מציאות העוני הרבה יותר שחורה מדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי

לאחרונה פרסם המוסד לביטוח לאומי את דו"ח העוני. מימדי העוני כפי שנסקרו בדו"ח אינם משקפים את המציאות המרה הקשה הרבה יותר. כדי להתמודד עם בעיית העוני, יש לקבוע גובה סל צריכה לקיום מינימאלי בכבוד ולהטיל חובת דיווח מס הכנסה על כלל האוכלוסיה

מאת: אשר רוכברגר

הישראבלוף של העוני בישראל

בשבוע שעבר,שוב ראינו את הפסטיבל שמתקיים מדי שנה בשנה מסביב לפרסום דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי , המומחים הסבירו מדוע יש שינוים בכך וכך עשיריות אחוז לכאן או לכאן, הפוליטיקאים מהאופוזיציה ומהקואליציה אמרו בדיוק מה שחשבו שמצפים שהם יגידו, היו כמה ראיונות בתקשורת שבהם העניים סיפרו על מצבם העגום- בקיצור כולם היו שמחים וצוהלים והנושא היה בכותרות שלושה ימים.

קיים פתגם מפורסם שאומר על משהו, שזה היה מצחיק אם לא היה עצוב. כל הסיקור התקשורתי הנלווה לפרסום דו"ח העוני הוא לא זה ולא זה. הוא בהחלט לא מצחיק כי אין שום דבר מצחיק בעוני וזה לא משנה אם זה מבוגרים או ילדים, זה גם לא עצוב כי כל המומחים והדוברים לא יודעים על מה הם מדברים. נושא העוני בישראל זה הישראבלוף שהומצא ע"י הממסד ואומץ ע"י התקשורת. אני כבר מתאר לעצמי את המבטים הזועמים והתגובה האוטומטית לתקוף אותי בטענות ש"איך אני מעז לטעון דברים כאלה, הרי הנה, ראינו את המקרר הריק בבית עם שני בני הזוג שעובדים או לחלופין בית של אם חד הורית ועוד כהנה וכהנה טיעונים והצדקות. נא להירגע.

אדרבא, אני טוען בפה מלא, שכל הנתונים אודות מימדי העוני בישראל אינם מדויקים ואינם משקפים את המציאות שהיא הרבה יותר שחורה ועגומה ממה שהדו"ח האחרון והדוחות שקדמו לו מציירים.

על מה אני מבסס את הטענה הזו? למעשה על שני דברים- היעדר סל צריכה לקיום מינימאלי בכבוד ובהיעדר חובת הדיווח לרשויות המס של כלל האוכלוסייה. כאשר אנחנו מדברים על עוני, קודם כל צריך להבין מה זה ואיך הוא מחושב. במילים אחרות, כאשר אנחנו אומרים את המילה "עני" , למה אנחנו מתכוונים?

נתחיל מסל הצריכה. כאשר אנחנו רואים את כל המספרים בדו"ח העוני, הם למעשה נגזרים מנוסחאות סטטיסטיות כאלה או אחרות ואינם משקפים את עלות המחיה האמיתית. במדינות רבות קיים מושג של "סל צריכה" שכולל בתוכו את 5 המ"מים של ז'בוטינסקי: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. למעשה גם דברים מעבר לזה, כמו תחבורה, מים, חשמל, גז ועוד כמה דברים. כמובן, יש הבדלים בין מדינה למדינה והסל הגרמני יותר גדול מהסל הפולני או הסל הרוסי, אבל המבנה פחות או יותר דומה. הרעיון שעומד מאחורי קביעת הסל הוא, שכל אזרח, בין אם הוא עובד או בין אם הוא נתמך ע"י הקצבה, זכאי לקבל סכום, שיאפשר לו לשלם עבור הדברים הבסיסיים. לעומת העולם הנאור והמפותח, אצלנו אין שום דבר שאפילו מתקרב לזה.

אנחנו בזכות הפרובינציאליות וההתנשאות שמערבבת מצד אחד עם העיירה המזרח אירופאית ומצד השני עם השוק המזרחי בנינו מערכת אחרת לחלוטין. הרבה יותר קל לשלם כל הקצבאות כשהן נגזרות מהשכר הממוצע במשק, או מעוד נתון סטטיסטי כזה או אחר. הרבה יותר קל כאשר שכר המינימום במשק נקבע במו"מ בין משרד האוצר, ההסתדרות ומעסיקים מאשר לבדוק כמה עולה היום לא לחיות במשך החודש, אלא אפילו לשרוד במשך החודש. הרבה יותר קל , כאשר לא שמים לב לעובדה שכל קצבאות הקיום שנועדו כתחליף להכנסה מעבודה (קצבאות אבטחת הכנסה, נכות וזיקנה) נמוכים בהרבה משכר המינימום (עד פי 2 ופי 3).לא פלא, שהר החובות של הציבור לבנקים, חוברות כרטיסי אשראי ומוסדות פיננסיים ממשיך להתרומם. יחד איתו הולך ומצטבר עוד הר, הר החובות של האזרחים כלפי הנושים בהוצאה לפועל.

לאחרונה להפתעתי הלא נעימה, נוכחתי לדעת שאין בארץ גם מומחים שמסוגלים לבנות סל צריכה כזה. הטענה הזאת נשמעה מכמה אנשי כלכלה בכירים , כגון ד"ר אסף זוסמן מהאוניברסיטה העברית ואחרים, וזאת בעקבות הפניה שנעשתה מטעם המיזם החברתי בפייסבוק "נכה, לא חצי בן אדם" שיש לי זכות וכבוד לפעול במסגרתו.

אני טוען שאם וכאשר סל צריכה כזה ייקבע, אז כל הממצאים של דו"חות העוני האחרונים יראו כהישג אדיר צבוע בוורוד. אז גם יתברר שגם שכר המינימום שנהוג כיום אינו מאפשר קיום מינימאלי בכבוד ולפי הדו"ח האחרון כשיש מהשכירים במשק משתכרים שכר המינימום. גם יתבררו כמה דברים לא נעימים לגבי כל מערך הקצבאות.

הגורם השני כפי שציינתי קודם, הוא העדר חובת הדיווח הכללית לרשויות המס. בשנים האחרונות נכתב רבות על כל היתרונות של הדיווח הזה בכל הקשור למאבק בהון השחור ואיני רוצה לחזור על כך, כיוון שהדברים ידועים. זה גם היה די משפר את התיאום בין משרדי הממשלה השונים. אני מסתכל על זה עכשיו רק מהזוית של הסטטיסטיקה של העוני. בואו ונניח שמר ישראלי משתכר שכר מינימום, או אפילו מתחת לזה (נניח עובד שני שליש משרה) , היום לפי הסטטיסטיקה, הוא כנראה בן אדם אם לא ממש עני, אז לפחות לא אמיד. עכשיו נוסיף עוד פרט: למר ישראלי יש שתי דירות שהוא קיבל בירושה באזור גוש דן והוא משכיר אותם כל אחת בכמה אלפי שקלים.הפרט הזה היום לא נכנס לדיווח. אבל למעשה אותו מר ישראלי ממש לא עני. מפאת קוצר היריעה, אני לא מביא עוד דוגמאות, איך היעדר הדיווח עלול לעוות את הסטטיסטיקה.

לכן, כל עוד אנחנו נמשיך לרמות את עצמנו באמצעות כל מני משחקים סטטיסטיים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אלופה בהם, אנחנו נמשיך לקבל תוצאות מסוימות, שיגרמו איזה רעש ליומיים-שלושה ובפועל אנחנו אפילו לא נדע, מהי התמונה האמיתית. כנראה, רק אחרי שהישראבלוף הזה מתישהו יתפוצץ מחמת האסון הכלכלי זה או אחר שעתיד להתרחש במחוזותינו ( למשל התפוצצות בועת הנדל"ן), אז יצטרכו להתייחס לנושא הזה ברצינות הנדרשת ולפעול בהתאם למקובל במדינות הנאורות ומפותחות.

הכתבה בערוץ 10 על דחיית הצעת חוק הצמדת קצבת הנכים לשכר המינימום

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

3 Responses to “מציאות העוני הרבה יותר שחורה מדו"×— העוני של המוסד לביטוח לאומי”

  1. דליה הגיב:

    סל צריכה לקיום היה נהוג לפרסם בעבר. נדמה שעוד בתקופה הראשונה של ממשלת נתניהו, פורסם סל הצריכה למשפחה בת ארבע נפשות. בהתאם לגובה סל הצריכה עדכנו את תוספת היוקר. ממשלות הימין ביטלו נוהג זה.

  2. דליה הגיב:

    מה זאת אומרת אין מומחים שיכולים לקבוע את סל הצריכה?
    אשר, נראה שאתם לא פונים למומחי הכלכלה הנכונים. יש כלכלנים ניאו ליברלים המתעלמים כנראה מסל צריכה. אבל יש כלכלני מדינת רווחה שאיתם צריך להתייעץ.

  3. […] לחישוב העוני והגדרתו ועל הבעייתיות הזו אני כתבתי מאמר כאן באתר. יחד עם זאת, ברוב המקרים מדובר במשפחות נורמטיביות […]

Leave a Reply