חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מתווה הגז לקוי, אי אפשר לתקנו

נושאים דעות, התמונה הגדולה ב 21.07.15 1:08

הדברים שרצה לומר אמנון פורטוגלי בדיון על מתווה הגז שמטרתו להציע הצעות לשינוי או אי שינוי במתווה המוצע לאסדרת שוק הגז בישראל. הדיון התקיים בתכנית "סדר יום" של קרן נויבך בהשתתפותם של אבי בר-אלי, נעם סגל אמיר פוסטר ופורטוגלי. הוא אמר חלק מהדברים. להלן הדברים במלואם

המתווה המוצע בנוי על מטרות שגויות, יש בו מספר בעיות בסיסיות מהותיות, הוא אינו משיג אפילו את המטרות שהוגדרו, ולכן אי אפשר לתקנו וצריך לזרוק אותו לפח.

בפרוטוקול הפגישה של צוות קנדל מה-29 לדצמבר 2014 בסעיף 4 כתוב:

"סוכם כי המטרה היא להבטיח שינוי מבני אשר יביא לתחרות, יבטיח רמת מחירים נאותה בטווח הקצר ובטווח הארוך, וכי הכי חשוב להבטיח פיתוח מהיר של המאגרים וודאות אשר תעודד המשך השקעות בישראל וכניסת יזמים חדשים לתחום הגז."

המטרה הזו היא גנרית, אפשר לאמר אותה כמעט על כל נושא, לדוגמה על גידול מריחואנה רפואי בישראל:

'המטרה היא להבטיח שינוי מבני אשר יביא לתחרות, יבטיח רמת מחירים נאותה בטווח הקצר ובטווח הארוך, וכי הכי חשוב להבטיח פיתוח מהיר של התחום עם וודאות אשר תעודד המשך השקעות בישראל וכניסת יזמים חדשים לתחום במריחוואנה הרפואית'

 

הכל טכני, מתאים לכלכלנים תיאורטיים שחיים על הירח. אין פה דבר וחצי דבר על אזרחי ישראל והחברה הישראלית.

סגן יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, מוריס דורפמן, בהופעה בכנסת ובראיונות בתקשורת, הגדיר את מטרת המתווה לאסדרת שוק הגז בישראל: 'הדבר הכי חשוב למדינה הוא פיתוח משק הגז שיהיו מספר מאגרים עם גז זורם למדינת ישראל. כלומר הרבה מאגרים עם כמה וכמה צינורות שכל אחד מתחבר בנפרד למשק הישראלי. להגיע למצב שיש לנו היצע גדול מאוד של גז וממספר מאגרים'.

כדי להשיג את המטרה שהגדיר דורפמן, המתווה המוצע, מבסס את פיתוח משק הגז על ייצוא גז.

במילים אחרות, פיתוח משק הגז שיהיו מספר מאגרים עם גז זורם, לא לישראל אלא לייצוא.

וכדי שיהייה ייצוא גז כל הדרכים כשרות כולל שינוי דרסטי, למעשה ביטול, החלטת ממשלה בנושא מלפני שנתיים, עקיפת חוק ששינסקי, שינוי תקנות המיסוי ייצוא גז שגיבש משרד האוצר בשנתיים האחרונות והטבות מס מפליגות. כפי שכותב אבי בר-אלי בדה-מרקר.

 

מספר הערות כלליות לגבי המתווה

אין צורך בכל הויתורים והמתנות לתאגידי הגז במתווה כדי לפתח את תמר ולוויתן. המערכת הקיימת כיום בישראל מבטיחה זאת. ואפשר לעשות זאת בדרכים טובות יותר (להלן).

המתווה המוצע מכניס 'יציבות רגולטורית', מציע קבלת החלטה ממשלתית לפיה לפחות ל-10 שנים אי אפשר יהייה להכניס שינויים בהסכם, בחקיקה בתקנות ובמיסוי הנוגעים לתחום הגז והנפט.

הסעיף הזה נוגע לאושיות קיום המדינה כמדינת חוק דמוקרטית עם הפרדת רשויות ואסור לאשרו. אם הסעיף הזה יתקבל בכל צורה 'מרוככת' שיתקבל, הרי שהממשלה תגביל למעשה את יכולתה של הכנסת וכנסות עתידיות לחוקק חוקים ותקנות. היא תשחק את זכותה הבסיסית של המדינה לחוקק חוקים.

המתווה המוצע מרסק את היתירות, את רשת הבטחון האנרגטית שיש לנו היום בתמר, ע"י התרת הייצוא מתמר לפני חיבור לווייתן לחוף. גרוע מזה, לא רק שלא תהייה יתירות, אלא עלול להיוצר מחסור בגז.

המתווה המוצע, אם יאושר לא יוריד את מחירי הגז, לא תהייה תחרות בין תאגידי הגז. לא יהייה מכר בנפרד.

המתווה נכתב במהירות ובלחץ זמן ולכן יש בו הרבה נקודות שאינן סגורות, 'חורים', סתירות פנימיות, וסתירות לחוק ששינסקי, ולהחלטות ממשלה.

 

מבחינתי מטרת המתווה ברורה:

שדות הגז הטבעי והנפט יפותחו וינוהלו לטובת כלל החברה הישראלית לדורותיה, עם דגשים חזקים על בטיחות, ואיכות הסביבה, והבטחת אמינות אספקת הגז וביטחון אנרגטי למדינה.

המשמעות של מטרה זו היא שליטה לאומית על מאגרי הגז, עם פוטנציאל לקונפליקט בין האינטרס הלאומי לבין האינטרסים של תאגידי הגז הבינלאומיים שצריך את מעורבותם.

כדי להשיג שליטה לאומית, חיוני שיהייו אנשים בעלי השכלה וידע בשרות המדינה, שיפעלו במסגרת מעורבות ממשלתית בכל שלב של פעילות הגז והנפט.

לצורך זה יש לפתח מומחיות של אנשי מקצוע ישראלים בתחום הנפט והגז. להשתמש בתגליות הגז לפיתוח טכנולוגיות, לפיתוח תעשייה ​ישראלית בתחום אקספלורציה, ופיתוח שדות גז ונפט.
תאגידי הגז מעוניינים בתנאי מסגרת ברורים, יכולת חיזוי ושקיפות עם תמריצים מסחריים מקובלים. יש להקטין עד כמה שאפשר את חוסר הודאות לגבי התנאים והיציבות החוזית. אבל אסור שהממשלה תקח עליה מחוייבות ליציבות רגולטורית. ישראל תהייה תחרותית בשל המשאבים שלה ולא בשל וודאות רגולטורית. נורבגיה שנתה את חוקי ותקנות הגז והנפט 7 פעמים בעשור 1995-2005. ובריטניה שנתה את חוקי המס בתחום הגז והנפט פעם בשנתיים בממוצע בעשרים השנים האחרונות.
בהירות של התפקידים השונים של המדינה במגזר הגז היא קריטית. המדינה מקבלת תמלוגים ומיסים. המדינה היא הרגולטור, ויתכן והיא תשתתף ישירות ע"י מימון פיתוח שדות הגז או דרך בעלות בחברת גז ממשלתית.
מה נכון לנו כמדינת ישראל לעשות, כאשר שוקלים את כל ההיבטים בנושא הגז הטבעי.

  • לפקח על מחירי הגז, אם אפשר גם בחוזים הקיימים, כך שיהיו בתחום של 3-4.5 דולר ליחידת גז ללא הצמדה, או עם הצמדה למדד הישראלי. ושיתנו לתאגידי הגז תשואה של 12% – 15% על ההשקעות שלהם בגז ובנפט.
  • לחייב את שותפי תמר לבצע את שלב ההרחבה המתוכנן של תמר כולל צינורות חדשים לארץ, שיביא את התפוקה של תמר לכ- 16 עד 20 BCMלשנה. זה היה מתוכנן להגמר ב-2016. עלות ההרחבה נאמדת ע"י שותפי תמר בכ- 1.5 עד 2 מיליארד דולר.

לפי נתוני דלק קידוחים, בשנתיים האחרונות ההכנסות נטו לאחר תמלוגים ומיסים, של תאגידי הגז ממאגר תמר הסתכמו בכ-1.06 מיליארד דולר, ובשנתיים הבאות בכ-2.24 מיליארד דולר.

  • לאסור על ייצוא גז מתמר עד שמאגר לוויתן יפותח, יפיק גז ויחובר לישראל. זו המדיניות הממשלתית הקיימת.
  • המדינה תפעל לקביעת והכנת שני מקומות חדשים לכניסת גז לחוף. בכלל זה בדיקה מחדש של המקומות שנפסלו בעבר.
  • לחייב מעכשיו מכר בנפרד של הגז. כלומר כל שותף במיזם המשותף תמר או לוויתן ואחרים שעוד יהיו, יהייה חייב לנהל מומ בנפרד על מכירת חלקו בגז במאגר.
  • המדינה תשקיע בלוויתן ישירות כדי לאפשר את פיתוח השדה. ובמידת הצורך גם בתמר. כך שלישראל תהייה בעלות חלקית בשדות הגז כמו בנורבגיה.
  • לבדוק בחיוב את האפשרות שהמדינה תרכוש חלק נכבד מממניות נובל אנרג'י בבורסה במטרה להפוך אותה לחברת בת ממשלתית ישראלית. כך שלישראל תהייה בעלות בחברת נפט כמו שלנורבגיה יש את סטאטאויל. המטרה העיקרית כאן היא שליטה על הידע ולא רווחים בורסאיים.

מתווה הגז צריך להכתב במסגרת מדיניות האנרגיה של ישראל, שמטרתה למקסם את יצירת הערך של הגז הטבעי לישראל לטווח ארוך, משולב בהבטחת אמינות אספקת הגז וביטחון אנרגטי למדינה ועם דגשים על בטיחות ואיכות סביבה.

זה יעשה באמצעות פיקוח על מחיר הגז, מערכת הרישוי, ניהול משאבים, פיתוח תעשייתיומחקר ופיתוח,

בשילוב עם דגשים על בטיחות ואיכות סביבה.

  1. יש להבטיח פיקוח ובקרה לאומית על כל הפעילות בתחום הגז והנפט בישראל ובמים הכלכליים שלה.2. יש לנצל את תגליות הגז והנפט כך שישראל תהייה עצמאית ככל האפשר באספקת גז.3. לפתח תעשיות חדשה על בסיס הגז.4. פיתוח שדות הגז והתעשייה המבוססת על גז חייב לקחת בחשבון צרכים של פעילות תעשייתית קיימים והגנה על הטבע והסביבה.
  2. המדינה חייבת להיות מעורבת בכל הרמות הרלבנטיות ולתרום לתיאום האינטרסים הישראליים בתחום הגז והנפט, וליצירת מדיניות משולבת המבוססת על הרמה הלאומית והבינלאומית.8. להקים חברת נפט ממשלתית אשר תדאג לאינטרסים המסחריים של המדינה תוך שיתוף פעולה מתאים עם אינטרסים מקומיים וזרים.

אזרחי ישראל צריכים להיות מסוגלים לסמוך כי פעילות הגז תתקיים באופן בטוח ולטווח ארוך. המתווה המוצע, לא רק שלא מבטיח זאת, להיפך, הוא מרסק את היתירות ובטיחות האנרגיה של ישראל ומקריב את האינטרסים נישראליים על מזבח הייצוא והאינטרסים של תאגידי הגז.

דברי בראיון מדקה 29 עד 34

http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1851825

 

אמנון פורטוגלי – חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

3 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מבקר המדינה מחזק את כל מה שנכתב כאן לאחרונה על המתווה.
    אבל זה לא יעזור.

    המדינה הזאת בנויה על סטיכיה.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    מי שהולך לישון עם כלבים,קם בבוקר עם פרעושים

    ובמילים אחרות,מי שמתחיל עם הפרטת המדינה ,מוצא עצמו צולל לתהום ניאו-ליבראלית ללא גבול וללא שיעור,עד כדי שיבה לאורח החיים האפריקאני ולחוקי הג'ונגל.

    רצינו הפרטה וקיבלנו גיהינום.
    כנראה מגיע לנו.

  3. מנחם לוריא :

    אמנון,יש עוד דברים שלא נאמרו:

    קודם כל: אם הממשלה מעבירה בהחלטת ממשלה את "מתווה הגז" כל מה שכתוב בו הופך להיות משהו שמוסכם על כל אזרחי המדינה.

    בישראל אין חוקה ולכן גם אין הסדרה של חבות הממשלה כלפי אזרחיה בבואה לקבל החלטות שמחייבות,במצוות "שמע ועשה" את האזרחים שהיא עצמה מייצגת.

    אבל: בג"צ נדרש לכך כמה פעמים ורוח הפסיקה היא שהממשלה היא בעצם האדבוקט או שליח הציבור וחלה עליה חובה חוקית לייצג את כל האזרחים ולפעול בשמם ולפי האינטרסים שלהם.

    אז כאשר המדינה מתחייבת שלא לשנות החלטותיה למשך עשור זה רק קצה הקרחון של הפגיעה בשליחות החוקית של הממשלה שכאמור איננה מעוגנת בחוקה אבל פסיקות בג"צ הן למעשה תקדים שיש להתיישר לפניו. הפרת התקדימים האלה (ובתנאי שלא מדובר בתקדים בתיק פלילי שעמד בפני בית המשפט העליון) היא הפרת הוראה חקוקה (עבירה מסוג עוון לפי חוק העונשין).

    במתווה הגז (ניתן לעיון פה http://newmedia.calcalist.co.il/gas/) בדף הראשון תחת הכותרת "כוח עליון בתנין וכריש" מתחייבת המדינה למנוע גישה לבג"צ בקשר לשני המאגרים האלה שכזכור אמורים להימכר לשחקן חדש תוך 14 חודש.

    כאשר הממשלה כמוטב חוקי מתחייבת לדבר כזה הרי היא שומטת את הקרקע הדמוקראטית תחת רגליו של האזרח הישראלי. זה חמור ולצערי בהעדר חוקה אפשרי.

    בדוח מבקר המדינה בעניין משק הגז (קישור אליו במאמר שכן פה בעבודה שחורה) מצביע המבקר על הלקוי הבא:

    ב 2013 הבינו במשרד האנרגיה והתשתיות הלאומיות שצינור הגז היחידי שיש מהים לישראל סובל מחוסר יתירות ולמעשה כל השבתה שלו,ולא משנה כתוצאה ממה,מיד משתקת את משק הגז כולו. המדינה הציעה להחדיר את הגז מתמר למאגר מארי B.
    מאגר מארי B התרוקן והגז שנשאר בו איננו ראוי לשימוש. זה לא בוצע והמבקר איננו מפרט מדוע.

    אבל בתוך עמי אני חי: מאגר מארי-B מופעל על ידי קבוצת ים תטיס בבעלות דלק ומופעל על ידי נובל אנרג'י כקבלן משנה – מפעיל.
    ב 2012 בגלל הדלדלות המאגר מגדל הקידוח של המאגר החל לשקוע וכדי להחזיקו "חי" נדרשה השקעה (הינה כתבה בעניין שפוסמה בזמנו http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000731402) וכיאה ל"יד הנעלמה" מבית המדרש של ביבי דרשו הבעלים דרישה פשוטה: רוצים להשתמש במאגר כמאגר חירום – שלמו. ופה הסתיימה גם הסגה ההזו.

    ועוד משהו שלא אמרו:

    לפי אבי בר אלי לפני שהמדינה אצה "להוציא את הגז מהאדמה" היא אישרה למונופול מיכסת יצוא עודפת מתמר.למרות שבאופן רשמי,לפי דוברי המדינה והמתווה,מאגר לוויתן הוא זה שישא ברוב המוחלט של גז לייצוא.

    עכשיו בא נסתכל רגע על המציאות בעניים של אזרחים מפוכחים: אתמול קיבלה מועצת הבטחון של האו"מ החלטה להסיר,הדרגתית,את הסנקציות הכלכליות על אירן – כתוצאה מהסכם וינה.

    אירן,מסורתית,לא יצאה מעולם תזקיקי נפט אלא רק נפט גולמי. לאירן אחד ממאגרי גז טבעי הגדולים בעולם: 17.47% מכלל הגז הטבעי הידוע נכון לינואר 2013. שנייה לרוסיה. ישראל ממוקמת במקום ה-80 ומטה עם פחות מ 0.01% מעתודות הגז הנ"ל.

    עכשיו,משהוסרו מגבלות האמברגו על אירן הרי שמחיר הנפט הגולמי וגם הגז הטבעי ירדו. טבעי שירדו כי ההיצע יגדל.

    בעוד אצלינו מפטפטים למוות על רכבת משא ממפרץ אילת לנמלי הארץ,בעוד כמה ימים תפתח מצרים את תעלת סואץ השנייה.

    קצרה היריעה מלהסביר מהי תעלת סואץ השנייה שעליה אני מדבר אבל שני דברים מאוד חשובים בקשר לפרויקט הלאומי המצרי הזה:

    1. התעלה החדשה תקצר את משך שהיית האוניות בתעלה.
    2. התעלה הזו,ועוד פעולות שעשתה מצרים,יאפשרו מעבר של מכליות גז,גם מהר יותר,וגם בעלות קיבולת גבוהה מזו שהייתה עד כה.

    יוצא איפה שמצרים ומועצת הבטחון של האו"מ הגישו לאירן על מגש של כסף את האופציה להציף את שוק הגז בסחורה אירנית שמשוועת לתזרים חיובי של מט"ח לאוצר הלאומי שלה.

    ובישראל? תמחיר הגז,לפי המתווה,מורכב גם ממרכיב מחירו בשווקים בחו"ל. בנוסף מהתגבולים למדינה נובל ודלק אמורים לכסולת את ההוצאות שלהם על המאגר,החיפושים,הכרייה וההזרמה לחוף.

    מאחר,וסביר מאוד,שמחיר הגז הטבעי בשווקים הבינ"ל ירד ובטווח הזמן המאוד קרוב – זה מרחיק מאיתנו,האזרחים בעלי המשאב,את קצירת הרווחים.

    יוצא איפה: עובר לליקויים המאוד מהותיים שמצא המבקר בניהול משק הגז בישראל,והשנוי המאוד חשוב וגדול באקלים שוק הגז הטבעי עם כניסתה (הצפויה) של אירן לשוק הזה צריך ויותר מצריך – חובה לעצור את "מתווה" הגז ולחשב הכל,ואני מתכוון להכל בלי יוצא מן הכלל,בקשר לעניין זה – מחדש. כולל לחשוב על האופציה של השארת הגז של לוויתן באדמה לדורות הבאים – אולי,בנסיבות הנכחיות,זה הרבה יותר כדאי לנו אך לא לנובל ודלק ובאקסיט המוצלח שלהם בחסות בנימין נתניהו.

    מנחם

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.