חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תמי מולד-חיו לחברי העבודה: הצטרפו לתנועה החדשה

נושאים פוליטי ב 18.12.08 6:03

תמי מולד-חיו קוראת לחברי מפלגת העבודה ולעמיתיה לדרך הרווחה והשלום, להצטרף לתנועת השמאל החדשה, ולאחד את המחנות הסוציאל-דמוקרטים לכוח אחד שיוכל להשפיע ובבוא היום לחזור לשלטון

הצטרפו בואו להשפיע, עכשיו הזמן להצטרף לתנועה החדשה.

 אני פונה אליכם בקריאה להצטרף אלי לדרך החדשה, מורכבת וקשה ככל שתהיה כדי שנוכל לקיים את מה שהבטחנו לעצמנו- חברה שבה אנחנו גאים, מדינה שבה אנו רוצים לחיות ולגדל את ילדינו.

לפני כחודשיים, עוד טרם ישיבת המרכז המבישה של מפלגת העבודה, קיבלתי החלטה אישית קשה – לעזוב את מפלגת העבודה. זו לא הייתה החלטה קלה. הצטרפתי אל המערכת הפוליטית מתוך הכרה שבסופו של יום המסגרת הפוליטית היא זו שמקדמת הלכה למעשה את שינוי פני המציאות.

בחרתי את מפלגת העבודה משתי סיבות. הראשונה – העבודה נראתה כמפלגה היחידה שמצעה סוציאל דמוקרטיה, האנשים שבה מאמינים בצדק חברתי ובשלום, והיא מהווה אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. הסיבה השנייה, חשובה לא פחות עבורי כמי שלקחה וממשיכה לקחת חלק בפעילות המפקד הלאומי- הצטרפותו של עמי איילון לעבודה.

אחרי יותר משלוש שנים הגעתי למסקנה שהעבודה כבר אינה אלטרנטיבה אמיתית לשלטון, ובעיקר אינה מציעה שינוי סוציאל דמוקרטי אמיתי. השיטה הפוליטית המכוונת את החלטות ופעולות העבודה היא זו שקובעת ולא שאלות של אידיאולוגיה או דרך ובוודאי שגם לא טובת החברה הישראלית ומדינת ישראל. נכון. יש שם לא מעטים שמשמיעים קולות נכונים, ומתהדרים בתואר אבירי הסוציאל דמוקרטיה, אבל אם בוחנים את הפעילות האמיתית שלהם, הרי שהמציאות שונה;

  • חברי כנסת שפועלים קודם כל לקידום עצמם ותמורת כותרת ישכחו את החלטות הסיעה ואת הבטחותיהם לציבור,
  • פעילים שאינם מסוגלים ויכולים לשתף פעולה סביב נושאים אלא רק סביב מחנות,
  • הצטרפות לממשלה, כל ממשלה ואפילו הצהרות ברורות של היו"ר לגבי הצטרפות לכל ממשלה שתוקם בתואנת מצב חירום לאומי.

בתחום השלום לא עשתה המפלגה דבר, וחמור מכך, אפילו הפריעה וממשיכה להפריע. שר הביטחון הוא של מפלגת העבודה, גם הקודם. ובכל זאת,

  • לא הוסרו מאחזים לא חוקיים, פרט לפינוי בית המריבה בחברון דווקא ביום הפריימריז,
  • לא הוסרו מחסומים
  • ולא נעשה דבר לבניית תשתית כלכלית ואזרחית [לפלסטינים] בשטחים למרות התחייבות ברורה לציבור.

נסיונותי ופעילותי הנמרצת בתוך המפלגה בירושלים וברחבי הארץ לא צלחו. פגשתי הרבה מאד אנשים מצוינים, שלא באים לידי ביטוי בדרך הפעולה של המפלגה, חשים מתוסכלים ומיואשים ולא מוצאים את הדרך לשנות. האנשים הטובים האלה- אתם, הם הסיבה להיסוסים ולקושי. כשהבנתי שאני ואתם, חברי לדרך, הופכים להיות לחלק אינטגראלי מהשיטה ואפילו ההצדקה, האליבי לחוסר השינוי, הגעתי להכרה שכדי שלא אהפוך גם אני לכל מה שמקולקל, אני צריכה לעזוב ולחפש בית פוליטי שיכול לעשות את השינוי.

את עמי איילון אני מכירה שנים רבות. על הגינותו ויושרו האישי כמו גם נאמנותו לאנשים ולדרך אני יכולה להרחיב ולפרט אך די בכך שאומר לכם שגם ולמרות שעשה טעויות בדרכו הפוליטית, מעולם לא סטה מדרכו האידיאולוגית, מעולם לא נטש איש מאחור ומעולם לא ויתר על דרך בתמורה לכיסא. אני יודעת שרבים מכם מרגישים מרומים וכועסים, הלכתם אחריו אל מפלגת העבודה, הלכתם איתו בדרך ונותרתם עם היו"ר שקיבל את מקומו באמצעות רמאויות פריימריז שנחקרות במשטרה. זו אינה המפלגה לה פיללנו, אותה ניסינו לשנות ולתקן.

החלטתו האמיצה של עמי איילון לעזוב את העבודה חיזקה את דעתי שהעבודה אינה מקום לאנשים טובים שרוצים בפוליטיקה אחרת, בשקיפות, בעבודה משותפת ובחזרה לשלטון של שמאל ציוני למען החברה הישראלית כולה. פרישתו בשלב זה מהפוליטיקה היא טרגדיה- כשאנשים ישרים והגונים אינם מצליחים להסתדר בפוליטיקה, אז משהו בפוליטיקה מאד לא בסדר.

כאשר קמה תנועת השמאל החדשה חשבתי, כמו רבים, שמדובר ברעיון מצוין- איחוד כוחות של מחנות סוציאל דמוקרטים ושלום לכוח אחד שיוכל להשפיע ובבוא היום לחזור לשלטון- למלא את התפקיד שהייתה אמורה למלא מפלגת העבודה.  הדרך לא קלה, והמהמורות רבות ועמוקות- קיוויתי, ואני ממשיכה לקוות ולפעול לשילוב

  • מימד בראשות הרב מלכיאור
  • והתנועה הירוקה בראשות ערן בן-ימיני בתוך התנועה החדשה.

לא למרצ הצטרפתי אלא שבשל לוחות הזמנים המפלגה שפתחה את הדלת, המנהיג שהושיט את היד למהלך שכזה הוא חיים אורון (ג'ומס) ולכן התנועה תשתלב בבחירות הקרובות ברשימה משותפת עם מפלגת מרצ.

למי שרוצה ומאמין בפוליטיקה אחרת, ביכולת ובאחריות לשנות ולתקן את החברה הישראלית- אין בררה, חייבים להשתלב במערכת פוליטית קיימת. העולם אינו מושלם וכך גם המפלגות וההתארגנויות.

אני מבקשת מכם להצטרף אלי לדרך החדשה, לסייע ולקחת חלק בעיצוב פני התנועה החדשה לכדי מפלגה סוציאל דמוקרטית, יונית, פתוחה ומשתפת. כי כל פעיל חברתי יודע שאת המציאות משנים ביחד עם מי שמגיע ולא עם אלה שנעדרים מהזירה.

הצטרפו אלי לדרך, השפיעו, הביאו עוד אנשים ובסופו של תהליך נצליח לשלב את כל הכוחות והקבוצות השונות שפועלות כל אחת לבד לכדי כוח גדול שיביא את השינוי המיוחל. בשלב הזה עדיין אין מהלך של התפקדות אבל המעגלים פתוחים.

אם בחרתם להצטרף למימד או לתנועה הירוקה, סייעו לצרף אותן למהלך.

למי שכבר חושד במניעי, אומר שאמנם הגשתי את מועמדותי לנציגות הרשימה לכנסת הקרובה, אך הבחירה מתקיימת במסגרת של ועדה מסדרת סגורה כך שלהצטרפותכם לא תהיה השפעה על מועמדותי אלא רק על דרכה של התנועה החדשה ועל עתידנו כולנו.

מי שהתייאש ממפלגת העבודה, מי שמחפש דרך אחרת, סוציאל דמוקרטית, יונית, ציונית- אנא פנו אלי כדי שנוכל לשנות ביחד.

תמי מולד-חיו

[email protected]

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

11 תגובות

  1. אריה :

    תמי הנה הדברים שכתבת לפני שבועיים:

    ככה לא בונים תנועה
    מאת תמי מולד-חיו

    לפני שבוע הושקה תנועת השמאל החדשה – זו שליד מרצ, או שאולי צריך לומר את האמת – זו שהיא בעצם שידרוג של מרצ. אני לא הגעתי. אני מהמתלבטים.
    בימים שבהם הליכוד מודיע מדי יום על הצטרפות כוכבים חדשים, העבודה מאבדת בכל יום עוד מנדט, וקדימה היא סוג של מפלגה ללא דרך – נראה רק סביר והגיוני שמשמאל יקום גוף רציני וגדול.
    בכלל, הרעיון של הקמת תנועת שמאל, סוציאל-דמוקרטית, יונית, המאחדת את הפלגים השונים הציוניים בשמאל – הוא רעיון נכון וראוי.
    אלא שמרעיון טוב הפכה ה"תנועה" לבמה של צייד כשרונות, המבייש את הוגי הרעיון, ואת מרצ – שאליה מצטרפת הלכה למעשה ה"תנועה".
    אילו הכשרונות היו מתחום העשייה – ניחא; אילו היו אלו אנשי שמאל מובהקים בדעותיהם ומעשיהם – ניחא; אילו היו בעצם אישיותם וזהותם שונים מן המצאי הקיים במרצ – דיינו.
    אלא שבמקום בניית אמירה שבעקבותיה מגיעים אנשים טובים ואיכותיים, החליטו במרצ להביא "כוכבים".

    הוזמנתי למפגש עם אנשים טובים לבדוק את האפשרות להקים תנועת שמאל חדשה ורחבה, כזו שתשבור את התבנית הדהוייה של העבודה, כזו שתרענן ותוסיף גם למרצ. הזמינו – אז באתי. כי הרעיון טוב, האנשים מרשימים, ואכן היה נעים ומעניין. אלא שהתברר שעבור חלק מהמארגנים מדובר רק בשדרוג של מרצ ושל חיים אורון (שהוא, אגב, מהפוליטיקאים הראויים ביותר בשמאל). עבור אחרים – זו פשוט דרך להיכנס לכנסת.
    אומרים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. ההוכחה: רעיון טוב מאד, שנולד טרם הקדמת הבחירות, ויועד להימשך כמה חודשים ואולי גם שנים – זוכה לביצוע רע, רק בגלל שהבחירות הוקדמו. מיד לאחר המפגש הראשון הבינו לפתע שבחדר יושבים שמאלנים מן הסוג הישן והטוב, ואין כאן שום בשורה – ויצאו לציד כשרונות. איתרו מזרחי שומר שבת באחת מערי הצפון – ועטו עליו כמוצאי שלל רב. הוא יכול להוות אליבי משולש: מזרחי, שומר שבת ואפילו מן הצפון. האם האיש הסכים? אינני יודעת, אני מקווה שלא. כוכב ריאליטי לעומת זאת שמח להצטרף, ומיד קיבל תמונה ואיזכור מעל דפי העיתונים.
    שמאל חדש מגלם בתוכו את כל הישראלים, ולא רק כדי למלא משבצת – אלא מתוך שותפות, מתוך עשייה, למען מטרה משותפת, שאינה כסא.
    לחברי מרצ הוותיקים, שחלקם מתנגדים למהלך, צריך לומר שאם זו התמונה הרי שהם צודקים. במציאות הנוכחית יש למרצ סיכוי אמיתי לגדול גם בלי כוכבים, שבינם לבין עמדותיה ורוחה של מרצ אין כמעט דבר, גם בלי להתבזות בהבאת כוכבים-לרגע וניצולי תוכניות ריאליטי. וראו זה פלא – הציבור אינו מטומטם, ולמרות התקשורת האוהדת אינו קונה את ההתחדשות של השמאל בתוך מרצ. ולראיה – מרצ אינה מגיעה ל-10 מנדטים בסקרים.
    הביאו אנשי עשיה, הביאו אנשים המייצגים דעות נוספות בתוך השמאל – ואז גם המנדטים הנוספים יגיעו, מאגר המצביעים ייגדל ככל שמעגל השותפים יתרחב.
    מפלגת שמאל ציונית, יונית, סוציאל דמוקרטית אמיתית, תקום כאשר ייתכנסו אישים ונשים ממגזרים וקבוצות שונות של החברה הישראלית לא מתוך מרדף אחר כיסא ושררה אלא מתוך שותפות של אמת.
    אז יש השקה ויש כותרות ויש מה שנהוג לקרוא באזז. אבל אני ושכמותי עדיין לא שם. אנחנו נגיע אם יהיה חיבור של אמת בין אנשים וקבוצות שונות למען מטרה משותפת – עתידה של החברה הישראלית, גם אם לא יהיו שם כל מיני מפורסמים. עוד לא מאוחר, עוד אפשר לתקן, אני מחכה."

    תמי, חבל שמהרת לעזוב את מימד מיד כשעמי עזב, יכולת להשתלב שם עם התנועה הירוקה במקום גבוהה עם אנשים שכמו שביקשת אנשי מעשה מהשטח בלי "כוכבים" ובלי רודפי כסאות רשימה שהיא כולה סוציאל דמוקרטית בלי פשרות ובלי מאבקי אגו.

  2. לאריה ותמי :

    אני מזדהה מאוד עם הביקורת על התנועה החדשה שהובעה במאמר של תמי שציטטת: עוד מאותו דבר, וניסיון בעייתי לעקוף את הפריימריס של מרצ ולדחוק פעילים וותיקים וראויים שלה, לקידום "כוכבים" שהבונוס האלקטורלי שלהם הוא להבנתי אפסי. לכן אני מבין מאוד את ביקורתם של אנשי מרצ כמוסי רז ועסאווי פריג' וכן חברי הנהלה כיפעת סולל.

    כמוך הייתי שמח מאוד לראות את תמי בשילוב מימ"ד-התנועה הירוקה, שעדיין חסר לו מספיק גוון אדום לכחול ולירוק (הבולט שם בצד הס"ד – אבי דבוש).

    אבל אתה צריך לזכור שעם פרישתו המפתיעה של אילון תמי נותרה למעשה בלי בית פוליטי. היא לא חלק אינטגרלי ממימ"ד ולא מהתנועה הירוקה. תזכור שרק בחוכמת דיעבד אתה יודע שהן מתחברות (עד פרישת אילון זה היה נראה לא בא בחשבון, כי הוא עורר שם התנגדות).

    לכן על התברגות במקום גבוה ברשימה לכנסת במצב כזה אין מה לדבר: לפריימריס של התנועה הירוקה היה מאוחר מדי. מלבד זאת היה שם יתרון ברור ומוצדק למייסדי התנועה על קופצים חדשים על העגלה – כדוגמת חברנו איתמר כהן. גם במימ"ד לא ברור עד כמה היו מוכנים לתת מקום גבוה למי שגם לא "אחת משלנו" וגם אינה "כוכבת נוצצת" כמו לדוגמה ניצן הורביץ במרצ+.

    בבחירה בין בית התנועה החדשה ובין בית מימ"ד תמי בחרה באופציה שנראתה יותר ריאלית באותה עת – לא מבחינת מקום ריאלי עבורה בכנסת (זה לא ריאלי באף מקרה) אלא מבחינת הסיכוי להכניס נציגות כלשהיא לכנסת, גם אם מדובר למשל בד"ר אבנר בן זקן, השותף לרוב עמדותיה. הרבה צעדים פוליטיים שנראים טובים או הכי פחות גרועים ברגע אחד נראים בדיעבד כטעות.

    איחוד מימ"ד והתנועה הירוקה בהחלט מעורר תקווה ששתי התנועות יחד יצליחו להיכנס לכנסת ולעשות חיבור טוב בין הניסיון הפרלמנטרי המדהים של מלכיאור ובין האנרגיות התוססות של התנועה הירוקה.

    אם הבנתי אותך נכון אתה מוזמן להיות "הדובר הלא רשמי של מימ"ד" באתר הזה עד לבחירות, ולא רק בטוקבק. מימ"ד ראויה ליותר נוכחות של אוהדים ותומכים באינטרנט.

    איתי

  3. אריה גור :

    איתי כותב "…עם פרישתו המפתיעה של אילון"
    אני חושב שתמי נושאת באחריות לא מבוטלת למהלך התמוה של אילון ולתוצאותיו. זה לא שהיא נשארה עם פרישתו בלי בית פוליטי, היא דחפה את המהלך, זאת לכל הפחות ככל הידוע לי, ואני מתנצל מראש אם אני טועה.
    לטעמי, כל מי ש"עזרו" לאילון לפרוש ממפלגת העבודה, עשו עוול לאיש עצמו ולקהל תומכיו הגדול שלא הזדהה עם המהלך הזה.

  4. לאריה גור :

    כתבה מרתקת מאת נורית פגי בבלוג חוג חיפה תיארה הצבעת רוב ברורה בקרב קבוצת הפעילים המרכזיים של עמי אילון,

    http://hughaifa.wordpress.com/2008/11/16/protocol-sdot-yam/

    בטוקבק תוספת חשובה של גיורא טלטש

    1. בכנס במוצ”ש התברר שהכנס נולד על בסיס הפצרות כמה תומכים נאמנים, שאמרו לעמי איילון שעליו להסביר את החלטתו לעזוב, ובשום פנים לא – כמשתמע – כהתייעצות מכל סוג שהוא. ואמנם, עמי הציג את החלטתו ולפרוש מן העבודה והבהיר כמה פעמים שדעת המתכנסים לא תשפיע על החלטתו.
    2. עמי הצהיר שהדעות שסייעו לו לגבש את ההחלטה הנחושה לעזוב את “העבודה” היו דעות משפחתו (הדגש על בנים וכלות), בעקבות הועידה האחרונה שבה בוזה, שבה שיקרו לו וכו’.
    3. עמי הדגיש כי מרכיב חשוב בהפיכת החלטתו הקודמת (שהיתה -כזכור לכולנו – להתמודד שוב לאחר הכשלון הצפוי ולהנהיג מן האופוזיציה בעוד ? שנים) הוא גודל החוב שרובץ על מפלגת העבודה (לדבריו – כ 150 מליון עוד לפני התוספת מן הבחירות הקרובות).
    4. עמי סבור שביכולתו למשוך אוכלוסיות גדולות שבלעדיו יימנעו מהצבעה. הדוגמא שלנגד עיניו היא מפלגת הגמלאים.

    העדויות הללו אינן מסתדרות עם הגישה שלך המסמנת מעין "תמי-אחיתופל" כאחראית למהלך.

    נ"ב: הייתי שמח לקרוא מפי יודעי דבר כתבה דומה על הסיבות לפירוק השותפות עם מימ"ד.

    איתי

  5. אריה גור :

    איתי,

    אני צילמתי את אותה הצבעה … ההצבעה הזו הייתה חסרת משמעות, יזם אותה ראש המועצה האזורית חוף הכרמל שנכח בפגישה וההצבעה בוצעה לאחר שעמי כבר החליט לעזוב את המפלגה. איני יודע אם מישהו יכול לספור כמה מאותם עשרות מצביעים (חוץ מתמי) וכמה מאלפי תומכיו במפלגת העבודה באמת עזבו את המפלגה בעקבותיו של עמי.

    עמי עזב את מפלגת העבודה ללא שום קשר לתומכיו ולדעתי גם אם תומכיו היו מבקשים ממנו לעזוב את המפלגה, הוא לא היה צריך להישמע להם.

  6. אריה גור :

    ועוד תוספת להסטוריונים – לפני הועידה המפורסמת התקיימו שתי פגישות של עמי עם גרעין תומכיו הקשה. בראשונה שבהן גם אני נוכחתי ובה תמי הייתה היחידה שהעלתה את הרעיון שעל עמי לעזוב את המפלגה. בישיבה שלאחריה, שהתקיימה ממש בסמוך לועידה (ובה לא נכחתי) הבנתי שהנושא לא עלה.

  7. דודו מגן :

    חברים –
    אני מבקש לא ללכת שולל אחרי אופורטוניסטים שקופצים על כל עגלה המוכנה לארח אותם.

    עם כל הכבוד למנהיג מרצ, הג'מוס – ועם על הכבוד לחבריו החדשים הורוביץ ותמי מולד חיו – אני לא רואה שום סיבה שאיש שמאל צריך להצביע כיום למרצ.

    זוהי אותה מרצ דהויה שלא קידמה שום דבר ושום עניין ב-10 שנים האחרונות, רק שהפעם דחפו לרשימה בהברגה ברוטאלית את ניצן הורוביץ. ממש שוס גדול.

    בכל מקרה – הקורא האינטילגנטי גם יתעלם מעצותיהם של אנשים שעברו 3 מפלגות בתוך שבועיים.

    להלן השתלשלות העניינים:
    עמי נכשל טוטאלית בכל מעשיו בשנתיים האחרונות ===> תמי מולד חיו לא מתקדמת במפלגת העבודה לשום מקום (כמו שאר פעיליו של עמי) ===> תמי משוכנעת כי עמי מסוגל לסחוף אחריו אלקטורט גדול ומשכנעת אותו לפרוש ===> עמי מתבזה פומבית במו"מ עם כל מפלגה קיימת ===> עמי פורש ותמי מולד חיו נשארת ללא בית פוליטי ומתחילה לדלג בין מפלגות המדף בישראל.

    קחו את דבריה בערבון מוגבל.

    על החתום:
    דודו מגן,
    סניף קרית ים.

  8. אריה גור :

    התגובה של דודו מגן מאוד משתלחת ומאוד לא נוחה לי.

    כפי שברור אני לא אוהב את ההחלטה של עמי לעזוב את המפלגה אבל תמי היא אישה לעניין ואני משוכנע מעבר לכל צל של ספק שדעתה בנושא עזיבתו של עמי נבעה ממניעים טהורים וכשרים למהדרין.

  9. דליה :

    הגיע הזמן שנסתכל נכונה על מפלגת העבודה,ועלינו האזרחים שהנורמות שלנו השתבשו.במקום להתקיף אנשים ראויים כמו עמי אילון ותמי.
    מפלגת העבודה והעומד בראשה נוהגים במפלגה כמו בעולם תחתון. .
    כאשר התפרסמה כתבה בה הודיעה המשטרה כי החליטה לחקור מעשי רמיה ושקר בפריימריז הקודמים,בהם עמי אילון ניצח בקרב היהודים והפסיד לברק בגלל השקרים (אשר תוכננו מראש) במגזר הערבי,לכך היו ס"ה 20 תגובות,וגם כאן לא קראתי על שום זעקה.אנחנו פשוט מקבלים את זה–,שקרים מותר,זו הנורמה.חשבתי שמר מגן יצא בקול זעקה כנגד השחיתות במפלגת העבודה ולא יתקוף אנשי יושרה ודרך כמו אילון ותמי.משהו השתבש אצלנו
    ועל כך אני עצובה.

  10. דליה בלומנפלד :

    המגיבה ב – 9 היא לא דליה בלומנפלד

  11. תמי מולד חיו :

    שלומות לכולכם,
    אינני בטוחה אם אני צריכה להיות מוחמאת או מבודחת – קיבלתי את ההחלטות שלי בנוגע למפלגת העבודה וגם אמרתי אותן בקול רם. מעולם לא התיימרתי להשפיע על איש בדרך בה חלק מהמגיבים מייחסים לי. העובדה שרבים בעבודה מרגישים כיום יתומים וחסרי כיוון מאז שאילון עזב- ברורה מובנת ומוצדקת.
    את המהלכים וההחלטות שלי קיבלתי ללא קשר למקום וכיסא- לא חיכו לי בשום מקום, גם לא בחיבור בין מימד לאילון.
    לטעמי- מפלגת העבודה חולה במחלה ממארת שלא תוכל להרפא ממנה אלא אם אנשים כמוכם וכמוני יסרבו לשתף פעולה. כל הנסיונות לתקן מבפנים כשלו ובמידה מסוימת אפילו תרמו לדרך הפעולה שלה גם היום. ברק שאכן אינו נחמד כנראה גם אינו מנהיג, אלא שכך גם האחרים- ראו איך העבודה מתנהלת אפילו עכשיו. כאשר התפרקה השותפות בין מימד לעמי אילון מאד הצטערתי- האישים עצמם עוד ירחיבו בבוא היום על הסיבות. ממילא, למרות שחשבתי שיש לחיבור סיכוי אמיתי ניסיתי לחבר אותם גם לתנועה החדשה, למרות הביקורת שלי- שגם היא פורסמה (כפי שציין וצטט אריה). אני עדיין חושבת שהסיכוי היחידי של השמאל הוא ביצירת גוף שמרכז את מגוון הדעות ולא ביצירת גופים פוליטים צרים וצדקנים. פוליטיקה היא אומנות האפשרי- צריך לבחור מתוך שלל האפשרויות הקיימות ולפעול בתוכן לשינוי ותיקון. אני מאד מאוכזבת מהרשימה שמציעה התנועה החדשה, רשימה של אנשים מצוינים שאינם מייצגים בשום צורה ודרך את התפיסה החברתית שלי ובכל זאת חלקם לפחות יכנסו לכנסת ביחד עם אנשים מצוינים כמו אילן גילאון ומוסי רז וכמובן שחיים אורון שלושה המגלמים את החיבור בין חברה לשלום באופן מובהק. אז נכון שאין לי מושג ירוק מה חושב ניצן הורוביץ (על שום דבר בעצם), אני יודעת שטליה ששון נגד הכיבוש וכך גם צלי רשף. נכון שאיש מהשלושה אינו מייצג, לפחות עד היום, את השאיפה לסוציאל דמוקרטיה ובכל זאת- אני מעדיפה להיות במקום בו מתלכדים עם גילאון, רז ואורון ומקשיבים לביקורת וגם מגיבים לה מאשר במקומות בהם כל ביקורת זוכה מיד לתגובה אישית בגדר במקום להתייחס לביקורת נדרוך על מי שמשמיע אותה. אני עדיין סבורה שמימד ןהתנועה הירוקה היו צריכים להתחבר אל גוש שמאל רחב יותר. אני מאחלת להם הצלחה בכל לב- אנשים טובים עם דרך מצוינת. בכל זאת אני חלק מהתנועה החדשה- על כל הבעיות שבה ושבה וקוראת לכם להצטרף כדי לשנות ולהשפיע. עדין אין מוסדות, אין דרך כתובה וסדורה כך שהאפשרות להשפיע קיימת. בתנועה החדשה לא צריך לתקן, צריך לבנות- אני רואה בכך הזדמנות ומקווה שלפחות חלק מכם יצטרפו למהלך.
    ומילה אחרונה לגבי עמי אילון: עמי אילון קיבל את ההחלטה היחידה שאדם בעל חוט שידרה מוסרי יכול היה לקבל, קל לשבת מן הצד או אפילו בשורות האחוריות ולומר שצריך לשתוק, לקבל ולהמשיך לנסות ולשנות. אילון עמד במקום אחר- במקום בו כל צעד של יו"ר המפלגה מחייב ומייצג אותו באופן אישי, במקום בו כל צעד של המפלגה והמנגנון שלה, גם אם התקבל למרות התנגדותו מחייב אותו באופן אישי. אי אפשר להיות חבר בהנהגה של מפלגה ולא לשאת באחריות אישית לכל מה שקורה בה. כשאילון הגיע להכרעה שאינו יכול עוד להסכים ולשתף פעולה ולו רק בעצם נוכחותו וחברותו הוא קיבל את ההכרעה המוסרית הנכונה. אז תגידו שזה לא היה צעד פוליטי חכם- אני מצפה גם מפוליטיקאים ובעצם בעיקר מהם להיות קודם כל אנשים מוסריים אחרת אינם ראויים להנהיג אותנו. העובדה שעמי אילון לא יהיה בכנסת הבאה היא טרגדיה אמיתית. העובדה שלא ויתר על עקרונות יסוד מוסריים ואידיאולוגים היא אות של כבוד לאיש.
    מה יקרה בבחירות הקרובות? תהיה לנו ממשלה ימנית גרועה. מה יקרה בעתיד הקרוב והרחוק? זה כבר תלוי בנו, אם נצליח למצוא את הכוח לצאת ולעשות. מי שבוחר להישאר בעבודה – זו זכותו המלאה, רק שלא יגיד שהעבודה זה שמאל.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.