הממשלה אמורה לדון היום – 22 במאי 2016 – בהצעת החלטה לתיקון מתוה הגז, נוכח החלטת בג"צ. השינוי הוא – למעשה – קוסמטי. המתווה המתוקן מחליף יציבות רגולטורית המוגדרת בצורה משפטית, שנפסלה בבגץ כבלתי חוקתית, במחסומים כלכליים שימנעו כל חקיקה ורגולציה בתחום הגז, ויבטיחו יציבות רגולטורית למונופול הגז. ומה צריך לעשות כדי שתושבי ישראל ייהנו מהאוצר הזה
מאת: אמנון פורטוגלי
ישראבלוף, תיקון מתווה הגז – הכותרת שונתה, המהות של יציבות רגולטורית נשארה.
החלטת בגץ בענין מתווה הגז היתה, בתמצית, שפיסקת היציבות כנוסחה במתווה הגז אינה חוקתית.
בעקבות החלטת בגץ החליט השר שטייניץ שהצוות להסדרת משק הגז הטבעי בישראל ופיתוחו ינהל גם את המו"מ על החלופות לסעיף היציבות שנפסל בבג"ץ, וינהל את המגעים לתיקון המתווה מול חברות הגז.
כאילו כדי להבטיח שהצוות שינהל את המגעים לתיקון המתווה מול חברות הגז, יפעל בצורה חד צדדית לטובת האינטרסים של תאגידי הגז, מונו אליו אנשים, שחלק ניכר מהם היו חברים בצוות קנדל שבנה את מתווה הגז המקורי, שנפסל ע"י הבגץ בשל סעיף היציבות.
שאול מרידור שעומד בראש הצוות, היה מנוע בעבר מלעסוק בגיבוש מתווה הגז בשל חשש לניגוד עניינים, לאחר שאחיו, עו"ד מתן מרידור, ייצג את נובל אנרג'י באותו הסדר מול רשות ההגבלים העסקיים. נראה שלדעת השר שטייניץ זה לא מפריע למרידור לנהל את צוות המו"מ על החלופות לסעיף היציבות שנפסל בבג"ץ, ולנהל את המגעים לתיקון המתווה מול חברות הגז.
חלק ניכר מחברי הצוות הבכירים שעסקו בתיקון סעיף היציבות, הם אותם הרגולטורים שהכניסו אותנו לבוץ של מתוה הגז. הבעייה היא ש"מאופני חשיבה, צורות פעולה ותבניות ארגון מיושנים קשה להגמל", כפי שכותבת ד"ר עפרה גרייצר בספרה החשוב והמעניין 'שני צעדים לפני כולם' על אורד ויינגייט וחשיבה חתרנית.
בצורה בה הצוות התנהל, במחשכים, בלי שקיפות ובלי שיתוף הציבור, הרגולטורים האלו, שאמורים היו לייצג את הציבור הרחב, מצאו עצמם שבויים בידי האינטרסים התאגידיים, מבלי שהייה מישהו שאיתגר אותם בדעה נגדית. התופעה מכונה ע"י פרופ' קארטיק ראמאנה 'שבי קוגניטיבי' או 'שבי אידיאולוגי'. מי שישלם על האסדרה הלקויה של מתוה הגז, מוטת האינטרס התאגידי, יהיה הציבור כולו.
בקריאה ראשונה של הצעת ההחלטה לתיקון המתווה[1] שאמורה לעלות על שולחן הממשלה ביום ראשון ה-22 למאי, נראה שהצוות עשה עבודה יפה לפתרון בעיית היציבות. בקריאה שניה התיקון נראה ישרא-בלוף וטמונה בו בעייתיות רבה.
המתווה המתוקן מחליף יציבות רגולטורית המוגדרת בצורה משפטית, שנפסלה בבגץ כבלתי חוקתית, במחסומים כלכליים שימנעו כל חקיקה ורגולציה בתחום הגז, ויבטיחו יציבות רגולטורית למונופול הגז.
ההצעה החדשה מחליפה את הכותרת 'סביבה רגולטורית יציבה' בכותרת 'סביבה רגולטורית המעודדת השקעות'. הכותרת שונתה, המהות של יציבות רגולטורית נשארה.
במקרה של שינוי, הממשלה הבאה תצטרך לבחון בחיוב לפצות את מונופול הגז.
סעיף 1 – י' – 5' להצעת ההחלטה: "אם יהיו שינויים בחקיקה, שהם מהותיים בעיני המשקיע הסביר, בשיעור חלקו של הציבור ברווחים של בעלי הזכויות בחזקות, הממשלה תבחן בחיוב גיבוש פתרונות לקיום הכדאיות הכלכלית המקובלת בפרוייקטים דומים בענף בעולם להשקעות שבוצעו לפיתוח החזקה".
אבל למונופול הגז אין זכות לקיום הכדאיות הכלכלית, הרווחים שלו. כדאי ללמוד מחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקאלי) עו"ד אבי ליכט[2]: "…….הרשות רשאית לשנות את מדיניותה ואין היא כבולה למדיניות קיימת. לכן אין לאף אדם זכות קנויה, שמדיניות שהיטיבה עמו לא תשתנה [הדגשה במקור]. מכאן שלא ניתן לטעון כי השקעה שאדם השקיע על בסיס מדיניות קיימת יצרה לו מעין תעודת ביטוח מפני שינוי המדיניות כלפיו".
הנוסח החדש כאילו הוציא את סעיף היציבות מהמתווה. למעשה, הנוסח החדש נותן כלים נוספים לתאגידי הגז ומחזק את האפשרות שלהם לתבוע את המדינה במיליארדי דולרים באם הממשלה הבאה תחליט על שינוי, לדוגמה, לפקח על מחירי הגז, לחוקק חוקים למניעת זיהום בים וכו'. בכך הוא קושר/מגביל את הממשלה ואת הכנסת, ומונע אפקטיבית כל חקיקה ורגולציה בתחום הגז.
בהצעת ההחלטה, מספרים לנו על ההשקעות שהשקיעו בעלי החזקות ולא מספרים על הכספים שהם כבר קבלו בחזרה. מדברים על הכדאיות הכלכלית המקובלת בפרוייקטים דומים. אבל לא מציינים מה הם.
סעיף 7 ב' בהצעת ההחלטה מעניין ומדבר על העברת זכויות של בעלי הזכויות בחזקות. אבל רק בלשון עתיד.
בנוסף, צריך לזכור שבגץ לא דן בצד הכלכלי או האנרגטי של המתווה, אלא בהיבט המשפטי בלבד.
עם זאת, בגץ בפסק הדין מבקר את אופן עבודתו של צוות המשא ומתן הקודם (ועדת קנדל) מול מונופול הגז, ללא כתב מינוי, ללא תיעוד בפרוטוקולים, ללא הליך שימוע ראוי, וללא שקיפות.
כך קבעו השופטים אליקים רובינשטיין, וסלים ג'ובראן:
"…… התקיימו מספר כשלים בעבודתו של צוות קנדל…….להבא, ראוי שעבודתו של צוות בין משרדי דוגמת צוות קנדל תוסדר באופן רשמי; וכי ייערכו פרוטוקולים מסודרים של דיוניו של צוות מעין זה………חשיבותם של הדיון הציבורי ושל השתתפות הציבור בתהליך קבלת ההחלטות, כערכים בעלי מעמד משפטי, שיש למנוע את הפגיעה בהם……שקיפות ההליך הפוליטי היא תנאי בסיסי לשם שיתוף הציבור בהליך הדמוקרטי. היא מבקשת שהכרעות עקרוניות לא רק תשקפנה את עמדת רוב הבוחרים, אלא גם את הדרישה שהנושאים העיקריים הנדונים יידונו ברצינות גם בידי הציבור בטרם ההכרעה עצמה……..חשיבותו של שיתוף הציבור באמצעות שקיפות ופומביות היא בעלת משקל מכריע…….".
מבקר המדינה על מתווה הגז
- פיקוח המחירים לא נבחן ונזנח;
- עבודת הצוות הבין משרדי לגיבוש מתווה הגז נעשה ללא סמכות, ללא הגדרת מטרות וללא גבולות ברורים.
- מאפשרים יצוא מתמר לפני שניתן להפיק גז מהשדות האחרים
ביקורת נגידת בנק ישראל על מתווה הגז.
- המתווה מייצר יתירות באספקה רק בשנת 2020, כאשר יפותח מאגר ליוויתן, אך אינו פותר את בעיית חוסר היתירות והסיכונים הכרוכים בכך ב-4 השנים הקרובות.
- חשוב שהממשלה תפעל לצמצום סיכוני האספקה על ידי בנייה מוקדמת יותר של צינור כניסה נוסף למערכת הגז.
- אם לווייתן לא יפותח והמתווה לא יניב את התחרות שיניב אז צריך להגיע להסדרה אחרת, כולל פיקוח על מחירים.
למרות האמור בפסק הדין של בגץ ובדברי מבקר המדינה, צוות מרידור, כמו ועדת קנדל שבנתה את המתוה, פעל ללא כתב מינוי הנדרש כתוצאה מפסיקת בגץ. הפרוטוקולים של ישיבות הצוות שנערכו עד כה, במידה ותועדו לא פורסמו, וכמו בועדת קנדל, נציגי הציבור הודרו ביודעין ובכוונה מהדיונים. לא הייה שימוע ציבורי לפני גיבוש המלצותיו של הצוות, ולא יהייה דיון ציבורי בכנסת על ההמלצות.
הדרישה של תאגידי הגז ל'וודאות רגולטורית' היא בעלת אופי אנטי-דמוקרטי ואינה קבילה. סעיף כזה שוחק את זכותה הבסיסית של המדינה לחוקק חוקים. הוא אנטי-דמוקרטי, ולמעשה מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.
הצוות שעסק בתיקון מתווה הגז היה צריך לבטל כליל את סעיף היציבות הרגולטורית. במקום זה קבלנו במתוה המתוקן סעיף יציבות 'מרוכך'[3] המגביל למעשה את יכולתה של הממשלה, הכנסת וכנסות עתידיות לחוקק חוקים ותקנות. המתווה המתוקן נותן לתאגידי הגז כח למנוע או לבטל הליכי חקיקה דמוקרטיים. תאגידי הגז יקבלו למעשה זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר
[1] http://www.pmo.gov.il/Secretary/sederyom/gov34/Documents/n269.pdf
[2] http://mof.gov.il/Committees/PreviouslyCommittees/PhysicsPolicyCommittee/FullReport_Appendix_b.pdf
Tags: אמנון-פורטוגלי, יוג'ין-קנדל, יציבות-רגולטורית, מתווה הגז, שיתוף-הציבור, שקיפות
בעת שהרצוג ניהל מו"מ על כניסה לקואליציה, נראה שהדבר הראשון שדאג לו נתניהו היה מתווה הגז. להסדיר את המתווה כך שהכניסה של העבודה לממשלה לא תפריע למה שנתניהו רוצה לעשות במתווה הגז. לא ערכים, לא אידיאולוגיה, לא מדיניות, רק כלכלה – זה מה שחשוב לנתניהו. למכור את המדינה לטייקונים. זה הרושם שנוצר מהתנהלותו.
אני מתנצלת אך אתה לא מבין את תחום המשפטים.
נועה,
כשכותבים על מישהו שהוא גרוע יש מקום לפרט. אם אין פירוט, זו סתם השמצה.
לנועה. את לא צריכה להתנצל. אני אכן לא משפטן, ויתכן ואיני מבין לעומק את תחום המשפטים. לעומת זאת אני מבין היטב את תחום התאגידים ואופן פעולתם ואת תחום הניהול ואופן ההתנהלות הניהולית. וזה הציר המרכזי במאמר.