חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הטעויות של הרצוג

נושאים פוליטי, פוליטי-רון ב 31.05.16 0:38

הדרמה הפוליטית של הרחבת הקואליציה הותירה את יצחק בוז'י הרצוג כמתאבק שהוטל לקרשים, חבול ומדמם. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, ההספדים רבים מדי ומהירים מדי. דרכו הציבורית של הרצוג לא תמה, אבל היא נדרשת בהגדרות ניווט מחודשות ובהפקת לקחים נוקבת

מאת: רון שביט

בניגוד לסברה המקובלת בפי כול, הרצוג לא זחל לממשלה. הוא נתפס כזוחל. שחקן פוליטי ותיק ומחושב כהרצוג היה צריך להבין, שבעולם פוליטי-תקשורתי אכזרי כל כך, תדמית חשובה אף יותר מהמציאות. מכאן ששומה על פוליטיקאי להשגיח על הנראוּת ועל התווית לא פחות מעל איכות המוצר עצמו. הזחילה המדוברת לא הוכחה: הרצוג הרי לא נכנס לממשלה. הוא משך את המו"מ עם הליכוד וניסה לשפר עמדות. הואיל והעניין לא בא אל סף חתימה לא ניתן לדעת מה היו התנאים הסופיים, ועל כן מי ויתר פחות ומי ויתר יותר.

אחת הטענות המרכזיות נגד הרצוג היו, כי הוא נכנס לממשלה מבלי לשנות פסיק מקווי היסוד שלה. שוב הדימוי עולה על המציאות. בפועל, קווי יסוד של כל ממשלה הם כעמוד פוליו בודד של הצהרות כלליות ביותר שכמעט כל המפלגות יכולות להסכים עליהן. כך למשל נכתב בקווי היסוד של הממשלה הימנית הנוכחית: "הממשלה תקדם את התהליך המדיני ותחתור להסכם שלום עם הפלסטינים"; "הממשלה תפעל להוזלת יוקר המחיה"; "הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק". ובכן, את קווי היסוד (כמו את מגילת העצמאות) אין צורך לשכתב, אלא ליישם.

תדמיתו הנגררת של הרצוג התעצבה על ידי שלושה גורמים פסיכולוגיים מרכזיים. הגורם הראשון הוא מיצובו במשא ומתן. הוא בא כמשתוקק, כמי שאין בידיו אופציה אחרת זולת כניסה לממשלה. רצונו העז של הרצוג היה בעוכריו. עמדה זו הותירה אותו בעמדת חולשה מתמשכת מול ראש הממשלה, שלא טרח אפילו לחזר אחריו פומבית (כפי שהוא עושה כעת, כשנדמה שהדלת נטרקה סופית). הגורם השני היה משך הזמן הארוך כמסטיק בו התנהלו לכאורה מגעים לכניסה לקואליציה. הם שחקו עד דק את מעמדו כיו"ר אופוזיציה. הסיכוי ארוך הטווח שייכנס לממשלה אותה הוא תוקף, ציננו את הלהט שאמורים דבריו העזים לייצר. הגורם השלישי כרוך בסגנונו האישי של בוז'י שמצטייר כמנומס ועדין ועל כן קל להדביק לו תדמית זוחלת בעולם פוליטי כוחני וקשוח. נתניהו תרם לדימויו של הרצוג כשתיאר את שותפיו הפוטנציאליים: "אחד לא רוצה (ליברמן), ואחד לא יכול (הרצוג)".

וכך מתהפכת מציאות ותדמית. דווקא מנהיג "ישראל ביתנו", אשר נכנס לקואליציה תוך ויתורים רבים מאוד על דרישותיו, נתפס כמי שבא בשעריה בקומה זקופה למשעי. כך למשל התחייב שר הביטחון המיועד ליישר קו עם המפלגות החרדיות בכל הצבעה בנושאי דת ומדינה. זה לא הוויתור היחידי. עדיין נותר כטפלון החלטי בניגוד להרצוג, משום שהתנהל במהופך ממנו בכל שלושת הפרמטרים שמנינו: הוא החזיק בעקביות בעמדת ה"לא רוצה" כדברי נתניהו ועל כן העלה את ערכו הפוליטי. בנוסף, הוא ניהל מו"מ קצר וחד ויצא אל האור רק לאחר שסוכמו התנאים הבסיסיים. כל זאת תוך סגנון אגרסיבי הבא בהלימה עם תנאי זירת האגרוף הכוחנית הקרויה הפוליטיקה הישראלית.

לראש האופוזיציה, יצחק הרצוג, נדרש אמנם חשבון נפש, אך לא ניתן לראות בו גווייה פוליטית. הדינמיקה הפוליטית במקומותינו הציגה עד כה תהליכי שיקום מדהימים: אריאל שרון היה בשפל עז בשנות השמונים והתשעים. נתניהו הסמיך אותו כיורשו הזמני בהנהגת הליכוד ב-1999 מבלי לחשוש לרגע, והשאר – היסטוריה. ראש הממשלה עצמו נדמה באותה שנה כמי שעתידו מאחוריו, והמציאות הפוליטית התהפכה עשור מאוחר יותר. הרצוג צריך אולי להשלים עם אובדן הבכורה במפלגתו, אך הקריירה הציבורית שלו רחוקה מסיום.

ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

3 תגובות

  1. רפי לאופרט :

    לא אלה הן הטעויות של הרצוג, ולא רק הרצוג טעה - גם המפלגה שגתה שגיאה חמורה.

    הפורמליזציה של שינוי קווי היסוד איננה חשובה. העובדה של ההבנות היו בע"פ, התפרשה בציבור כ"מה שהיה הוא שיהיה" – נתניהו יוביל וינווט.
    השגיאה של הרצוג היתה שגרם לרבים להאמין שהדברים יהיו אחרת. במקום להסביר שהוא בא לשנות את הממשלה, דבר שהיה רחוק מהמציאות כל הזמן, צריך היה לשים את הדגש על מתן אפשרות לנתניהו להעמיד למבחן אמיתי ורציני את כוונותיו בהקשר להסדר, מבלי לאיים עליו בפוטש פוליטי מבפנים. רק כך יכול נתניהו להסתכן מול המצב הבינלאומי המורכב שבו הוא נתון.
    כאשר המטרה העקרית היא לבחון אפשרות לשלום, ולא להחליף את נתניהו, התפקיד של הרצוג היה לשדר אמון ואמינות כלפי נתניהו. לשם כך צריך היה להוכיח שהוא שולט במפלגה ומוליך אותה, והיא נותנת בו אמון והולכת אחריו. כל זאת לפרק זמן מספיק ארוך שיאפשר לנתניהו לבחון את המציאות הכוללת בעולם הערבי, אם בכלל יש כזו; זו היתה ונותרה הבעיה המרכזית. בהכרזות היו סימנים למגמת שינוי, אבל מגמה זה יפה, עכשעיו צריך לבחון את התכלעס.
    נתניהו אינו סומך על אבו-מאזן, בזה אין חדש. נץניהו גם נזהר מהיציבות בירדן, גם בזה אין חדש. לכן, לא יטול סיכון בתכניות הרפתקניות ובכללן תוכניות הפרדה מוזרות שאין עימן הסדר ברור וסים הסכסוך. רק במסגרת של הסדר כולל יסכים לפשרות מהותיות וגם אז במכלול המיוצג בקוים הכלליים בנאום בר-אילן מ- 2009. כאן השגיאה העיקרית של השמאל והרצוג בהבנת המצב, ומכאן נובעים כל שאר המהלכים.
    הרצוג אכן בא למו"מ כשאין לו ברירה אחרת –התיבשות באופוזיציה, או שותפות בבחינה אמיתית, בכללי המשחק של נתניהו, למציאת בסיס להסדר כולל.
    משך זמן המגעים אינו חשוב. נתניהו מחפש גם-כן את הרגע הנכון לפעול, והרצוג, שאינו מוביל את המהלך, צריך להתאים עצמו לנתניהו, ולספק לו שכפ"צ להעזה שאיננה הרפתקנות לפי תפיסת נתניהו.
    יש הבדל מהותי בין ליברמן להרצוג. אצל ליברמן החלטה היא החלטה מפלגתית ; אצל הרצוג היא החלטה אישית. הרצוג האיש אינו משנה דבר בפוליטיקה הישראלית, אלא אם עומדת מאחריו מפלגה. משהכשילה המפלגה את הרצוג, בכך שלא נתנה לו "חבל" מספיק ארוך למצות את ההזדמנות שנוצרה לדעתו, הכשילה גם את עצמה ובגדה דה-פקטו בעקרון בשמו היא מרבה לדבר: לבחון כל הזדמנות ואפשרות למציאת פתרון; מה כבר היה לה לאבד?!
    נכון, שבעולם קומוניקציה רעשנית, שקרית, הפכפכנית, משימתית ואלימה כפי שאנו רואים כיום, יש להסביר נכון ומראש לשם מה אתה בא לממשלה ובאילו תנאים לא תהיה שותף ולהצמד לכך "על דעת הקיבוץ" כולו.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    בליכוד דווקא ידעו על המהלך וגם משם טרפדו אותו

    איך אפשר לתת חבל כשאף אחד לא יודע שיש בכלל משהו לקשור אותו אליו. הרצוג הסתיר את המו"מ.

    מפלגת העבודה בניגוד למפלגת ליברמן היא מפלגה דמוקרטית.
    אם המו"מ היה מתפרסם בוודאי היו קולות נגד, אלא אם הרצוג היה נותן נימוקים טובים.

    אבל בליכוד ידעו על המו"מ וטרפדו אותו.

    וליברמן לא צריך דמוקרטיה בשביל לצאת/להיכנס – כפי שעשה כבר פעמים רבות.

    כל העסק פה לא רציני.

    המשבר שעובר על כל האיזור מקבל בישראל את ה"צבעים" הישראליים, כפי שקורה בכל העולם (ארה"ב דוגמה מצוינת).

    המשבר האזורי, בניגוד למה שנוח לנו להאמין, הוא תוצאה של משבר פוליטי עולמי ולא הסיבה שלו.
    אבל לנו נוח להסתכל בסימפטומים לא בבעיה עצמה.

  3. דליה :

    במצב הנוכחי התנהלות הרצוג מכרסמת בתמיכה במפלגה. חברי מפלגה ותומכים מבקרים את ניהול המו"מ עם נתניהו. נראה שזה לא מונע ממנו להמשיך לנהל מו"מ גם לאחר שליברמן נכנס לממשלה. הרצוג הבטיח שיהיה אופוזיציה. נראה שאינו מסוגל לכך ונראה שהוא ממשיך בהתנהלות ההורסת את המפלגה מבפנים. הטעויות של הרצוג הרסניות למפלגה. י

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.