מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
התשובה ללאומנות, לקפיטליזם ולפשיזם היא רק סוציאליזם
מפלגות עובדים יוכלו לחזור ולהיות אלטרנטיבה רק אם יחזרו באמת לייצג את האינטרסים של מעמד העובדים ולהציע אלטרנטיבה סוציאליסטית לנאו-ליברליזם. הן תוכלנה להצליח גם בקרב מי שנוהים בהעדר אלטרנטיבה לימין הקיצוני
מאת: ק. טוכולסקי
גל הפליטים שמציף את אירופה השנה והתגובה הרפה של ממשלות הימין-מרכז/שמאל-מרכז, השולטות ברוב מדינות אירופה, מביא לכך שהימין הקיצוני עולה. הימין הקיצוני לא עולה כי יש לו פתרון אמיתי, מוסרי או נכון. הוא עולה כי הוא מציע פתרון קל ופשוט. באותה מידה ניתן לראות שגם השמאל הרדיקלי מתחזק, בזמן שהשמאל מרכז מתפורר. לפעמים, כמו בבריטניה, השמאל הרדיקלי יכול לנצח בתוך מפלגת השמאל מרכז. זה קורה כי למרכז ולשמאל כבר אין תשובות.
לא בכל העולם מקובל מה שמקובל על מפלגות מרכז ומרכז ימין בישראל, לשקר לבוחרים בלי בושה ולפזר הבטחות ללא כיסוי תוך כדי שמבצעים מדיניות הפוכה מהשלטון. לכן קשה להם בימין מרכז האירופאי. אם ביבי או לפיד היו מכהנים כראש ממשלת בריטניה, קנצלר גרמניה או נשיא צרפת הם פשוט היו משקרים. אבל קמרון ומרקל, הולנד ושאר עמיתיהם לא משקרים כל כך הרבה כמו שמקובל בישראל, ומה אתם יודעים, הם מסוגלים לפעמים לקחת החלטה שלא משרתת רק אינטרסים של בעלי הון (לעיתים נדירות אמנם, ובכל זאת).
הבעיה האמתית שמעניינת אותי אינה של הימין מרכז, שיחנקו. הבעיה שמדאיגה אותי היא של השמאל מרכז. השמאל מרכז האירופאי לא התאושש מפגיעות הדרך השלישית. בצרפת, בבריטניה ובגרמניה, בספרד בפורטוגל ובאיטליה, מפלגות השמאל מרכז עברו מאמצע שנות התשעים למודל הדרך השלישית. הנזק האדיר שגרם חיקוי המודל של קלינטון בארצות הברית בלייר בבריטניה ושרדר בגרמניה, הפך את מפלגות השמאל מרכז למסורסות. הבוחר המסורתי שלהן לא קיבל מהן יותר מענים לצרכיו, ולבוחרים אחרים יש כבר למי להצביע.
בדיוק כמו בישראל, התרסקות השמאל מרכז נבעה מכך שלמעמד העובדים הוא כבר לא נתן מענים. אנשים כמו טוני בלייר, שמעון פרס, ביל קלינטון וגרהארד שרדר גרמו יותר נזק לשמאל מרכז, ולסוציאל-דמוקרטיה מיריביהם מימין. הם כולם היו משרתי הון בהיותם בשלטון וכך הפכו ללוביסטים. הם גם תרמו לנהירה של בני מעמד העובדים המתוסכלים והנבגדים לימין הקיצוני. בשכונות העובדים והעוני מי שגילו שהשמאל מרכז דופק אותם יותר ממה שהימין דפק אותם אי פעם נהרו ימינה.
חלק גדול מהזמן הזה השמאל הרדיקלי והפלגים השמאליים של מפלגות השמאל מרכז לא היו רלבנטיים. השמאל הרדיקלי היה במשבר אחרי נפילת ברית המועצות והרבה כהרגלו להתפצל. השמאל של השמאל מרכז שותק מההצלחה הראשונית בקלפיות של אנשי הדרך השלישית. העסק התחיל להשתנות אחרי שהשמאל מרכז של הדרך השלישית התגלה במערומיו. בגרמניה ערב בחירות 2005 התאחדה מפלגת השמאל הקומוניסטית המזרח גרמנית עם פורשי השמאל הס"ד ויצרה מפלגת שמאל מאוחדת ודי מצליחה שגם מצליחה במאבק על קולות מעמד העובדים, הנתמכים והמובטלים, מול הימין הקיצוני, אבל עדיין אינה מהווה ברמה הפדראלית אלטרנטיבה שלטונית. ניצחון סיריצה ביוון בינואר ושוב בספטמבר וכן נצחונו של קורביין בבחירות הפנימיות להנהגת הלייבור הם עוד איתותים חיובים.
מפלגות עובדים, מפלגות סוציאליסטיות שהפכו להיות רק בשמן מפלגות שמייצגות עובדים ומאמינות בסוציאליזם, יוכלו לחזור ולהיות אלטרנטיבה רק אם יחזרו באמת לייצג את האינטרסים של מעמד העובדים ולהציע אלטרנטיבה סוציאליסטית לנאו ליברליזם. הן תוכלנה להצליח גם בקרב מי שנוהים בהעדר אלטרנטיבה לימין הקיצוני. רוב האנשים הם לא גזענים שטופי מוח, הם פשוט מחפשים מענים לצרכים ולפחדים שלהם. מדינת רווחה חזקה שחותרת לצמצום פערים היא מענה, לא נאו ליברליזם עם רחמנות בסגנון הדרך השלישית.
התשובה לעליית הלאומנות להשתוללות של הקפיטליזם התאגידי והפשיזם הגזעני היא סוציאליזם. זה נכון ביוון, זה נכון בגרמניה, זה נכון בישראל וזה נכון בבריטניה. מי שרוצה להציע לאנשים מיואשים תקווה, צריך לדבר אליהם בלי לחשוב רק על הקולות של העובדים בקלפי ועל הכסף של התאגידים בהמשך. מיש רוצה להילחם בגזענות יגלה שמדינת רווחה חזקה, צמצום כוחם של הבנקים וצדק חלוקתי מושכים יותר מגזענות את רוב האנשים. סוציאליזם ודמוקרטיה, בלי פשרות בסגנון בלייר, שרדר, קלינטון ופרס.
תגיות: הון-שלטון, סוציאליזם, פליטים, קורט טוכולסקי
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
30 בספטמבר, 2015 בשעה 14:21
נדמה לי שצפירס עשה שפאגט לא קטן אחרי שנבחר בפעם הראשונה
והנה הוא נבחר שנית.
איך קוראים למה שהוא עשה אם לא שקר?
גם לא בטוח שקורבין יציל את מעמד העובדים בבריטניה.
השמאל הרדיקלי סוחב איתו הרבה בעיות.
העולם בצער.
30 בספטמבר, 2015 בשעה 16:06
ציפראס הבטיח כל העת שהוא לא יפרוש מהיורו. מעבר לכך בניגוד לקלינטון/בלייר/הולנד הוא לא נאחז בקרנות המזבח אחרי שלא עמד בהבטחותיו אלא חזר ומיד אל בבוחר.
30 בספטמבר, 2015 בשעה 20:48
כרגיל מאמר ענייני, למעט משפט אחד. כתבת "הבעיה… אינה עם הימין מרכז, שיחנקו". המילה האחרונה ממש לא במקום, לא עניינית ואפילו מסיתה. כדי לשמור על עבודה שחורה כאתר מכובד, אני מבקש להוריד אותה משם.