להפוך את ההסתדרות מארגון חזק ומושחת לארגון חלש ומושחת. מה שאנחנו צריכים זה ארגון חזק ולא מושחת שיעבוד למען עובדיו ולא נגדם.
אז צריך מנהיג אטרקטיבי וצריך רשימה טובה וצריך עקרונות מנחים כהבטחת הדמוקרטיזציה של ההסתדרות. הורדת אחוז החסימה, ביטול הקשר בין אחוז החסימה הארצי והבחירות המקומיות בארגון. יציגות של וועדים ושמירה על אוטונומיה מוחלטת של הוועדים, משקל ומשמעות למוסדות הנבחרים של הארגון בין בחירות לבחירות. כל אלו בניגוד למצב כיום. נוסף על אלו עולים גם נושאים בעלי מהות, מאבק על כל מקום עבודה מאורגן, התנגדות להסכמי דור ב', מאבק למען שמירה על זכויות עובדים בכל מחיר ולא רק גביה של דמי חבר, שמירה על זכויות עובדים זרים ולא מאורגנים, כל אלו ועוד נושאים רבים נוספים. הבחירות להסתדרות חשובות מאוד והגיע הזמן, קצת פחות משנה לפני שהן מתקיימות שנתחיל לדבר על זה ולייצר אלטרנטיבה להנהגה הכושלת שקיימת בארגון כיום.
תגיות: אבי-ניסנקורן, בחירות להסתדרות, כוח-לעובדים, עמיר-פרץ, קורט טוכולסקי, שלי יחמוביץ
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
7 ביוני, 2016 בשעה 10:00
דברים נכונים וחשובים
יש מקום להוסיף שגם כל המעוניינים בבניית "שמאל אמיתי" ובסיכוי להחזיר חשיבה סוציאל דמוקרטית למרכזי הכוח הפוליטיים, צריכים לייחל ולפעול להחזרת המעוז החשוב הזה לידיים פרוגרסיביות – ולא כמו עכשיו, כשהוא משמש ציר לכשלונות הזחילה של מפלגת העבודה לממשלת ימין