מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אל תקראו לנו "פריפריה"
בתיה רודד תושבת ערד צפתה בפרקי הסדרה "הפריפריה" של אלמוג בוקר ששודרו בחדשות-ערוץ-10. צפתה וכעסה. קראו על מה הכעס
כתבת תגובה לתכנית על ערד בערוץ 10
ערוץ 10 העלה בשבוע שעבר סדרת כתבות שמטרתה הייתה להאיר חלק ממה שנחשב כשוליה החברתיים-כלכליים של המדינה. תושבי "הבועות" בישראל – בועת ת”א ובועת השטחים – אטומים אליה, על אף שהשוליים שוכנים גם בתוכן. הכתבות מציגות תמונה מכאיבה, אך נמנעות מלגעת באשמים ולאתגר בקריאה כלשהי לשינוי ואינה תובעת תשובות. בחשיפה הקצרה הזו יוצא המקום, נשוא הכתבה, מפסיד – מורכבותו נמחקת ונעלמים המגוון שהוא מכיל וזהותו.
אני כופרת בתיוג – "פריפריה". זהו תיוג שלילי ומתנשא, שכביכול נגזר מידיו של כוח עליון, כשלמעשה, אזור הופך לשולי כתוצאה ממעשי ידי אדם, או ליתר דיוק, מעשה ידי ממשלות. השימוש המתרחב בתיוג "פריפריה" משעתק אותו בשיח ובמעש. מי שגרם לשוליות האזורית יכול גם לשנות כדוגמת הנהגות מקומיות שמביאה הכתבה האחרונה בסדרה.
הכתבה הראשונה עסקה בערד ובה אתמקד, אך גם הכתבות על הערבה ועל עין-גדי ובורותיה מצטרפות לתמונה האומללה של מרחבי הנגב המתדרדר מזה עשרות שנים. בפרט מתמיהה העובדה שלא נדון חלקם החשוב של מפעלי ים-המלח בהיווצרות הבולענים מהרסי האזור והם פטורים מהנשיאה בעול המניעה והתיקון – האם זה כוח עליון?
ערד הוקמה בנגב כאוטופיה, בלי שנעשה ניסיון להשוות את המרחב בתוכו נוסדה אל רמת התקוות שתלו בה וההשקעות שהשקיעו בהקמתה. היא תוכננה למשעי, מהתכנון האדריכלי החדשני ועד לחברתי-כלכלי הקפדני. בשני עשורי שנותיה הטובות היא דורגה באשכול החברתי-כלכלי השביעי (מתוך 10). מאז, מזה למעלה משלושה עשורים היא הולכת ונדמית לאזור בתוכו התרחש הניסיון להצמיחה וכיום, היא מדורגת באשכול 4!
יחד עם זאת, המורכבות שהושטחה בכתבה, העלימה את העובדה שחי בעיר הון אנושי וחברתי מדהים ויש מאבקים עצומים: נגד מכרה הפוספט שכי"ל מתכננת לקבל מהמדינה; בעד ערד – למען קהילתיות רב-תרבותית המחברת את התושבים למקום הייחודי בתוכו נטועה העיר ועוד. התושבים אינם מובלים, הם מובילים! יוזמות כלכליות שיזמו כדוגמת עמותת תיירות עם תכניות להצמחה כלכלית, יוזמת כפר הנוקדים שאין כדוגמתה בישראל. התושבים אוהבים את העיר שלהם וזה אינו מובן מאליו, וחסר במרבית ערי ישראל. יש חיי תרבות מעניינים ועיר תוססת. לכל אלה לא היה זכר בכתבה.
נכון, יש התדרדרות ועוני ועליבות ושקיעה – אז למה לא הרמתם את הכפפה ואתגרתם מישהו? יש גם אשמים, ביניהם בולט מקומה של האידיאולוגיה הכלכלית הניאו-ליברלית המנחה את הממשלות, בפרט מאז שנות ה-90 וכישלונה של ההנהגה המוחלשת של העיר, שתחת שמירת הקיים או ניסיון ליצור תפנית חיובית, האיצו את התדרדרות העיר.
שקיעתה של העיר לא החלה באסון הפסטיבל ולא עם סגירת מפעל מגבות ערד. היא תוצר של מדיניות המפקירה את ספָר-הנגב: הפרטת המפעלים הגדולים עליהם נשענת כלכלת הנגב וביטול מעמד הביניים שעבד בהם. תחתיו הורחב חלקן של חברות כוח אדם המנציחות עובד עני; הממשלות הסתפקו במפעלי עבודה שחורה במקום לשנות את המבנה המנצל של כלכלת הנגב; הזנחה פושעת של החברה הבדווית, תוך הפיכתה ל"אויב" בשיח; תקציבי הרווחה, החינוך והבריאות קוצצו ונפערו פערים חברתיים הממשיכים להתרחב, והיד עוד נטויה.
אנו, תושבי ערד, הסמויים מעין בכתבה, תלינו בה תקוות. רצינו שתספר את הסיפור של נופי אדם וטבע ייחודיים בפינה שנשכחה מלב המדינה והנהגתה, שתחשוף נקודות אור חבויות וגם תאיר פינות אפלות. אך קיבלנו עוד חזרה על הדימוי השגור בציבוריות הישראלית. הכתבה הצטרפה באותו ערב לסיפור מותה של התינוקת בגן לילדי העובדים הזרים בחצר האחורית של תל-אביב. את מי מעניינות המצוקות האלה המוצגות כתמונות בתערוכה?
ד"ר בתיה רודד היא תושבת ערד, פעילה חברתית וגיאוגרפית חוקרת הנגב וערד
תגיות: השלטון המקומי, יזמות, כיל, ממשלה, נגב, סְפָר, ערד, ערוץ-10
קישור קבוע
11 תגובות
Email This Post
5 באפריל, 2015 בשעה 12:05
עצוב ביותר ולמרות זאת אסור לוותר
אכן האזרחים מחוץ לתחום מרכז המדינה אינם זוכים לאותם מידה של השקעה והתייחסות מצד השילטון לצערי הרב . אך גם אותם אזרחים יש בכוחם להביא את השילטון לידי התייחסות והדרכים הן רבות ומגוונות. לא לוותר על מקומכם ולא לוותר על איכות חייכם ולא לוותר מי שאתם.
5 באפריל, 2015 בשעה 12:22
היה מצופה מכותבת כה נכבדה כמו ד"ר רודדף שתשאיר שורה קטנה עם גילוי נאות שהיא, לכאורה חייבת. חבל אם יהיה זה גורם זר שיעשה זאת.
חוץ מזה חלק גדול מה"בעיות" הניזכרות בכתבה הם דרך המשקפיים האידיאולוגיים של הכותבת.
ד ו ד .
5 באפריל, 2015 בשעה 13:16
אלמוג ערך כתבות לא מאוזנות על הנגב כולו.
5 באפריל, 2015 בשעה 14:40
ההזנחה שנחשפת בסדרת הכתבות של אלמוג בוקר משקפת את מחדלי הממשלה. לטבריה הובטחה השקעה. נתניהו לא מימש אותה. באזור ים המלח ניכרים נזקי המפעלים, הממשלה אדישה. טבריה וים המלח הם שני מקומות נופש המשמשים את אזרחי ישראל ואת התיירים. הזנחת מקומות אלה מצמצמת את מקומות הנופש לאזרח בתוך המדינה. ערד היא מקום ייחודי ובעל אופי מיוחד. חווייה למטייל. במקום שהממשלה תשקיע בעיר זו, היא גיבשה תכנית להקמת ישובים סביב ערד, ובכך היא מחלישה את ערד. מצד אחר, הממשלה מעודדת הקמת מכרה בערד, קידוחים לפצלי שמן בגולן, והקמת אתרי אחסון לנפט באתר "חגית" ובעמק חפר. אם מיזמים אלה ימומשו, איכות סביבה לא תהיה בהם, אך זיהום סביבתי יהיה גם יהיה. ישראל תיהפך למדינת עולם שלישי לטובת התעשייה, אך לא לטובת תושביה. במדינה קטנה כמו ישראל, לדבר על מרכז ופריפריה זה קצת מוגזם.
5 באפריל, 2015 בשעה 16:02
השוק יוצר את כשל המרכז-פריפריה.
הממשלה לא משקיעה במרכז השוק הוא זה שמכוון את התנועה. הממשלה מרוויחה מהמרכז, יותר משהיא משקיעה בו והשאלה היא מה היא עושה עם הכסף.
5 באפריל, 2015 בשעה 18:37
לנטע # 5
"הממשלה לא משקיעה במרכז השוק הוא זה שמכוון את התנועה. הממשלה מרוויחה מהמרכז, יותר משהיא משקיעה בו והשאלה היא מה היא עושה עם הכסף."
הינה "כמה דוגמאות":
1. קונה צוללות ממשלת גרמניה כדי להנחית מכת אטום על האויבים אחרי (והדגש על אחרי) שישראל כבר תיכחד.
2. קונה מטוסי F35 חמקן שיכולים לעוף לאירן מתחת לאף של הראדר אבל לא מתחת לאף של הרוגטקה (במלחמת קסייבו הופל חמקן אמרקאי מטיל RPG מיושן שבקושי חודר גיפ של צבא השם לישראל).
3. מפריטה את מערך ההדרכה של צה"ל (עיר הבהד"ים).
4. מפריטה את מערך ההדרכה של חיל האוויר (הינה כאן http://www.blacklabor.org/?p=52810 ובקישור שבמאמר עצמו).
5. עצרה את פיתוח מרכבה סימן 5 (סימן 4 יש עדיין המשך פיתוח) כי טנק האברהם האמרקאי "לא פחות טוב" ובכלל מיוצר במצרים (אפשר להובלו לישראל על הזחלים).
6. מתעלמת ממנהרות הטרור שחזרו לפעילות כמעט מלאה או מלאה – תלוי את מי שואלים – בעוטף עזה.
7. מתעלמת ממנהרות הטרור בגבול עם לבנון.
8. מתעלמת מהמיני אינטיפדה במזרח ירושלים.(אזרחים ישראלים לא מסוג א)
9. משקיעה אפס בתחבורה ציבורית שמאז 1990 מהירותה הממוצעת:…. …. 16 קמ"ש.
10. מכניסה להילוך גבוהה את פרויקט מס הנסועה.
11. מתכננת לסגור את מרכזי המטרופולין של מדינת תל אביב לרכב ציבורי למעט מי שהפרוטה מצוייה בכיסו.(הידוע בשם "פרויקט סינגפור")
12. בונה בנמל הצבאי של חיפה מבנה כביכול לאיחסון הצוללות החדשות ולפי פרסומים זרים מחסן נשק אטומי טאקטי מתחת לאפם של תושבי העיר. (הולך מצויים עם מיכל האמוניה….)
13. מפעילה,ללא פיקוח ציבורי ובאין דיון ציבורי,את "מפעל הטקסטיל" בדימונה – הכור העתיק בעולם שבכלל פעיל…או אולי לא.
14. המדינה ה"דמוקאטית" היחידה בעולם שבה פעיל מאגר ביומטרי של תושביה היא עצמה.
15.הפריטה את מערך ההדרכה של משטרת ישראל.
16. משלמת מליוני דולרים פיצויים בגין "מבצע" צוק איתן ל…. ישובים בשומרון.
17. השיח הציבורי בעניני בטחון הועתק מהכנסת לעיתונות האמרקאית,למרות שכבר הוקמה הכנסת החדשה לאחר הבחירות זה לא מכבר.
18. משמנת סנטורים דמוקאטיים באמצעות טייקונים יהודים (הינה כאן http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001025785#fromelement=hp_daily_news).
להמשיך…..
מנחם.
5 באפריל, 2015 בשעה 19:05
תיקון טעות סופר
בסעיף 18 לעיל צ"ל רפובליקנים ולא כפי שנכתב.
מנחם
5 באפריל, 2015 בשעה 20:15
בתיה, תודה על הדברים
אמנם ערד חווה מצוקות בשנים האחרונות
חלקן באשמת הממשלה
אבל זו עיר מדהימה עם אנשים מקסימים
ומזה התקשורת בוחרת להתעלם
6 באפריל, 2015 בשעה 22:53
אל תקראי לנו פריפריה
לנטע מתגובה 5.
הביטויים שבהם השתמשת, "מרכז" ו"פריפריה", הם ביטויים טעונים.
המרכז הוא המקום החשוב והנחשב יחסית ל"פריפריה".
כך מתקבעת תודעה.
רוב המשתמשים אפילו אינם מודעים להתנשאות שהצירוף מבטא.
הביטויים המקצועיים, באנגלית – בגיאוגרפיה ובתכנון אזורי, הם core=גלעין וכן, Periphery.
במציאות שלנו עדיפים הביטויים גלעין וּסְפָר.
ונזכור גם שהגלעין הוא האבן ששוברת לנו את השיניים כשנוגסים באפרסק.
7 באפריל, 2015 בשעה 14:47
ללקסי
הטענה שלי היא שהשוק הוא זה שיוצר את המרכז ואת ההשלכות – התקבעות התודעה, ההתנשאות – מעגל קסמים, או מה שקוראים לעיתים – כשל שוק.
כשל כזה מתבטא לא רק בשורת הרווח או ההפסד אלא מקבע תודעה שבאופן פרדוכסלי ממשיכה לשרת את הכשל הנ"ל.
7 באפריל, 2015 בשעה 14:50
כדי למנוע אי הבנות צריך להיות "שוק" "כשל שוק", שהרי אין באמת שוק, אלא החלטות פוליטיות לייצר כעין שוק.