מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מתווה הגז המתהווה מנוגד לאינטרס הציבור
דברים שנשא אמנון פורטוגלי בכנס הגז שיזמה ח"כ שלי יחימוביץ לקראת אישור המתווה בקבינט המדיני בטחוני. הממשלה מעבירה נכסי ציבור ללא תמורה אמיתית. אם האופוזיציה תגיע לשלטון, עליה להודיע שלא תכבד את ההסכם עם חברות הגז, אם יתברר שאינו כשר או שטובת המדינה דורשת זאת
כנס החירום בכנסת בנושא הגז הטבעי
ח"כ שלי יחימוביץ קיימה ביום שלישי ה- 23 ליוני, כנס חירום בכנסת בנושא הגז הטבעי בו השתתפו מספר ניכר של חברי כנסת, ראשי ועדות, וכ-200 פעילים חברתיים, ארגוני חברה, סביבה ואיכות שלטון, ומומחים. הייתי בין אלו שדברו בכנס. מטבע הדברים יכולתי לאמר רק חלק מהדברים שצריך להגיד, והנה הם במלואם.
זו אינה הממשלה הראשונה שמעבירה את נכסי הציבור ללא תמורה אמיתית, ורחוק מערכם הריאלי ליזמים פרטיים. זה נעשה בזמנו בארצות אמריקה הדרומית וכיום בארצות אפריקאיות. אבל לא נכון להרים ידים ולאמר שהכל אבוד. אפשר לפעול ולהחזיר את נכסי הגז לציבור כפי שעשה הנשיא אוו מוראלס בבוליביה ב-2006.
אני מציע לאלו שאינם שותפים לשוד נכסי הציבור הנוכחי, לח"כ הרצוג, כבל, יחימוביץ ואחרים להודיע כי כאשר הם יהיו בשלטון "אנחנו כמובן נכבד את כל החלטות הממשלה כולל ההסכם הנוכחי. אבל אם יתברר שהיו כאן מעשים לא כשרים, שהאישור לעיסקה הייה מלווה במעטפות ריאליות או וירטואליות, או שטובת המדינה דורשת זאת, אז נפתח את ההסכמים האלו ונחזיר את הגז הטבעי לציבור."
פעולה כזו תזכה בתמיכה ציבורית רחבה. בית הדין העליון כבר אישר פעולה דומה. "ככלל, יש לכבד התחייבות חוזית, והדבר חל גם על רשות שלטונית. אלא שעל רשות כזו חלה חובה ציבורית להשתחרר מהסכם כאשר צרכי ציבור חיוניים מחייבים זאת. הלכת ההשתחררות מוחלת כתנאי מכללא בחוזה שלטוני". ובהמשך: "בנסיבות הענין, נראה לי, כי לא רק שהרשות הציבורית היתה רשאית להשתחרר מההסכם, אלא חלה עליה חובה ציבורית לעשות כן."
שופטת בית המשפט העליון א. פרוקצ'יה בפסיקת בית המשפט העליון מה- 22 לאוגוסט 2010.
ראש הממשלה יביא להחלטה/אישור בקבינט המדיני־ביטחוני ביום חמישי הקרוב, את מתווה ההסדר עם תאגידי הגז. הטענה היא שמעבר לתועלת הכלכלית שתצמח מכך, הייצוא יאפשר את פיתוח לוויתן ומכירה של גז למדינות שכנות יחזק את היחסים הכלכליים והפוליטיים בין המדינות, ויכול לכן להיחשב כמהלך בעל חשיבות מדינית, וכעניינו של הקבינט.
הטענה הזו, בדבר החשיבות המדינית-בטחונית של ייצוא הגז, עומדת על כרעי תרנגולת. בגלל כבודה של הכנסת לא אתן שמות תואר לתרגיל הפוליטי הזה.
'החשיבות המדינית-בטחונית' קשורה בשני הסכמי ייצוא מלוויתן, האחד לחברת החשמל הירדנית, והשני לחברת בריטיש גז, המוצגת כמכירה למצריים.
רקע
בתוכנית הפיתוח ללוייתן, לפי הדוח השנתי של דלק קידוחים ומקורות אחרים, מדובר על הפקה של כ- 16 BCM לשנה מהם 7 BCM לישראל, כ- 2 BCM לשנה לירדן, וכ- 7 BCM לבריטיש גז למתקני ההנזלה שלה במצרים.
הפיתוח של לוויתן כולל הנחת התשתיות והזמנת וקבלת מתקן ימי צף FPSO להפקה, אחסון ופריקה של גז טבעי. ימשך להערכתי יותר 4 שנים, משך הזמן שארך פיתוח שדה תמר..
ייצוא גז טבעי לירדן.
ב- 3 לספטמבר 2014 נחתם מכתב כוונות בלתי מחייב עם חברת החשמל הלאומית של ירדן לקראת הסכם לאספקת גז טבעי מפרויקט לוויתן לירדן. מדובר על אספקה של כמות כוללת של 45 BCM גז טבעי בתקופה של כ 15- שנה, ממוצע של 3 BCM לשנה.
מכירה של כ-2 עד 3 BCM לשנה לירדן במחירים הנוכחיים של כ-6 דולר ליחידת גז הם בהיקף כספי הנאמד ב-400 עד 600 מיליון דולר לשנה. אם העיסקה תתממש, ירדן תחסוך כ- 250 עד 300 מיליון דולר לשנה, לעומת ייבוא גז נוזלי שהיא מקבלת עכשיו מקטאר. סכום זה רחוק מלהיות חשוב מנקודת מבט מדינית- אסטרטגית, ומי שחושב כך מעליב את הירדנים. נזכור עוד שאספקת גז מלוויתן לירדן תהייה אפשרית רק בעוד כ-4 עד 5 שנים.
מכירת גז לכאורה למצריים.
ב-27 ליוני 2014 נחתם מכתב כוונות בלתי מחייב בין שותפי לוויתן לתאגיד בריטיש גז למכירת גז מפרויקט לוויתן לבריטיש גז לצורך הזנת מתקן ההנזלה הקיים של בריטיש גז באידקו שבמצרים. מדובר על אספקה של כ -7 BCM לשנה לתקופה של 15 שנים. מהות העיסקה היא מכירת גז מישראל לבריטיש גז, למתקן ההנזלה שלה במצרים ומשם כנראה לאירופה על סמך חוזים שבריטיש גז חתמה בעבר.
אין בעסקה זו שום חשיבות מדינית- אסטרטגית למצריים, והטענה שיש לה חשיבות כזו לישראל היא ריקה מתוכן, חלולה.
יתרה מזאת, אספקת גז מלוויתן לבריטיש גז תהייה אפשרית רק בעוד כ-4 עד 5 שנים. במהלך שנים אלו מצרים תחזור ככל הנראה למצב בו היא תספק את כל הגז הנדרש לה לצריכה פנימית, ובתוך שנתיים נוספות מצריים תוכל לחזור ולייצא גז. במצב זה, כל הסיכויים שמצרים תדרוש מבריטיש גז להשתמש בגז הטבעי שהיא עצמה מפיקה במצרים ולהפסיק לרכוש אותו מישראל.
אני מעריך גם שהבנקים שאמורים לממן את פיתוח לוויתן בהיקף של 6-7 מיליארד דולר, ידרשו בטחונות חזקים יותר מהסכם אספקת גז לבריטיש גז במצריים, כדי שהם יממנו את פיתוח שדה לוויתן. לכן לא ברור שלוויתן יפותח ושהיבטים הבטחוניים מדיניים במכירת גז לבריטיש גז, שכלל לא הוכחו, אכן יתממשו.
אם מישהו חושב שתחזיות אלו בדבר פיתוח משק הגז המצרי, אינן ריאליות, שמצריים אינה מסוגלת לעמוד בכך, כדאי שיסתכל על פרוייקט הרחבת תעלת סואץ. מדובר בפרוייקט ענק לחפירת תעלה חדשה המקבילה לתעלה הקיימת. התוכנית המקורית דברה על שלש עד חמש שנים לביצוע הפרוייקט, אך נשיא מצריים א-סיסי דרש והשיג לקצר זאת לשנה. המימון לתעלה החדשה, בהיקף של כ- 8 מיליארד דולר מומן ברובו באמצעות הנפקת אג"ח לאזרחי מצרים, והנפקת מניות בבורסה המצרית. תעלת סואץ החדשה תיפתח ב-6 באוגוסט 2015 כשנה אחרי ההודעה על הפרוייקט.
העיתוי בו צצה טענה זו.
הדיונים על ייצוא גז מלוויתן לירדן ולמצריים החלו לפני שנים. לפני שנה חתמו תאגידי הגז מזכרי כוונות לייצוא גז לירדן ממאגר לוויתן, ולמצריים ממאגר תמר וממאגר לוויתן. עד לפני מספר חודשים ייצוא הגז והסכמים אלו נחשבו נושאים כלכליים. לפני כחודש שמענו לראשונה על החשיבות המדינית-בטחונית של הסכמים אלו כאשר נמסר שבכירים בועדת קנדל שוקלים להמליץ לראש הממשלה נתניהו לקדם את מתווה ההסדר עם מונופול הגז באמצעות הקבינט המדיני־בטחוני, כדרך להתגבר על התנגדותו של גילה.
הטענה בדבר החשיבות המדינית-בטחונית של ייצוא הגז והצורך לדון בהסדרים עם מונופול הגז בקבינט הינה טענה מפוברקת התואמת את האינטרסים של מונופול הגז ושל ראש הממשלה נתניהו, היא מנוגדת לטובת הציבור הן כלכלית והן מוסרית. וכדאי וחשוב שתורד מסדר היום.
תגיות: הקבינט המדיני בטחוני, יצוא גז, יצוא הגז, כנס, מאגרי הגז, מונופול הגז, שלי-יחימוביץ
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
25 ביוני, 2015 בשעה 20:55
ובנתיים,משהו השתנה:
כוונת הממשלה הייתה להעביר את מתווה הגז כהחלטת ממשלה במסגרת הקבינט המדיני ביטחוני.
לאחר ההחלטה הכוונה הייתה להעביר חלקים ממתווה ההסכמה לעיון הציבור והערותיו,ברם: השימוש בקבינט המדיני בטחוני אפשר לממשלה להעביר לעיון הציבור,ולהערותיו,רק מה שנוח לה. במילים אחרות לעשות מניפולציה במידע.
ישראל מדינה "דמוקראטית" מודרנית קרי: לציבור אין שום דרך להתכנס ולקבל החלטה בהינף היד. זה בלתי אפשרי פרקטית. לכן יש את המנגנון השלטוני המוכר לכולנו. רוצה לומר: יאמר הציבור אשר יאמר הממשלה,תחת האיצטלה של טובת עניניה הבטחוניים ו/או המדיניים של המדינה,יכולה לנטרל/להתעלם מרחשי הלב של הציבור ולמעשה להפוך את ההחלטה של הקבינט למצוות עשה ללא פיקוח ציבורי דה פקטו של הדמוס. כן אני מדבר על תרגיל אחיזת עיניים.
אלא שהדברים "קצת" השתנו. קם שר הכלכלה (דרעי) והכריז שאין לו את הרצון והיכולת להחליט החלטה בעניין מתווה הגז בתוקף סעיף בחוק שמאפשר לו לעשות כן.
מה זה אומר? הממשלה תהייה חייבת לקבל החלטת ממשלה ולאחר מכן להעבירה לכנסת להצבעת אמון. זה טוויסט מעניין וחשוב בעלילה.
לראות עיני: ברגע שהכנסת תדון במתווה הגז זה הדבר הראוי – למרות שתמיד הממשלה יכולה לכפות משמעת קוהליציונית ואיך שלא יתגלגל הדיון – המתווה שלה עצמה יתקבל. למרות זאת אני סבור שזו תפקידה של הכנסת לקבל החלטות כאלה והטוויסט של דרעי – הפעם – ראוי והוא בהחלט זכאי לטפיחת שכם מפה.
אני מניח,שדיון בכנסת גם יצור שיח ציבורי שכבר כן השפיע,בעבר,על החלטות הממשלה ואולי בכל זאת יעשה מקצה שיפורים למרות שחלקים מהמתווה חוסים תחת חיסיון של קבינט המדיני בטחוני.
דוברי הממשלה (לפחות אלה שהתראינו ברשת ב) היללו ושיבחו את התחרות שבבסיס החלטת הקבינט. האומנם?
ובכן כלל וכלל לא. במתווה של הממשלה מאגרי כריש ותנין ימכרו,בטווח הזמן הקצר,למשקיע אחר/חדש ואילו לויתן ותמר ימכרו רק בעוד 7 שנים. כריש ותנין הם מאגרי גז קטנים ומי שישהיה הבעלים שלהם יהיה שחקן קטן וככזה ההשפעה שלו על התחרות = לאפס מוחלט.
כל שאר הפרטים שהושמעו מפי דוברי הממשל אינם רלוונטים כרגע (כמו למשל קביעת מחיר תקרה) שכן הדיון בסוגיה טרם הסתיים והכנסת טרם אמרה את דברה.
למען הגלוי הנאות: לא שניתי את דעתי על הכנסת והיא נשארה ביני קרקס דמוקרטי ותו לו. אבל… וזה אבל גדול: מתווה הגז נמצא בלב השיח החברתי בישראל 2015 ויש סכוי לא רע שדעת הדמוס תצליח קצת למתן את העברת המשאב הטבעי הזה לידי הטייקונים בנזיד עדשים – לפחות כך יש לקוות.
ובישראל כמו בישראל: די באיזה אירוע בטחוני (ולא חסרים פוטנציאלים לכאלה) והכנסת/ממשלה יצליחו למסמס את העניין הציבורי במתווה הגז ולהפנות את הכוח הציבורי ל – עליהום אלים וגזעני וגם מאלה ראינו,וכבר הרבה.
מנחם.
26 ביוני, 2015 בשעה 0:06
בחדשות ערוץ הכנסת בשעה 22.00 הייתה התייחסות לסקר שנערך בנושא זה. בין השאלות שהיו: האם הציבור מאמין שנתניהו משרת את טובת הציבור בנושא הגז, או שהוא משרת את טובת הטייקונים. רוב המשיבים ענו שהוא משרת את טובת הטייקונים. שאלה נוספת הייתה אם הנשאל מאמין לקואליציה או לאופוזיציה שמבקרת את נתניהו. תשובת הרוב הייתה שהוא מאמין לאופוזיציה.
הסקר שיקף חוסר אמון מדהים בהתנהלות נתניהו.