נפתלי בנט – צעדים ראשונים במשרד החינוך – חלק ראשון

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 22.07.15 0:45

הממשלה החדשה כוננה בראשית חודש אפריל. מאז מינוי בנט לתפקיד שר החינוך, הוא למד את התחום, ולאחרונה החל גם לפעול. מאמר זה סוקר את צעדיו הראשונים כשר במשרד החינוך ואת המגמות המסתמנות בפעילותו. להלן החלק הראשון של המאמר

מאת: דליה בלומנפלד

כניסתו של נפתלי בנט לתפקידו כשר חינוך לוותה בשתיקה. משרד החינוך לא היה ברשימת מאווייו. הוא לא הכיר את תחום החינוך. מאז עברו כשלושה חודשים, ובהופעתו הראשונה בוועדת החינוך ב-1 ביולי – לפני הדיון באישור תשלומי הורים לשנת – הלימודים הקרובה[i] – אמר כי לקח לעצמו זמן כדי ללמוד את משרד – החינוך.

לדבריו, יצא ללימוד והקשבה ברחבי הארץ בכל המגזרים: יהודים, ערבים, חרדים, חילונים ודתיים. לא הכיר את התחום בעבר. מבין שתפקיד שר חינוך הוא חשוב. האחריות כבדה. הוא עדיין לומד את התפקיד, אך מה שברור לו שיתמקד במספר עניינים בחינוך. בשלב זה יתמקד בנושאים אלה: הכפלת מספר הניגשים לחמש יחידות מתמטיקה (מכ-9,000 לכ-18 אלף), יפעל להשקעה בגיל הרך, להרחבת החינוך הטכנולוגי ולהטמעה של תוכנית ערכים רחבת היקף בתוך מערכת החינוך

את דמות התלמיד כבר גיבש לעצמו: לא לדחוס חומר וידע אלא לבנות אזרח טוב, אוהב את עמו, אוהב את ארצו, מוכן לאתגרים של העידן הנוכחי. העידן הזה נצרך לילד יצירתי, ילד יוזם, ילד שמתקשר עם סביבתו, שיודע לעבוד בצוות, ערכי שמוכן לתרום למדינתו, להקריב קורבנות למדינתו. בנט מבטיח שימשיך ביישום המרכיבים האלה שקודמו פירון, החל בהן, ואפילו יעצים את היישום.

בהיבט הכלכלי של החינוך, בנט מסכים שיש קשר מוחלט וישיר בין רמת – ההכנסה של הורי ילד לבין איכות חינוכו לבין סיכוייו להצליח בחיים. למרות שהוא איש השוק החופשי, כך הוא מעיד על עצמו, בתחום החינוך הוא יפעל לשוויון הזדמנויות. ילד בנתיבות, ילד ברהט, ילד בנהריה, ילד בקרית-שמונה, וילד בבני-ברק, בגיל 18 יתחילו דרכם מנקודה שווה. הוא יהיה שר החינוך של כולם.

אלה מקצת הדברים שאמר בהופעתו בוועדת החינוך, אך מעשיו במשרד החינוך יוכיחו אם הם מממשים את מה שאמר. מאמר זה סוקר את מעשיו במשרד החינוך מאז כניסתו לתפקיד בראשית חודש אפריל?

כנושא דגל המחנה הימני הוא ממשיך בדרך הסלולה שהתוו קודמיו בתפקיד- בעיקר גדעון סער ושי פירון – בדרך ההפרטה ובחיזוק ערכי המדינה היהודית על חשבון הדמוקרטית. נוסף לכך, נראה שהוא סולל נתיבים חדשים לחיזוק הערכים, שאותם הוא מייצג, באמצעות מינויים לתפקידי מפתח במשרד החינוך ובמגמה להטמיע את אותם ערכים במערכת החינוך. הוא אמנם הצהיר שיהיה שר החינוך של כולם, אך נראה שישרה עליהם מלמעלה את עולם הערכים שהוא מאמין בו. דמוקרטי זה לא נראה.

לימודי המתמטיקה

העניין הראשון שטיפל בו היה חיזוק לימודי המתמטיקה בחמש יחידות לימוד על ידי העלאת הבונוס בכניסה לאוניברסיטאות ב-30 נקודות. בכך יגדל מספר התלמידים הלומדים לחמש יחידות לימוד. עד כה, תלמידים בחמש יחידות העדיפו לגשת לבחינת בגרות בארבע יחידות לימוד כדי להבטיח את הצלחתם. הבונוס של בנט יעודד אותם ללמוד חמש יחידות.

הצפיפות בגני-הילדים ובבתי-הספר

שני נושאים שחייבו אותו בהתייחסות עקב הלחץ הציבורי בשטח הם בעיית הצפיפות בכיתות, "מחאת הסרדינים", והצורך בסייעת שנייה בגני-הילדים, "גן זה לא מחסן".

בנושא הצפיפות בכיתות, נראה שבנט בשלב זה לא נכנע ללחצי ההורים המנהלים מאבק ציבורי נגד הצפיפות במסגרת "מחאת הסרדינים". הם רוצים שיאומץ תקן של 32 תלמידים בכיתה באופן אוניברסאלי לכל הכיתות. תקן כזה היה מאפשר התווית הדרך להפחתה במספר התלמידים בכיתה, אך בנט הודיע שיפעל בקו הדיפרנציאלי. כלומר, בכיתות תלמידים מאוכלוסיות מבוססות ימשיכו ללמוד בכיתות צפופות. לעומת זאת, תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות כבר נהנים לדבריו מכיתות בהן 32 תלמידים בכיתה. במקום להרגיל את כל המערכת לנורמה אחידה של 32 תלמידים, פועל בנט באופן סלקטיבי המבחין בין אוכלוסיות חזקות וחלשות – גישה סלקטיבית ההולמת את השקפת עולמו הניאו ליברלית[ii] – ומתאים את גודל הכיתה למצב הסוציו אקונומי של תלמידיה. אוכלוסיות חזקות ילמדו בכיתות צפופות. חלשות ייהנו מכיתות פחות צפופות. (דבריו נאמרו בישיבת ועדת החינוך, ראו הערה 1).

כתוצאה מעמדה זו, נראה שהלחץ הציבורי על משרד- החינוך יתחזק בראשית שנת – הלימודים הקרובה ואז נראה איך יתמודד בנט לפתרון הלחץ. מה שברור הוא שהחלטתו להותיר צפיפות בכיתות שבהן תלמידים מאוכלוסיות חזקות, תיצור לחץ של הורים חזקים שיהיו מוכנים לשלם מכיסם כדי שילדיהם ילמדו בתנאים נוחים יותר, בבתי-ספר ייחודיים, למשל. ייווצר לחץ על רשויות חזקות לממן כיתות פחות צפופות מהארנונה או מהטלת התשלום על ההורים. אמנם משרד החינוך אוסר על מימון פיצול כיתות מעבר לסכומים הנקובים בחוזר תשלומי הורים האחרון, ומשרד החינוך פועל להאחדת כיתות כדי למלא את התקן של 40 תלמידים, אך זוהי הנקודה החלשה שעלולה להיפרץ: מימון הורים או מימון רשות לכיתות קטנות ימנע את הלחץ על משרד החינוך ולא יגדיל את תקציבו. באופן זה תימשך הפרטת מערכת החינוך בדלת האחורית וכביכול לא באופן יזום על ידי שר החינוך, אלא כתוצאה מרצונם ולחצם של הורים חזקים המעוניינים בתנאי לימוד איכותיים לילדיהם.

העיקרון הדיפרנציאלי הופעל גם ביוזמה להוספת סייעת שנייה בגני-ילדים שבהם 30 ילדים ויותר. היוזמה נדרשה לאחר מאבק ציבורי של ארגונים והורים בשם "גן זה לא מחסן" נגד הצפיפות בגני הילדים. היוזמה באה להקל על הצפיפות בגני-הילדים ולא לפתור אותה לגמרי. לפי מתווה היוזמה, (פרטים על היוזמה פה), הממשלה והרשויות יממנו את הסייעת השנייה על-פי על מעמד הרשות: רשויות חלשות בדירוג סוציו-אקונומי 1-5 יזכו למימון ממשלתי מלא ואילו רשויות מאוזנות בדירוג סוציו אקונומי 6-10 ימומנו ב- 80%". (ראו פה ופה). ההקצאה הראשונית של כ-400 מיליון ₪ גרמה להתנגדות ראשי רשויות מקומיות. הן התריעו על גודל העול המוטל עליהן, שייאלץ אותן להגדיל את הארנונה או להטיל על הורים את התשלום לסייעת השנייה. לאחר שמשרדי האוצר והחינוך הסכימו להגדיל את התקציב המיועד לסייעת השנייה, התשלום שעל הרשויות המקומיות החזקות לשלם הוקטן והן הסכימו לכך כיוון שלא היה צורך להגדיל ארנונה או להטיל על הורים את התשלום.

[i] פרוטוקול מס' 19 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ה (01 ביולי 2015), שעה 8:00

[ii] ראו עמ' 190 בספרו של אברהם דורון "מדינת הרווחה בעידן של תמורות", הוצאת מאגנס.