מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
בעקבות האמירה של יאיר גולן סגן הרמטכ"ל – מה מותר ואסור לקצינים בצבא
האם למשרתים בצבא מותר להתבטא בענייני דיומא או רק בעניינים צבאיים מקצועיים?
מאת: אשר רוכברגר
האמירה של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן העלתה שוב את השאלה שהיא מתבררת מדי פעם לא רק אצלנו אלא בעולם כולו. והשאלה היא, מה מותר ומה אסור לקצינים בצבא מהזוטר ועד לבכיר ביותר. זה לא קשור רק לעניינים צבאיים נטו אלא גם מה מידת המעורבות או התערבות של הצבא בחיי החברה. לכן, אם אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהחברה המערבית הדמוקרטית (עדיין), אנחנו צריכים לקחת דוגמא מהדברים שמקובלים שם.
בואו נפריד בין שני דברים שונים לחלוטין: חופש הביטוי והבעת דעה בעניינים הצבאים והמקצועיים, והתבטאויות בעניינים דיומא. כמובן שכל קצין מהמ"מ ועד לרמטכ"ל לא רק שיכול אלא חייב להביע את דעתו בשאלות מקצועיות בפורומים מתאימים. אני רוצה להזכיר בהקשר הזה את חטא המרגלים מפרשת "בשלח" בספר "במדבר " שבחומש יש דיון בין הפרשנים במה בדיוק היה החטא. הרי מבחינה העובדתית הם לא שיקרו. יש זרם פרשנים ששמים דגש על כך שהמרגלים הוציאו דיבה על ארץ ישראל. אבל קיים זרם נוסף, שמדגיש שהמרגלים חטאו בכך שסיפרו את כל העבדות ובעיקר את מסקנותיהם לכל העם ולא למשה רבנו ששלחם, ודי לחכימה ברמיזה.
דווקא מהיסטוריה אנחנו למדים שהיו כמה מצביאים מהוללים שהנהיגו את הכלל שבישיבות המטה קודם כל התבטאו קצינים זוטרים, וזאת שמא יחששו לומר משהו שיהיה מנוגד לדעות של הקצינים הבכירים, אם הם ידברו תחילה. אני חושב שאין היום אף אחד שיתנגד לחופש הביטוי והבעת דעה בפן המקצועי. יחד עם זאת, יש לזכור שהצבא הוא גוף היררכי ופועל מתוקף החלטות הממשלה הנבחרת. לכן ברגע שאחרי הדיונים התקבלה החלטה, תהיה ככל שתהיה, על הצבא לבצע אותה ורק במידה שבעל תפקיד זה או אחר מזהה באותה החלטה פקודה בלתי חוקית בעליל, עליו לפעול בהתאם ולזכור שעדיין הוא עלול לשלם את המחיר. כדוגמא הבולטת ניתן להביא את שר הביטחון שבהיותו רמטכ"ל לפני ההתנתקות, התריע בפני הדרג המדיני על הסכנות הצפויות ושילם על כך את המחיר. אבל הוא התריע בפני הפורום המתאים ולא יצא בשער בת רבים.
לגבי האמירות מענייני דיומא, אנשי צבא צריכים להיות קצת יותר ענווים. הם מומחים לביטחון , הם לא סוציולוגים, הם לא מחנכים וכמובן שיש להם דעה בכל נושא, כמו לכל אזרח במדינה. הם לא רובוטים, הם נחשפים לכל התופעות כמו כולנו, אבל יש הבדל גדול בינם לבין שאר האנשים. ההבדל הוא שהם לובשי מדים. כאשר בן אדם לובש מדים, מהיום הראשון בבקו"ם ועד יומו האחרון שהוא מזדכה עליהם בבקו"מ, הדעות שלו בענייני החברה, כלכלה, הדת שייכות רק לו ולסביבתו הקרובה. אין בזה הבדל בין טוראי לאלוף. לפחות זה האידיאל שאליו צריך לשאוף. הרי אנחנו יודעים היטב שבכל תולדות המדינה היו לא מעט קצינים בכירים שלאחר הפרישה הפכו להיות פוליטיקאים בין היתר הבכירים ביותר. זה היה גם בימין וגם בשמאל.
אומנם זה נושא לדיון נפרד , עד כמה העובדה שהם הפכו להיות פוליטיקאים או תכננו מראש שהם יהפכו להיות פוליטיקאים, השפיע על התנהגותם כאנשי צבא לטוב ולמוטב ועדיין אף אחד לא היה רוצה שהפעילות הפוליטית תיכנס גם לצבא. אני סבור שאף אחד מאיתנו לא ירצה לראות סניפים של המפלגות בחטיבות או טייסות. אם כבר מפקד בכיר מוזמן לאיזשהו כנס שבו מצפים ממנו להתייחס לסוגיות שהם מעבר לתחום המקצועי שלו, אמירותיו חייבות להיות מתואמות עם דובר צה"ל. הבוקר 16.05.2016 בתוכנית "סדר יום" אצל קרן נויבך האלוף במי"ל גרשון הכוהן חשף פרט מעניין מקורות חייו. בזמנו הוא פרסם בעיתון הארץ מאמר בעילום שם שתמך באלי גבע בתקופת מלחמת הלבנון הראשונה. הייתה לו שיחה עם הרמטכ"ל דאז, רפול, שבתום השיחה הוא נזרק מהצבא. לדבריו רפול אמר לו שהוא מכבד את דעתו ויכול להסכים עם טיעוניו במאמר, אך הוא זורק אותו בגלל שהוא כתב את זה בעילום שם וללא ידיעת דובר צה"ל. הצבא זה הגוף שמתנהל לפי הפקודות ולא רחשי לב של בן אדם זה או אחר.
הערת מערכת:
סגן הרמטכ"ל יאיר גולן אמר:
"אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז – לפני 70, 80 ו-90 שנה – ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום, ב-2016" ציטוט מאתר מאקו
תגיות: דמוקרטיה, יאיר גולן סגן הרמטכ"ל, פשיזם, צבא, שואה
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
18 במאי, 2016 בשעה 2:03
נדבר על זה מחר. הנה פרומו:
"כשערכי יסוד יוצאים מהקונצנזוס והופכים להיות נושאים שנויים במחלוקת פוליטית זה מראה משהו על הפוליטיקה".
18 במאי, 2016 בשעה 13:58
מה שהוא אמר זה בסדר גמור, לא פוליטי ולא בטיח. ההתנפלות עליו מעידה בעיקר כמה חולה החברה שלנו.