מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
המעמד הבינלאומי של ישראל – כל מה שכדאי לדעת
הידרדרות המעמד הבינלאומי של ישראל לא יורדת מסדר היום הציבורי כבר שבועות ארוכים. בתוך כך, גורמים רבים מספקים לציבור הישראלי ולמקבלי ההחלטות שטף של אינפורמציה בלתי-מדויקת אודות התופעה המדאיגה
אז מה צריך לדעת על ההתרחשויות האחרונות בזירה הבינלאומית כלפי ישראל?
- מדינת ישראל לא סובלת מדה-לגיטימציה עולמית; השליטה בשטחים – כן. המעמד הבינ"ל של ישראל הוא סיפור הצלחה כמעט יחיד מסוגו. ישראל מנהלת קשרים הדוקים עם מדינות העולם במגוון רחב של תחומים – מדע, תרבות, צבא וביטחון, דיפלומטיה ועוד – וזה הישג שראוי להתגאות בו. חשוב לזכור כי לימין יש אינטרס שאזרחי ישראל יחשבו שהפגיעה במעמדנו הבינ"ל נובעת מאנטישמיות קמאית – ולא כך הדבר.
בדיקה מדוקדקת ושיטתית של מגוון פרמטרים בשלושה תחומים – תרבותי-מדעי, כלכלי ומדיני – מראה שכמעט 100% מהמקרים שבהם יחסי החוץ של ישראל אינם אופטימליים קשורים באופן ישיר לשליטה הישראלית על השטחים. בעניין זה קיים קונצנזוס בינלאומי מוחלט כבר 40 שנה, השולל את המדיניות הישראלית מעבר לקו הירוק. לפי כל הערכה סבירה, קונצנזוס זה גם לא ישתנה בעתיד הקרוב.
המחשבה שאפשר להתעלם מהמחלוקת הקשה בין ממשלת ישראל לקהילה הבינלאומית היא מחשבה בלתי-אחראית. המחשבה שאפשר לגשר על מחלוקת כזאת באמצעות "הסברה" היא מופרכת וגם לא הוכיחה את עצמה בעבר.
- ה-BDS הוא תופעה שולית יחסית, הסכנה האמיתית נעוצה בהתפוררות הברית של ישראל עם מדינות המערב. תנועת ה-BDS וההידרדרות במעמד הבינ"ל של ישראל הן שני דברים שונים. תנועת החרם מורכבת ממספר רב של קבוצות רדיקליות וקטנטנות שפועלות בעיקר באוניברסיטאות. ההשקפה שלהן, ששוללת את קיומה של מדינת ישראל, לא הצליחה לקנות אחיזה בדעת הקהל העולמית. למה? מפני שהעולם המערבי מכיר כבר שנים בזכותה של ישראל להתקיים. לראיה, אין שום מדינה מערבית או תאגיד רב-לאומי שאימצו את ההשקפה הקיצונית של ה-BDS.לעומת זאת, מספר גדל והולך של חברות ומדינות – ובהן ידידותינו הקרובות ביותר – מפעילות סנקציות מסוגים שונים כלפי ההתנחלויות. הן לא מטילות ספק בצדקת קיומה של ישראל, אבל גם לא מוכנות להשלים עם מדיניותה בשטחים. הפעולות המעשיות היחידות נגד ישראל שיצאו לפועל וצברו השפעה כלשהי היו כאלה שמוקדו בשטחים בלבד.
- העיתוי של גל החרמות האחרון אינו מקרי. הימין מנסה לצייר את שטף הסנקציות האחרון כאילו נחת עלינו משמיים וכאילו אין לנו השפעה עליו. למעשה, הוא תוצאה ישירה של מדיניות נתניהו. במשך שש השנים האחרונות ניסה רה"מ למשוך זמן ולתעתע בבעלות הברית האסטרטגיות שלנו. נוכח המשך הבנייה בשטחים ולאור הצהרתו לפני הבחירות האחרונות – "אם אבחר, לא תקום מדינה פלסטינית" – הפסיק העולם להאמין להבטחות שלו על נכונותו לקדם הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. משאפסו תקוותיהן של ארה"ב ואירופה, הן הסירו את הרסן מעל יוזמות קיימות והחלו לשנות בעצמן מדיניות רשמית כלפי ישראל.
להמשך קריאה –מולד המרכז להתחדשות הדמוקרטיה
תגיות: בנימין-נתניהו, התנחלויות, חרם, מולד המרכז להתחדשות הדמוקרטיה
קישור קבוע
תגובות