חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

סודות, שקרים וחצאי אמת במתווה הגז – הפרופגנדה של תאגידי הגז (חלק שני)

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 26.08.15 0:51

אין מטרות ואינטרסים מלבד אלו של תאגידי הגז, ואיגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל הוא דוברם

מאת אמנון פורטוגלי

מתווה הגז: סודות, שקרים וחצאי אמת

ראש הממשלה ושר האוצר מבטיחים הכנסה של מאות מיליארדי שקלים למדינה כתוצאה מחוזי הגז אולם ניתוח של המתווה מלמד כי דבריהם נשענים על הנחות לא מבוססות ועל נתונים לא מדויקים מאת אמנון פורטוגלי

לקריאה נוספת

בפברואר 2010, כשנה אחרי ההודעה על גילוי שדה הגז תמר, זיהו אורי אלדובי ושותפו רוני הלמן, מייסדים ובעלי מניות עיקריים בבית ההשקעות הלמן-אלדובי את ההזדמנות בתחום שותפויות הגז והנפט, והודיעו שהם מקימים שותפות מוגבלת חדשה לחיפושי גז ונפט "הזדמנות ישראלית – מקורות אנרגיה". השותפות נסחרת בבורסת תל אביב לניירות ערך מיולי 2010. השותף הכללי המנהל את השותפות היא החברה הפרטית 'הזדמנות ישראלית – חיפושי נפט וגז בע"מ' בשליטת אלדובי והלמן, והיא זכאית לקבל 10% מהכנסות השותפות. אלדובי מכהן גם כיו"ר איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל.

ביום חמישי ה- 13 לאוגוסט שמעתי את אורי אלדובי בראיון ברשת ב'.  (בתודה לחיים מאירי על התימלול). מזמן לא שמעתי אוסף כה מרוכז של דברי הבל, פרופגנדה, טעויות וחצאי אמת כמו בדבריו של אורי אלדובי. אציין חלק מהם:

לדברי אלדובי "אני חושב שהמחירים פה של מחירי הגז בארץ הם יחסית מהנמוכים בעולם". זו השוואה מופרכת. אין ספק שמחירי הגז בארץ נמוכים בהשוואה למדינות המייבאות גז שצריכות לשלם גם את מחירי ההובלה בצינורות ארוכים, או מחירי הנזלה הובלה וגיזוז. לעומת זאת, בהשוואה למדינות המפיקות גז, מחיר הגז בארץ גבוה. מחיר הגז בארץ גבוה גם בהתייחס לתשואה הפנימית של תאגידי הגז הישראליים העומדת לפי עדותם על 23%-21%, בעוד ששיעור תשואה פנימית של 12%-11% הינו מספק בהחלט ברמות הריבית כיום.

רשות החשמל התייחסה למחירי הגז בארץ במסמך שאושר במליאת רשות החשמל בסוף יולי 2015 . לפי הרשות, אם חברת החשמל היתה חתומה כיום על הסכם העקרונות במחיר של כ-4.6 דולר ליחידת חום, שהציעו לה בעלי מאגר תמר ב-2009, לפני שהפכו למונופול והעלו את המחיר, הציבור הישראלי היה חוסך עד ל-2030 תשלומים עודפים של לא פחות מ-13.5 מיליארד שקל. במחיר סביב 3.5 דולרים ליחידת חום, התשואה לבעלי מאגר הגז תהייה 12%, והציבור הישראלי היה חוסך כ- 22 מיליארד שקל עד ל-2030

התגובה של אלדובי לממצאי רשות החשמל מאירת עיניים. הוא אינו מגיב לעניין אלא תוקף ומנסה להסיט את הדיון, מכפיש את רשות החשמל תוך שהוא משתמש בחצאי אמת:

אלדובי: "אתה מדבר על רשות החשמל שקיבלה 21 מיליארד שקל בשנתיים האחרונות שלא הגיע לציבור אתה מדבר על הכסף הזה על רשות החשמל הזאת?
ש: אז אתה אומר שהנתונים שיקריים?
ת: אנחנו אומרים שהמדינה קיבלה מתמר 21 מיליארד שקל כחיסכון שלא הגיע לציבור. המחירים של הגז [צ"ל החשמל] עלו בגלל בעיות הקשורות לחברת חשמל ורשות החשמל, לא קשורות לתמר."
אלדובי יודע, או צריך לדעת, שכאשר הופסקה אספקת הגז ממצרים חברת החשמל עברה לשימוש בדלקים יקרים בהרבה מגז טבעי. מחירי החשמל היו צריכים לעלות בצורה משמעותית, עם השפעות הרסניות על התעשייה והמשק הישראלי. רשות החשמל מנעה זאת. תעריפי החשמל עלו בצורה מתונה יחסית, וחברת החשמל נכנסה להפסדים, בידיעה שכאשר תתחיל אספקת הגז מתמר יהייה קיזוז והמחירים לא ירדו עד איזון המצב.  החיסכון עליו מדבר אלדובי לא היה ולא נברא, הוא תמונת ראי של העלויות הגבוהות יותר בתקופת המשבר.

בשלב הבא, בתשובה לשאלה על פיתוח שדה הגז לוויתן, אלדובי מעלה את הטיעון היחצ"ני של תאגידי הגז:
"עד היום ביזבזנו כמדינה שנתיים וחצי, התעסקו עם שטויות בפופוליזם והתעסקו בדברים לא חשובים – היינו יכולים להיות כבר הרבה אחרי, כרגע למדינת ישראל לקבל את הגז הזה תוך 5 שנים עדיף מאשר …כלום."

אלדובי משליך את 'האשמה' בכך שלוויתן לא פותח על הממשלה ועל הרגולטורים, ש"התעסקו עם שטויות בפופוליזם והתעסקו בדברים לא חשובים". אני מניח שהוא יודע שאין זה כך.

בדצמבר 2010 נמסרה ההודעה על גילוי הגז בלוויתן. מה הפריע לתאגידי הגז לפתח את לוויתן, ומה הביא לעיכוב בפיתוחו? ושלא יספר ויספק לנו את המנטרה של שינויים רגולטוריים. זה לא הפריע לאותם תאגידי גז לפתח את מאגר הגז תמר באותם השנים.

הגורם העיקרי להערכתי לעיכוב בפיתוח לוויתן היתה האמונה של תאגידי הגז באפשרות של מכירת הגז כגז טבעי נוזלי LNG למזרח הרחוק.  לכן הם נכנסו למו"מ עם חברת וודסייד עם המומחיות שלה בתחום LNG, לכניסה כשותפה בלוויתן. רק בסוף 2013, שלש שנים אחרי גילוי לוויתן, הבינו תאגידי הגז שזה אינו הכיוון הנכון, שאין אפשרות ריאלית לייצא גז למזרח הרחוק,  ובינתיים התעכב הפיתוח של לוויתן.

בתשובה לשאלה בכנס האנרגיה של יו.בי.אס שהתקיים ב- 18 לספטמבר 2013, עד כמה קריטי לפיתוח שדה לוויתן הוא LNG ענה דיוויד סטובר, נשיא נובל אנרג'י, (בתרגום חופשי):  "אני חושב שמנקודת המבט של ישראל ושל נובל אנרגי, כי לגז טבעי נוזלי יהיה תפקיד. ההבדל כנראה, הוא שעכשיו זה לא תלוי אך ורק ב-LNG, כפי שאולי זה היה הרושם עד עתה. זה מעולם לא היה תלוי אך ורק ב LNG. תמיד הייה שילוב של שימוש בישראל בגז מלווייתן עם ייצוא.  זה הגיוני להשתמש בחלק מהגז בישראל ושתהייה יתירות באספקה משני מקורות גדולים (תמר ולוויתן).
אבל אני חושב שכאשר מסתכלים על אפשרויות משלוח הגז שהיו בעבר, אני חושב שהדגש היה על LNG, ואני לא חושב שזה המצב כיום." (הדגשה שלי א.פ.)

כתוצאה מתובנות חדשות אלו העיסקה עם וודסייד לא מומשה וההודעה על כך נמסרה במאי 2014.

האחריות העיקרית לעיכוב של כשלש שנים בפיתוח לוויתן נופלת על תאגידי הגז. הממשלה, במקום לבוא איתם חשבון ולדרוש עמידה בתנאי החזקה, שמשמעותם פיתוח לוויתן עד אפריל 2018, מאריכה במתווה הגז את מועד הפיתוח עד ל – 2020.

מעניין שאלדובי אינו אומר שפיתוח לוויתן 'התעכב', או 'נדחה', אלא  "עד היום ביזבזנו כמדינה שנתיים וחצי". ביזבזנו במובן שהמדינה יכולה היתה לקבל תמלוגים ומיסים על הגז.  אבל כלל לא ברור שניתן היה ושניתן היום למכור את הגז מלוויתן במחירים סבירים הדומים למחירים הנקובים בארץ. לכן, מבחינה זו, אין כל ביזבוז בכך שלוויתן לא פותח.

אלדובי ממשיך וטוען כי: "אנחנו בעצם דורשים מנובל ודלק שבעה מיליארד דולר כדי להתחבר לחוף", אבל הסכום הזה, ההערכה של תאגידי הגז, עודכנה כבר לפני כ-8 חודשים. בכנס אנליסטים בדצמבר 2014 אמר בעל השליטה בקבוצת דלק: "בעקבות הירידה במחירי הנפט והתחזקות הדולר, קיים סיכוי שעלויות הפיתוח יהיו נמוכות מעלויות הפיתוח המקוריות". דה-מרקר העריך שעלות פיתוח לווייתן תפחת בכ-20% ל-5 מיליארד דולר.מאז מועד הכנס, מחירי פלטפורמות הקידוח ומחירי הפלדה המשיכו להידרדר ולהערכתי עלות פיתוח לוויתן עומדת היום על 5-4 מיליארד דולר.  החברות המפיקות נפט וגז מפצלים מדווחות על הפחתה של כ -25% בעלויות בשנה האחרונה.  רוב ההפחתה מקורה בירידה בעלויות קידוח.

אלדובי צריך לדעת זאת, אבל זה לא מפריע לו להציג מספרים מופרכים, ואם אינו יודע זאת, זה משליך על הבנתו בתחום ועל תיפקודו כיו"ר איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל.

אלדובי ממשיך ומעלה מהאוב את המנטרות הישנות שהופרכו עוד בתקופת ועדת ששינסקי הראשונה.  "משנים את כל החוקים רטרואקטיבית, מפרים כל חוק הגיוני וכל הסדר סביר". כנראה שבעיני אלדובי המצב בו חלק הממשלה ברווחי הגז עומד על 25%, כפי שהיה לפני וועדת ששינסקי, זה 'הסדר סביר'. כנראה שבעיניו הטבות מיסוי מפליגות וניכוי אזילה זה 'חוק הגיוני', ולכן לדעתו  לא היה צורך לשנות חוקים ותקנות ארכאיים. עם זאת אני מניח שלא היו לו כל טענות כאשר מס חברות הוקטן מ-36% ל-24%.

העובדה היא ששום חוק לא שונה רטרואקטיבית, אבל זה לא מפריע לאלדובי לטעון טענות מופרכות, וזה פשוט מקומם. על הרעיונות של אלדובי בעניני חקיקה ודמוקרטיה אפשר ללמוד מנייר עמדה שמסר לצוות קנדל בנושא מתווה הגז ובו הוא כותב: "אין די בניסוח הכללי המוצע במתווה ויש לקבוע מודל פיצוי כלכלי מוסכם בכל מקרה של שינוי רגולטורי נוסף. בנוסף, על המתווה להציג יציבות רגולטורית מוחלטת בענף."

ברוכים הבאים לאלדוביסטאן, בה הדמוקרטיה ושלטון העם מוכפפים ונכנעים לאינטרסים ולתכתיבים של התאגידים העיסקיים ובעלי ההון. בה אין מטרות ואינטרסים מלבד אלו של תאגידי הגז, ואיגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל הוא דוברם, או בפרפרזה על דברי הנשיא לינקולן, למדינה בה יש ממשלה של התאגידים, על ידי התאגידים ולמען התאגידים.

אין בעולם הנאור ‘ודאות רגולטורית. רוב המדינות המפיקות גז ונפט בעולם המערבי הנאור משנות את חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות הגז. בריטניה ונורבגיה שינו את החוקים והרגולציה לאחר גלוי הגז והנפט בים הצפוני, והמשיכו ושינו את החוקים הרלבנטיים מספר פעמים במהלך 40 השנים האחרונות. בריטניה שנתה את חוקי הנפט כמעט כל שנתיים.את הסיכון של אי וודאות רגולטורית לוקח על עצמו כל גוף עסקי בכל מדינה. אין אפשרות למנוע סיכונים אלו, זו הדמוקרטיה אלו הן מושכלות יסוד של הדמוקרטיה. תאגיד עסקי שרוצה לעשות עסקים בישראל חייב להתאים עצמו ולחיות עם סיכונים אלו.

אלדובי רוצה לדבר על המצב הגיאופוליטי. לדעתו חשוב שירדן תקבל את הגז שלה מישראל ולא מאיראן, שמצריים תקבל גז מישראל, שטורקיה תקבל גז מישראל.

אבל ירדן מקבלת כיום גז מקטאר ואין סיכוי שבעשור הקרוב היא תקבל גז מאיראן, וכלל לא ברור שאיראן אכן תוכל לייצא גז בשנים הקרובות. הסיפור עם ייצוא גז למצריים אינו כל הסיפור. החוזים עליהם מדובר הם עם חברות בינלאומיות שירכשו גז מישראל למפעלי ההנזלה שלהם במצרים לצורך יצואו לאירופה. והסיכוי שטורקיה תקנה גז מישראל כולל הנחת צינור גז לטורקיה, נמוך בעיקר בגלל בעיות פוליטיות טורקיה-קפריסין וטורקיה – ישראל.  בנוסף, טורקיה היא ציר מרכזי למכירת גז רוסי לטורקיה ולדרום מזרח אירופה. נסיון למכור גז ישראלי לטורקיה יתקל בתגובת נגד רוסית שתוכל לטרפד כל עיסקה כזו בקלות.

אני מסכים עם אלדובי בנושא חשוב אחד, שבתחום הגז הטבעי מדינת ישראל חשופה במצב התשתיתי שלה.  אנחנו חייבים כמדינה לפתח את לוויתן ואנו צריכים לחבר כניסה צפונית לישראל.  אנחנו לא יכולים שכל הגז וכל החשמל של מדינת ישראל יסתמך על שדה גז אחד ויחובר על צינור אחד.

 

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , ,

תגובה אחת

  1. עמית :

    צריך להפנים את העובדה שחברות הגז לא מעונינות למכור גז אלא להרויח כסף בעוד מדינת ישראל צריכה הספקה רציפה ומובטחת של גז.
    לכן צריך לקנות את חברת נובל אנרג'י כפי שהציע אפילו איתן אבריאל הקפיטליסט.
    חברה שתהיה בשליטה דמוקרטית של ממשלת ישראל תוכל להבטיח את האינטרסים של מדינת ישראל (למרות שלפעמים האינטרסים של ממשלת ישראל הפוכים לאינטרסים של המדינה).

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.