חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מי עודנו מאמין במדינה פלסטינית?

נושאים בחירות 2015, דעות, מדיני-בטחוני ב 22.03.15 0:03

בתעמולת הבחירות נתניהו קבר את פתרון שתי המדינות.  הגיע הזמן שבו על השמאל בישראל להתחיל להפנים שתהיה כאן מדינה דו-לאומית ולהערך לקראתה

מאת: אברהם פרנק

 

 

נראה שהבחירות לכנסת ה-20 קברו סופית את אופציית המדינה השכנה, הפלסטינית, ואנחנו נותרים עם מדינת אפרטהייד וללא גבול מזרחי. נתניהו כבר הצהיר ברבים, ש"נאום בר אילן" בטל ומבוטל, ומה שעשה עד כה במרמה, יעשה עתה לאור השמש: ירבה ויחזק את ההתנחלויות. לא ברור כיצד יגיבו על כך מדינות המערב, אבל הסיכוי שיפעלו כלפינו כמו מול דרום אפריקה בעבר או מול איראן בהווה – קלוש. פה ושם תהיה איזו הפגנה, פה ושם יהיה איזה חרם מקומי, אבל נראה שיותר מכך הן יתקשו להפיק.

הנזק העיקרי ייגרם לנו פנימה, לאזרחי מדינת ישראל. השחיתות, הגסות, האטימות, הפערים החברתיים, ההסתה, הקלגסות והאלימות יגברו יותר, ויהפכו אותנו לחברה שכיף קטן להשתייך אליה. לא קשה לשער שהגירה של אנשים בעלי רגישות חברתית לארצות אחרות תגבר גם היא, יחד עם חיפוש נואש של רבים אחר דרכון זר, לעכשיו או ליום סגרירי עוד יותר. האור לגויים שהולך ומתמעט יהפך ודאי לחושך של ממש, ושיתהפכו בקברם אחד העם וחבריו. נתניהו מצהיר שכל שטח שיוחזר לפלסטינים ייפול בידי החמאס, אבל החמאס, צריך לומר ביושר, כבר כאן. זה אנחנו.

המוצא היחיד מן הייאוש – שהולך להיות כמובן פחות נוח – הוא שינוי פרדיגמאטי באוריינטציה: משתי מדינות למדינה אחת דו-לאומית. מדינה דו-לאומית פירושה, שכל השטח שבין הירדן למים הגדולים יהיה שייך באופן שוויוני לכלל תושביו היהודים והפלסטינים כאחד. השטח הזה יחולק לקנטונים, כשכל קנטון יבטא את הנטיות של מרבית יושביו, עם אפשרות של מיעוטים לעבור מקנטון אחד לאחר. המדינה הדו-לאומית הזאת תהיה דמוקרטית על בסיס כללי הדמוקרטיה המוכרים במדינות המפותחות. זכות ההצבעה בבחירות הכלליות תהיה שוויונית לכל האזרחים, והשלטון יהיה חייב לדאוג לצרכי הכלל, גם זאת באופן שוויוני. תכניות מפורטות לכך כבר קיימות.

השאלה שבפניה אנחנו ניצבים כעת היא, האם נהיה בעלי יכולת נפשית להיפרד מדברים רבים שעמדו בבסיס קיומנו ואמונתנו עד כה ולהסתכל נכוחה אל פני המציאות. זה מפחיד, זה מבהיל ואנשים מגיבים על כך בהיסטריה ובהנחה שמדובר בהבלים ובדיות. אבל הכיבוש הדיכוי וההתנחלויות יימשכו מעתה ביתר שאת, עול הביטחון יכבד ובהתאם לו גם הקיצוץ בתקציבים החברתיים. האם יש בקרבנו אנשים בעלי יכולת רגשית ואינטלקטואלית לבצע את המהפך ההיסטורי מן החזון הציוני על מדינה יהודית – לחזון דו-לאומי? אין עוד ספק ואין עוד אשליות לגבי האלטרנטיבות העומדות בפנינו. עלינו לקבל החלטות!

מי עשוי להתניע את המהלך הגדול? המפלגות שיש להן, יתכן, יכולת להביט בגדול על המציאות הגיאו-פוליטית – מר"צ, המחנה הציוני, "יש עתיד" והתנועה הקיבוצית – הן שצריכות להוביל יחד את החשיבה החדשה על כל מימדיה. עליהן לשאול את כל השאלות הקשות ולבחון את כל הדילמות המורכבות, שכבר אין אפשרות לחמוק מהן. ברור שהמפלגות והתנועה הקיבוצית חוששות מ"מה יחשוב עליהן הציבור", אבל הבחירות הנוכחיות הקלו על הדאגה: הן הבהירו לנו מה חושב הציבור, ובעצם שהוא חושב די מעט על עתידו אם בכלל. עלינו להתחיל ולהתקדם אל המציאות החדשה בעקבות נוסחה המעודכן מעט של "התקווה":

"עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה בת שנות אלפיים,
להיות עם חופשי בארצנו,
ארץ אחת מירדן ועד מַים".

נערך על ידי לקסי
תגיות: ,

3 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    שינוי משטרי לקנטונים לא יכול לפתור את בעיית האפרטהייד. שוויון לא יוכל להתקיים במדינת קנטונים. יהיו קנטונים עניים וקנטונים עשירים. קנטונים של ערבים וקנטונים של יהודים. הפערים יהיו גדולים.
    הימין הקיצוני בחסות הממשלה גוזל מערבים בסילואן את בתיהם בחסות החוק. הימין הקיצוני רוצה בעלות על כמה שיותר בתים ושטחים. האם הצעת הקנטונים תוכל למנוע תופעה נלוזה זו? ואיך בכלל אפשר יהיה להיאבק בה בפועל במגמת ניכוס בתים ושטחים לא צודקת, אפילו שהיא נעשית בחסות חוק. (נראה שחוק מעוות)
    אולי נחוץ שינוי פאראדיגמטי, לא בטוח שמשטר קנטונים הוא מענה לשינוי.
    שינוי משטרי יכול להתקיים אם יוצקים בו תוכן, עולם ערכים ותפיסת עולם. הצעה לשינוי משטרי של קנטונים היא כלי ריק, אם לא יצקו בה תכנים מהותיים.
    התקוות שתולים ביש עתיד היא תוחלת נכזבת. יש עתיד עדיין לא הראתה שהצד החזק הוא ערכי אידיאולוגי, אלא רק כלכלי. והכלכלי הזה חופף למדיניות נתניהו. ניאו ליברלי.

  2. אדם :

    קנטונים או בנטוסטאנים?

    האם יש סיכוי לקאנטונים דוגמת שוויץ, או שמא זה יהיה בהכרח"קנטונים" דוגמת דרום אפריקה?
    מדינות דו-לאומיות לא כל כך הצליחו בהיסטוריה, גם בנסיבות יותר נוחות. למה שזו תצליח?

  3. מנחם לוריא :

    די כבר עם לקוי המאורות:

    רקע:

    מדינת ישראל היא עדיין דמוקרטיה. אפשר להרהר ולערער על כך אך בסופו של יום זוהי דמוקרטיה שבראשה עומד פרלמנט שלרשותו ממשלה כזרוע מבצעת ומערכת משפט כזרוע מבקרת/אוכפת.

    שיח ציבורי מול ממשל פרלמנטרי:

    בעשורים האחרונים בכלל וממשלות נתניהו בפרט קנו לעצמם הרגל: את הצהרות המדיניות שלהם הם עושים מחוץ לפרלמנט,בכנסים אקדמאיים,או פסיאודו אקדמיים,בכנסים כלכליים שמאורגנים על ידי ארגונים שמטרת הרווח לנגד עיניהם ובמות שונות של העיתונות הזרה וגם זו הישראלית.כןל הדוד ,וגם בסנאט של הדוד סאם.

    כל המלל הזה חשוב כקליפת השום משום שלא קיבל את הגושפנקאות הנדרשות במשטר דמוקרטי – קרי:החלטה של הפרלמנט.

    מה לא אמרתי,עכשיו מה כן:

    הצהרות על מדיניות כלשהי בכלל וחוץ ובטחון בפרט יש להן משמעות רק משעברו את חותמת הכשרות של הפרלמנט שלנו – קרי: כנסת ישראל.

    איך עושים את זה:

    החקיקה הישראלית מאפשרת כמה דרכים שבהן יכולה הממשלה להפוך לזרוע המבצעת של הכנסת וליישם מדיניות כלשהי,בכלל,חוץ ובטחון בפרט (למעט יציאה למלחמה). ואלה הן:

    1. החלטת ממשלה שעוברת למליאת הכנסת לדיון שבסופו הצבעה בעד או נגד,ואם צריך העברה לועדות הכנסת לשם חקיקה.

    2.כאשר ראש הממשלה עונה להצעת אי אמון שנסובה סביב הבעד או הנגד למדיניות הממשלה,למשל בעניני חוץ ובטחון. זכתה הממשלה באמון הכנסת המדיניות שלה הופכת לדרך פעולה שיש לחתור לביצועה עד תום. לא זכתה: ילך נא ראש הממשלה לנשיא,יחזיר את המנדט והנושא יעבור להכרעת הדמוס בדרך של בחירות.

    3. ראש הממשלה,הוא ולא אחר,יצהיר על מדיניותו ויבקש את אמון הכנסת. זכה באמון מדיניותו הופכת למדיניות הרשמית של מדינת ישראל כולל אלא שחושבים שזו טעות. לא זכה – רצוי שיסור למשכן הנשיא ויחזיר את המנדט. אך אין זו חובתו למעט חובה פרלמנטרית וחובת איש הציבור.

    4. באמצעות חוק התקציב.

    נאום בר אילן:

    נאום בר אילן של מר נתניהו לא זכה מעולם לגושפנקא של כנסת ישראל. אז אמר,ויכול לומר גם את ההיפך הגמור – מה שנאמר מחוץ לכותלי הפרלמנט והסתיים בהצבעה בעד או נגד – שווה כקליפת השום!!!!

    אם כך למה,אפילו,הממשל האמרקאי "מודאג" מהנסיגה של נתניהו מנאום בר אילן?

    כן,גם בוושינגטון יודעים שמה שלא עבר את אמון הכנסת שווה כקליפת השום – אבל: גם בוושינגטון,כמו גם בפריס,בברלין ובלונדון,שמו לב שכבר כמה עשורים החלטות חשובות בעניני חוץ ובטחון התקבלו מחוץ לפרלמנט ומבלי שאמר את דברו,או שבירך על המוגמר (כמו בהסכמי השלום עם מצרים וירדן),ולכן: אימצו את המדיניות הזו בלית ברירה אחרת.

    סיכום:

    מי שקובע מהי מדיניות החוץ והבטחון של ישראל זו כנסת ישראל היא,רק היא – והיא בלבד. ולכן נתניהו יכול לזגזג ולהחליף דעתו ומחשובתיו לגבי נאום בר אילן (וגם נאומים אחרים) כמה שרק ירצה ומה שלא ילהג שווה כקליפת השום כל עוד לא עבר את חותימת ידה של הכנסת.

    מנחם

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.