חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מתווה הגז – ההונאה הגדולה

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 6.09.15 16:34

לקראת הדיון בכנסת ביום שני על מתווה הגז בעקבות תגלית הגז הגדולה במצרים, מסביר אמנון פורטוגלי את ההונאה הגדולה

‏‏איך יכול להיות שמומחים ופוליטיקאים מהממשלה דנים מתכננים פרוייקט פיתוח וחיפושי נפט וגז ברמה לאומית, ומציעים מתווה גז, המבוסס על ייצוא גז דרך מצריים, ומנפיקים דוחות של משרד החוץ והמועצה לבטחון לאומי המסבירים את החשיבות האסטרטגית בייצוא גז למצריים, ואף אחד מהפוליטיקאים, ממומחי הממשל והציבור, מהתקשורת, לא מדבר על הסיכוי הגבוה למציאת גז במצרים שיאיין את הצורך ביבוא גז למצרים בתוך שנים ספורות.

לא פלא שההודעה על גילוי שדה הגז Zohr  במצרים הגיעה כהלם וגרמה לפניקה אצל חברי הממשלה, מקבלי ההחלטות, מנהלי תאגידי הגז, והתקשורת.

לפי הוול סטריט ג'ורנל, 'פקידי ממשלה בכירים מודאגים מתגלית הגז במצרים'.

הטיימס הלונדוני מדווח 'שישראל בפניקה בעקבות עושר הגז החדש שנמצא במצרים'.

ובארץ, העיתון 'גלובס' מדווח כי "על-פי הערכות של גורמים בשוק הגז הישראלי, התגלית חוסמת כמעט סופית את עסקת יצוא הגז למצרים, גם מ"תמר" וגם מ"לוויתן".

והסיבה להפתעה ולהלם היא לכאורה, "כשל מודיעיני חמור", כך אמר אריה דרעי שר הכלכלה, בתגובה על ההודעה על גילוי שדה הגז במצרים.   לפי דרעי כולם בממשלה דיברו על מצרים כעל לקוח מרכזי עתידי של משק הגז הישראלי. אבל, לדבריו איש לא עדכן את השרים על חיפושי הגז במצרים, ואף אחד לא התריע בפני אף אחד מהשרים כי ענקית האנרגיה האיטלקית ENI מבצעת עכשיו קידוחים למציאת גז בים התיכון.

נתניהו ניסה לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים דרך  "סעיף 52" בחוק ההגבלים העסקיים. סעיף זה קובע כי כאשר שר הכלכלה נדרש לקדם החלטה שיש לה משמעות ביטחונית-אסטרטגית למדינת ישראל, הוא יכול לעשות זאת גם בניגוד לעמדתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, שתפקידו שמירת התחרות במשק הישראלי. לצורך זה נתנה לשרי הקבינט המדיני-ביטחוני סקירה מדינית-ביטחונית ע"י דורי גולד, המנכ"ל החדש של משרד החוץ, ויוסי כהן, ראש המטה לביטחון לאומי.

גולד וכהן טענו בפני שרי הקבינט המדיני-ביטחוני כי אישור המתווה נדרש בדחיפות כדי לענות על האינטרסים הגיאופוליטיים של ישראל באזור. בין היתר, לצורך סיוע למצרים שסובלת ממחסור בגז. לטענת מל"ל: "לחופי מצרים נמצאים שני מתקני הנזלת הגז בבעלות חברות זרות (UFG ו-BG)…אין באפשרותה של מצרים לספק את גז למתקנים אלו".

קביעה זו הינה 'חצי אמת', שכן בעת כתיבת המסמך של מל"ל היה ברור שמצב זה הינו זמני, ובתוך 5-10 שנים מצרים תוכל לספק גז למתקנים אלו.

אני מצטט ממאמר שלי נתונים, תחזיות, ופנטזיות בתחום הגז הטבעי, מסוף מארס 2015

"לגבי מצרים, להערכתי, בהנחה שמשטר א-סיסי ימשיך להתקיים, מצריים תגיע בתוך כ-2 – 4 שנים לאספקה עצמית מלאה של צרכי האנרגיה שלה, ובתוך 5-4 שנים תוכל לחזור ולהיות יצואנית של נפט וגז. זה יקרה כתוצאה משילוב של הקטנה בביקוש המקומי בעקבות ההקטנה בסובסידיות, עם הגדלה בתפוקה המקומית העתידית של נפט וגז. הגידול בתפוקה המקומית יבוא מניצול מאגרים קיימים ומגילוי של שדות חדשים ביבשה ובים העמוק.

עבור ישראל המשמעות היא שאפשר יהייה לייצא גז טבעי מישראל למצרים לטווח קצר של כ-4 שנים בלבד. לטווח ארוך התמונה קשה יותר, הן לגבי ייצוא גז טבעי למצריים והן לייצוא גז טבעי בכלל.  לא ברור אם במחירי LNG הנוכחיים והצפויים בשנים הבאות בעולם אפשר יהייה לייצא גז טבעי נוזלי מישראל, בחוזים ארוכי טווח ובמחירים שיאפשרו השקעות כלכליות בהקמת מתקנים להנזלת גז."

יתרה מזאת, ניתוח אסטרטגי על "היבטים בביטחון הלאומי" המתמקד בנקודת זמן עכשוית, ומתעלם ואינו מתייחס כלל להתפתחויות צפויות, למעשה ודאיות בעתיד הרלבנטי, מעיד על מחברו, ואינו שווה את הנייר עליו הוא כתוב. יוסי כהן החתום על מסמך מל"ל, מתעלם מכך שישראל לא יכולה כיום לספק גז למצרים ושיקח לפחות 4-5 שנים לפתח את לויתן, ואז התמונה תשתנה בצורה מהותית.

שני המסמכים האלו, הן של משרד החוץ והן של המל"ל, הם מסמכים מבישים שנכתבו כדי לרצות את זה שהזמין אותם. חוות הדעת האלו התעלמו ממאמצי פיתוח שדות הגז של מצרים, מקידוחי ENI בשטחה, מעתודות הגז הידועות של מצרים, ומהסיכון שבביסוס מתווה הגז על עסקות יצוא למצרים.

אבל האם באמת לא ידעו במשרד החוץ ובמל"ל על מה שקורה בתחום זה במצרים? האם המומחים והפוליטיקאים לא ידעו על תנופת הפיתוח של שדות הגז והנפט במצרים,  ועל הסיכון שבביסוס מתווה הגז על עסקות יצוא למצרים? האם היה כאן כשל מודיעיני חמור כדבריו של השר דרעי, שאף אחד במדינה לא חשב בכיוון זה? האם אין למשרד האנרגיה, לתאגידי הגז מודיעין כלכלי עיסקי אסטרטגי, ובמיוחד על המכרז, כך שההודעה על גילוי שדה הגז הענק במצרים באה בהפתעה?.  הרי זה לא היה מידע סודי, אפשר היה למצוא בקלות בתקשורת כלכלית עיסקית גלויה מצרית ובינלאומית מידע כזה.  מה קרה כאן?

Technical Report, Block 9, Shorouk offshore  –  Zohr כאן נמצא שדה הגז הענק

ואולי צריך לחשוב הפוך. היה מידע טוב בנושא, ובגלל המידע הזה היה לחץ לחתום מהר על מתווה הגז. והכל כדי לאפשר לתאגידי הגז, לנובל ולדלק, לחתום על הסכמי יצוא שהמדינה תהייה ערבה להם, ושלמדינה, במסווה של 'יציבות רגולטורית', לא תהייה אפשרות לסגת מהם, לא בהחלטות ממשלה ולא בהחלטות הכנסת.

כדאי לקרוא את דברי פרופ' יוג'ין קנדלראש המועצה הלאומית לכלכלה, בוועידה לאנרגיה וכלכלה ב-23 ליוני 2015:

"מצרים מלפני עשר שנים או אפילו שבע שנים, מיצואנית גז משמעותית, הופכת ליבואנית גז. כמובן שזה לא מצב טוב במיוחד עבורם, ולכן הם התעשתו עם הממשל החדש, ולפני חצי שנה שינו את המדיניות לגמרי, והפלא ופלא, כבר קיבלו התחייבויות ל-20 מיליארד דולר השקעות. אבל, הטעות שלהם היא בעצם מתנה לנו, למה? כי הם תוך כדי האופוריה הזאת של תחילת שנות האלפיים בנו שני מפעלי LNG, של הנזלת גז על חופי הים התיכון של מצרים, שתי חברות – BG ו-Union fenosa, שבעצם עומדים היום ריקים כי אין להם גז. ההזדמנות שלנו, שהיא לא תחזיק מעמד הרבה זמן, היא עצם לייצא גז דרך שני המפעלים. עלות אלטרנטיבית בשבילנו לבנות שני מפעלים כאלה, אם נמצא מקום אי פעם במדינת ישראל לבנות אותם, היא 15 מיליארד דולר, אלה הפערים." (הדגשות לא במקור).

ואת דברי שר האנרגיה יובל שטייניץ במסיבת העיתונאים בה הציג את מתווה הגז ב-30 ליוני 2015.: "יש חשש ממשי לאובדן שווקי ייצוא אם לא נפעל בתקופה הקרובה."

מה בדיוק עשו, או חשבו קנדל ושטייניץ כאשר הם דברו על חלון ההזדמנויות לייצוא גז? על חשש ממשי לאובדן שווקי ייצוא אם לא נפעל בתקופה הקרובה?. הם ידעו שמצריים צפויה לסגור את הפער בין הביקוש המקומי לגז לבין תפוקת הגז המקומית בתוך מספר שנים, או כפי שאמר קנדל: "ההזדמנות שלנו, שהיא לא תחזיק מעמד הרבה זמן".  האם הם סיפרו, הסבירו או הרחיבו בנושא כאשר בממשלה דיברו על מצרים כעל לקוח מרכזי עתידי של משק הגז הישראלי? האם הם עדכנו את השרים על חיפושי הגז במצרים? לפי השר דרעי התשובה שלילית.

יתכן שלקנדל ולשטייניץ ולנושאי כליהם ולעושי דברם היה קיבעון על יצוא גז לצורך פיתוח לויתן שגימד את הבעייתיות בייצוא הגז, ומנע מהם לראות את התמונה לאשורה. יתכן שהם הסתירו מידע שהיה מונע את אישור מתווה הגז עליו עמלו כששה חודשים, אישור שהינו בבת עינו של ראש הממשלה שהם שפוטים שלו. אבל יש אפשרות גרועה עוד יותר.  האם יתכן שקנדל ושטייניץ לא הבינו את המשמעות, את ההשלכות של התפתחויות אלו במצרים על ההסכמים הצפויים לייצוא גז למצרים? על אפשרויות המימון של פיתוח לויתן?

דרך המלך לפיתוח לויתן עוברת דרך חוזי מכירה והספקה של גז בכמויות שנתיות גבוהות ולאורך זמן של 15 שנים ויותר. זו החשיבות של חוזי אספקת הגז למצרים (שאינם חתומים). הם אמורים לאפשר קבלת מימון בנקאי בהיקף הנדרש לפיתוח לויתן. אלא שאפשרות זו למימון פיתוח לוייתן עמדה, עוד לפני גילוי שדה הגז החדש, ולבטח אחרי התגלית, בסימן שאלה גדול.  בנושא זה חשוב לקרוא את דברי תאגידי הגז והבנקים:

לדברי בכיר באחת מחברות הגז: "הדבר היחיד שחשוב לפיתוח לוויתן הוא הגופים המממנים. לא אני ולא הממשלה נקבע אם המאגר יפותח, אלא רק הבנקים."

עלות פיתוח לוויתן נאמדת כיום בכ- 5 מיליארד דולר, ומימון בהיקף כזה יחייב השתתפות מסיבית של מוסדות ממון זרים. את התנאים של הבנקים למימון פיתוח לוויתן מסר בועז שוורץ מנכ"ל דויטשה בנק ישראל ויו"ר איגוד הבנקים הזרים בשימוע בפני צוות קנדל:

"לצורך מימון ופיתוח של לוויתן נצטרך לכל אותם תנאים מקדימים המקובלים במימון פרוייקטלי אשר כוללים בין היתר: חתימת חוזי אספקת גז משמעותיים לטווח ארוך הן בשוק המקומי והן בשווקי הייצוא…"

אלא ששווקי הייצוא של ישראל אינם טריוויאליים. למרות הביקוש לגז ממדינות האזור, מימוש חוזים ארוכי טווח למכירת גז למדינות אלו אינו חף מסיכונים הן מסחריים והן פוליטיים. ומכאן הדרישה החדשה של תאגידי הגז והגופים המממנים, שהמדינה תעניק ביטוח פוליטי לחוזים עם מדינות שכנות.

הדרישה של הבנקים לביטוח ממשלתי היתה ידועה מזה זמן לחברי צוות קנדל. היא הועלתה בפומבי ובצורה מפורשת ואולטימטיבית ב-15 ליולי בשימוע ובמסמך שהוגש לועדת קנדל  ע"י בועז שוורץ:

'ההצעה הנוכחית קובעת כי הפיתוח של לווייתן יתבסס על חוזי יצוא למתקן LNG בIdku במצרים, לירדן ואולי לטורקיה. חשוב לציין מצרים וירדן הם מדינות בדירוג תת-השקעה sub-investment,  וטורקיה היא בדירוג השקעה גבולי. לכן חשוב מאוד לגבות את חוזי היצוא עם ביטוח פוליטי חזק ו/או תמיכה של אחת או יותר מסוכנויות אשראי יצוא בינלאומיות כמו EXIM או סוכנויות גלובליות כמו MIGA או IFC. ממשלת ישראל צריכה, לדעתנו, לקחת חלק פעיל בשתדלנות לתמיכה כזו, ופוטנציאלית אפילו לבטח ולקחת עליה חלק מהסיכון הפוליטי'.

עוד ציין שוורץ בשימוע כי: "הצלחת מימון תמר נבעה בין היתר מהכרה של הגורמים המממנים כי ישנו צורך בסיסי באספקת גז מתמר כדי להחליף את האספקה המידלדלת מים תטיס ולצמצם למינימום את ההסתמכות על גז ממצרים. הכרה זו איפשרה את מימון הפרויקט עוד לפני חתימת חוזי מכירת גז ותנאים מקדימים הכרחיים [אחרים] למימון פרויקטאלי.

לא כך הוא המצב בלוייתן. לצורך מימון ופיתוח של לוויתן נצטרך לכל אותם תנאים מקדימים המקובלים במימון פרויקאטלי אשר כוללים בין היתר: חתימת חוזי אספקת גז משמעותיים לטווח ארוך הן בשוק המקומי והן בשווקי הייצוא, ערבויות פיננסיות וטכניות לאבטחת עמידה בסטנדרטים טכניים ולוחות זמנים שנקבעו, וביטוח סיכונים פוליטיים אשר יבטיח פיצוי מלא בקרות אירוע פוליטי אשר משמעותו ביטול או הפרעה משמעותית להתממשות חוזה האספקה."

שוורץ הציג למעשה אולטימטום למדינה. אם המדינה מעוניינת בפיתוח לוויתן, ובהשגת מימון בנקאי לפיתוח כזה, עליה יהיה להעניק ביטוח פוליטי לחוזים עם מדינות שכנות.  לדבריו, ביטוח כאמור יהייה חלק מהדרישות למימון פרוייקטאלי

מה שלא מספרים זה שהחשיפה של המדינה לאירוע כזה יכולה להגיע ל-40 מיליארד שקל ואף יותר.

כדאי גם לקרוא את דברי אסי ברטפלד מנכ"ל קבוצת דלק בשיחה עם 'כלכליסט' בנוגע לגילוי מאגר הגז מול חופי מצרים: "כל המומחים שלנו אומרים שמצרים לא תייצא גז בשבע השנים הקרובות,  ולכן אם נפתח את מאגר לווייתן כמה שיותר מהר אני לא חושב שהאיום יהיה כה גדול עלינו".

לפי דברי המומחים של דלק, פיתוח לויתן יארך ארבע שנים. כלומר, שלש שנים אח"כ מצריים תוכל לייצא גז. ואז, ככל הנראה, מצרים תעדיף לייצא גז מתוצרתה מאשר לייבא גז מישראל לצורך יצואו הלאה. האם על  בסיס מכירות גז במשך שלש שנים יפתחו את לויתן?  ספק גדול אם יימצא גוף בנקאי שיסכים לממן את פיתוח לויתן בהשקעה של כ-5  מיליארד דולר, עם סימני שאלה מהותיים כאלו ונוספים באשר לחוזי יצוא הגז.

ולענין זה חשוב לקרוא את דברי פקיד מצרי בכיר בתחום הנפט שאמר, לפי הוול סטריט ג'ורנל, כי בעוד תגלית הגז לא תשפיע על המשא ומתן לרכישת גז מישראל, אישור סופי לכל עסקה אינו צפוי לבוא בקרוב. הוא אמר כי: "יהיה קשה מאוד עכשיו לשכנע את הציבור [המצרי] בצורך של [יבוא] הגז הישראלי לאחר התגלית האחרונה".

פרוייקט פיתוח לוויתן המבוסס על ייצוא גז למצרים או דרכה לאירופה, ספג מכה אנושה עם הדחת מורסי ע"י א-סיסי ב-3 ליולי 2013,  ונקבר כנראה סופית עם בחירתו ב-28 למאי 2014 של א-סיסי כנשיא.

פוליטיקאים, מומחים מהממשלה ומהציבור בישראל, והתקשורת, לא ידעו או לא הבינו את המשמעות של מהלכי הממשל החדש, את ההשלכות של השינויים במדיניות הנפט והגז במצרים, על אפשרויות ייצוא הגז מישראל למצרים.

פיתוח מאגר זוהר Zohr במצרים, שיארך כ-3 שנים, יאיין את האפשרות ליצא גז מישראל למצרים ולירדן, ואת האפשרות לקבל מימון בנקאי לפיתוח לויתן. בנוסף, ברור שמצרים תסגור בתוך מספר שנים את הפער בין הביקושים המקומיים לגז לבין תפוקת הגז המקומית. להערכתי הפער יסגר עד 2020 לכל המאוחר, ומשנה זאת הם יפנו לייצוא את תפוקת הגז העודפת משדות גז שכבר התגלו ומשדות גז חדשים שיתגלו בשנים הקרובות.  יתרה מזאת, אפשר לצפות לגילויי שדות גז נוספים בים העמוק המצרי, גילויים שעשויים להיות בגודל שדה זוהר ואף גדולים ממנו.

אפשרות הייצוא היחידה הנראית כיום היא לטורקיה וגם אפשרות זו בעייתית. הסיכוי שטורקיה תקנה גז מישראל כולל הנחת צינור גז לטורקיה, נמוך בעיקר בגלל בעיות פוליטיות טורקיה-קפריסין וטורקיה – ישראל.  בנוסף, טורקיה היא ציר מרכזי למכירת גז רוסי לטורקיה ולדרום מזרח אירופה. נסיון למכור גז ישראלי לטורקיה יתקל בתגובת נגד רוסית שתוכל לטרפד כל עיסקה כזו בקלות.

שדה הגז לוויתן לא יפותח בשנים הקרובות ולא יחובר לישראל, והמדינה לא תשיג בטיחות אנרגטית  אלא אם המדינה תתערב ותפעל לפיתוח השדה. 

התעקשות על קידום המתווה הנוכחי שמטרתו העיקרית פיתוח לויתן לצורך ייצוא גז, היא הרסנית, שכן ברור שמצריים אינה זקוקה לגז שלנו. גילוי שדה הגז הענק במצרים צריך להביא להבנה שהיסודות של מתווה הגז, שהתבססו על חולות טובעניים מהתחלה, קרסו, ויש לבטל את המתווה המוצע ולחשוב מחדש.

לממשלה יש זמן להגדיר מדיניות אנרגיה ומתווה גז הגיוני ושפוי שמטרתם פיתוח וניהול שדות הגז הטבעי והנפט לטובת כלל החברה הישראלית לדורותיה, עם דגשים חזקים על בטיחות, איכות הסביבה, הבטחת אמינות אספקת הגז וביטחון אנרגטי למדינה, בשילוב עם  חלוקה צודקת של ההכנסות ממשאבי הטבע שבבעלות המדינה. זו הזדמנות היסטורית ליצירת מפנה אמיתי ובר קיימא, לביסוס הכלכלה לטווח ארוך, ליצירת חברה טובה יותר ולהבטחת עתיד טוב יותר לכל אזרחי המדינה ללא יוצא מן הכלל.

אמנון פורטוגלי

מרכז חזן במכון ון-ליר

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , , ,

3 תגובות

  1. א. קוריאל :

    לישראל מערכת של צינורות גז שמגיעה עד גבול ירדן – לים המלח.יש גם צינור גז באזור עפולה- כמה עשרות ק"מ מגבול ירדן.
    הגז המצרי צריך לעבור דרך ארוכה יותר עד ירדן וחלקה עובר דרך סיני, שחשוף היום לחבלות בלתי פוסקות מצד גורמי טרור מקומיים.

    למה גילוי הגז החדש מבטל את אפשרות הייצוא לירדן?
    אשמח לתשובה

  2. עבודה שחורה » מתווה הגז – מצרים תפסיק לייבא גז מישראל. תועמלני הגז מתעלמים :

    […] פעמים בעבר."  מבחינה מסויימת הוא צודק והדברים היו ידועים לכל מי שרצה להכיר את הנושא […]

  3. הנטיה הכרונית של תועמלני הגז להתעלם מהמציאות. | חדשות האנרגיה במזרח התיכון :

    […] http://www.blacklabor.org/?p=57017 […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.