חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפריימריז נגד הדמוקרטיה

נושאים פותחים שבוע ב 21.12.08 6:10

מערכת הבחירות הנוכחית היא מערכה בין שני גושים – ימין ומרכז- שמאל. אם לימין יהיה גוש חוסם של 61 בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה, ואם הגוש הזה יהיה במרכז – שמאל – הרי על ציפי לבני תוטל מלאכת הרכבת הממשלה. אם יהיה תיקו 60:60 נהיה בצרה גדולה ואינני יודע אם אפילו רוטציה תוכל לפתור אותה

מאת: דניאל בלוך

גם אם יהיה רוב קטן לגוש זה או אחר עדיין מלאכת מעשה המרכבה לא תהיה פשוטה. אמנם, לנתניהו יהיה, יחסית, קל יותר להרכיב ממשלה, כי הגוש החוסם שלו יהיה ימין נטו. אבל גם הוא לא רוצה בממשלה קיצונית כל כך שלא תשאיר לו כל חופש תמרון בזירה האזורית והבינלאומית. לאור תוצאות הבחירות הפנימיות בקדימה אין הוא יכול לבנות על פילוג פנימי שם, כי לתומכי מופז אין שליטה על שליש סיעה, ההכרחי לצורך פילוג. לציפי לבני הקושי הוא בכך שחלק מן הגוש החוסם בנוי על המפלגות הערביות. כדי להרכיב ממשלה היא תצטרך, אפוא, לשלם מחיר גבוה לש"ס וליהדות התורה.

בשני הגושים יהיו מפלגות שבשום אופן לא תתמוכנה בממשלה בראשות מועמד הגוש הנגדי. לעומת זאת המפלגות החרדיות והבית היהודי יכולות להצטרף לממשלת לבני ואילו קדימה השלמה, העבודה, הירוקים והגמלאים יכולים להצטרף בתנאים מסוימים גם לממשלה בראשות נתניהו. בלי ספק הדבר מסבך את שיקולי המתלבטים בעד מי לבחור בתוך גוש אחד או משנהו.

במצב הנוכחי אני כמעט ומתגעגע לבחירה הישירה לראש הממשלה. לאפשרות התיאורטית להצביע בעד מועמד לראשות הממשלה, שהוא לרוב הרע במיעוטו, בפתק אחד ולמפלגה כלבבי בפתק השני, גם אם היא מפלגה קטנה בלבד. בשלוש המערכות המפוצלות שהיו לנו עשו זאת רבים ולא רק בתוך אותו גוש. אני מכיר כאלה שהצביעו פרס או ברק לראשות הממשלה ובעד ש"ס או מפד"ל לכנסת ואני מכיר מי שהצביע בעד שרון לראשות הממשלה ומר"צ לכנסת. זה אולי השקיט למישהו את המצפון אבל גרם לחוסר יציבות עד כמעט כאוס בשלטון.

הבחירות הקרובות לא יביאו יציבות. כבר עכשיו, גם אם איננו סומכים על הסקרים, אפשר להניח בברור כי הממשלה הבאה לא תהיה יציבה יותר מקודמתה וכי הכנסת ה- 18 תחזיק מעמד זמן קצר יותר מן הכנסת ה- 17. תולדות הבחירות בישראל מלמדים אותנו כי חוסר היציבות נובע מהעדר מפלגה אחת גדולה בכנסת שלה לפחות שליש מחברי הבית. כך היה עד 1981. אז החל התיקו המפורסם בין שתי המפלגות הגדולות שכרסם ביציבות אבל עדיין היתה אופציה של קואליציה רחבה. חבל שהעבודה והליכוד לא ניצלו את ההזדמנות לשינוי שיטת הבחירות בכיוון של צמצום מספר הסיעות בכנסת והבטחת ממשלה יציבה ואפקטיבית בין בחירות המתקיימות במועדן. בשנים האחרונות כבר אין לשתי המפלגות ביחד רוב בכנסת ובכנסת הנוכחית גם לשלוש הגדולות – קדימה, עבודה וליכוד, אין ביחד אלא 60 מנדטים, והתוצאה ידועה.

ספק אם ייווצר בכנסת הבאה כוח משולב לחקיקת חוקה ולשינוי שיטת הבחירות. כוחן של המפלגות הקטנות והבינוניות, ובמיוחד החרדיות והדתיות, ימנע כל אפשרות לשינוי. אין גם מפלגה רצינית הנושאת את דגל השינוי במרכז סולם העדיפויות שלה. פה ושם חוזרת המנטרה של מעבר למשטר נשיאותי. אך מדברים על כך רק אלה שאינם מבינים את השיטה האמריקנית. מי שמכיר יודע כי איננה מתאימה לישראל וממילא ניתן לקבלה רק כמקשה אחת – עם חוקה נוקשה, שני בתי פרלמנט וממשל מקומי ואזורי עצמאי וחזק.

לישראל מתאים משטר אירופאי מעורב, בסגנון הגרמני או הסקנדינבי, עם שילוב אזורי-יחסי אחוז חסימה גבוה, היוצר משטר יציב, יחסית ופרלמנט, בשני בתים, של 3 עד חמש מפלגות. כל זאת, על בסיס חוקה, שלא ניתן לשנותה בנקל, ובית משפט חזק היכול לבטל חוקים בתנאים מתאימים. באף אחת מן המדינות הללו אין פריימריז, וכל מדינה או מפלגה, קובעת את דרכה המיוחדת בבחירת המועמדים הארציים והאזוריים. הפריימריז שלנו הועתקו מאמריקה בלא התאמה לשיטת הבחירות הייחודית שלנו.

אגב, בכמה מדינות הנוהגות בשיטה המעורבת הבוחר יכול למחוק שמות מרשימת המועמדים או לשנות את הסדר. תארו לעצמכם אפשרות להצביע בעד העבודה ולמחוק את פואד או בעד הליכוד ולמחוק את הפייגלינים או בעד קדימה ולמחוק את רמון ובעד מרצ ולמחוק את …. (מחק את מי שרצית).

על רקע מגרעות שיטת הפריימריז נשמעים הגעגועים לוועדה המסדרת. רוב המתגעגעים שמעו על הוועדה המסדרת מתוך המיתולוגיה והנוסטלגיה הפוליטית שלנו. הם אינם מכירים כיצד עבדה.

הוועדה המסדרת ההיסטורית, במפלגות השונות, לא פעלה בחלל ריק. היא לרוב לא כללה בתוכה את מנהיגי המפלגה האמיתיים. בן גוריון, בגין, יערי, פנחס רוזן, הרב מיימון או משה שפירא לא ישבו בוועדה שכזאת. הם לכל היותר השפיעו עליה בשלט רחוק. הוועדה הורכבה מנציגי הגופים העיקריים במפלגה – סיעות, קבוצות עולים, נציגי האזורים, ההתיישבות וכו'. אלה לא היו אישי רוח תלושים כמו ב"בית היהודי", או כאלה שמינו את עצמם כב"תנועת השמאל החדשה", אלא אנשים המחוברים לשטח, לאידיאולוגיה של המפלגה ולצרכי הבחירות. הם ידעו לאזן, לצרף כוחות חדשים ואנשי רוח וכאלה המסוגלים למשוך קבוצות מצביעים פוטנציאליים. הם בוודאי מנעו כל ניסיון של השתלטות עוינת. לעתים טעו ואז תיקנו את עצמם בבחירות הבאות. התוצאה, במבט מהיום, היתה לא גרועה מזו שהושגה בימי הפוסט-ועדה- מסדרת, לרוב אף טובה יותר.

אף מפלגה לבדה אינה יכולה לבוא ולחזור לימי הוועדה המסדרת. גם אין צורך בכך. יש מקום בפעולת חקיקה משולבת שתבטיח בחירת מוסד ממנה רחב, הנבחר במיוחד לצורך זה סמוך לבחירות, פיקוח ממלכתי ובדיקה ממלכתית למניעת התפקדות כפולה, סגירת רשימת המועמדים, זמן רב לפני הבחירות ואפשרות למפלגה למנוע הצטרפות מועמדים וחברים הרחוקים ממנה מבחינה רעיונית.

המשך שיטת הפריימריז ושיטת הבחירות הנוכחית הם מרשם מובהק לחוסר יציבות ולאנרכיה שלטונית.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , ,

19 תגובות

  1. שי כהן :

    הפעם (באופן יוצא דופן) אני ממש לא מסכים עם הניתוח

    בטוח , מסיבות רבות, שנראה ממשלה שחצה את "הגושים" שאתה מגדיר (שממילא לא באמת קיימים) נקבל ממשלת אחדות ההון- כמקובל
    הליכוד קדימה- קצת חרדים ואולי עבודה, אולי ליברמן- ובס

    המסקנה מאידך, הנוגעת לפריימריז, לא רק שמקובלת עלי אלא אף אחזק ואזכיר את דבריהם של רשנים פוליטיים מובילים באחרונה (ע"ע רביב דרוקר בשישי האחרון) הטוענים שאין אולי סקרים אבל מדד גיוס התרומות הוא המנבא המוחלט של הפריימריז (דווקא בקדימה היו חריגות מזה)

  2. דודו רוטמן :

    אני דווקא מסכים עם נושא התיקו הבין-גושי ומאד מוטרד מכך, ולפני שאני חושב על שינוי משטר, שרלוונטי לבחירות הבאות, אני מוטרד מהבחירות הנוכחיות. כבר כמה זמן שיושבת לי בראש מערכת הבחירות של 1992 ש"גמרה" פחות או יותר את הימין המדיני האידיאולוגי (בעיקר החילוני אך פגעה אנושות גם בזה הדתי). מי שלא זוכר – באותה מערכת בחירות גוש הימין קיבל יותר קולות מגוש השמאל. אולם רבים מקולות אלה אבדו לטובת רשימות שלא עברו את אחוז החסימה: "התחייה" "רשימת לווינגר" ורשימות ימניות אף יותר. הפיצול לרסיסי מפלגות היה תוצאה של כשלון ממשלת הליכוד בשנתיים שלפני הבחירות. השמאל המדיני השיג גוש חוסם, ומאז הדברים ידועים.
    אם אני מבחין נכון במה שקורה כעת לשמאל (המדיני, אך גם החברתי כלכלי) אני רואה פיצול דומה: מר"צ והעבודה יהיו בכנסת הבאה, אך עם פחות מנדטים מאשר בנוכחית. התנועות הירוקות ומימ"ד יהיו על סף אחוז החסימה ויגרמו לכך שכמעט ארבעה מנדטים יאבדו לגוש השמאל. חד"ש תאבד את רובו של המנדט היהודי לאחר הביזיון שראשיה הביאו על ראשינו, ובל"ד, בהיעדר מנהיגה הכריזמטי תאבד גם היא מכוחה. יש סכנה שגם אם "התיקו הלאומי" ימשיך להתקיים, הוא לא ייראה בכנסת. לגוש השמאל (עבודה מר"צ חד"ש בל"ד ואולי גם רע"ם תע"ל) צפויים, בבחינה אופטימית כרגע כשלשים מנדטים, שעשרה מהם לא ייתמכו בשום אופן בממשלה בראשות "קדימה" ולא יהיו חלק ממנה.

  3. האזרח דרור :

    1. אני מבין שאנחנו צריכים לקבל את הרע מבין כל העולמות – גם 2 מפלגות גדולות כמו בארה"ב וגם וועדה מסדרת כמו במפא"י.

    2. בחירות מקדימות (פריימריז בלע"ז) הם דבר בעייתי בגלל הכניסה של הון למערכת הפוליטית – אבל הפתרון הוא לנסות למנוע את זה – ולא לבטל את הפריימריז.

    3. למרות ריבוי המפלגות והפריימריז ישראל היא בעלת פוליטיקה סופר שמרנית – תסלכלו על השמאל שלנו ותשוו אותו לשמאל בארה"ב או באירופה. איפה אובמה ואיפה ברק?

    4. בניגוד לעמדה של דני, יהיה גוש יציב למדי בכנסת הבאה – הוא יהיה ימני מאוד בכל המובנים. כולנו נאכל את הדייסה הזאת, בדמוקרטיה אתה לא תמיד מקבל מה שאתה רוצה.

    5. מצד שני, אופוזיציה זה מקום שמלמד צניעות – באופוציזיה השמאל הישראלי יכול לחשוב מה העמדות שלו בנושאים המדיני, הכלכלי , התרבותי והסביבתי ואולי לנסות להתגבש סביב משהו ולנסות לתקשר עם שאר החברה.

  4. דני בלוך :

    אתם יוצאים מהנחות שגויות. לא כל מי שגייס הרבה כסף זכה, ובכל המפלגות. הפריימריז מתאימים כאשר אתה צריך לבחור מועמד אחד ולא להרכיב רשימה שלמנ עם שיריונים ושאר ירקות. ואשרי מי שמאמין שהעבודה תשאר מרצונה החופשי באופוזיציה.

  5. אריה :

    חשוה לציין עוד דבר לגבי הפריימריז:
    הם מקעקעים את יכולת הנבחרים לעבוד בכנסת, כשרואים כיצד החכי"ם במפלגות הגדולות רק רצים אחרי כל חבר מפלגה לכל אירוע ולכל הזמנה שהם מקבלים חייבים להרהר במה שזה עושה לכנסת. במקום להיות הנציגים של הציבור והמפלגה בכנסת, הם הופכים להיות הנציגים של הכנסת אצל הציבור.
    אני לא יודע איזו שיטה אחרת היא נכונה יותר, אבל חייבים לתת על זה את הדעת ולשנות את שיטת הבחירה שמבטיחה מס' גדול של מועמדים לא ראויים בכל המפלגות.

  6. דודו רוטמן :

    נכון אריה, אבל שיטת בחירות אזורית/יחסית ובכלל – כל שיטת בחירות היוצרת מחויבות אישית של מועמד כלפי ציבור בוחריו הופכת אותו למי שרץ כמו עכבר מסומם אחר קולותיהם.
    אגב, נכון שיש את הח"כים שמנשקים דודות בבר-מצוות במקום לעבוד, אבל אולי עדיף שיעשו את הדבר הבלתי מזיק הזה מאשר יעבירו רפורמות-מונחות-לוביסטים בוועדות הכנסת…
    או שימקמו את הלשכות הפרלמנטריות שלהם באזורי הבחירה שלהם כדי לעזור לקבלני הקולות שם.. כל אלה מחלות המאפיינות מחוייבות אישית של ח"כים לציבור בוחרים ולא לדרך אידיאולוגית המותווית על ידי מפלגה.

  7. אבי לב :

    אני לחלוטין תומך בסיום פרק הפריימריז בישראל וחזרה לועדה מסדרת. יש לכך כמה סיבות טובות לטעמי:

    1. בסופו של דבר אנשים עדיין מצביעים למי שעומד בראש הרשימה. כך יוצא שכל מיני אנשים לא ראויים נכנסים לכנסת בצילו של המנהיג.
    הליכוד זו דוגמא טובה. למרות שאני בטוח שיש פה מעט מאוד תומכים לביבי נתניהו אני עדיין חושב שרוב האנשים פה לא מעוניינים שאם ונתניהו יהיה ראש ממשלה הוא יהיה בן ערובה לעדר המורדים שבאים אחריו ברשימה. ועדה מסדרת הייתה מארגנת רשימה איכותית יותר ותומכת יותר למנהיג וכך גם המערכת הפוליטית הייתה מתיצבת יותר.

    2. הרכבת רשימה אטרקטיבית היא מבחן הבחירות הראשון של מנהיג לקראת הבחירות. היכולת של מנהיג שעומד בראשות ועדה מסדרת לבנות רשימה איכותית ולעשות זאת בצורה טובה הוא מבחן מצויין ליכולת שלו להקים קואליציה ולשמור עליה.

    3. ועדה מסדרת לא דורשת כסף רב מהמועמדים ולא משעבדת אותם לבעלי הון וקבלני קולות.

    4. כפי שראינו (באופן מוגזם ביותר) ב"בית היהודי": מצד אחד, ועדה מסדרת אין משמעותה קיפאון. ועדות מסדרות יכולות ליצור שינויים משמעותיים בדיוק כמו פריימריז. ומאידך, יש כיום קהלים מאוד איכותיים, בעיקר אנשי אקדמיה בכירים כדוגמת פרופ' מנחם בן ששון, שפריימריז של נישוק תינוקות וריקודים בבר מצוות לא יושב עליהם טוב. מאז המצאת הפריימריז הכנסת ירקה החוצה את אותם אנשים כי הם לא מספיק "עממיים" (דרך אגב, גם ברוורמן היה בטוח כל הזמן שקיצו יגיע – ואין לי מושג איך הוא הצליח, וכל הכבוד לו). ועדה מסדרת תדע לאזן טוב יותר את הרשימה כפי שקדימה עשתה ב-2006.

    ודבר אחרון, שהוא לא טיעון בעד ועדה מסדרת אלא עוסק בנושא הדמוקרטי. אני לא מאמין שזה חיוני שבחירת האנשים ברשימה תעשה בצורה דמוקרטית קרי בפריימריז פתוחים ואף סגורים. אני מאמין שמספיק שהבחירות ליו"ר המפלגה יהיו פתוחים ושהרכב הועדה המסדרת יבחר באופן דמוקרטי על ידי המוסדות הבכירים של המפלגה. מבחינתי, הדבר החיוני הוא שלמתפקדי המפלגה יהיה את הכוח לספק מנדט להרכבת הרשימה.

    מה אתם חושבים?

  8. לאבי :

    ועדה מסדרת אינה טובה מפריימריס, יתרונותיה מתבטלים עי חסרונותיה.

    המודל שהצעת מזכיר לי את המשטר הנשיאותי ומפלגות השלד כנהוג בארה"ב – פעם ב-X שנים מתפקדי מפלגה בוחרים איש אחד ומפקידים בידו הסמכות להביא צוות מנצח, בין בחירות לבחירות חברות מפלגה היא חסרת משמעות ואין ממש מוסדות מתפקדים או אפילו משרדים קבועים.

    עידוד התפקדות אד-הוק למפלגה היא חלק משמעותי בקמפיין של מועמדים לראשות המפלגה בארהב, כולל אפילו חבלה מכוונת של היריב (דווח על רפובליקאים שהתפקדו לדמוקרטים כדי לבחור אובאמה כי בזמנו חשבו שזה יקטין סיכויי הדמוקרטים לזכות…)

    כאשר הדרך של מפלגה לארבע שנים נקבעת בהצבעה אחת בלבד – זה נותן עוד הרבה יותר כוח לכסף מאשר מה שקורה בישראל (כפי שרואים בארה"ב).

    נעבור לארצנו –

    מכל הוועדות המסדרות שרואים בארצנו – הבית היהודי, התנועה החדשה, ש"ס, ישראל ביתנו, חד"ש – אני לא רואה איזו בשורה שנראית משמעותית עדיפה על הפריימריס.
    כאשר הוועדה מורכבת מלא-פוליטיקאים (התנועה החדשה, הבית היהודי) התוצאה ממש גרועה, כלשון הפתגם "גמל הוא סוס שהורכב ע"י ועדה". בעיני, רשימת מרצ נטו עדיפה בהרבה על רשימת התנועה החדשה או על השילוב.

    צריך גם לזכור שבתרבות הפוליטית בישראל מנהיגים יעדיפו שהוועדה המסדרת מטעמם תבחר רשימה שלא תסכן אותם. יהיה בה אולי ניסיון לשים פרופסורית ייצוגית, מזרחי ייצוגית, עולה חדשה, ערבי חמוד, סופר וכן הלאה – אבל לא אנשים שיקראו תיגר על ההנהגה הנוכחית.

    אומץ לשים יריב בתוך המפלגה בעמדת מפתח (אובאמה ממנה את קלינטון לשרת החוץ) לא ראינו פה מזמן וגם לא נראה.

    ר' לדוגמה שרי האוצר שמונו ע"י אולמרט כדי לעשות מה שהוא רוצה ולא להיות עצמאיים מדי, או התפקידים שנתן ברק לרמון (הראש על הקיר מהחרצופים, זוכר?) בן עמי ובורג בקדנציה שלו כראש ממשלה.
    אני חושב בדיוק ההיפך ממך – כדי להבריא את המערכת הפוליטית על מפלגות השלטון להפסיק להיות מפלגות שלד ולקיים פעילות רצינית כל הזמן, כולל קידום האפשרות של חברי מפלגה פשוטים להשפיע על אופי ההצבעה של הנציגים בכנסת.

    איתי

  9. דני בלוך :

    לאיתי – בארצות הברית המפלגות פועלות בין בחירות לבחירות ויש להם משרדים קבועים. הם אינם מתערבים בעבודת הנבחרים אך מכינים את הרקע לבחירות הבאות ובכל נובמבר, כל שנה מתקיימות בחירות כלשהן – מקומיות, אזוריות, מדינתיות או פדרליות.
    אשר לועדה המסדרת. אתה סותר את עצמך. במרצ הרשימה הורכבה לא בפריימריז אלא בוועידה. ייתכן שצריך במפלגות הגדולות שילוב של ועידה או מרכז הבוחרים פנל וועדה מצומצמת יותר, אך נבחרת, שקובעת את הסדר הסופי כאשר לראש הרשימה יש השפעה מסוימת, אך לא מוחלטת.

  10. נדב פרץ :

    אבי – בעקרון אני מסכים איתך, אבל אתה שם דגש גדול מדי על המנהיג. אם אנחנו חושבים שמפלגה צריכה להיות גוף פוליטי שמשקף יותר מאשר את עמדות המנהיג שלו, הועדה המסדרת צריכה לשקף את יחסי הכוחות בין המחנות השונים במפלגה – והשאלה איך מרכיבים את הועדה היא קריטית.

    איתי – אני מסכים עם השורה התחתונה שלך, שהמפלגות צריכות להפסיק להיות 'מפלגות שלד', אבל הפריימריז ממש לא תורמים לזה.
    לטעמי, הרשימה צריכה להיות מורכבת חלקית על ידי פריימריז, חלקית על ידי ועדה מסדרת וחלקית על ידי מוסדות המפלגה, בתמהיל של מרכז, מחוזות וסניפים. זה יהיה מורכב, אבל בהחלט אפשרי.

  11. לנדב פרץ :

    כמו שאמרת אני מאמין שגם היום המפלגות נשארות מפלגות שלד רק שמספר קבלני קולות מחברים בזמן פקודה אלפי פקודים לגוף הזה. פקודים, שבינם לבין המפלגה, אין דבר וחצי כלום.

    שנית, אני חושב שאת חברי הועדה המסדרת צריכים לבחור בפריימריז סגורים (קרי, גופים כמו ועידת מרצ שהם גופים נבחרים רחבים אך לא פתוחים לכל המתפקדים). כך נבטיח "שהמנהיג" לא השתלט לחלוטין על הרשימה.

    חשוב לי גם להבהיר שאני לא חושב ש"המנהיג" זה חזות הכל אבל חייבים להיות מציאותיים ולשמוע מה שכל סוקר בארץ אומר: המצביעים בוחרים על פי העומד בראש הרשימה ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במועמד לראשות הממשלה. אז מדוע לעודד תהליך (הפריימריז) שמכניס המון אנשים לא ראויים לכנסת ופוגע מאוד ביציבות השלטונית.

  12. לנדב פרץ מאבי לב :

    התגובה האחרונה הייתה שלי. מתנצל

  13. לאבי לב :

    1.
    אני מניח שאתה עדיין ממליץ על פריימריס של חברי המפלגה לראש מפלגה (כמו במרצ) – ואז בעיית קבלני הקולות נשארת (ע"ע מעללי פואד לטובת ברק).
    אם פוחדים מקבלני קולות ומודעים לחשיבות ראש הרשימה כגורם אלקטורלי צריך ללכת עוד צעד אחורה ולוודא שגוף מצומצם בוחר את ראש הרשימה (דוגמה: לייבור בבריטניה).

    2. אם הגוף המצומצם (5 אנשים או מאות אנשים) שבוחר את החכים ו/או את היור הוא בעצמו גוף נבחר ע"י כל חברי המפלגה – גם כן לא נפטרים מכוחם של קבלני הקולות. חזרת לנקודת האפס

    3. ועידה/מרכז כמוסד בתווך בין חברי המפלגה ובין היור והרשימה – יכול לעבוד אולי טוב במפלגה קטנה כמרצ (שם יש ביקורת על משקל יתר לקיבוצים ביחס לעירונים, ולקיבוץ הארצי בפרט), אבל עובד רע מאוד בליכוד ובעבודה, ורק ביבי למד את הלקח. ככל שתיתן שם יותר כוח לשכבה הזו תראה את החכים יותר בבר-מצוות ובחתונות ופחות בכנסת.

    4. ההצעה של נדב לתמהיל סמכויות היתה יכולה להיות הגיונית למפלגה של 30 מנדטים, אבל אין לה משמעות כשמס' המנדטים הריאלי הוא סביב 10 – אז מתחילים קרבות מטורפים כדי לשנות את חוקי המשחק. לדוגמה, בעבודה הפעם – ההסכם עם מימ"ד בוטל חד צדדית ע"י ברק (ככל הידוע לי) והמשבצות למגזרים של שמחון נוקד ומג'אדלה קודמו ברשימה. התקשורת קלטה מכל הסיפור הזה בעיקר את פואד – ההר שלא ניתן להזיז אותו – ואת הקיטורים של מג'אדלה (איש לא ציין בכתבות שבעצם הוא קודם).
    איתי

  14. נדב פרץ :

    אבי – כמו שאיתי ציין, במרצ אין 'פריימריז סגורים', אלא בחירות בועידה, שהיא דומה מאוד למרכזים של המפלגות האחרות.

    איתי – מס' המנדטים לא משנה, מה שמשנה הוא היכולת לעשות מניפולציה על הדרך שבה נבחרת הרשימה. ואת זה אפשר לפתור על ידי שריון של החוקה – נניח, דרישה לרוב מיוחס ולהליך מורכב לשינוי שלה, בניגוד להצבעה יחידה במרכז.

  15. לנדב :

    ההצעה שלך הגיונית אבל לא ריאלית לגבי מפלגה קיימת, בטח כשהיא במצב כמו של מפלגת העבודה:

    מצד אחד, החוקה שם היא רק בגדר המלצה, דבר שגורם למי שמבקשים לשנות לכלות זמן וכסף על עתירות. מי שמתמחים בזה אינם נתפסים כפעילים אידיאולוגיים אלא כטרחנים (סמי שושן, דני עטר) וזה לא מעניין את הציבור הרחב בגרוש. כשכבר מגיעים למה שרוצים (בחירות למוסדות, ביטול שיריון של פואד) לא נותר אוויר למאבק האידיאולוגי.

    מצד שני, אם אתה מבקש ליצור שינוי מבני משמעותי שממנו ירויחו גורמים חיוביים מסוימים שבשיטת הפריימריס לא באים לידי ביטוי (למשל לאפשר שילוב של "איש רוח" בולט, או נציגת עובדים אותנטית – כאלה שלא יצליחו בפריימריס) זה אומר בהכרח להחליש פוליטיקאים מכהנים מסוימים שמיקומם ייפגע, להחליש אנשי מנגנון במפלגה וכמובן את קבלני הקולות (בקיבוצים, יישובים ערביים, וועדים גדולים) ולא פחות חשוב את בעלי ההון שמחזיקים בכנסת את נציגיהם.

    בקיצור – לא יצליח לך לעשות שינוי כזה מלמטה במפלגה קיימת, בטח לא במפלגת העבודה. למנהיג המפלגה יש יכולת מסוימת להוביל רפורמה, אך מן הסתם הוא יבחר ברפורמה שתחזק אותו מול מי שמסכן אותו. ביבי החליש את המרכז בעזרת פריימריס חברים. ברק ביקש לשנות את חוקת העבודה כדי לחזק את כוחו – וגם בזה לא הצליח (אכן "מנהיג").

    יש גבול למה שאפשר לשנות מלמטה במבנה קיים, אם חושבים שהבעיה היא במבנה. מאותה סיבה עמי וטורי וחבריו נואשו (לפחות זמנית) מהניסיון להפוך את ההסתדרות לדמוקרטית יותר ומייצגת יותר, על פי המודל הסקנדינבי. לכן בחרו בהקמת גוף חדש ולא הקימו סיעה בתוך ההסתדרות, שבין מטרותיה שינוי מבני וחוקתי.

    בקיצור – כשתקים מפלגה, תציע את זה.
    איתי

  16. אבי לב :

    בתגובה ל-13 (של איתי):

    1. מלכתחילה בעיית הקבלנים היא פחות חמורה כאשר יש פריימריז לראשות המפלגה משום שהפרופיל של המועמדים הרבה יותר גבוה ולכן גם המעקב אחרי מעשיהם וכן מספר המצביעים הממוצע לכל מועמד הוא יותר גבוה משום שמספר המתמודדים הרבה יותר קטן (דבר שמחייב תמיכה רחבה ולא רק על דילים). בנוסף, מפלגה שמוכרת את עצמה לאדם לא ראוי רק בגלל דילים תקבל את העונש בקלפי – כך שפה מדובר בחטא שהמפלגה תשלם עליו. לעומת תופעת הרשימות הרקובות בפריימריז שהן חטא שהציבור ישלם עליו.

    2. אני לא מסכים, זה תלוי בדרך הקמת הועידה נניח שמרכז הליכוד היה מחליט על כחלון, ריבלין, ארדן, סער, בגין ונתניהו לעמוד בראשות הוועדה שתבחר את הרשימה (בחרתי את אלו שניצחו ב-5 המקומות הראשונים ברפיימריז וסביר להניח שהתוצאות היו דומות גם במרכז הליכוד) הם בפירוש היו בוחרים רשימה שונה בתחליט מזו שנבחרה.

    3. הסיבה שמרכז/ועידה עובד במרצ (על אף הפגמים הלא מעטים של תופעת הייצוג) נובעת מהעובדה שמדובר באנשים שלא נמצאים שם בשביל ג'ובים או פרוטקציה. אני חושב שחוקים נוקשים הרבה יותר האוסרים לחלוטין על תופעות של ג'ובים וכדומה יסייעו בלהרחיק כל מיני אנשים לא רצויים מהגופים הללו.

    4. אני בטוח שנדב יכול לענות על כך טוב ממני

  17. דני בלוך :

    לאבי – תופעת הקבלנים, הארגזים והזיופים קיימת גם בפריימריז לראשות מפלגה – דוגמאות לא חסרות: בן אליעזר נגד בורג, ברק נגד עמי אילון, ציפי נגד מופז, שרון בליכוד ועוד. המפתח הוא, אם מקיימים את שיטת הפריימריז בכלל, קיום פריימריז פתוחים באותו יום בכל המפלגות המקיימות פריימריז ובפיקוח ממלכתי.

  18. אבי לב :

    דני בלוך,

    קודם כל ההצעה שלך מעניינת אך פותחת דילמות נוספות לדוגמא: פגיעה קשה במפלגות הקטנות שלא יצליחו להבליט את רשימותיהן לנוכח העובדה שכל המפלגות הגדולות עושות את הפריימריז באותו היום. ויש עוד שאלות…

    לגבי תופעת הקבלנים – שוב, אם המפלגה חפצת חיים היא תלחם בתופעה הזו ואכן פואד וברק היא דוגמא טובה. אם המפלגה כל כך שבויה בידי קבלנים מגיע לה להיענש קשות. בפריימריז של הרשימות לעומת זאת, אנחנו אלו הנענשים, כי אנשים לא מצביעים לפי מספר 30 בליכוד – הם פשוט לא מכירים אותו. אבל שהוא יהיה מורד ומושחת בכנסת אנחנו אלו שנסבול את התוצאות.

  19. דני בלוך :

    אבי
    אני לא דואג למפלגות הקטנות.אני רוצה לצמצם את מספרן ולאלצן להתאחד. ברובן הן מפלגות נישה והן פונות לקהל שלהן. אילו היגענו לשיטת בחירות מעורבת אזורית-יחסית כל העניין היה משתנה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.