מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אז מתי נתניהו מתפטר?
המדיניות היחידה של ראש הממשלה נתניהו קרסה בקול רעם. הגיע הזמן שייקח אחריות ויתפטר
מאת: יוסי גורביץ
גם מי שהורגל בפאתטיות של ראש הממשלה ……. הופתע בכל זאת, כשהאחרון דרש ביום שישי שכל הסכם עם איראן “יכלול הכרה בישראל.” מחלקת המדינה דחתה את הדרישה בנימוס שהסתיר את הבוז והגיחוך. נתניהו ניסה למחזר כאן את השטיק שבו הוא דרש ממחמוד עבאס הכרה בישראל כ”מדינת הלאום היהודי,” אבל הפעם הוא הגזים, ונראה שאי אפשר לעבוד על ג’ון קרי פעמיים באותו התרגיל.
האמת הפשוטה היא ששום הסכם עם איראן לא היה מספק את נתניהו ואת הממסד הביטחוני הישראלי. הם רצו כניעה, לא הסכם. הדרישה הפאתטית של נתניהו רק הדגישה את הנקודה הזו: לדרישה לא היה דבר וחצי דבר עם שמירה על בטחונה של ישראל, בהנחה שיש בכלל איום עליה מצד איראן, והיה ברור לכל שומעיו שהמטרה של הסעיף הזה היא לטרפד בדרך כלשהי את ההסכם בין המעצמות ואיראן.
מה שנותר הוא לשאול מתי נתניהו מתפטר. אחרי הכל, במשך שנותיו כראש ממשלה מאז 2009, לא היתה לו שום מדיניות אחרת פרט למניעת התגרענותה של איראן. הוא טוען כעת שההסכם הזה יוביל בוודאות להתגרענותה. אם כן, נכשלת. למה אתה עדיין איתנו?
נזכיר. נתניהו לא קידם שום מדיניות אחרת. הוא כל כך דבק במדיניות האנטי-איראנית שלו כחזות הכל, שכאשר נאלץ להגיב על דו”ח הדיור של המבקר, הוא טען שהוא “שומר על החיים עצמם” ונלחם באיראן. התגובה הזו הובילה ללעג וקלס ונתניהו מחק את התגובה הזו. נתניהו הגדיר את איראן כ”גרמניה הנאצית” וטען שהשנה היא 1938 כבר ב-2006 (ואני די בטוח שגם קודם, מיד עם כניסתו לממשלת שרון השניה, אבל אני לא מוצא את ההפניה.) תשע שנים חלפו מאז, מה שאומר שאם הזמן היה חולף כמנהגו, אנחנו היינו בשנת 1947 ואיראן היתה עיי חורבות, שבחלקה המערבי מגששת את דרכה חזרה לדמוקרטיה.
נתניהו הוציא על מתקפת הרפאים שלו על איראן, טען ראש הממשלה הקודם אולמרט, כ-11 מיליארדי שקלים. את הסכום האמיתי כנראה לא נדע אף פעם, כי מערכת הבטחון לא אוהבת מספרים, אבל מה שברור הוא שהוצאות הבטחון עלו שוב ושוב בימי נתניהו.
תגיות: איראן, בטחון, בנימין-נתניהו, תקציב הבטחון
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
7 באפריל, 2015 בשעה 10:41
אל תעצור את הנשימה בציפיה להתפטרות נתניהו
בגלגול הנוכחי אין סיכוי, ולדעתי לא בטוח אפילו בגלגול הבא. להביא להתפטרות של מי שקיבל תוספת של 50% מנדטים על מה שהיה לו רק לפני פחות מחודש, דרושים נימוק ומנמק קצת יותר רציניים…
7 באפריל, 2015 בשעה 11:43
שלום רפי לאופרט
איני מעלה על הדעת שלא קראת את המאמר השלם של יוסי רבינוביץ' שבהערתך אתה מחזק את מסקנתו שם.
לתועלת הקוראים שלא טרחו – כמוך – לקרוא את המאמר המקורי, להלן קטע ממנו המחזק את הערתך:
"… נתניהו, כמובן, לא יתפטר. בסופו של דבר, הוא מעוניין בשימור שלטונו אפילו יותר משהוא מעוניין בהתקפה על איראן. אף אחד במפלגתו לא יעז לדרוש את התפטרותו; צ’מברליין, שנתניהו דומה לו הרבה יותר משהוא דומה לצ’רצ’יל, התפטר כשאיבד את אמון מפלגתו ואחרי שליאו אמרי תקף אותו בפרלמנט ב”אותן המילים הנוראות” של קרומוול – “ישבתם כאן זמן רב מדי ביחס לתועלת שהבאתם; עזבו, אני אומר, ודי לכם. בשם אלוהים, לכו!”
הליכוד לא יעז לדרוש את התפטרות נתניהו, ודאי לא אחרי נצחונו בבחירות. אבל אנחנו צריכים לדרוש אותו. הפיאסקו האיראני של נתניהו לא צריך להיות עילה, כפי שכבר מרננים היום, לממשלת אחדות; הוא צריך להיות עילה להצעת אי אמון."
7 באפריל, 2015 בשעה 14:31
לא קראתי את המאמר המלא, אבל אם "אנחנו נדרוש" את ההתפטרות, אפשר להגיד כמעט בוודאות שהתגובה תהיה משהו כמו – אלה, רוממות הדמוקרטיה בפיהם אבל הם לא מסוגלים לקבל הכרעה דמוקרטית.
נתניהו של היום הוא לא נתניהו של 99 שעמד על הבמה באולם הליכוד – ובכה. פשוט בכה.
זה גם לא נתניהו של 2006, שהאגדה האורבנית על היד הרועדת של מצביע הליכוד בקלפי, סיפקה לו רק 12 מנדטים. אז נתניהו הלך לאופוזיציה בגרון נטוי מנפנף כקרבן בצדק המוחלט שעומד כביכול לצידו ולצד אלה שמתמיד מושכים בחוטים שלו.
2006 – רק 9 שנים. מי זוכר עוד את האופוריה, את תחושת התקווה הגדולה שנגמרה בפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה ובלחשושים גוברים על הגיבנת המשפטית שצומחת על הגב של אולמרט? את חזרתו הכאילו מבטיחה של ברק, שבתורו הוריד עת העבודה ל-13 מנדטים וכפה ממשלת אחדות עם נתניהו (שגם אז הגדיל מאוד את כוחו, אפילו יותר מהפעם, ועדיין הגיע רק ל-27 מנדטים, אחד פחות מקדימה שלא ידעה מה לעשות עם ההישג שלה)?.
נתניהו של הבחירות הנוכחיות הוא נתניהו האופורטוניסט שיודע לנצל הזדמנויות אבל הוא לא הסיבה לשום דבר – הוא התוצאה של תהליכים מורכבים, כולל העליות והמורדות של עליטה אשכנזית כמעט צרופה, אמנית ההפרדה: בין אשכנזים למזרחיים במערכת החינוך הממ"ד; בין מדינת ישראל למדינת יהודה, משם היא מושכת בחוטים ובוחשת בקלחת הפוליטית של מדינת ישראל.
בקיצור – האיש לא יעלם עד שתקום אלטרנטיבה שלטונת עם סדר יום ברור בראשות הנהגה עקבית משכנעת.