חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"מגש הכסף" – השקשוקה הגדולה של העברת נכסי המדינה לטייקונים

נושאים דעות, כלכלה ותקציב, פוליטי ב 2.11.15 1:56

סרט התעודה שיצרו דורון צברי ואמיר בן דוד בשם "מגש הכסף" מראה לנו איך על מגש הכסף מועברים נכסי המדינה לטייקונים. שלושה חלקים ושלושה אישים מסבירים בדרך ביקורתית את המציאות הכלכלית הישראלית: גיא רולניק, ירון זליכה ודני גוטווין. סרט תיעודי חשוב

מאת: דליה בלומנפלד

סרט תיעודי

סרט התעודה של דורון צברי ואמיר בן דוד "מגש הכסף" הוא סרט תיעודי חשוב, המגיש במרוכז תובנות על מצב הכלכלי חברתי במדינה במקום התקשורת שהייתה צריכה לעשות מדי יום ביומו. אך לאחר שהמדינה אפשרה העברת בעלות על התקשורת לידיהם של טייקונים, באישורם של משרתי ציבור, היא משרתת פחות את הציבור ושומרת על האינטרסים של בעליהם. התקשורת ממעטת לעסוק בבעיות החשובות, או עוסקת בהן באופן שאינו תורם לתובנת כלל הציבור. סרט זה של צברי הוא שיעור חשוב בהבנת התהליכים הכלכליים המתרחשים במדינה שמובילים למצב בו הציבור סובל משליטת תאגידים, מחוסר תחרות הגורם ליוקר מחיה, מחוסר תקווה, מהקטנת שוויון ההזדמנויות ומחוסר צדק חברתי.

הסרט מתמקד בשלושה אישים: דני גוטווין פרופ' להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה, פרופ' ירון זליכה שהיה החשב הכללי במשרד האוצר, וגיא רולניק, עיתונאי מייסד דה-מרקר. רולניק הציג את התמונה הכלכלית של המדינה והתמקד במאבק "דה מרקר" בריכוזיות המאפשרת לבעלי-ההון הטייקונים לצבור נכסי מדינה וליצור מצב בו מספר קטן של טייקונים שולט בנכסי המדינה. זליכה הראה את מחדלי המגזר הציבורי כרגולטור שתפקידו לדאוג לטובת הציבור ולא לשרת את הטייקונים. הוא שוזר את דרישות התפקיד ממנו כחשב כללי ואת ההתנגדות שעורר בקרב הפקידים באוצר שלא נאבקו די לטובת הציבור. ובסופו של דבר בלחץ הממשלה מלמעלה ובסיוע פקידים בכירים באוצר הובילו להתפטרותו. גוטווין ניתח את התהליכים במדינה שהובילו למצב הזה בו ניתן הכוח לטייקונים ובעצם עוסק בתהליכי נסיגת השלטון ממדינת הרווחה לשלטון ניאו ליברלי.

כתבות רבות הופיעו בתקשורת לפני הקרנת הסרט ואחריו. אתר מאקו התייחס אליה ושילב בכתבה ראיון עם ירון זליכה. אתר וואללה ברנז'ה התייחס אל הסרט ומתמקד בגיא רולניק. בוואללה תרבות הופיעה כתבת ביקורת המתייחסת אל חשיבות הסרט, הליקויים בו והמסרים החשובים לציבור: "סדרה שחייבת להוציא את כולנו לרחובות". כתבה בnrg בעלת גוון ימני מתארת את החידוש בסרט, המייצר שיח פוליטי חדש. בעיתון הארץ הופיעה כתבה רחבה על הסרט ועל יוצרה דורון צברי. מעריב התייחס אל הסרט בכותרת: הסדרה המתריעה מפני חורבן כלכלי וחברתי. אתר האינטרנט "שיחה מקומית" הקדיש לסרט כתבה המתייחסת אל חשיבותה, איכויותיה ואל חסרונותיה.

"מגש הכסף" היה צריך להיות בראש החדשות של התקשורת ההגמונית ולא בדפים האחוריים שלהם. אבל, תופעת התקשורת החסומה לכך בשל בעלות טייקונים שאותו אפשרה הממשלה מונעים זאת. אבל, אל דאגה, גם מהדפים האחוריים יכולה להגיע הבשורה. בסופו של דבר היא תגיע לכותרות.

שני עניינים ראויים לחשיבה לגבי הסרט. אחד הוא התמונה הגדולה. מה השקפות העולם העומדות מאחורי דברי שלושת האישים בסרט. השקפתו של גוטווין ידועה לציבור גם ללא קשר לסרט. הוא תומך בקיומה של מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית. לעומת זאת, השקפותיהם של רולניק וזליכה אינן מנוסחות ואינן מובעות בסרט לא מפיהם ולא בעקיפין באמצעות דוברים אחרים בסרט.

אם שלושת חלקי הסרט היו ערוכים בסדר זמנים לינארי, היה צריך להתחיל את הסדרה בדני גוטווין, שהתייחס אל מדינת הרווחה לאשכנזים שהייתה קיימת מאז קום המדינה עד המהפך בשנת 1977 בו עבר השלטון ממפא"י למפלגת חירות בראשות מנחם בגין. המהפך הזה הוליד את ראשיתה של הכלכלה הניאו ליברלית בישראל. מני אז, הולכת הכלכלה הניאו ליברלית ותוקעת אחיזתה במדינת ישראל יותר ויותר לעומק.

רולניק וזליכה מבקרים את ההתנהלות מתוך השיטה הניאו ליברלית עצמה. הרקע לביקורתם של רולניק וזליכה הוא המשטר הניאו ליברלי שהתקבע במדינה בשנות שלטונו הרבות של בנימין נתניהו.

זליכה מבקר את חוסר הרגולציה, את ההטבות במיסוי לחברות הגדולות שגביית מס מהן הייתה משפרת את מצב המשק, את בעיית העוני ואת מצוקת הדיור, כולן באשמת המדיניות הממשלתית, את בעיית המונופולים הגורמים ליוקר המחיה ואת מונופול הגז. הוא מבקר את המדיניות הכלכלית הגורמת לשוק להיות לא תחרותי ועם רגולציה חלשה. רגולציה חזקה ושוק תחרותי היו יכולים לתרום לכלכלה טובה לציבור.

רולניק מבקר את הריכוזיות על רקע מצב כלכלי בו שוררת תחרות של שוק חופשי כפי שגורסת התיאוריה הניאו ליברלית הדוגלת במתן חירויות יזמיות ליחידים במסגרת של שוק חופשי. על המדינה להבטיח את תפקודם התקין של השווקים. תופעת הריכוזיות בידיהם של מספר קטן של טייקונים מלמדת שהמדינה אינה מקיימת את תפקידה להבטיח את התפקוד התקין של השוק בישראל. השוק אינו חופשי. תופעת הריכוזיות חונקת אותו.

גוטווין מבקר חריפות את רולניק. עניין זה לא בא לביטוי בסרט בן שלושת החלקים. כל סרט הופק כיחידה עצמאית בפני עצמה, כשהמשותף לה הוא ביקורת על ההתנהלות הכלכלית במדינה. אבל היא אינה מסבירה את ההתנגדות החריפה של גוטווין על רולניק. אם הסרט היה מתייחס להשקפות העולם של השלושה ומציג את התמונה הגדולה, סביר להניח ששוני ההשקפות היה מסביר את הביקורת של גוטווין על רולניק.

למרות כל זאת, הסרט הזה שכותרת המשנה שלו היא "מורה נבוכים למציאות הישראלית" הוא מסמך תיעודי חשוב מעין כמוהו להבנת המציאות הכלכלית בישראל. ואולי ההבנה תוביל לשינויה של מציאות זו ולשיפורה.

לצפייה בכל שלושת החלקים בסדרה לאחר שנחסמו חלק שני ושלישי ראו פה

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

9 תגובות

  1. דויד סנדובסקי. :

    יצירת מודעות.

    תפקיד הסדרה בת שלשת הפרקים הוא ליצור מודעות ותודעה=בחברה הסובלת מדיסאוריינטציה בסיסית.

  2. רפי לאופרט :

    אני חולק על הכותבת

    לאחר שראיתי את הסדרה, אני בדעה שאין בה למעשה שום דבר חדש. מדובר במיחזור של דברים שנאמרו כבר ע"י אותם דוברים במספר הזדמנויות רב בעבר ולבד מביקורת שחלק לא מבוטל ממנה שנוי במחלוקת, אין בה בשורה.
    החסרון הגדול ביותר של הסדרה הוא שאין בה תשובות והצעות מעשיות. לתאוריות כלכליות וחברתיות יש לנו מקורות רבים וזו אינה הבעיה כיום. פתרונות במציאות הישראלית, שאינם מציעים לנו להפסיק להיות יהודים, ציונים, ישראלים ונאיבים – אין בה; אבל זה בעצם מה שבאמת מעניין את הציבור.
    אחרי הברדק הלאומי שראינו בחברת חשמל, ברור לכולם שחברות ציבוריות אינן תחליף אמתי לחברות פרטיות. שהממשלה אינה יודעת לנהל וכי העובדים יכולים להיות נבזים לא פחות מהטייקונים…, על חשבון הציבור.
    בוודאי שיש מקום לשיפורים ואפילו שיפורים גדולים באופן בו בנוי המשק ובאופן בו הוא מתפקד, מתנהל ומבוקר. איננו זקוקים למהפכות אנחנו זקוקים לשדרוגים בכל התחומים והשאלה היא מי יעשה זאת, כיצד ובאיזה מחיר – לכך אין תשובות בסדרה, ולא במקרה. זהו החלק הקשה באמת.
    אולי ינסו היזמים גישה אחרת שבה יצביעו על פתרונות אפשריים לליקויים העיקריים, ברוח האמור לעיל; פתרונות מעשיים ואופרטיביים ולא סיסמאות בנוסח "עובדי קבלן, הם אסון…" הם אינם אסון גדול יותר ממונופולים בחסות ההסתדרות או הוועדים הגדולים.
    לי, למשל, לא יפריע אם במשק הישראלי יהיו 100 טייקונים "בגדלים שונים", שיבוקרו כראוי ע"י הרגולטורים הציבוריים, אם יתחייבו "(בנפשם") להגדיל את מספר העובדים בהי-טק ובשירותים הקרובים לו לכדי 50% מכלל העובדים השכירים בישראל – כעובדים ישירים או כעובדי קבלן בעלי זכויות – תוך עשור אחד.
    הסדרה הנוכחית אינה מספקת את הסחורה, בין היתר משום שהיא אינה עוזרת לציבור להציג לממשלה דרישות קונקרטיות וללחוץ עליה לבצען, תוך הבנה שבכל שינוי יהיה מי שירוויח יותר וגם מי שיפסיד יותר וההגינות אוסרת לטאטא זאת מתחת לשטיח.
    סליחה "שקלקלתי" את החגיגה…

  3. אורון :

    תגובה לרפי

    (גם אם רפי הוא טרול, לפחות הוא טרול משקיע — אז מגיעה לו תגובה…)

    ראשית, עניין קטן לגבי חברת חשמל:
    * לא שהם טלית שכולה תכלת, אבל העליהום שהדביקו להם השבוע חצה הרבה קווים ולא במקרה:
    https://www.globes.co.il/news/docView.aspx?did=1001076806
    * מכיוון שאתה מאוד מתלהב מ־"שוק חופשי", אתה מוזמן להשוות לארה"ב: אספקת החשמל וההולכה מפוזרות בין הרבה חברות. יופי של "תחרות" והתוצאות ניתוקי חשמל תכופים לאורך למעלה מעשור.
    http://www.ibtimes.com/aging-us-power-grid-blacks-out-more-any-other-developed-nation-1631086
    (למה שהמנכ"ל והדירקטוריון הנוכחי ידאגו להשקעות שיחזרו עוד 10 שנים כשכבר לא יהיו בתפקיד?)

    לגבי מה שמוצג בסדרה עצמה:
    * הדברים אינם חדשים לגבי האנשים בפורום הזה — החידוש הוא להביא אותם לקהלים אחרים.
    * במיוחד הדבר נוגע לגבי חלק גדול מהאוכלוסיה שניזון רק מערוצי התקשורת השבויים בידי ההון-שלטון.
    * אנשים כאלו נוטים לדקלם ססמאות כגון: "הממשלה אינה יודעת לנהל" (אז למה לחשוב שהיא תדע לעשות בקרה על טייקונים?), או "ועדי העובדים הם אסון" (לפני כמה שנים הגענו למצב שכמעט לא היו וועדי עובדים במשק. האם המצב הכלכלי השתפר?)

    אגב, שניים מהפרקים מועברים על ידי אנשים עם תפיסה נאו-ליברלית לחלוטין:
    * גיא רולניק ששותף לעמדותיך לגבי "הוועדים הגדולים" (כמעט היחידים שנשארו).
    * ירון זליכה, שגם כשביקר את נתניהו כראש ממשלה, המשיך לטעון שעשה עבודה מצויינת כשר אוצר בתחילת שנות ה־2000.

    גם אנשים בולטים עם עמדות כאלו שאיתם יכולת להזדהות הגיעו למסקנה שזה יופי של "ישראבלוף" וכל הסיפורים על "תחרות" ו־"יעילות" מנסים להסתיר שוד של משאבי המדינה והעברת השליטה בה לקבוצת טייקונים קטנה.

    אחרון חביב, הרעיון של 100 טייקונים שיבוקרו על ידי המדינה:
    * אנחנו כבר רואים "שהמדינה" לא מסוגלת לשמור על 20 טייקונים.
    * וועד עובדים סורר (ויש כאלו), ניתן לטיפול באמצעות מערכת החוק. בית הדין לעבודה החזיר את עובדי ח"ח לעבודה מלאה תוך פחות מ־24 שעות. את עסקיו האפלים של אלון חסן מנמל אשדוד חוקרת עתה המשטרה (מעניין שאת מנהל הנמל לא חוקרים גם…)
    * מה לגבי טייקון סורר? למשל שותפויות הגז שיצרו קרטל בלווייתן, ושהחזיקו במספר זכיונות כפול ממה שמאשר החוק? גם כאן התשובה פשוטה — זורקים את אוכפי החוק לכלבים (הממונה על ההגבלים, יו"ר רשות החשמל) והשיירה עוברת.

  4. אמיר יובל :

    תודה והצעה: מדיבורים למעשים

    תודה לדליה על התרומה היקרה היומיומית המתמשכת.
    בעקבות ההרצאה המדהימה של דני, חשבתי להציע הצעה לביצוע: כנס – **עצרת עם**!!
    הנושא: //מדיבורים למעשים// – דני, עמיר, שלי, מיכאל, ואולי עוד אחת/ד או שתיים/שניים; כל אחד מהחמישה יתבקש להציג הצעה קונקרטית ממוקדת לפעולה מיידית. ('רפואה דחופה' במקביל למסע הארוך שהם מובילים). חשוב ליצור ולתפוס את המומנטום.
    בהנחה ש'מגש הכסף' יעורר ציבור גדול
    חשוב לנווט ולתעל את האנרגיות האצורות מאז 2011 כדי שהפעם יתפרצו לפעילות ממוקדת קונסטרוקטיבית. כלומר, אני מציע להתכונן לספונטניות.
    א: העצרת צריכה לדעתי להיות עממית ולהתקיים בכיכר או באיצטדיון.
    ב: צריך יהיה לקושש תרומות לקיום הכנס – עצרת.
    ג: כדי להתקדם הייתי מבקש, אם אפשר, מדליה להיות אשת הקשר ליצירת קשר ראשוני.
    אמיר יובל

  5. מיכאל לינדנבאום :

    לא שקשוקה של העברת נכסים מהמדינה לטייקונים אלא מהפך ניאו-ליבראלי של הרס מדינת הרווחה לטובת אוליגרכיה

    לא שקשוקה של העברת נכסים מהמדינה לטייקונים אלא מהפך ניאו-ליבראלי של הרס מדינת הרווחה לטובת אוליגרכיה.

    במילים אחרות ,שוד המדינה והציבור דרך כנופייה מאפיוזית הפועלת דרך הפוליטיקה.

    כשכל עמדות הכח הכלכליות נמצאות בידי אוליגרכיה,אז המשטר הוא אוליגרכי ובטח לא דמוקראטי.

    רולניק וזליכא פועלים שניהם בדרכם בתוך ההיגיון הניאו ליבראלי.

    גוטוויין מדבר על חזרה למדינת רווחה ללא כחל ושרק.כפי שההפרטה והשוד נעשו דרך הפוליטיקה,גם ההלאמה צריכה להיעשות דרך הפוליטיקה ולהחזיר לעם את כבודו ורכושו השדודים.

    האלטרנטיבה ברורה.

    או מדינת רווחה סוציאל-דמוקראטית נוסח סקנדינביה, או חזרה לברבריות של ימי הביניים,ומשטר של אדונים ומשרתים.

  6. החגב עמד יציב :

    שקשוקה מסוג אחר

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001078174#fromelement=hp_morearticles

    עובדי חברה ציבורית הנחשדים בשחיתות…
    ככה זה כשזה כסף של מישהו אחר

  7. מיכאל לינדנבאום :

    ככה זה שבראש המשטר עומד מנהיג כנופפית שודדים שכל מטרתה לשדוד נכסי המדינה לטובת אוליגרכיה של טייקונים

    ככה זה שבראש המשטר עומד מנהיג כנופיית שודדים שכל מטרתה לשדוד נכסי המדינה לטובת אוליגרכיה של טייקונים.

    המפלגה שבידיה הופקד-הופקר ניהול החברה הציבורית, היא בלתי נפרד של משטר אל-קאפונה דרך הפוליטיקה.

    הסיפור אינו העובדים אלא המשטר שמאפשר זאת.

  8. החגב עמד יציב :

    הסיפור הוא

    הסיפור הוא חלקה היחסי של המדינה בתוצר
    המדינה אינה צריכה לנהל חברות ציבוריות או להיות המעסיק הגדול במשק המדינה צריכה לספק חופש ,חירות ובטחון לתושביה, חלק מחירויות אלה הוא חופש כלכלי.

    כל עוד זה לא המצב והמדינה מהווה 50% מהתל"ג תמיד תימצא עוד סיבה
    "To rob peter to pay paul"
    וכמובן בדרך למנות פקידים שידאגו שפיטר ישדד (אלא אם כן יקבלו שוחד)

    אבל עד שזה יקרה אפשר לנפנף בהגיגים כגון
    "מנהיג כנופיית שודדים", "אוליגרכיה של טייקונים" ושאר הבלים סוציאליסטים

  9. לקסי :

    הבלים

    תודה לחגב היציב על ההברקה.
    את דבריו: "המדינה אינה צריכה לנהל חברות ציבוריות או להיות המעסיק הגדול …" ניתן להגדיר: "הבלים ניאו ליברליים"
    לכן חגב יקר, חשוב לנו לקרוא את דבריך, אבל קצת מיתון, קצת לשון המעטה יועילו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.