משׂרת המפקח על הבנקים – לא לתת לחתול לשמור על השמנת

נושאים כלכלה ותקציב, מכתבים ב 19.04.15 1:05

מכתב לנגידת בנק ישראל המתריע מפני מינוי אפשרי של בכיר מאחד משני הבנקים הגדולים בישראל לתפקיד המפקח על הבנקים. לדברי הכותבים, עבודת הרגולטור דורשת אמון מוחלט מהציבור, וכל ניגוד עניינים יפגע קשות באמון זה

15.04.2015

לכבוד:
נגידת בנק ישראל – ד"ר קרנית פלוג
בנק ישראל

הנדון: משרת המפקח/ת על הבנקים

כבוד הנגידה
לאחרונה פורסם, כי בין המועמדים אשר הגישו מועמדות לתפקיד המפקח/ת על הבנקים נמצאים גם נושאי משרה בכירה באחד משני הבנקים הגדולים בישראל. מינוי של בכיר מאחד מבנקים אלה למשרה, שאמורה בין היתר לדאוג לאינטרס הציבורי ולהגן על הציבור מפני כוחם הגובר והולך של התאגידים הבנקאיים בישראל, הוא בדיוק מטבע הלשון השחוק של "לתת לחתול לשמור על השמנת". זהו ניגוד ענינים מובנה שאינו תלוי בנושא המשרה אלא בסביבה ממנה הגיע.

יחסי הרגולטור עם הציבור הם יחסים שבהם נדרש אמון מוחלט. הציבור חייב להיות סמוך ובטוח כי מי שמפקח מטעמו על הגופים הכלכלים העוצמתיים ביותר במדינה אינו מצוי ולו בחשש הקל שבקלים בניגוד עניינים לכאורה. בכך, אין כוונתנו להביע הסתייגות מאדם זה או אחר – אלא מעצם הרעיון שיכול אדם כלשהוא לדלג מתפקיד רם דרג במערכת הבנקאות לגורם שמפקח על מערכת זו, וזאת מן הטעמים הבאים להלן.

הטעם הראשון הינו טעם מעשי: עובד ציבור שבידו הופקדה הסמכות חייב להפעיל את סמכותו מתוך שיקול דעת נטול פניות, ותוך שהוא מעמיד לנגד עיניו את מכלול השיקולים הרלוונטים להפעלת אותה סמכות. כל אדם אשר מגיע מתוך מערכת מסוימת – ובפרט כאשר הוא נמצא בה שנים רבות – חזקה עליו שהוא מאמץ את דרכי פעולתה, ואף עלול להיות מושפע מהיכרות אישית עם בעלי ענין בכירים אשר לצידם עבד זה מכבר שכם אל שכם. במצב ענינים כזה עלולות להיווצר (אף ללא כל כוונת זדון) הטיות של שיקול הדעת ומגבלות על הפעלת הסמכות בשם הציבור.

הטעם השני הוא ערכי: קיומו של שרות ציבורי תקין, סדיר ואחראי, בעל עמדה אשר הציבור יהיה מוכן לקבלה – תלוי במידה רבה במראית עין. כל חשש קל שבקלים עלול להפחית את אמון הציבור במקצועיות ובחוסר משוא הפנים של ההחלטות אותן יקבל המפקח/ת הבא על הבנקים.

הטעם השלישי הינו טכני אך נושא בחובו סוגיות מהותיות לא מעטות: כאשר מפקח על הבנקים מגיע מתוך מערכת הבנקאות, הוא מביא איתו מידע אשר רלוונטי לבנק מסוים, אולם אין בידיו מידע בעל עומק דומה לגבי המתחרים. גם אם ייחתם הסכם ניגוד ענינים עלול המפקח המגיע מתוך המערכת למצוא עצמו מודר מעיסוק מול אחד או יותר מהבנקים המרכזיים בישראל – בנק שבו תלויה בין היתר פרנסתו העתידית והפנסיה שלו. בנוסף עלול נושא המשרה להדרש להחלטות אשר הוא/היא עצמו/עצמה קיבל את היה, אך לא מזמן, מן העבר השני של המתרס. מצב עניינים זה עלול לייצר שיקול דעת שונה שיופעל ע"י מנגנון הפיקוח בצורה שונה לגבי בנקים שונים. זהו מצב מאד לא רצוי – אל לו לבנק ישראל ליצר מצב שבו עבודת הפיקוח תבוזר בגלל הרקע שממנו מגיע המפקח ולהצר ידי הפיקוח ע"י הסכמי ניגוד ענינים שידרוש ניסוחים משפטים מפולפלים – ניסוחים אשר מטבע הדברים אינם מושלמים ואשר הציבור אינו חשוף להם, אינו מבין אותם ואינו נותן בהם את אמונו.

אין בכל האמור לעיל להביע התנגדות ספציפית למועמד זה או אחר ממערכת הבנקאות, אולם יש להקפיד כי מועמדים אלה לא יחזרו למערכת הבנקאות ממנה באו ועליה הם רוצים כעת לפקח. מצב של "דלת מסתובבת בין מאסדר לגורם המפוקח (גם בחלוף תקופת צינון קצרה של שנה או שנתיים)– הוא ששוחק את אמון הציבור במערכת הרגולטורית כולה – כפי שראינו זאת בצער, אך לאחרונה. בטוחים אנו שבנק ישראל וכבוד הנגידה בראשו מקפידים וימשיכו לשים את אמון הציבור במערכת הפיקוח בראש סולם העדיפויות הנדרש מגוף ציבורי הפועל בשם הציבור ולמען הציבור. בטוחנו כי במצב עניינים זה לא חסרים מועמדים או מועמדות אחרים מוכשרים לא פחות מאלו המגיעים מתוך מערכת הבנקאות, מועמדים אשר יוכלו למלא תפקיד חיוני זה בצורה אפקטיבית אשר לא תפגע באמון הציבור.

בברכה,

אייל עופר – יו"ר עמותת "ישראל יקרה לנו", בשם חברי העמותה

ד"ר הראל פרימק – קבוצת "צדק פיננסי"

ספיר בלוזר, גיא גלוברמן ועילם לשם – חברי ועד מנהל תנועת הסטודנטים "ישראל 2050"

יעקב לייבי – פורום הארגונים הכלכליים חברתיים בישראל