כלכלת העצמות היבשות – קיינס ומרשל
מה אמרו שניים מאבות הכלכלה על ההכרח להפריד בין קווי היסוד של התיאוריה הכלכלית לבין אמונות (דוגמות) כלכליות?
מאת תמר בן יוסף
ארבעים וחמישה עמודי חכמה, ארבעים וחמישה עמודי סגנון מרהיב, ארבעים וחמישה עמודי הנאת קריאה צרופה. זה מה שימצא מי שיטרח לקרוא את מאמרו המפורסם של ג'והן מיינארד קיינס לזכרו של מורהו אלפרד מרשל, אחד מאבות הכלכלה המודרנית. בתנאי, כמובן, שהוא מתעניין בכלכלה. בתנאי שהוא רגיל לקרוא ספרות עיונית.
במאמר קודם, הבאתי ציטוט המצביע על יחסם של השניים לשימוש פשטני מדי במודלים כלכלים. קיינס ומרשל לא מזלזלים במודלים כלכליים – מרשל הוא מפתחה של ההצגה הדיאגרמטית בכלכלה. אבל שניהם סבורים שתועלתם של המודלים מוגבלת להמחשת סוגיות כלכליות בפני סטודנטים ובפני הקהל הרחב. לניתוח מלא של בעיה כלכלית, הם אומרים, צריך להשתמש בשפע רב של יידע נצבר. הנה כאן, פיסקה של קיינס ואחרת של מרשל, העוזרות להבהיר למה הם מתכוונים.
"מרשל, כפי שצויין לעיל, הגיע מוקדם מאד לנקודת הראות שהעצמות היבשות של התיאוריה הכלכלית אינן שוות הרבה כשלעצמן ולא מקדמות אותנו הרבה למסקנות שימושיות. העניין כולו טמון ביישומן לפרשנות של החיים הכלכליים השוטפים. יישום זה דורש הכרות מעמיקה עם העובדות בפועל בתעשייה ובמסחר. אך הן, ויחסם של אנשים יחידים אליהן, משתנים בקביעות ובמהירות".
נערך על ידי רביב נאוהתגיות: ג'ון מיינרד קיינס, גרעון, מרשל, תיאוריה-כלכלית, תמר-בן-יוסף, תקציב-המדינה