בתקופה זו בה מנסים לערער את ערכי המדינה היהודית הדמוקרטית, מזכיר לנו פרופ' יעקב מלכין, מנהל מכון "תמורה", במה מאמין יהודי חילוני בעל השקפה הומניסטית ומה הם המקורות מהם שואב את אמונותיו. היהדות החילונית ההומניסטית היא עגלה מלאה בערכים שבזכותם קמה המדינה ובזכותם תמשיך להתקיים
את ישראל תוקף גל עכור של חוסר סובלנות כלפי האחר, ונבחרי הציבור שותקים. על ביתו של פרופ' יעקב מלכין, מייצג יהדות חילונית, רוססו כתובות נאצה והושאר מכתב איום. השכנים ומקום עבודתו של הפרופ', אוניברסיטת תל-אביב, גינו את פעולת הטירור של יהודים כלפי יהודי. נבחרי הציבור שותקים
דמדומי הדמוקרטיה - מדוע נבחרי הציבור אינם מגנים טירור יהודי כלפי פרופ' יעקב מלכין?
במה מאמינים יהודים חילוניים
בשנת 1952, בעיצומו של מו"מ קואליציוני להקמת ממשלה, נפגש דוד בן גוריון עם ה"חזון איש" (רבי א' י' קרליץ) שהיה סמכות התורנית בחוגים חרדים רבים ובעיקר באגודת ישראל. בפגישה, שאל ראש הממשלה כיצד יחיו יחדיו דתיים וחילוניים? והחזון איש השיב לו שעל "העגלה הריקה" (היהדות החילונית-ציונית) לפנות מקום ל"עגלה המלאה" (היהדות המסורתית). בן-גוריון הוסיף ושאל כיצד יחיו אדוקים ולא אדוקים יחדיו במדינת ישראל?! החזון איש השיב שאין התנגשות, שכן החרדים אינם יכולים לוותר על המצוות, אבל לחילונים אין חובה לעשות דווקא להפך, כך שביכולתכם להתגמש.
ראש הממשלה הגיב "אנחנו הרוב ואנו השולטים", והחזון איש השיב כי "נגד אנשים שמסכימים למסור את נפשם אין כל משמעות לרוב, לכוח ולנשק". תפיסת "העגלה הריקה" מייצגת תפיסה של החילוניות כריקנות ופחיתות.
נשאלת השאלה במה מאמין יהודי חילוני בעל השקפה הומניסטית ומה הם המקורות מהם שואב את אמונותיו.
פרופ' מלכין, בספרו "במה מאמינים יהודים חילוניים", שיצא לאור בשנת 2000, כתב:
"הם מאמינים באדם , יוצר הערכים ההומניסטיים ולא באלוהים , שלפי אמונתם נוצר בידי האדם . הם מאמינים ביישומם של ערכי ההומניזם במסגרת היהדות ובחופש שלהם לבחור לעצמם את דרכי ההגשמה של יהודיותם . יהודים חפשים מדת ההלכה , הקרויים "חילונים" , הם יהודים מאמינים . יהודים חילונים הומניסטים חיים באמונותיהם . הם מעריכים את זולתם ואת עצמם על פי הערכים שבהם הם מאמינים . ערכים נוצרים בידי האדם כאמות מידה להערכה והעדפה של כל חוק ומצווה , כל התנהגות וכל משטר . האמונות של חילונים ושל דתיים באות לידי ביטוי באורחות חייהם , בחינוך ילדיהם , בהתנהגותם הפוליטית ובטקסי חגיהם . האמונות מתבטאות במעשים ובאורחות חיים , בדרך שבה חוגגים חגים דתיים והיסטוריים , באופי הטקסים המציינים את מחזור החיים , ביחס כלפי שמירת המצוות או השחרור מהן ובחינוך , הדתי או החילוני , הניתן לילדים . האמונות ואורחות החיים הם המשייכים יהודים לאחת ה"יהדויות" הרבות הקיימות ביהדות."
האמונות העיקריות של יהודי חילוני בעל השקפה הומניסטית הן:
- אמונה במרכזיות האדם , בזכויותיו, בחירותו ומחויבותו לכללי צדק
- אמונה ביהדות כתרבות רבת תרבויות חילוניות ודתיות
- אמונה בציונות ההומניסטית כמוצהר ב-”מגילת העצמאות”
- אמונה כי חוקי המדינה היהודית ודמוקרטית יעניקו חופש בחירה לכל אזרח ולכל מיעוט – עדתי, תרבותי, דתי, חופש לחיות בתרבותו ובאמונתו כל עוד אינם פוגעים בזכויות האדם כיחיד
אמונה במרכזיות האדם , בזכויותיו, בחירותו ומחויבותו לכללי צדק
- אמונה בטבע היקום כמערכת עצמאית הפועלת מכוח עצמה כפי שהיא מתגלה בהדרגה על ידי מחקרי המדע וניסויים מדעיים.
- אמונה באדם כריבון ואחראי לחייו . בטבע שאין לו ריבון חופשי האדם לבחור דרכו בחיים ובתרבות העם בו התחנך והיה לאנוש, לחתור להגשמת זכויותיו הטבעיות לעצמאות, לשוויון, לחופש דעה והבעתה.
- אמונה במחויבות לכללי צדק אוניברסאליים אשר יישומם הוא תנאי לקיומה ויציבותה של חברה אנושית, לביטחון החיים והטבתם, במיזעור הסבל ובריבוי וגיוון ההנאות הרוחניות והחושניות של האדם.
- אמונה בחובת חינוך הומניסטי המתחולל בתרבות לאומית. בפתיחות לתרבויות העמים, המפתחת תודעה וסולידריות לאומית וכלל אנושית, תוך הגשמת גישות הומאניות המייחדות את המין האנושי, כולל חוש הצדק, והאמפטיה, התבונה והביקורתיות, החברתיות, היצירתיות, השאיפה לחופש, כושר החוויה הרוחנית והאהבה שבידידות .
- אמונה במחויבות להגשמת זכויות כל אדם וכל עם, לחיים, לשוויון, לעצמאות, ולחתירה לאושר , כולל זכויות המיעוטים בחברה דמוקרטית כל עוד ובתנאי שאינן נפגעות זכויות האדם כיחיד החי בהם.
אמונה ביהדות כתרבות רבת תרבויות חילוניות ודתיות
- א. בהסתמך על עדות הנביאים והסופרים בתנ"ך מתגלה היהדות כתרבות רבת תרבויות, דתות, אלים, פולחנים והשקפות עולם. מאז התרבו תרבויות היהודים – העדתיות, הדתיות והחילוניות – בכל הארצות ובכל היבשות.
- ב. הכרת תרבות היהדות החילונית – תנאי להכרת היהדות כתרבות שהתחדשה והתפתחה מאז שפינוזה – “היהודי החילוני הראשון”. הכרתה – באמצעות מבחר מעשרות אלפי היצירות שנוצרו בה במשך 300 השנים מאז עידן הנאורות וההשכלה – כולל יצירות חילוניות שנוצרו בתרבויות היהודיות ויצירות מופת של יהודים בתרבות העולם המערבי – בספרות, באמנויות , בהגות .
- ג. הכרת היהדויות הדתיות בהן חי העם היהודי מאז היווצרו עד עידן הנאורות וההשכלה – כמו העמים מאז שנוצרו האלים והדתית לפני כעשרת אלפי שנים.
- ד. הכרה בתמורה ביחס לתנ"ך כספרות, ולא ספר קדוש, רבת מקורות, ספרות המכוננת כל התרבויות ביהדות -החילוניות והדתיות, ספרות המייצגת ריבוי התרבויות היהודיות באלף הראשון לפנה"ס.
- ה. הבנה שאלוהים הינו דמות ספרותית פרי יצירתם של כותבי התנ"ך לדורותיהם. אלוהים כגיבור ספרות המייחסת לו אלוהות – בהגות היהדות החילונית בימינו : כל האלוהים בכל הדתות הם גיבורי ספרותם המקודשת על ידי המאמינים בדתה. ספרות אשר עיצבה את הגיבור הספרותי – דמותו, מהותו, תפקידו בעלילות הספורים והמיתוסים בהם מעוצבים ונוצרים האלוהים.
- ו. הכרה בתמורה באופן ותוכן חגיגת המועדים והחגים הלאומיים והאישיים ביהדות – בכל העידנים וביהדות ימינו, בעקבות התחדשות הטקסים הלא דתיים בקהילות החילוניות במאה ה20
אמונה בציונות ההומניסטית כמוצהר ב-”מגילת העצמאות”
- א. הציונות ההומניסטית הייתה לתנועת שחרור של העם היהודי ממעמד נחות של פזורת מיעוטים, נסבלים או נרדפים או מגורשים או מושמדים, בצל האנטישמיות העולמית. מטרות הציונות ההומניסטית היו “אוטואמנציפציה” (כדברי פינסקר) – שחרור העם בכוח עצמו מבלי לחכות למשיח אגדי שבדמיון, במדינת העם היהודי בה יוגשמו זכויות העם והאדם, פתוחה ליהודים ש יאלצו או ירצו לחיות במדינתם – המדינה היהודית הרביעית שהקים העם היהודי בארץ ישראל הפתוחה לכל יהודי לפי חוק אפליה מתקנת של עוול היסטורי רב שנים – חוק השבות.
- ב. לציונות ההומניסטית התנגדו כל התנועות הדתיות שביקשו לחכות למשיח ותנועות חילוניות שהאמינו באוטונומיה יהודית בארצות עמים אחרים. הציונות הייתה היחידה שהצליחה להקים בכוחות עצמה מדינה בדרך – היישוב העברי בארץ ישראל במאה ה20, שזכה להכרה כמדינה אחרי השואה.
- ג. בייסודה של המדינה היהודית הצהירו מייסדיה על עיקרי האמונה במדינה המגשימה זכויות האדם והעם לשוויון וחופש דעה ואמונה ולהגשמת כללי צדק חברתי ברוח חזון נביאי ישראל בתנ"ך.
אמונה כי חוקי המדינה היהודית ודמוקרטית יעניקו חופש בחירה לכל אזרח ולכל מיעוט
- א. אמונה בחופש מחוקי דת הפוגעים בזכויות אדם של נשים וילדים
- ב. אמונה כי חוקי המדינה היהודית הדמוקרטית יבטיחו אזרחיה מכפיה לחוקי ומשפטי דת הפוגעים בזכויות אדם ובייחוד בזכויות נשים לשוויון, ובזכויות ילדים לצאת מהגטו הרוחני של חינוך ללא לימודי ליבה ועל ידי איסורים על צריכת מוצרי תקשורת ותרבות לא דתית ביהדות ובתרבויות העמים.
- ג. אמונה כי חוקי המדינה יעניקו חופש בחירה לכל אזרח ולכל מיעוט – עדתי, תרבותי, דתי -חופש לחיות בתרבותו ובאמונתו כל עוד אינם פוגעים בזכויות האדם כיחיד, כפי שנפגעות זכויות היחיד בקהילות בהן שורר משטר דתי המתעלם מזכויות אדם לשוויון וחופש.
- ד. אמונה בחופש נשואים של כל אדם לפי בחירתו בבן או בבת זוג, הבטחת חופש הנשואים והבחירה של בן או בת זוג לחיי זוגיות ומשפחה כרוך בביטול כל חוק ומגבלה דתית על נשואי אנשים לא דתיים – כולל ביטול רשימות “פסולי החיתון” של רבני המיעוט האורתודוכסי המחייבים כיום את מדינת ישראל.
- ה. חופש הנשואים יתבטא גם בחופש לבחור בטקסים ובעורכי טקסי נשואים לפי אמונת הנישאים – כולל טקסי נשואים שאין בהם השפלה של האישה, אין גוזרים עליה שתיקה ואי חתימה על הכתובה כחוזה נשואים הדומה לשטר מכירה.
Tags: דמוקרטיה, יהדות חילונית הומניסטית, יעקב מלכין, מגילת העצמאות, מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה יהודית דתית
האדם החילוני יודע שתמיד כדאי שיהיה קצת מקום על העגלה לדברים חשובים חדשים. הוא גם יודע שמפעם לפעם צריך למיין, אחרת כמו האדם החרדי הוא עשוי למצוא את עצמו עם עגלה מלאה בזבל ישן או יותר גרוע כמו האדם הדתי לאומני עם עגלה שערבוב של זבל ישן עם ניסיונות להכין גרסאות דתיות לרעיונות מהעגלה החילונית הופכות אותך לבעל עגלה מטורפת.
החינוך הממלכתי בעצם הקמתו ייצג ערכים. הדרך בה ממגרים ערכים אלה היא באמצעות הפרטת החינוך.