הציבור אדיש למתרחש בכנסת ומשתדל לשרוד וליהנות מעוד ערב קייץ. שלטון ההון לא מבין, שכשהכול יצליח לו, תגיע שעת התשלום, כי הזעם המודחק, הנשכח, הנחבא בירכתי התודעה הציבורית , יפרוץ כשיהיה ממש רע ואז גם לילות הקיץ האורבאניים ייראו אחרת
מאת: קורט טוכולסקי
חוצה את העיר, הפארקים מלאים, האנשים מחפשים את ההנאה ככלות עוד יום. באוויר אפשר לזהות הרבה קולות, עברית וערבית, טיגרינית ויידיש, רוסית ואנגלית יש מקום לכולם. האדישות הציבורית לבעיות שנתפסות בשמאל קיומיות כמו שוד הגז, נובעת מהניתוק, מחוסר היכולת של השמאל לחלחל, מהרגרסיה המעמדית, ההישג של שלטון ההון בישראל ובכלל. בסך הכול לרוב האנשים שרק רוצים קצת לנשום לא מספיק רע בשביל להגיע לאותה נקודה בה מתרחשות מהפכות, אפילו לא קרוב לכך. בסופו של דבר בעולם הנאו ליבראלי בו אנו חיים, הניתוק הוא כלי השליטה מספר אחד.
עובר בשוק, האנשים ששמחים למפולת המחירים של הלילה לא יכולים להרשות לעצמם להרים את הראש, לא מבינים איזה עזרה תבוא להם מעוד עמותה שנאבקת על פיסות מימון של האיחוד האירופאי. מות הזיכרון הוא עוד הישג של שלטון ההון, הדעיכה של העבר הנמוג מהזיכרון הקולקטיבי של המעמד. כל עוד יהיו פירות בחמש שקל לקופסא קצת אחרי שמונה בערב המצב לא כזה נורא לאנשים ששמחת העניים שלהם אינה מופרת. לא בקלות ולא במושגים שעוד לא נפרטו לפרוטות. שוד הגז לא גרם עדיין לצמצום מספר הרופאים בקופת חולים וגם לא לקיצוץ בקצבאות ועד שזה לא יקרה, המאבק בו יהיה נחלתם של מעטים, של מי שיודעים שב"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" הנקראים בשטחיות ונזרקים בזוויות רחוב אין אמת.
העיר הומה, בחנויות שמציעות סחורה זולה. התאווה להרגיש בעל יכולת באה על סיפוקה. עוד הישג של שלטון ההון, שפע זול שמשכיח ומעמעם את תחושות החוסר. הבזקי הניידים יוצרים ניכור כפול וניתוק.
על הרכבת הקלה אנשים כבר מתכננים את הסופ״ש, בלי לחשוב על בית – אל או על הזנה בכפייה, על הים או הבריכה. כי כל עוד אפשר, אז כנראה שהכול בסדר. עם שקית של בגדים ביד אחת ותיק אופנתי ביד השנייה. שפע, כלום לא חסר ולכן לכלום גם אין באמת משמעות.
העיר הומה וקול חמאס אינו נשמע, קולם רוצים שלווה אחרי יום חם. האריתראים ששותים בירה ליד פיצוציה, הנערות שמדברות ביידיש על קומזיץ בדרך לפארק, האימהות וילדיהן בתחנת הרכבת, המאבטח שמחייך מעל שקיות של פירות במחירי סוף היום.
לא רחוק משם בכנסת, אופוזיציה לא רלבנטית עושה תרגילים פרלמנטאריים שלא מעניינים אף אחד לממשלה מרושעת וכושלת. זה לא מזיז לאנשים העייפים במרכז העיר, לא בפאבים ולא בתחנות האוטובוס, לא בשוק ולא בחנויות שמוכרות תוצרת סין במחיר מבצע. בסך הכול הם לא מבינים מה המשמעות של ישיבות מליאה אל תוך הלילה שתוצאתם ידועה מראש.
ליאות היום מתחלפת בשמחת הפנאי, החום יוצר תזזית שהייתה חסרה בצהריים, הרחובות הומים, גם בסמטאות הצדדיות ניכרת תנועה. לנוח, ליהנות קצת לפני המכה הבאה, לפני עוד יום של עבודה בשכר לא ראוי, לפני שתצוץ הבעיה הכלכלית הבאה. אין עניין במה שלפוליטיקה יש להציע, אין תמיכה בזה או באחר. רק אדישות, תולדה של מה ששלטון ההון רצה להשיג מאז הקמת מדינת הרווחה. האמת, בצדק, מה האלטרנטיבה שמוצעת לציבור העייף? עוד שדולה? עוד איזו רביזיה? עוד נאום חוצב כלום בשמום? עדיף כבר לעשות על האש בליל קיץ חם בגן סאקר או ללכת לראות אם השזיפים כבר ירדו מחמש שקל לקופסא. עוד לא הגענו לתחתית, עוד יש יכולת לקנות פחמים ואבטיח, בירה או כוס ברד. לאף אחד לא אכפת מה עושים בכנסת, וכשיהיה אכפת, הזעם יהיה נורא.
זה מה ששלטון ההון לא מבין, שכשהכול יצליח להם, תגיע שעת התשלום, כי הזעם המודחק, הנשכח, הנחבא בירכתי התודעה, יפרוץ כשיהיה ממש רע ואז גם לילות הקיץ האורבאניים ייראו אחרת. אז גם תהיה אלטרנטיבה. היא לא תהיה חיקוי עלוב של הנוגש שבשלטון כמו יאיר לפיד או בוזי הרצוג, היא לא תהיה צדקנית וצודקת וחסרת השפעה כמו זהבה גלאון והיא גם לא תאחד את המיעוט בגטו כמו אחמד טיבי ואיימן עודה. בליל קיץ חם הסתיים לו עוד מושב בכנסת ותכלס לאף אחד לא היה אכפת, לטוב ולרע והתוצאה של האדישות הזו עוד תהיה נוראה.
Tags: אופוזיציה, הון-שלטון, הכנסת, ניאו ליברליזם, קואליציה
וקול חמס לא קול חמאס…..
אתה נדיב טוכולסקי.
הסיטואציה הישראלית מורכבת הרבה יותר. אי שם באחורי העורף יודעים כולם שמשהו לא בסדר.
ומדחיקים.
הכל משולב בהכל: הכלכלה, הביטחון, מדיניות.
וכשכל זה יתכנס לנקודה אחת בקרוב מאוד – בקרוב מאוד,
ספק אם אנשים ימצאו את הכוח להוציא את הזעם. ואם יוציאו אותו זה יהיה על השמאל ועל הס"ד.
בעצם זה כבר קורה.
שמעתי היום בגלי צה"ל ראיון מביך ביותר עם הרצוג. אין לאיש הזה מה להציע.
הוא טען בין השאר ש"צדק חברתי זה לא שמאל"! ככה, מילה במילה.
תקרא שוב את דורון רוזנבלום שמצוטט כאן http://www.blacklabor.org/?p=48241
עם קישור למאמר המלא.
אנשים פה מתוכנתים כבר.
בעניין מסוים מול רשות האוכלוסין, ניסיתי להסביר לאחת העובדות שאין לי עניין להתעמת עם פקיד/ה שלא קובעים את הכללים אבל חוטפים את כל הצעקות.
חשבתי שזו אמירה ברורה.
היא – לא.
כשאת/אתה צריכים להסביר יום יום לעשרות אנשים שרירות לב שנקבעה מלמעלה – שאת/אתה כאילו הפנמתם אבל בפועל אין לכם מושג מאיפה זה יצא.
כשבבתי הספר תוקעים לאנשים בראש מושגים שאסור להרהר עליהם (ר' מקרה המורה בטבעון),
כשמישהו בונה באופן עקבי ושיטתי את האויב שאחראי לכל הצרות – השמאל.
לא תהיה כאן מחאה.
אם יהיה משהו זו תהיה מלחמה פנימית. ב- 2011 כבר נראו סימניה הראשונים.
גב' אחת מתמחלת שאלה אותי בתום לב – "למה אני לא יכולה לקחת חלק?".
"מה פירוש?" שאלתי.
והיא ענתה שזו מחאה של השמאלנים ואם הם לא היו שם היא היתה יכולה להצטרף.
עניתי לה שהיא לא קובעת את הכללים והיא לא יכולה להחליט מי בפנים ומי בחוץ. רוצה שתצטרף בלי תנאים.
אבל הם לא היו שם אנשי הזקפה הלאומית, בגלל השמאל.
והשמאל הוא לא עמדה אידיאולוגית.
השמאל הפך כאן מזמן לסינונים לבגידה.
ושוב נתניהו יגדיל את כוחו.
אני לא חושב שתהיה עוד מחאה של חברה בכיף שמים אוהל בכיכר. כשהזעם המדוכא יגאה זה יגמר במהפכה.
יש גבול לכמה אפשר להסית נגד השמאל, בסוף יבינו שאין באמת ותר מדי שמאל, גם היהודים היו הכי שנואים ברוסיה דקה לפני שהעם הרוסי שחט את כל האצילים.
" השמאל הפך כאן מזמן לסינונים לבגידה."
שם שתי ידי על ההגדרה הזו – לצערי היא פשוטה ונכונה,ואסור להתעלם ממנה בכלל – זה עוד עלול (וממש בזהירות) להסתיים בקטילתו של אדם.
תודה על המינוח הממצה.
מנחם
מנחם אתה אופטימי או שלא הבנתי. "זה עוד עלול…..וגו'".
1. השמאל כסינונים לבגידה הוא השכפ"צ , שמאפשר ליחידות ה"קומנדו" של הימין מעשי הרג של בני אדם, ראה תג המחיר האחרון. מוחמד אבו-ח'דר. (וזה ככה בשליפה של זכרון מורדם ביום קיץ לוהט).
2. אם התכוונת לקטל מבית, הרי שלדעתי בדיוק קול הלחיצה על ההדק הבהיל אנשים ולא כל כך מה שקרה ב"איזה" כפר ערבי בגדה.
ואפשר וצריך אולי לאמר באופן כללי שתחת הזיהוי המוחלט – שמאל=בגידה, חיים ללא כל הפרעה מושגים מעוותים וכל מיני היפוכים הזויים של סיבה ותוצאה וכיו"ב.
אנחנו חיים בשפה "חדשה" שיכולה להקפיץ מהקבר אישים כמו ז'בוטינסקי ואבא אחימאיר.
וגם רבנים ידועי שם שלא היו מעלים על דעתם גם תחת השפעה נרקוטית שימוש כל כך מעוות בכתבי הקודש.
ווידוי אישי – לפעמים אני מתקשה להבין איך עולה בידי בכלל לשרוד את השפה הזאת בלי לקבל לפחות פעמיים ביום התקף לב.
ללמדנו מהו כוח הסתגלנות. הרי מזמן היינו צריכים לצאת למתקפת נגד מסודרת עקבית, וחסרת פשרות.
ולא רק בדיבורים ובכתיבה באתרים "מוגנים" ברשת.
ניסיתי לפני עידן ועידנים לארגן "משמרת" תגובות בכל מיני תכניות רדיו שיש להן רייטינג גבוה עד היום. כמובן שלא יצא מזה כלום.
כדי לענות לך בצורה סדורה אבקשך,הפעם,ללכת איתי למעשה שהוא מבחינת קריאה המודרכת. הסכמתך דרושה להבנת כוונתי. תודה.
אז הינה:
1. קרא את התגובה שלי (תגובה #1) פה
2. חזור לכאן וקרא את המשך הדברים.
ראש ממשלה ישראלי (רבין ז"ל) נורה למוות על ידי מחבל יהודי שחשב שמעשיו אינם לרוחו.
לפני מעשה הרצח הזה:נאם ראש הממשלה המכהן (אז ראש תנועת חירות/הליכוד) כשלמרגלותיו ארונו ותמונתו של המת – הלא הוא יצחק רבין – ז"ל.
איפה שמתייגים אנשים (יהודים,מתנגדי משטר,קומוניסטים) לא זמן רב אחרי זה – ממיתים אותם.
דוגמאות מהשרוול ובקצה המזלג:גרמניה הנאצית,ארגנטינה של סוף האלף הקודם (לפי תחקיר עיתונאי של ערוץ 2 אחד מהארכי רוצחים של ארגנטינה חי בקרית מוצקין ישראל ולא מוסגר לשלטונות בארגנטינה כי הוא יהודי ונמצא פה מכוח שחוק השבות/השטות),צ'ילי,ברית המועצות ובמידה מסויימת גם ארה"ב:מרצח לינקולן ,מרטין לותר קינג,ותקופת המרקתניזם בשנות ה-50 של המאה הקודמת (שבהקשר אליה צריך להזכיר את האנטישמי וולט דיסני).
אז ההסטוריה,בכלל,וזו שלנו בפרט הוכיחה,ולא פעם אחת,שמי שמסומן כבוגד/שמלאני סופו שימצא עצמו מומת מיריית כדור בעת שהייתו בצד הלא נכון של האקדח.
זה: רק עניין של זמן.
מנחן