לא. אפשר גם אחרת. הקושי בחברה נובע מירידת מחירים ולא מירידה בביקוש, אם היקף הביקוש למוצרי החברה נשאר באותה רמה, הרי שיש צורך בכל העובדים. הפיטורים אינם הפתרון, אלא תכנית הבראה שתחול על המנהלים ועל העובדים. העובדים אינם צריכים לשלם את מחיר הקשיים בחברה
מאת: אמנון פורטוגלי
פיטורי העובדים ב"תרכובות ברום" – אפשר גם אחרת
לטענת "כימיקלים לישראל" (כי"ל), חברת הבת "תרכובות ברום" שמעסיקה 850 עובדים סובלת מהפסדים רצופים מזה שנת 2007 המסתכמים בכ-1.5 מיליארד שקל. לטענת כי"ל קריסת מחירי תרכבות הברום בעולם בכ-40% – 30% מאז שנת 2011 היא שהביאה את המפעל למצבו הנוכחי.
כי"ל מציינת עוד שתי סיבות להפסדי תרכבות ברום שאין צורך לדון בהן, שכן במקרה הטוב הן חצאי אמת.
נחמיה שטרסלר, שעל השקפתו בתחום זה אין צורך להרחיב, מקבל כתורה מסיני ומפיץ את טענות הנהלת כי"ל. הוא לא מדייק אפילו בשם החברה אבל מה זה חשוב. שטרסלר נחרץ בדבריו, הסיבה להפסדי החברה ברורה: "עודף גדול של עובדים ועלויות שכר מנופחות."
לשטרסלר ראיית מנהרה ואין לו שום מילה על אחריות מנהלי כי"ל למה שהוא עצמו כותב: "חברת הברום, שהיא חברה בת של כי"ל, מפסידה כבר שמונה שנים, וההפסד הצטבר לסכום עצום של כמיליארד שקלים". שום מילה על עודף גדול של מנהלים, ועל עלויות שכר סופר- מנופחות של המנהלים.
כיל טוענת שעל מנת להציל את החברה יש לאמץ תוכנית הבראה אחראית בלעדיה לא יהייה מנוס מסגירת המפעל ומפגיעה בפרנסתן של אלפי משפחות בנגב. והתוכנית שכיל מציעה היא פיטורי 140 עובדים מתוך 850 העובדים במפעל, כשישית מהעובדים.
אין אפשרות רצינית להיכנס כאן לניתוח המספרים של תרכבות ברום אותן מציגה כיל. אבל גם אם נקבל את הנתונים של כיל ואופן הצגתם כנכונים ומדוייקים, וזה אינו בהכרח נכון ומדוייק, הרי שיש דרכים טובות יותר לטפל ב'הפסדים' של תרכבות ברום.
נתחיל מההנהלה. נשאלת השאלה היכן היו המנהלים הבכירים בתרכבות ברום ובכיל בזמן שהחברה כשלה, הרי יש להם אחריות לכך שתרכבות ברום פועלת כבר 8 שנים בהפסדים (לדבריהם). האם אין מקום שיחזירו את הבונוסים השמנים שקבלו?, האם אין מקום לכך שגם הם ישתתפו בתוכנית הבראה של תרכבות ברום, שיפטרו כשישית מהם?.
כאשר יש ירידה מתמשכת וקבועה בביקוש למוצר המלווה בירידת מחירו, צריך למצוא מוצרים תחליפיים או לשקול צעדים כמו צמצום בכושר הייצור שיהייה כרוך בפיטורים. להערכתי זה לא המצב בתרכבות ברום. גם הנהלת כיל טוענת שהבעייה העיקרית היא הירידה במחירים. כאן המקום להזכיר שלתרכבות ברום יש יתרון עצום על מתחריה בגלל זמינות הברום האלמנטרי חומר הגלם לתרכבות הברום.
להדגשת ההבדל בין ירידת מחירי מוצרים וירידה בביקוש להם, אציין שהביקוש לנפט נמצא כיום באותה רמה כמו לפני 9 חודשים, אבל מחירו נחתך ב-50%.
אם היקף הביקוש למוצרי החברה, בכמות של מוצריה, נשאר באותה רמה, הרי שיש צורך בכל העובדים כדי ליצר את מוצרי החברה בכמות הנדרשת. כיל, במודעה שלה, אינה טוענת שיש עודף בעובדים, אלא שעלות שכר העובדים גבוהה. טענה שיש עודף עובדים תראה על ניהול קלוקל של הנהלת החברה ותעלה שאלות קשות בדבר הניהול של כיל עצמה. אבל במצב זה שיש ביקוש למוצרי תרכבות ברום, פיטורי עובדים בהיקף המוצע יטיל עומס עצום על שאר העובדים. אלו יצטרכו לעבוד קשה יותר כדי לייצר את אותה כמות המוצרים. וכל זה כדי שהמפעל יחזור לרווחיות הנדרשת ע"י ההנהלה, שתאפשר לה למשוך דיבידנדים ובונוסים על גב העובדים.
פעילות הפסדית אינה מחייבת פיטורי עובדים ואפשר לפעול אחרת. אפשר לדוגמה להוריד זמנית את המשכורות של עובדי החברה. ההורדה בשכר תהייה פרוגרסיבית, לדוגמה, 10% לאלו שמשתכרים 15,000 לחודש ועד 25% לאלו שמשתכרים 60,000 שקל לחודש. וכמובן שההורדה תכלול גם את המנהלים בתרכבות ברום. וכן את המנהלים הבכירים בחברות שמעליה שיש להם אחריות לכך שהחברה פועלת כבר 8 שנים בהפסדים.
הורדת השכר תמשך לתקופה מוגדרת או עד שהחברה תגיע לרווח תפעולי, או פרמטר אחר שיוסכם עליו. בנקודה זו השכר יחזור למתכונתו הקודמת כולל העלאות שכר המתחיבות מהסכמי השכר, הצמדות שונות וכו', ולעובדים יוחזר הסכום שהופחת. הפרטים המדוייקים כולל היבטי מיסוי יקבעו במו"מ בין העובדים והנהלת החברה.
אם צריך לקצץ זמנית בתפוקה, הרי שאפשר לעבור לפעילות של 4 ימים בשבוע שהיא שוות ערך לקיצוץ של 20% בשכר. גם כאן חשוב שהקיצוץ יהייה גם אצל הדרגים הבכירים.
יש דרכים טובות לטפל בהפסדי תרכבות ברום, הדרך של פיטורים מסיביים של עובדים אינה אחת מאלו.
Tags: כימיקלים לישראל, מאבק-עובדים, פיטורין, תרכובות ברום
האם הסבל הזה שנגרפ לעובדי ברום הוא ספין בחירות? האם הוא נועד ללחוץ על מקבלי החלטות להיטיב עם כי"ל?
מהלכי ההנהלה מכוונים אל הממשלה לשם ביטול העלויות – מסים ותגמולים – שהומלצו ע"י ו. ששינסקי השנייה.
האשמות העיקריות בהדרדרות הן ממשלות ישראל.
הממשלות גרמו לכך שבספר המזרחי של הנגב* יש קיום "כלכלי" רק לתעשיות שאינן יכולות להתקיים אלא כאן, אלה הן תעשיות המחצבים והתיירות.
כל תעשייה אחרת לא תוכל לעמוד בשילוב של קנסות המרחק בתוך ישראל וחשיפה ליבוא מארצות-שכר-זול.
שילוב מדיניות ההפרטה והחשיפה, ברמת חוסר האחריות המאפיינת את התנהלות ממשלות ישראל בעשרות השנים האחרונות, הביאו למצב של תעשייה שהיא המפרנסת החשובה יותר של תושבי האזור.
מצב מונופסוניסטי (מונופסון הוא קונה יחיד, במקביל למונופול שהוא מוכר יחיד) זה בשוק העבודה האזורי נתקל במסורת עבר של תגמול נאות לעובדי המחצבים ושל ארגון עובדים אפקטיבי.
פיטורי עובדים (שבעקבותיהם תבוא שכירת עבדים "עובדי קבלן") הם מנוף לחצים אפקטיבי על ממשלות לשם סחיטת כל מה שעולה על דעתם של בעלי ומנהלי המונופסון.
שבירת ארגון העובדים היא מטרה מוצהרת של ממשלות הימין מאז מהפך 1977.
בדיעבד יש כאן שיתוף אינטרסים בין הסוחטים – כיל, מנהליה ובעלי השליטה בה – לבין הנסחטת, ממשלת ישראל. הבחירות הן רק תבלין בדייסה הזו.
על פתרונות ללא פיטורין כתב כבר בעל המאמר.
__________
* גילוי נאות, הכותב הוא תושב ערד
קראתי בעתון, "כך טרפד לפיד עסקה שיכולה הייתה למנוע פיטורים בכיל ולהכניס למדינה מיליארדי שקלים"
"גלובס" פרסם מצגת שהכינה פוטאש במו"מ לרכישת כיל, שבה הבטיחה לשמור על צביונה הישראלי של החברה, על תנאי מניית הזהב של המדינה, על מצבת העובדים, ובה התחייבה, "ישמרו הסכמים ותנאי עבודה, אף עובד לא יפוטר", נתניהו תמך, לפיד התנגד, מה דעתכם?
לתגובה 3
לדעתי, לפיד צדק. העברת חברה לידיים זרות תחליש עוד יותר את הכלכלה הישראלית. לפי הניסיון עם חברת צים, מניית הזהב לא כל כך עוזרת לשמור על צביונה הישראלי של צים ולא מגינה על זכויות העובדים בצים.
מחצבי הטבע בישראל שייכים למדינה ולא לבעלי הון. המדינה נותנת להם להתעשר. אבל הם רוצים יותר. אפשר להגיע לביצוע צעד הפוך: הלאמה.