מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
תכנית אנרגיה וגז חדשה לישראל (פרק ראשון)
במקום המתווה 'המתוקן' שאושר, מדינת ישראל צריכה מתווה גז אשר ייטיב עם האינטרס הציבורי, עם הציבור שהוא הבעלים של הגז. במקום הממשלה שלא עשתה זאת, מצורפת כאן תכנית אנרגיה וגז חדשה לישראל. מטרת התכנית היא להביא לעצמאות אנרגטית, למחירי גז, חשמל ומים נמוכים, ליוקר מחיה יורד, לאויר נקי ולסביבה איכותית, לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים, ולשימוש ברווחי הגז למטרות ציבוריות-חברתיות
מאת: אמנון פורטוגלי
רקע
בתמצית, פיסקת היציבות כנוסחה במתווה הגז אינה חוקתית ולאור זאת מתווה הגז כולו בטל. עם זאת ביטול המתווה מושעה לשנה לצורך הסדר פסקת היציבות. בגץ לא מצא מקום להתערבות שיפוטית בנושאים אחרים במתווה. במילים אחרות, בגץ לא דן בצד הכלכלי או האנרגטי של המתווה, אלא בהיבט המשפטי בלבד. בגץ לא אמר שהמתווה טוב או רע לישראל. מתוך פסק הדין: "מתחת לנושא הכלכלי טמון נושא משפטי יסודי, והוא גבולות סמכות הממשלה במשטר דמוקרטי… זו השאלה המשפטית שבה אנו מתמקדים בסופו של דבר" (עמ' 14 לפסק הדין).
"אין בסמכותה של הממשלה להחליט [היום] שלא להחליט [בעתיד]" (עמ' 78 לפסק הדין).
- פיקוח המחירים לא נבחן ונזנח;
- עבודת הצוות הבין משרדי לגיבוש מתווה הגז נעשה ללא סמכות, ללא הגרת מטרות וללא גבולות ברורים.
- מאפשרים יצוא מתמר לפני שניתן להפיק גז מהשדות האחרים
ביקורת נגידת בנק ישראל על מתווה הגז[3].
- המתווה מייצר יתירות באספקה רק בשנת 2020, כאשר יפותח מאגר ליוויתן, אך אינו פותר את בעיית חוסר היתירות והסיכונים הכרוכים בכך ב-4 השנים הקרובות.
- חשוב שהממשלה תפעל לצמצום סיכוני האספקה על ידי בנייה מוקדמת יותר של צינור כניסה נוסף למערכת הגז.
- אם לווייתן לא יפותח והמתווה לא יניב את התחרות שיניב אז צריך להגיע להסדרה אחרת, כולל פיקוח על מחירים.
בעקבות החלטת בגץ, החליט השר שטייניץ שהצוות להסדרת משק הגז הטבעי בישראל ופיתוחו ינהל גם את המו"מ על החלופות לסעיף היציבות שנפסל בבג"ץ, וינהל את המגעים לתיקון המתווה מול חברות הגז.
ב-22 למאי 2016 אישרה הממשלה את "תיקון המתווה להגדלת כמות הגז הטבעי." המתווה המתוקן מחליף יציבות רגולטורית המוגדרת בצורה משפטית, שנפסלה בבג"ץ כבלתי חוקתית, במחסומים כלכליים שימנעו כל חקיקה ורגולציה בתחום הגז, ויבטיחו יציבות רגולטורית למונופול הגז.
במקרה של שינוי, הממשלה הבאה תצטרך לבחון בחיוב לפצות את מונופול הגז.
השר לשעבר אבי גבאי על אישור מתוה הגז[4]
"מתווה הגז היה אתגר משמעותי עבורי. ראיתי מקרוב כיצד מתקבלת ההחלטה הכלכלית הכי גדולה בעשור האחרון – החלטה שנשענה בחלקה על חוסר ידע והבנה בסיסיים בכלכלה ובניהול משא ומתן, ובחלקה על רצף של ׳ספינים׳ בעלי עוצמה, שמאחוריהם מסתתרת חולשה והתרפסות של ממש בפני אינטרסים של אחרים."
ישראל צריכה מתווה גז אשר ייטיב עם האינטרס הציבורי, עם הציבור שהוא הבעלים של הגז. העיסוק בסעיף היציבות המרוכך מאפיל על הדיון הנדרש על מתווה הגז כולו. הממשלה היתה צריכה לדחות את 'המתווה המתוקן' ולדרוש בחינה אמיתית של המתווה כולו, שיש בו מספר בעיות בסיסיות מהותיות:
- המתווה המתוקן מחליף את הכותרת 'סביבה רגולטורית יציבה' בכותרת 'סביבה רגולטורית המעודדת השקעות'. הכותרת שונתה, המהות של יציבות רגולטורית נשארה. הסעיף הזה נוגע לאושיות קיום המדינה כמדינת חוק דמוקרטית עם הפרדת רשויות.
- המתווה לא מוריד את מחירי הגז, לא מביא לתחרות בין תאגידי הגז ולא למכר גז בנפרד, כפי שאף נשקל בעבר ואינו מבטיח פיקוח אמיתי על מחירי הגז. להיפך, המתווה מקבע את מחירי הגז המונופוליסטיים הגבוהים שחברת החשמל משלמת ואת ההצמדות האבסורדיות של מחירים אלו.
- המתווה אינו מביא לבטיחות אנרגטית ואף פוגע בבטיחות האנרגטית הקיימת.
- המתווה מאיין את היתירות, שיש לנו היום בתמר, ע"י התרת הייצוא מתמר לפני חיבור לווייתן לחוף, בניגוד להחלטת ממשלה קודמת. גרוע מזה, לא רק שלא תהייה יתירות, אלא עלול להיוצר מחסור בגז.
· המתוה לא מדבר כלל על מדיניות האנרגיה של ישראל.
· המתוה לא מתייחס גם לבעיות המשפטיות והאחרות הנובעות מהקשר והתלות בנובל אנרג'י.
מה נכון לנו כמדינת ישראל לעשות – בתמצית
- להקים ועדה מקצועית ציבורית שתפעל בשקיפות להגדרת מדיניות האנרגיה והסדרת כלל משק הגז לטווח הארוך. מבין תפקידיה:
- הגדרת מדיניות אנרגיה וגז למדינה, תוך בדיקת המודלים של נורבגיה והולנד.
- קידום תוכניות לאנרגיות חלופיות שמש ורוח.
- תוכנית להגברת שימושים וביקושים מקומיים לגז טבעי.
- קידום המרת תחנת הכח אורות רבין מפחם לגז.
- חיבור מזורז של מפעלים לגז הטבעי.
- תכנית מואצת להקטנת התלות בנפט לתחבורה ע"י חישמול הרכבת, תמריצים לתחבורה ציבורית, עידוד השימוש במכוניות היברידיות וחשמליות, וב- CNG לאוטובוסים ולמשאיות.
- טיפול בנושאי סביבה, בטיחות בקידוחים וביטוחים מפני אסון.
- קידום הסדרת הדין במים הכלכליים במסגרת חוק אזורים ימיים.
- החלת אחריות נזיקית על חברות הקידוח.
- פיקוח על ההסדרים הקיימים
- יש לפקח על מחירי הגז, אם אפשר גם בחוזים הקיימים, כך שיהיו בתחום של 2-3 דולר ליחידת גז ללא הצמדה, או עם הצמדה לשיקלול מחירי הגז באחד המסופים הגדולים בעולם.
- כחלופה, לפקח על מחירי הגז, כך שיהיו בתחום של 2-3 דולר ליחידת גז ויתנו לתאגידי האנרגיה תשואה מקובלת כ-15%.
- במקביל, המדינה תקבל את עובדת קיומו של מונופול הגז, תאשר לתאגידי הגז לפעול בהסדר כובל ותמנע מתביעות בגין קיומו.
- לחייב מעכשיו מכר בנפרד של הגז. כלומר כל שותף במיזם המשותף תמר או לוויתן ובמיזמים אחרים שעוד יהיו, יהייה חייב לנהל משא ומתן בנפרד על מכירת חלקו בגז במאגר.
- לבדוק בחיוב את האפשרות שהמדינה תרכוש את תשתיות ההובלה של הגז הטבעי מפי הבאר עד הארץ, במסגרת חברת בת ממשלתית ישראלית (נתג"ז).
- לבדוק את האפשרות שהממשלה תקנה במרוכז את הגז עבור המשק הישראלי – Single Buyer.
- לחייב את שותפי תמר לבצע במהירות את הקמת הצינור השני שתביא את אפשרות ההפקה של תמר לכ- 16 BCM לשנה.
- המדינה תפעל לקביעת והכנת שני מקומות חדשים לכניסת גז לחוף. בכלל זה בדיקה מחדש של המקומות שנפסלו בעבר.
- לאסור על ייצוא גז מתמר עד שמאגר לוויתן יפותח, יפיק גז ויחובר לישראל.
- הציר המרכזי מבחינת בטיחות אנרגטית צריך להיות פיתוח לוויתן. ולכן צריך ליצור שוק מקומי לגז מלויתן לדוגמה בדרך של איסור מכירות נוספות של גז מתמר שיסופקו החל מ-2020.
- לחייב את תאגידי הגז לפתח את לוויתן עד 2018 בכפוף לתנאים בשטר החזקה. באם התאגידים לא יעמדו בתנאים אלו הזיכיון יחזור למדינה כאשר יתברר שהם לא יעמדו בהתחייבותם, ולא יאוחר מ- 2018.
- לבדוק את האפשרות לממן את הפיתוח של לוויתן בדרך של ערבויות ממשלתיות לתאגידים / השקעה ממשלתית ישירה בתמורה לכניסת המדינה כשותף בחלק נכבד מהמאגר (כמו בהולנד ובנורבגיה).
- יוטל היטל ייצוא, לפחות מבחינת מס, כך שמחיר הייצוא לא יהייה פחות ממחיר הגז בשוק המקומי.
- לבטל מוקדם ככל האפשר את הסכם הסחר עם קפריסין וכל הסכמי הסחר הכוללים סעיף 'הסדרי סכסוכים משקיע-מדינה. לחתום מחדש על הסכמים אלו בתנאי שסעיף זה או דומה לו לא יופיע בהם.
- לבדוק את האפשרות לשנות בסעיף ההגדרות בשטרי החזקה של לויתן צפון ודרום את הגדרת "הדין" כך שתהייה 'הדין החל במדינת ישראל, כפי תקפו מעת לעת', במקום ההגדרה הנוכחית: 'הדין החל במדינת ישראל, כפי תקפו מעת לעת, וכן אמנות בין לאומיות שישראל צד להן, בין אם אומצו בדין המקומי ובין אם לאו;
אמנון פורטוגלי
חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר
[1] http://elyon1.court.gov.il/files/15/740/043/t63/15043740.t63.pdf
[2] http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Pages/298.aspx
[3] http://main.knesset.gov.il/Activity/committees/Economics/News/pages/pr_011215.aspx
תגיות: אמנון-פורטוגלי, בגצ, יובל שטייניץ, מונופול הגז, מיסוי הגז, מתווה הגז
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
29 במאי, 2016 בשעה 7:55
זו איננה תכנית
רשימת תיוג של פעולות טבעיות במיהול משאבי-טבע לאומיים, ובעצם בכל תכנית פיתוח של תשתיות לאומיות בשינויים התחייבים ממהות המשאב.
אני משוכנע שחלק לא מבוטל מהרעיונות הנזכרים לעיל נמצא כבר כיום בבפעילות משרד האנריגה והגופים הסמוכים לו. מה שחסר "בתוכנית", הוא "מחקר משווה" בין הרצוי למצוי, ממצאים ותיקונים דרושים לפי סדר עדיפות וחשיבות ועם הערכת משמעויות בזמן ובכסף.
אין תכנית ללא המשמעות הביצועית של כל חלופה.
בסיס לכל תכנית חייבת להיות הגדרת מטרות, שגם לה יש לקשור מלבד תוצרים לוחות זמנים ומשמעויות כלכליות.
לדעתי, כוונת הכותב לא היתה לתוכנית, אלא לנייר ביקורת כללי ובלתי מנומק, על הממשלה בנושא הגז. אני מנחש שהטעמים לנייר זה אינם מעוגנים בשאלות העצמאות האנרגטית, לוח הזמנים להשגתה והתכנית לשימורה והמשך פיתוחה, לפחות לעוד 20 עד 25 שנים, אלא ברצון ובצורך לנגח את הממשלה ואת משרד האנרגיה מסיבות פוליטיות, ואידיאולוגיות.
גם רצון כזה הוא לגיטימי, אבל לא צריך לכנותו בשם היומרני "תכנית". הקוראים אינם טיפשים.
29 במאי, 2016 בשעה 14:57
תוכנית עם הגדרת מטרות
רפי לאופרט (1) חושב שזו איננה תכנית, אלא נייר ביקורת כללי ובלתי מנומק על הממשלה בנושא הגז. הוא מציין בין השאר כי בסיס לכל תכנית חייב להיות הגדרת מטרות, שגם לה יש לקשור מלבד תוצרים לוחות זמנים ומשמעויות כלכליות.
אני לא בטוח שלאופר קרא באמת את המאמר ואם קרא כנראה שלא הבין. אציין שתי נקודות:
כפי שמצויין בברור, זה הפרק הראשון של תכנית אנרגיה וגז חדשה לישראל, פחות מחצי עבודה.
בניגוד למה שכתב לאופרט, יש הגדרת מטרות, ומטרות התוכנית מוגדרות מיד בהתחלה: "מדינת ישראל צריכה מתווה גז אשר ייטיב עם האינטרס הציבורי, עם הציבור שהוא הבעלים של הגז….. מטרת התכנית היא להביא לעצמאות אנרגטית, למחירי גז, חשמל ומים נמוכים, ליוקר מחיה יורד, לאויר נקי ולסביבה איכותית, לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים, ולשימוש ברווחי הגז למטרות ציבוריות-חברתיות."
לאופר צודק כאשר הוא כותב שהתוכנית אינה כוללת מחקר משווה בין הרצוי למצוי, סדר עדיפות וחשיבות והערכת משמעויות בזמן ובכסף. הוא צודק כאשר הוא כותב שתכנית האנרגיה והגז החדשה לישראל כוללת ומפרטת רשימת תיוג של פעולות 'טבעיות'. אכן אלו פעולות 'טבעיות' ברורות, הבעייה היא שהממשלה אינה מיישמת אותן וככל הנראה אינה מתכוונת לעשות זאת. כדאי לקרוא את דברי הביקורת של מבקר המדינה, של נגידת בנק ישראל, ושל השר המתפטר אבי גבאי.
התוכנית באה להצביע על מספר כשלים, בעיות בסיסיות מהותיות ולקונות שקיימות במתווה הגז שאושר, ומציעה דרכים לתקן אותן. התוכנית אינה מתיימרת להיות תוכנית מפורטת לביצוע מיידי.
את הביקורת הזו של לאופר צריך להפנות למתווה הגז המקורי והמתוקן. שיש בו מספר בעיות בסיסיות מהותיות. לדוגמה: המתווה מקבע את מחירי הגז המונופוליסטיים הגבוהים שחברת החשמל משלמת ואת ההצמדות האבסורדיות של מחירים אלו. המתווה אינו מביא לבטיחות אנרגטית ואף פוגע בבטיחות האנרגטית הקיימת. המתווה מאיין את היתירות, שיש לנו היום בתמר, ע"י התרת הייצוא מתמר לפני חיבור לווייתן לחוף, המתוה לא מדבר כלל על מדיניות האנרגיה של ישראל. המתוה לא מתייחס גם לבעיות המשפטיות והאחרות הנובעות מהקשר והתלות בנובל אנרג'י.
אני מנחש שהטעמים לתגובה של לאופרט מעוגנים ברצון ובצורך להגן על הממשלה ומשרד האנרגיה מסיבות פוליטיות, ואידיאולוגיות. שהרי הוא משוכנע כי חלק לא מבוטל מהרעיונות הנזכרים לעיל נמצא כבר כיום בבפעילות משרד האנריגה והגופים הסמוכים לו. אשרי המאמין.
אני מנחש שהטעמים לתגובה של לאופרט מעוגנים גם ברצון ובצורך לנגח את התוכנית ואת הכותב מסיבות פוליטיות, ואידיאולוגיות.
2 ביוני, 2016 בשעה 0:58
[…] תכנית אנרגיה וגז חדשה לישראל (פרק ראשון) תכנית אנרגיה וגז חדשה לישראל – פרק שני, תמונת המצב תכנית אנרגיה וגז חדשה לישראל – פרק שלישי, יתירות […]