חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מרכז טאוב – העסקת עובדי קבלן בישראל דומה בהיקפה למדינות מפותחות

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, חדשות ב 5.08.15 0:02

מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מראה כי בניגוד לדעה הרווחת, העסקת עובדי קבלן בישראל דומה בהיקפה למדינות מפותחות אחרות. המחקר מבחין בין סוגים שונים של עובדי קבלן – כוח אדם ושירות – וטוען כי בעוד עובדי קבלן כוח אדם עשויים לצאת נשכרים מדרך העסקתם, עובדי קבלן שירות הם קבוצה חלשה ופגיעה ויש לדאוג לשיפור זכויותיה

בשבועות האחרונים עלה נושא עובדי הקבלן לראש סדר היום הציבורי, וגורמים רבים השמיעו טענות נגד השיטה ותנאי ההעסקה של עובדים אלו. מחקר חדש מאת ד"ר נעם גרובר, העתיד להתפרסם בספר "דוח מצב המדינה 2015" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, מציג נתונים רבי חשיבות המציגים את הנושא באור חדש. המחקר שולל את הטענה כי מספר עובדי הקבלן בישראל גבוה מהמקובל בעולם, ומראה כי הסיבה לסברה זו היא שהמושג "עובדי קבלן" הפך לכותרת כללית עבור עובדים זמניים (בהעסקה ישירה ובלתי ישירה) מסוגים שונים. לדברי גרובר, "חוסר בהירות זה, המוחמר עוד יותר בשל מחסור בנתונים מסודרים, מקשה על אומדן ממדי התופעה בארץ והשוואתם למקובל בעולם, ומוביל להפרזות ואי דיוקים".

מה שיעורי עובדי הקבלן בישראל? תלוי את מי שואלים 

בעולם מקובל להבחין בין שני סוגים של עבודה זמנית: עבודה דרך סוכנות כוח אדם, אשר מתבצעת אצל הלקוח ובפיקוחו, לעומת מיקור חוץ (או קבלנות משנה) – שיטה שבה הלקוח רוכש שירותים, אך אינו מפקח עליהם ישירות. למשל, אם חברה שוכרת מתכנת דרך סוכנות כוח אדם, ואותה החברה היא זו שמנחה אותו ומפקחת על עבודתו, מתכנת זה יוגדר כעובד קבלן כוח אדם. לעומת זאת, אם חברה משלמת לחברה אחרת עבור שירותי תכנות, ובמסגרת שירותים אלו מגיע אליה מתכנת שהחברה החיצונית ממונה על הנחייתו ועל הפיקוח עליו, הרי שהוא עובד קבלן שירות. כפי שמראה המחקר של מרכז טאוב, בישראל נהוג להתייחס הן לעובדי קבלני כוח האדם והן לעובדי קבלני השירותים כאל "עובדי קבלן", אף על פי שיש הבדלים ניכרים בין אופי העובדים בכל קבוצה ובתנאי העסקתם – ומכאן שההערכות לגבי מספר עובדי הקבלן בישראל מופרזות, מפני שהשיעורים בעולם מתבססים לרוב רק על עובדי קבלן כוח אדם. יתרה מכך: חוק קבלני כוח אדם בישראל מגדיר "קבלני שירות" רק כקבלנים שמעניקים שירותים בתחומי שמירה, אבטחה וניקיון.

כדי להשיג השוואה תקפה, השווה גרובר בין שיעורי המועסקים אצל קבלני כוח אדם בלבד בישראל ובעולם לפי נתוני ה-OECD. כפי שאפשר לראות בתרשים הראשון, כאשר בוחנים אך ורק את העובדים דרך חברות כוח אדם בישראל (אומדן "ישראל 1"), שיעורם מתוך כלל המועסקים נמוך יחסית: כ-0.8 אחוז. הסיבה לאומדנים המופרזים המתקבלים בחישובים אחרים, לדברי המחקר, היא שרוב ההשוואות מוסיפות לשיעור זה גם את עובדי הסיעוד (אומדן "ישראל 2") ואת העובדים בשירותי אבטחה וניקיון (אומדן "ישראל 3"), אף על פי שהם מוגדרים כעובדי קבלן שירות ומאפייניהם אינם זהים לעובדי קבלן כוח אדם (אם כי יש ביניהם נקודות דמיון.

טאוב 040815

לפי המחקר, העבודה דרך סוכנות כוח אדם מאפשרת לעובדים צעירים לצבור ניסיון בשוק העבודה ומהווה שלב בדרך למציאת עבודה ארוכת טווח. על פי נתוני Ciett, ארגון הגג הבין-לאומי של חברות כוח האדם, 68% מעובדי קבלן כוח האדם היו מובטלים לפני תחילת העסקתם, אך רק 32% נותרו מובטלים לאחר סיום העסקתם. לדברי גרובר, "ניתן לטעון כי הניסיון התעסוקתי והגמישות שמספקת צורת תעסוקה זו מועילים הן למעסיק והן למועסק, ובעולם של שווקי עבודה קשיחים, יש בה צורך אמיתי".

מאפיין בולט של עובדי הקבלן הוא השיעור הגבוה של נשים בקרבם.  גם שיעורי העולים בקרב עובדי הקבלן גבוהים משיעורם בקרב כלל העובדים במשק.

מהמחקר של מרכז טאוב עולה כי מאפיין נוסף של עובדי הקבלן הוא היקפי משרה נמוכים יחסית. הנתונים מראים כי חלק גדול מעובדי הקבלן היו מעוניינים לעבוד בהיקף משרה גדול יותר, אך לא הצליחו למצוא עוד עבודה. שיעור זה עומד על 35.2% בקרב עובדי קבלן כוח אדם ו-25% בקרב עובדי קבלן שירות, לעומת 21.4% מהעובדים במשרה חלקית שאינם עובדי קבלן.

 

המלצות מדיניות: לעודד העסקה דרך קבלני כוח אדם, להחיל שקיפות על קבלני השירות

לאור ממצאי המחקר של מרכז טאוב, אומר גרובר כי "שתי הקבוצות של עובדי קבלן בישראל – עובדי קבלן כוח אדם ועובדי קבלן שירות – שונות מהותית מבחינת הרכבן, ומצריכות צעדי מדיניות שונים. עובדי קבלן כוח אדם הם קבוצה צעירה בממוצע ששיעור גבוה יחסית ממנה לומד במקביל לעבודה. ביחס לעובדי קבלן השירות, הם קרובים בהרבה לכלל המועסקים מבחינת השכלה, שיעורי נשים ועולים והיקפי משרה. בשנים האחרונות, בעקבות החוק שהגביל העסקת עובדי קבלן כוח אדם ל-9 חודשים, רואים ירידה משמעותית במספרם של עובדי קבלן כוח אדם: מכ-57 אלף בשנת 2000 ל-23 אלף ב-2011. מדובר בערוץ תעסוקה חשוב המאפשר גמישות בניהול כוח אדם עבור המעסיקים, ומאפשר צעירים לרכוש ניסיון בשוק העבודה ולהתפרנס בתנאים גמישים בתקופת לימודיהם. בהתחשב בכך, יש מקום לשקול את הארכת תקופת ההעסקה המותרת של עובדי קבלן כוח אדם, כדי לאפשר לעובדים, במיוחד לסטודנטים, המשכיות תעסוקתית וצבירת ניסיון רב יותר".

 

"לעומת זאת", מוסיף גרובר, "כשמדובר על עובדי קבלן שירות התמונה שונה לגמרי. בניגוד לעובדי קבלן כוח אדם מספרם עלה לאורך השנים: מכ-75 אלף ב-2000 לכ-124 אלף בשנת 2011. מדובר בקבוצת עובדים מבוגרת וחלשה, שבמקרים רבים אין ביכולתה להתאגד ולעמוד על זכויותיה". כדי להגן על הזכויות החוקיות של עובדי קבלן השירות מציע גרובר להחיל חובת שקיפות: "על כל קבלן שירות תוטל החובה להעביר הן לעובד והן ללקוח דיווח חודשי הכולל את כלל התשלומים לעובד לצד הגבייה מהלקוח על עבודתו. הלקוח יחלוק באחריות לתשלום לעובדי הקבלן לפי חוק (ולא יוכל להשתמש בחברת הקבלן כחיץ), וכל המעורבים יבינו בדיוק כמה מרוויח קבלן השירות מהתיווך והאם כדאי לשני הצדדים לעבור להעסקה ישירה".

 

לצד זאת, המחקר של מרכז טאוב מזהיר מנקיטת צעדים פופוליסטיים, העלולים לפגוע קודם כל בעובדים עצמם: "אם יכפה החוק על גופים ציבוריים להעסיק את עובדי קבלן השירות כעובדים קבועים, סביר להניח כי רבים מבין עובדים אלו יהפכו מובטלים, שכן העסקתם תהפוך לבלתי כדאית".

מעבר לצעדים אלו ממליץ גרובר על כמה פעולות נוספות:

  • שיפור החקיקה בתחום עבודת הקבלן, ואיסוף נתונים מסודר בתחום: כיום יש התייחסות שונה לעמותות ולחברות כוח אדם שונות, על פי תחום ההתמחות. יש להסדיר את החוק כך שההגדרה "קבלן שירות" תכלול את כל מי שעיסוקו הוא מתן שירות ללקוחות באמצעות עובדיו, בכל תחום שהוא – ולא רק בשירותי שמירה, אבטחה וניקיון. כמו כן, כדי לשפר את המידע הקיים בנושא, ממליץ המחקר של מרכז טאוב להרחיב את הגדרת עובדי הקבלן בסקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
  • שיפור הגמישות בשוק העבודה: במקרים רבים, בייחוד במגזר הציבורי, העסקה ישירה הייתה עדיפה על פני העסקה דרך קבלן למעסיק ולמועסק כאחד, והמכשול העומד בפני העסקה כזו הוא הצורך להעניק לעובד קביעות. במקרים אלו נוצרים מעמדות של עובדי קבע מאוגדים ועובדים זמניים מעוטי זכויות. גרובר אומר כי "אם ברצוננו לצמצם את הפגיעה בעובדים חלשים, נחוץ הן להגביר את גמישות ההעסקה בשוק העבודה, בייחוד במגזר הציבורי, והן לדאוג לאכיפה קפדנית של זכויות עובדי הקבלן, בדגש על עובדי קבלן שירות".

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , ,

4 תגובות

  1. ערן אורון :

    צורות העסקה שונות - האמנם ההפרדה לגיטימית?

    תודה על הפוסט,
    לא ברורה ההצדקה לחלוקה בין "ספקי שירות" לבין "ספקי כוח אדם". באיזו מתודולוגיה אופיינו ההבדלים לכאורה הקיימים בין ספקי שירות לבין ספקי כוח אדם?
    זאת ועוד: מדברים על כל חסרונותיה של ההעסקה הישירה – אבל אלה הם חסרונות רק מנקודת המבט של המעסיק, שלא רוצה להתלכלך בבני אדם על כל המחוייבויות הנוצרות כתוצאה מכך.
    צורמת באופן מיוחד הארגומנטציה המזכירה פופוליזם. ציטוט:
    המחקר של מרכז טאוב מזהיר מנקיטת צעדים פופוליסטיים, העלולים לפגוע קודם כל בעובדים עצמם: "אם יכפה החוק על גופים ציבוריים להעסיק את עובדי קבלן השירות כעובדים קבועים, סביר להניח כי רבים מבין עובדים אלו יהפכו מובטלים, שכן העסקתם תהפוך לבלתי כדאית".
    קשה להיות מאופק בנקודה זו אשר מאיימת על העובדים שאם ידרשו חלילה יותר מדי, ייפגעו הם עצמם ראשית כל. ובכל זאת:
    את העבודה מישהו צריך לעשות. ההצדקה להיווצרות הנישה שבה אדם מוכר את עבודתו, קיימת באופן בלתי תלוי באופן שבו הוא יוצר את הקשר עם מקום העבודה – הווה אומר, לקוח הקצה של העבודה. במילים פשוטות יותר, מישהו צריך לקדוח חורים לחווט מעגלים, מישהו צריך לשמור ולהחתים את הכרטיס בעשרות נקודות ברחבי המתקן, מישהו צריך לנקות את המסדרונות. אז עכשיו מאיימים על השכירים שאם נדרוש העסקה ישירה, אז מה יקרה? המסדרונות יישארו מלוכלכים וארונות החשמל לא יחוברו? זהו חרטוט, קשקוש הגובל בשקר גס ובוטה. הם מאיימים באקדח ריק!
    אבל ההונאה שהיא אולי הכי גדולה, מסתתרת בארגומנטציית ה"פופוליזם" כביכול. זה פשוט לא נכון. אלה שנפגעים הכי חזק מהעסקה פוגענית הם בדיוק אלה שלא מבינים את העניין וממשיכים להצביע לאותן מפלגות שממשיכות לדפוק אותם. מי שיודע לזהות את האינטרסים שלו לרוב יודע גם להגן עליהם יותר טוב, ולכן הוא ממילא ומראש לא נמצא בסיטואציה שבה דופקים אותו עד כדי כך. החלשים הם חלשים בדיוק בזה, שקל לדפוק אותם כי הם לא קוראים את הטופס עד הסוף. הם לא קוראים את הפונט בגודל 18 שבראש המסמך – בוודאי לא את האותיות הקטנות. כל ההאשמה בפופוליזם היא הונאה.
    יש לזה כל כך הרבה הוכחות. תסתכלו על מס ההכנסה השלילי: לפחות שליש מהאנשים שמגיע להם הכסף, לא יודעים לדרוש אותו. למה האוצר מסכים למס הכנסה שלילי ועוד כל מיני דברים שכדי לקבל אותם צריך למלא טופס, יותר מאשר להוריד את המע"מ על המזון? כי הורדת המע"מ היא מהלך אוניברסלי, ולכן החלשים ייהנו ממנו בקלות – בלי מאבק שכאמור חלקם הגדול איננו מסוגל לו. האוצר הרי לא מודאג מזה שאוי ואבוי, גם אנשים שלכאורה לא מגיע אוכל בזול, יקבלו מרגרינה בלי מס. מה שהאוצר מעוניין בו הוא זה, שהחלשים לא באמת יקבלו את מה שמגיע להם אלא אם יזדקפו על שתי רגליים אחוריות כמו מבקשי ויזות בשגרירות ארה"ב.
    ובכלל, הדיון הוא לכאורה דיון כלכלי. ממתי המניעים הסמויים של הצד שחושב אחרת, הם ארגומנטים לגיטימיים בדיון? אולי אני משתמש בנימוק ממניעים פופוליסטיים, ואולי אני בעצם משתמש בהם כי אני ממוצא מרוקאי-רוסי-צ'צ'ני-שבדי? מה זה משנה בכלל? הנימוק אמור להיות לגופו של עניין, לא לגופו של אדם. מה, לא?

  2. דליה :

    תודה לערן אורון על תגובתך.
    מרכז טאוב הוא לא בדיוק מכון מחקר המקדם את מדינת הרווחה והסוציאל דמוקרטיה, בלשון המעטה.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    המחקר הזה מפוקפק מכל כיוון שמסתכלים עליו. לפחות על פי מה שמוצג כאן.

    חברות כוח אדם אמורות לספק עבודה מקצועית שמטבעה איננה קבועה ואיננה מהותית לתחום הפעולה של המעסיק.

    אנחנו לא יודעים מהטבלה שמוצגת כאן האם מדובר בעובדים כאלה במדינות הנסקרות או בעובדים שמבצעים עבודות ליבה בארגון ההשוכר עובדים מחברת כוח האדם.

    גם הדוגמאות צולעות.

    למשל חברת חבר מספקת שירותי תרגום. ישנם מעסיקים רבים שלא נזקקים למתרגמים באופן שוטף.
    ויעדיפו לשכור איש מקצוע מיומן שיכול לתרגם מעברית לליטאית לכבוד איזה כנס שמקיים הארגון פעם בעשר שנים.

    לעומת זאת אנשי מקצוע שמבצעים תפקידי ליבה בארגון, למשל עו"ס, שמועסקים ע"י חברות כוח אדם או דרך עמותות – זוהי העסקה קבלנית לכל דבר ועניין ונועדה לפגוע בכוח של העובדים הסוציאליים (או המורים, או האחיות וכן הלאה).

    אוי באמת. מי שמדבר על פופוליזם.

  4. מיכאל לינדנבאום :

    לא לשכוח! מהפך ההפרטה הניאו-ליבראלי של השנים 1977-1985 הוא שהוליד בחטא את תועבת ההעסקה הקבלנית.

    לא לשכוח! מהפך ההפרטה הניאו-ליבראלי של השנים 1977-1985 הוא שהוליד בחטא את תועבת ההעסקה הקבלנית.
    כשרוצים להרוס את מדינת הרווחה ולבזוז את כל אוצרות העם והמדינה לטובת הטייקונים,זאת אחת התוצאות הבלתי נמנעות והחקוקות בהיגיון הניאו-ליבראלי עצמו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.