מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
תגובה לדו"ח מרכז אדוה: עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית
סקירה של דו"ח אדוה בנושא התפלגות ההכנסות במשק הישראלי, שפורסם בתחילת השבוע
מאת עמיר סגל
לכבוד האחד במאי הוציאו במרכז אדוה את נייר העמדה שנסקר כאן בוחן את התפלגות "עוגת ההכנסה הלאומית" של ישראל בעשור וחצי האחרון, משנת 2000 ועד 2015. הנתונים המוצגים מעניינים, אם כי לא מחדשים הרבה – ישנה שחיקה מתמדת בשכר העובדים בישראל בשנים האחרונות. המעניין הוא הצגת התפלגות בין עובדים למעסיקים. מעניין משום שמראה על תנועת ההכנסות הלאומיות מעובדים למעסיקים, גם אם ניתוח שמתעלם מהכנסות מדיור – שנראה שעלו משמעותית בשנים הנסקרות ודווקא אליהן לא מתייחסים מחברי הדו"ח. אך הבעיה המרכזית בנייר העמדה הנסקר כאן היא המסקנות הנגזרות מן הנתונים – בעיקר המסקנה הפותחת את נייר העמדה – לפיה הפריון הנמוך של עובדים ישראלים הוא תולדה של ירידת השכר, מסקנה שנייר העמדה לא מצליח להוכיח ולפיכך איננה יותר מדעה.
למסמך שלושה חלקים עיקריים. בראשון ניתוח של חלוקת "עוגת ההכנסה הלאומית" בין מעסיקים לבין שכירים. זה ניתוח מעניין כי מעניין לבחון סוגיה זו, אך חלקי – ראשית משום שמתעלם לחלוטין מהחלוקה בין עסקים קטנים, בינוניים וגדולים. שנית, משום שמתעלם מחלוקה בין עובדים המקבלים שכר גבוהה לנמוך. בנוסף, יש התעלמות מחלוקה בין סוגי מעסיקים שונים (למשל מפעל תעשייתי מול פירמה פיננסית, מעסיקים שההבדלים ביניהם גדולים).
המעניין בניתוח זה שהוא מראה כי חלק השכירים וחלק העצמאים בהכנסה הלאומית ירד בחמש-עשרה השנים האחרונות, לעומת חלק המעסיקים שעלה. אך הניתוח גם מראה כי סך כל ההכנסה הלאומית עלתה בשנים אלו בשיעור גדול מאד. מ- 572,336 מלש"ח בשנת 2000 אל 981,005 מלש"ח בשנת 2015. לפיכך היה ראוי להסביר את הצמיחה הזו על רקע הפערים שהוצגו. זאת משום שהם לא מראים ירידה בהכנסת השכירים, אלא רק ירידה בחלקם היחסי בהכנסות. גם ההערה בעמוד 8 על כך שחלוקת ההכנסה הלאומית בשנת 2015 באופן בו חולקה בשנת 2005 היה מאפשר עוד 7,653 ₪ לעובד לשנה, איננה רצינית אלא בעיקר דרך הצגה מניפולטיבית של חלוקת עושר דמיונית.
מה שאינו מופיע בפרק זה, ובכל חלקי הדו"ח – הוא ניתוח של פריון המשק הישראלי לאורך השנים. ניתוח שנעדר מהדו"ח ולכן מחבריו אפילו לא מתאמצים להראות תואם בין הירידה בפריון לירידה בהכנסות. אך גם אם היו מראים תואם זה, הרי שהיה עליהם להצביע על סיבתיות שטמונה בירידת השכר. כתגובה לדו"ח פרסם שר החינוך נפתלי בנט כי לטעמו הפריון הנמוך הוא הגורם לשכר הנמוך – מכיוון שלא הובאו כל סימוכין אחרים בדו"ח זה דעתו של בנט טובה כדעתם של מחברי הדו"ח.
בהקשר זה כדאי לציין את הטענה כי הכנסה נמוכה מובילה להשקעה פחותה בחינוך ובהכשרה מקצועית. זו טענה נאה, אך גם היא לא מבוססת – לא עקרונית ואף לא מספיק כדי להראות כי במהלך השנים שנסקרו הספיקה ירידת השכר לפגוע בהשקעה בהכשרה המקצועית, כך שייפגע הפריון.
יתר על כן, בשנים שנסקרו הייתה עלייה משמעותית במספר המוסדות להשכלה גבוהה הפועלים בישראל ועלייה משמעותית עוד יותר במספר הסטודנטים במוסדות אלו. משום שהשכלה אקדמית היא סוג של הכשרה מקצועית, לעיתים באופן מפורש ולעיתים מעצם קבלת התואר האקדמי, הרי שאלא אם יוצגו נתונים על הפחתת ההשקעה בהכשרות מקצועיות אחרות לא ברור כיצד ניתן לטעון כי הייתה ירידה בכמות או בנגישות להכשרה המקצועית.
בחלקו השני של הדו"ח ישנו ניתוח פערי ההכנסות במשק. ישנו ניתוח של פערי הכנסות לפי עשירונים, על פי ענפים כלכליים וניתוח של משכורות האחוזון העליון והמנהלים הבכירים. גם בפרק זה לא מצליחים, ואולי אף לא מנסים, מחברי הדו"ח להראות את פערי ההכנסה כפוגעים בפריון. למרות ניתוח הכנסות על פי ענפים שונים – לא הוצגו, למשל, ענפים מתפתחים לעומת ענפים מצטמצמים, כדי להראות תואם אפשרי בין השקעה בעובד – בתנאים סוציאליים, משכורת והכשרה, לבין עלייה או ירידה בפריון.
מוצג בדו"ח פער השכר בצורה לא רעה, אך ודאי שאיננו מסביר דבר מלבד עצם קיומו של פער זה. אפילו ניתוח מגזרי ומגדרי של פערי השכר לא נוגע בהבדלי הצמיחה בין הענפים השונים.
חלקו השלישי של הדו"ח עוסק בעובדים מחו"ל בישראל או מהגרי עבודה, ובהקשר הזה נסקרים גם עובדים פלסטינים. הסקירה בפרק זה מעניינת, ובסקירת מעורבות מהגרי העבודה בענף הבנייה הישראלי מוצגת אפשרות לפגיעה בהתפתחות הענף בשל הסתמכות על עובדים המרוויחים שכר מועט. יחד עם הערה על כך שירידת שכר העבודה בירדן עשויה להוביל לשינויים אצל חקלאים ישראלים בבחירת ענפים – זו ההתייחסות הרצינית היחידה לכך ששכר נמוך עלול לפגוע בפריון העבודה. אך הדיון על פיתוח ופריון שוק העבודה מסתכם בדיוק בשתי נקודות אלו.
בנוסף, יש לא מעט טענות מחקריות לפיהן הגירת עבודה היא מקדם כלכלי חיובי ולמשל יכולה להגדיל פריון. יתר על כן, מחקרים רבים טוענים כי הגירת עבודה ומעבר עובדים בין מדינות, ודאי שמדינות או טריטוריות שכנות הוא מצב בלתי נמנע. מובאים מחקרים המציגים את האפשרות לנטל כלכלי של מהגרי עבודה על הכלכלה הישראלית, אך גם כי מדובר בענפים בהם ישראלים נמנעים מלעבוד גם כשמוצעים להם תמריצים כלכליים משמעותיים – כפי שמציינים מחברי הדו"ח.
בנוסף, נטען בדו"ח זה כי העסקת העובדים הפלסטינים פוגעת הן במשק הישראלי בשל "השתרשות נורמות של היעדר הכשרה מקצועית ושכר נמוך", וכן פוגעת בצד הפלסטיני כי מפריעה לייצר משק עצמאי. זו טענה מתמיהה שהמקור עליו היא מסתמכת הוא דו"ח ועדה שדנה בהסדרת תעסוקת פלסטינים בישראל. בדו"ח אכן עלה כי "בטווח הארוך יש חשש לכרסום בצמיחה הכלכלית ובפרודוקטיביות של כוח העבודה הפלסטיני" הם אף מציינים בהמלצות הדו"ח כי בעתיד יש לשקול צמצום העסקת פלסטינים בישראל. אך גם מדגימים כיצד עליית רמת העסקה של פלסטינים בישראל באה יחד עם צמיחת המשק הפלסטיני, וכן כי עבודה בישראל מאפשרת לרבים מהעובדים הפלסטינים ללמוד על טכנולוגיות חדשות, לקבל הכשרה מקצועית ולהכיר שיטות עבודה חדשות. זאת יחד עם צורך ביטחוני בהעסקת פלסטינים בישראל.
עם כל אלו, הנקודה העיקרית המשמעותית בפרק העוסק במהגרי עבודה היא ההתייחסות לכך שמדינת ישראל טרם גיבשה מדיניות מוסדרת להעסקת עובדים פלסטינים ומהגרי עבודה. זו נקודה חשובה שקשורה גם בכך שמדינת ישראל מתקשה לגבש מדיניות הגירה מסודרת לפליטים ואף למי שקשורים לעם היהודי – כמו במקרה העלאת בני הפלאשמורה מאתיופיה.
אגב, בהקשר הפלסטיני, הערה מוזרה שהוסיפו מחברי הדו"ח, ללא כל סימוכין היא כי "העלאה של פריון העבודה בישראל כרוכה… ובהשגת הסדר מדיני אזורי". אמנם אני נוטה להסכים עם הטענה הזו, אך היא בודאי שלא טענה מחקרית או מבוססת, ואיננה יותר ממשאלת לב אן דעה כללית – כל עוד לא מובאים לה סימוכין מספקים.
למעשה, העובדה שמחברי נייר העמדה מציינים הדרדרות כלכלית בשני העשורים האחרונים בהם קיימת רשות פלסטינית, מתקיימים סבבי שיחות שלום תקופתיים ויש לישראל שלום יציב עם ירדן ומצרים, עלולה להוות משקל נגד לטענה כי דווקא הסדר שלום אזורי יביא לפיתוח הכלכלה. ושוב, אני נוטה להסכים עם העמדה ששלום יסייע לכלכלה הישראלית בשלל היבטים – אך לא יכול לקבלה ללא סימוכין מספקים, או סימוכין כלשהם.
לסיכום, מדובר בסקירה מעניינת, גם אם חלקית, של חלוקת הכנסות וחלוקת הון בישראל – בין מעסיקים ועובדים (הגם שיש בעיות בחלוקה זו) ובין שכירים. גם הסקירה לגבי מהגרי עבודה מעניינת וחשובה. אך סקירה זו לא מצליחה לתקף מסקנה כלשהי, ודאי וודאי שלא את טענת מחברי הדו"ח כי ירידה בשכר היא-היא שהביאה לירידה בפריון, או אפילו כי יש סבירות מסוימת כי כך הדבר.
תגיות: מעסיקים, מרכז-אדוה, עבודה, עובדים, שכר
קישור קבוע
תגובות