חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שר הרווחה הנכנס, המערכת מתמוטטת מעומס תיקים

נושאים מכתבים, רווחה ושירותים חברתיים ב 19.05.15 1:00

מכתב לרגל כניסתו לתפקיד של שר הרווחה החדש חיים כץ, בו מבקשת עיינה הלפרן לתת במה לקולה של העובדת הסוציאלית במחלקות לשירותים חברתיים, אשר חדשות לבקרים מותקפת ומהווה שעיר לעזאזל, ולעיתים נדירות מדי משמיעה את זעקתה

לכבוד

שר הרווחה הנכנס

מר חיים כץ

הנידון: התרעה בפני התמוטטות מערכת הרווחה בשל עומס תיקים במחלקות לשירותים חברתיים

שר הרווחה, שלום רב.

מכתב זה, אשר נכתב לאחר התלבטויות רבות, הוא קול יחיד אך מייצג ציבור שלם. אנא ממך, הקדש מספר רגעים לקרוא אותו במלואו. הוא נכתב לאחר לילה של ייסורים. אני כותבת לך ברגעים אלו, מתוך ייאוש. ומתוך כאב. אני מרשה לעצמי להביא את הרגש שלי אליך, כי אני משוכנעת, ותמיד הייתי משוכנעת, כי הרגש הוא האמצעי אשר מחולל שינוי ופותח את הלב והתודעה. אני מרשה לעצמי לראות בך הכתובת, ולתלות בך תקווה, כפי שעשרות אלפי בני אדם תולים בנו, העובדות (והעובדים) הסוציאליות, תקווה. ופונים אלינו מתוך משבר וייאוש תהומי. או שאנו פונות אליהם, בלית ברירה, מתוך דאגה תהומית. אני משוכנעת, אדוני השר, כי אתה יכול להבין ולדעת משבר חיים וייאוש מהו.

האם אני כותבת לך באופן רשמי כעובדת סוציאלית כעת? או שמא כאישה, כאדם פרטי, כאזרחית? זאת אין לדעת. אני גם משוכנעת, כי אתה יכול להבין את הטשטוש המורכב בין הזהות המקצועית והזהות האישית. ככה זה שבוחרים לעבוד עם בני אדם, ולקחת אחריות מסויימת על מצוקתם, רווחתם, ביטחונם. אך למען הסדר הטוב, בוא נבהיר כי אני כותבת לך באופן אישי ולא רשמי.

אדוני השר, האם ביקרת לאחרונה בלשכה לשירותים חברתיים? האם נוכחת לראות את התנאים בהם אנו עובדות שם? בממוצע עשר עובדות, בחלל אחד. ויש קו טלפון אחד, אמנם עם שלוחות, אך כמובן לא מספיקים לענות רב הזמן. כי אנו עסוקות בלתת מענה למצבי דחק, סיכון וחרדה קיומית תמידית. למי נותר זמן ואנרגיה גם לענות לטלפונים שוטפים? אם מישהו מתקשר לדווח על מצוקה או אלימות כלשהי, ייתכן שהוא ינסה להתקשר מספר ימים ללא מענה. ככה זה לפחות בחלק מהלשכות. האם ניסית לנהל שיחות טלפוניות כה חשובות, שלעיתים כרוכות במידע סודי, טעון ברגש, אשר חיוני להחלטות הרות גורל, בחדר גדוש רעשים, דיבורים, טלפונים? לטפל באופן ישיר ואישי בכארבעים משפחות, לבדוק דיווחים על אלימות והזנחה ולתת מענה לפניות חדשות וכל זאת בכ-20 שעות שבועיות? מדובר בשגרת עבודה קבועה, ולא באילוצי חירום. האם אתה יודע על כמה משפחות בממוצע עובדת סוציאלית אחת אחראית? יותר מידי משפחות. יותר מידי מקרים. יותר מידי דיווחים. יותר מידי עד כי זה לא אנושי להגיע לכולם. אני בטוחה שלמשרד הרווחה נתונים מדויקים בעניין. או שמא…?

אני מפחדת. על כל רצח, אלימות והזנחה שמתחוללת. אך מעבר לכך, אני כועסת. האם קרה לך פעם, אדוני השר, כי הרגשת אחריות כה כבדה מוטלת על כתפיך, אך ידעת כי התנאים שהעניקו לך למלא אחריות זו בלתי אפשריים? אין דבר יותר מתסכל ומפחיד מזה. האם קרה לך שהאשימו אותך, על אף שידעת כי אינך אשם, אלא בבחירה שלך לעבוד בתנאים הבלתי אפשריים הללו? בבחירה שלך להקריב את עצמך? אין דבר גרוע יותר מתמהיל של כעס על המערכת, המלווה בהאשמה עצמית לא מוצדקת, ומקורו באסון כלשהו שקרה.

אני מתייסרת, על כך מקרה שאני לא מגיעה אליו. על כל דיווח שלא מקבל מענה מספק. על כל סיוע או טיפול שנמנע מאדם במצוקה עזה, אשר היה יכול להימנע, ברב מוחלט של המקרים, אם רק… אם רק היו תנאים מאפשרים. אין בכוונתי לפרוש בפניך את משנתה של העבודה הסוציאלית כעת (אתה יותר ממוזמן לשמוע וללמוד, אם כי זה יכול להיות גם מייגע לעיתים, אני מודה). אך אחד מ'סודות' המקצוע הוא לעזור לאדם ליצור תנאים מאפשרים, פנימיים אך גם סביבתיים, להגדלת רווחתו ומימושו העצמי.

אני מרשה לעצמי להיות אנוכית במכתב זה. אינני כותבת על הקצבאות, על הדיור הציבורי, על סיוע לאימהות חד הוריות. גם לא על השכר שלנו. אני כותבת אך ורק על עניין אחד, שלפי דעתי מהותי, דחוף ואינו סובל דיחוי – עומס התיקים הבלתי אפשרי בלשכות הרווחה והיעדר כח אדם מספיק. לעניות דעתי האחריות, ברב משמעותי של המקרים, להיעדר טיפול הולם או מענה למצבים קשים של הזנחה, אלימות ומצוקה בכללותה, היא אצל אלו אשר החליטו על תקצוב כה דל של כח אדם במחלקות לשירותים חברתיים ועל אלו שמאפשרים לפשע העומס והיעדר כח אדם מספיק להימשך. ואת זה אני רוצה להציף ולהעלות לתודעה הפוליטית והציבורית. ואני מזמינה את כל הנוגע והנוגעת לדבר לבקר בלשכת רווחה, להיווכח בתנאים הקשים, בעומס המחריד, בחוסר האונים, בבלתי אפשריות של מתן מענה מספיק.

כפי שאני בטוחה שאתה יודע, העובדות הסוציאליות במערכת הרווחה הן ציבור שאתה (לא באופן אישי כמובן, אך מתוקף היותך המייצג האולטימטיבי של הממסד) שלחת לטפל ב'בטן הרכה' של החברה בישראל. כך שהאחריות כלפינו היא של המדינה. האחריות כלפינו היא שלך.

אנא ממך, אדוני שר הרווחה. אני יודעת שיש רפורמה מזה כמספר שנים במחלקות לשירותים חברתיים. ואני יודעת כי נושא זה עלה גם בוועדת אללוף. אך רפורמות, ווועדות, יש להן קצב משלהן. ואני רוצה להתריע – העניין דחוף. מעין כמוהו. וכל עיכוב בהקצאת משאבים מתאימים לשם ביצוע עבודתנו בצורה תקינה מלווה בעוד מקרה טרגי ש'מתפספס'. אינני רוצה לכתוב מילים מיותרות על הקרבה, על שליחות ועל חסד. מילים אשר לא אחת נקשרות לעבודה הסוציאלית. אני פשוט מודאגת, מיואשת, וכאובה, מכך שלא ניתנים לי התנאים לבצע את עבודתי כפי שראוי שהיא תיעשה. מכך שלא משקיעים כיאות בנו, ולמעשה באוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה. ומכך שהדבר ניתן לשינוי, ניתן לשיפור משמעותי, בהחלטה ויישום. בשינוי סדר עדיפויות. בהזרמת כח אדם ללשכות והפחתת עומס המקרים.

אני רוצה להמשיך ולעסוק במקצוע שבחרתי. לעזור לאנשים לעזור לעצמם. אך כעת, אני חווה משבר וייאוש. ואני מרשה לעצמי לבקש ממך עזרה. אנא, תעזור לי בכך. תעזור לנו בכך.

עיינה הלפרן היא עובדת סוציאלית ודוקטורנטית לעבודה סוציאלית בביה"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית ע"ש פאול פרוואלד באוניברסיטה העברית

נערך על ידי דורון
תגיות: , , ,

2 תגובות

  1. ללא שם :

    במכתבך הפתוח אל שר הרווחה הנכנס חשפת למצער את כל תחלואי הרווחה. האם יתכן כדבר הזה? מסתבר שכן. החטא הראשון, ההכללה, את מדברת על נסיון אישי שלך, אך משום מה מכלילה את כל האגפים לשירותים חברתיים ברחבי הארץ. לידיעתך, מדובר במקומות משופצים, מרווחים ו…שקטים (ודאי היית בלשכה ברח' ארלוזורוב בתל אביב, פנינה ארכיטקטונית לשמה) . החטא השני, הוא הטלפונים ושיחות הטלפון האלו שבהן אנשים המשוועים לטיפול שוטחים את ליבם. למעשה, יש כאן שני חטאים. האחד, השיחה אודות הטלפון, האם אנו בשנות ה- 50? לא. לכל עובדת סוציאלית יש פלאפון. והאם זה הדבר שעושים בלשכת הרווחה, הגענו לחטא הנוסף הגלום כאן, עזרה אין, דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
    החטא האחרון שלך, לתגובתי הקצרה, הוא, שדיברת על עצמך ועל עצמך בלבד. את מבקשת עזרה, את כורעת תחת נטל, מדוע? האם יש מחסור בכוח אדם? לא. אין. המחסור הוא בכלים. אין לעובדות הסוציאליות מה לתת לפונים אליהן מלבד הקשבה, אך גם את זה אינן מוכנות להעניק…בכי ללא סוף זורם מעינייך – עיינה. ואת בוכה על עצמך ללא בושה. מנסה לקצור עוד כמה ג'ובים….הא ותו לא.

    לא לשם כך הגעת עד הלום. לא רק בשביל לחקור את המסכנים האלה שאת צריכה לטפל בהם. את צריכה ללמוד לעשות חסד, ללמוד להצדיק את עצמך. חה חה חה ודאי תלעגי לי בלבך, אני לא צריכה כלום, אני מסודרת, יש לי מקצוע, עבודה וקריירה. ואני אענה מיד, יש לך התחייבות חברתית ועד שלא תביני את זה, תמשיכי לבכות.

    צאי מהמשבר והייאוש, קחי את הכוחות שבידיך ו…שני גישה. בקשי לתת דברים מוחשיים למטופלייך. בקשי כספים לא בשביל חברותייך אלא בשביל הפונים אלייך. העזרה שנתנו בשנות ה- 50 אינה תקפה עוד היום. לא צריך מוסדות של ילדים שנאספו מכל רחבי הארץ, לא צריך שיחות על מה צריך. בעידן שלנו, עידן טכנולוגי, את יכולה לכתוב אימייל לפונה שלך, דרך הטלפון, לשמוע מה הוא צריך, וללכת להשיג את זה. פשוט, נכון, זה פשוט.

  2. סיגל :

    עומס תיקים

    כשפותחים תיקים ללא סיבה.

    כשאין שום טיפול לתת.

    כשהרווחה היא לא המקום הנכון לפניה.

    אז יש הרבה תיקים, התיקים נשארים פתוחים ויש עומס דמיוני.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.