מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מתווה הגז – על טענות הממשלה, התאגידים והתאחדות התעשיינים בתגובה לבג"צ שהוגש
השבוע ידון בית המשפט העליון בבג"צ שהוגש נגד מתווה הגז. להלן התייחסות לטענות של הממשלה, תאגידי הגז, והתאחדות התעשיינים בתגובה לבג"צ מתווה הגז
מאת: אמנון פורטוגלי
על הטענות של הממשלה תאגידי הגז והתאחדות התעשיינים בתגובה שהגישו לבג"ץ בעקבות העתירות שהוגשו נגד מתווה הפשרה הממשלתי מול מונופול הגז, מספר אבי בר-אלי במאמר בדה-מרקר.
המדינה טוענת שלא הוצגו אלטרנטיבות למתווה הגז. לפי בר-אלי, בפתח התגובה של הממשלה נכתב: "כלום עלה בידי העותרות להציג חלופה ריאלית למדיניות של הממשלה?".
זו טענה שיקרית. למיטב ידיעתי פורסמו מספר חלופות ריאליות, בעוד שמתווה הגז מתברר יותר ויותר כחלופה הזוייה ולא ריאלית. דוגמה לחלופה למדיניות הממשלה היא ההצעה שלי שנמסרה לחברי ועדת הכלכלה ביולי 2014 ונמצאת גלויה לציבור ולממשלה באתר של ועדת הכלכלה:
"לסיכום, מה נכון לנו כמדינת ישראל לעשות, כאשר שוקלים את כל ההיבטים בנושא הגז הטבעי.
(1) לפקח על מחירי הגז, אם אפשר גם בחוזים הקיימים, כך שיהיו בתחום של 3-4.5 דולר ליחידת גז ללא הצמדה, או עם הצמדה למדד הישראלי. ושיתנו לתאגידי הגז תשואה של 12% – 15% על ההשקעות שלהם בגז ובנפט.
(2) לחייב מעכשיו מכר בנפרד של הגז. כלומר כל שותף במיזם המשותף תמר או לוויתן ואחרים שעוד יהיו, יהייה חייב לנהל מומ בנפרד על מכירת חלקו בגז במאגר, אחרת יואשם בחברות בקרטל, עם אחריות אישית למנהלים.
(3) לחייב את שותפי תמר לבצע את שלב ההרחבה המתוכנן של תמר כולל צינורות חדשים לארץ, שיביא את התפוקה של תמר לכ- 16 BCMלשנה. זה היה מתוכנן להגמר ב-2016.
(4) לאסור על ייצוא גז מתמר עד שמאגר לוויתן יפותח, יפיק גז ויחובר לישראל. זו המדיניות הממשלתית הקיימת.
(5) המדינה תשקיע בלוויתן ישירות כדי לאפשר את פיתוח השדה.
(6) לבדוק בחיוב את האפשרות שהמדינה תרכוש את חלקה של קבוצת תשובה בתמר, ואת מאגרי הגז כריש ותנין יחד עם מפעיל זר מנוסה, במסגרת חברת בת ממשלתית ישראלית. כך שלישראל תהייה בעלות חלקית בשדות הגז כמו בנורבגיה.
(7) לבדוק בחיוב את האפשרות שהמדינה תרכוש חלק נכבד מממניות נובל אנרג'י בבורסה במטרה להפוך אותה לחברת בת ממשלתית ישראלית. כך שלישראל תהייה בעלות בחברת נפט כמו שלנורבגיה יש בעלות על סטאטאויל. המטרה העיקרית כאן היא שליטה על הידע ולא רווחים בורסאיים.
(8) המדינה תפעל לקביעת והכנת שני מקומות חדשים לכניסת גז לחוף. בכלל זה בדיקה מחדש של המקומות שנפסלו בעבר." (ציטוט מדברים שנאמרו בוועדת הכלכלה בכנסת)
שותפויות החיפושים מקבוצת דלק של תשובה, דלק קידוחים ואבנר, האשימו את מתנגדי מתווה הגז ואת שלי יחימוביץ בפרט, ב'גירוש חברת וודסייד האוסטרלית מהשקעה במאגר לוויתן'.
זו טענה שיקרית. העיסקה עם וודסייד לא מומשה מכיון שהתוכניות לפיתוח של לווייתן השתנו משמעותית מייצוא גז טבעי נוזלי למזרח אסיה לייצוא גז בצינורות לשווקים באזור.
חודשים וחצי אחרי ההודעה על תגלית לוויתן, התרחש ב-11 למארס 2012 אסון פוקושימה. כתוצאה מאסון פוקושימה הושבתו מיידית כל תחנות הכח הגרעיניות ביפן שספקו כ- 30% מייצור החשמל ביפן, גרמניה השביתה 8 מתוך 17 תחנות כח גרעיניות. ארבעה חודשים אח"כ, ביולי 2012, הודיעה הממשלה הגרמנית שהיא תסגור את כל תחנות הכח הגרעיניות במדינה בתוך עשר שנים.
במצב זה, הביקוש לגז טבעי כמו גם מחירו נסקו לשחקים, והעתיד נראה ורוד לנובל אנרג'י, לדלק קידוחים ולאבנר, תאגידי הגז השותפים בלוויתן. אפשרויות הייצוא של גז טבעי נוזלי LNG למזרח אסיה ולאירופה נראו בטוחות ובלתי מוגבלות. לכאורה נדרש רק להפעיל את שדה לוויתן, לקבל ידע בתחום הנזלת הגז ל-LNG, ולמכור. זו הייתה האופציה המועדפת על תאגידי הגז בישראל וזה היה הרקע העסקי שהביא במהלך 2012 למשא ומתן בין ענקית האנרגיה האוסטרלית וודסייד לבין התאגידים השותפים בשדה לוויתן לכניסת וודסייד כשותף בלוויתן. הרציונל לכניסת וודסייד היה המומחיות שלה בתחום יצוא גז נוזלי LNG הנדרש לשם ייצוא למזרח הרחוק. והעסקה עם וודסייד נבחנה ונבחרה לפי שלושה קריטריונים: חוזק מאזני, התמחות במסופי הנזלה ובקיאות בשיווק LNG.
רק בסוף 2013, שלש שנים אחרי גילוי לוויתן, הבינו תאגידי הגז שזה אינו הכיוון הנכון, שאין אפשרות ריאלית לייצא גז למזרח הרחוק, ובינתיים התעכב הפיתוח של לוויתן.
בכנס האנרגיה של יו.בי.אס שהתקיים ב- 18 לספטמבר 2013, 8 חודשים לפני סיום המו"מ עם וודסייד, אמר דיוויד סטובר, נשיא נובל אנרג'י, (בתרגום חופשי):
"אני חושב שכאשר מסתכלים על אפשרויות משלוח הגז שהיו בעבר, אני חושב שהדגש היה על LNG, ואני לא חושב שזה המצב כיום."
כתוצאה מתובנות חדשות אלו העיסקה עם וודסייד לא מומשה ובמאי 2014 הודיעה נובל אנרג'י, שמחזיקה בכ-40% ממאגר לוויתן, שעסקת וודסייד אינה עומדת יותר על הפרק. לדברי צ'אק. דיווידסון, מנכ"ל נובל אנרג'י דאז, "התוכניות לפיתוח של לווייתן השתנו באופן משמעותי מאז שהתחלנו את החיפוש אחר שותף לעיסקה לפני כשנתיים". דיווידסון הוסיף כי הצמיחה של שווקים באזור לגז טבעי, שיכולים להיות מסופקים על ידי צינור, יצרה 'שינויים דרמטיים' ודחתה את הצורך בגז טבעי נוזלי לשלב מאוחר יותר.
התאחדות התעשיינים הגישה לבג"ץ את תגובתה לעתירות נגד מתווה הפשרה הממשלתי עם מונופול הגז, לאחר שאושרה בקשתה להצטרף למשיבים כ'ידיד בית המשפט'. אחד הנימוקים שההתאחדות מעלה בבקשתה לדחות את העתירות, הוא הצורך בהגברת אמינות אספקת הגז למשק ובהגדלת האספקה במהירות האפשרית. זה נימוק מעניין שנראה כלקוח ישירות מ'עליסה בארץ הפלאות'. שכן בניגוד מלא לנימוק הזה, הרי שמתווה הגז הוא שפוגע בהגברת אמינות ובהגדלת אספקת הגז למשק, והוא עושה זאת באופן מיידי. מתווה הגז נותן היתר לייצא גז מתמר גם טרם פיתוח לוויתן, ומבטל את החובה להניח צינור שני מתמר. בכך הוא מקטין את יכולת אספקת הגז למשק, מאיין את היתירות ואת אמינות אספקת הגז, ומחסל את רשת הביטחון האנרגטית שיש לנו היום ממאגר תמר. לא רק שלא תהייה יתירות, אלא עלול להיווצר מחסור בגז. ומחסור כזה כבר קיים.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר
תגיות: בגצ, הממשלה, התאחדות-התעשיינים, מתווה הגז, תאגידי הגז
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
31 בינואר, 2016 בשעה 9:01
סיכום מעולה
31 בינואר, 2016 בשעה 10:35
יופי של סיכום, חבל רק שבג"צ לא יתעמת עם הממשלה בטח לא בסוגייה הזו. הלוואי ואתבדה.
31 בינואר, 2016 בשעה 10:39
שרגא ברוש מהתאחדות התעיינים לשעבר המשמש בתפקיד נשיא הארגונים העסקיים הקים חברה לשיווק גז טבעי למפעלים בשם עושרד יחד עם עופר עיני. על פניו נראה כי יש פה ניגוד עניינים. האם הוא משרת את טובת חברתו או את טובתם של הארגונים העסקיים?