חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

למי אחריות הורית – לאם או גם לאב?

נושאים דעות, מכתבים ב 11.12.08 6:10

חוק האפוטרופסות מטיל אחריות הורית על האם בלבד. תנועת "הורות שווה" מבקשת לשנות את המצב, ולחלק את האחריות בין שני ההורים. גיא רווה מציע להכליל את הצעת ארגון "הורות שווה" במצע מפלגת העבודה

23.11.2008

"לפיכך ממליצה הוועדה להוציא מהחוק את חזקת הגיל הרך"

שלום רב,

לקראת הבחירות הקרובות, שיערכו בתחילת שנת 2009, מציעה תנועת הורות=שווה לרשימות המתמודדות, לשלב במצע שלהן את עקרונות המשפחה בת זמננו: זוגיות שוויונית, מעורבות שווה של שני בני הזוג בחיי המשפחה וחלוקת אחריות הורית הן בקרב זוגות נשואים והן בקרב הורים שנפרדו או התגרשו. לחלוקת האחריות ההורית יש חשיבות רבה במיוחד, שכן מדובר בטובתו המובהקת של הילד להיות בקשר הדוק וקרוב עם שני הוריו וששניהם יקיימו מערכת יחסים תקינה ביניהם גם לאחר גירושים.

בנקודה זו מתחוללת כיום מהפיכה אמיתית, כאשר על הפרק עומד ביטולו של סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות ("חזקת הגיל הרך") שמטיל את האחריות ההורית על האם בלבד. בסוף חודש אפריל 2008 פורסם דו"ח הביניים של ועדת שניט, שמונתה על ידי שר המשפטים כדי להגיש המלצות בנושא זה. הוועדה המליצה להכניס תיקונים נרחבים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שמטרתם לצמצם ככל האפשר את מאבקי ההורים ולקבוע את אחריות שניהם לילדים.

חשוב לציין כי אין זו הסנונית היחידה המבשרת את בוא האביב: גם מערכת הרווחה משנה פניה ובאחרונה הוכנסו תיקונים מקיפים בתקנות עבודת פקידי הסעד לסדרי דין (המטפלים במקרי גירושים) שמטרתם לעודד הורות משותפת. כמו כן מתרבות פסיקות בתי המשפט המורות על חלוקת אחריות הורית ומשמורת משותפת. יותר מכל אלה, אפשר לחוש את השינוי בחיי היום יום, בגנים הציבוריים, בתורים לרופא הילדים, באסיפות ההורים ובקרב הורים צעירים בכלל: יותר מאי פעם ההורות כיום מתחלקת באמת בין אבות לאימהות.

הורות משותפת פירושה התפתחות אופטימלית עבור הילדים, פירושה יכולת של אימהות להשתלב במעגל העבודה ללא דאגה לילדים, פירושה החזרת האב למשפחה ואיתה תרומה ייחודית לילדים ולאבות עצמם. אנו סבורים כי בתפיסת ההורות המשותפת יש בשורה אמיתית לחברה בישראל, ומציעים לשלב את הרעיונות העיקריים שלה במצע המפלגה: קידום ההורות המשותפת, חקיקת חוקים שיעודדו הורים למעורבות בחיי המשפחה ולנשיאה משותפת בעול ובהנאה, רפורמות במערכות השונות שיאפשרו ליישם את הרעיון באופן מעשי.

נשמח להיפגש ולהציע לכם מידע נוסף או רעיונות מפורטים בעניין.

בכבוד רב,

גיא רוה

הורות=שווה  [email protected]

תנועת הורות=שווה עוסקת בזכויות ילדים, באחריות הורית ובקשר שבין ילדים לבין הוריהם, הן בקרב הורים נשואים והן בקרב הורים גרושים. התנועה פעילה בקרב הציבור הרחב, בין אנשי המקצוע ובתחומי הממשל והחקיקה, והיא מקדמת את תפיסת ההורות המשותפת, לפיה טובת הילד מחייבת קשר משמעותי עם שני הוריו, וההורים נדרשים לחלוקת האחריות ההורית ולשיתוף פעולה ביניהם.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

51 תגובות

  1. רקאני :

    כל הכבוד. בהצלחה.

  2. יואב רובין :

    הורות שווה בתנאי שוויון. בארץ עדיין לא מתקיימים תנאי שוויון בין גברים ונשים. נשים מופלות לרעה בהכנסתן וכמובן בתנאי הגירושין (בשל בתי הדין) ולכן הורות שווה פירושה במצב הנוכחי החלשת מעמד הנשים הגרוע ממילא.

  3. הראל לייבוביץ :

    בהחלט עניין חשוב וצודק.
    ישנם מקרים שהחזקה ראויה יותר לאב, אך החוק לא עושה צדק עם האבות.

  4. נדב פרץ :

    יואב – אין ספק שבטווח המיידי, ביטול חזקת הגיל הרך פוגע בנשים, שהן החלשות ממילא.
    השאלה היא האם הנצחת המצב שבו נשים הן המטפלות העיקריות – וזה מה שעושה חזקת הגיל הרך – היא לא הנצחת המצב שבו נשים מרוויחות פחות.

  5. לונה :

    יואב, אני מזכימה איתך לחלוטין. אני מפנה בהקשר הזה לטור של ריקי כהן:
    http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/727/052.html

    נדב, אם תנועת "הורות שווה" באמת רוצה לקדם הורות שוויונית, היא צריכה לפעול במקביל לביטול החזקה שיש לבתי הדין הרבניים על הליך הגירושין. ברגע ששני הצדדים יהיו *באמת* שווים בפני בית הדין, אפשר יהיה לבטל את חזקת הגיל הרך, ואז באמת נוכל לקדם גם את זכויותיהן של נשים בישראל וגם את זכויותיהם של אבות גרושים.

  6. נדב פרץ :

    ואם את תומכת בזכויות נשים, איך זה שאת כאן ולא נאבקת נגד אונס סדרתי בדארפור?

    אני לא נציג של הורות שווה, ולא מזדהה עם כל מטרותיהם באשר הן. למעשה, אני חבר בארגון הזה. אני אצטרף לכל מאבק נגד חזקת הגיל הרך, ולכל מאבק נגד ביטול המונופול הדתי על הנישואין, כי אני חושב ששניהם חשובים.

  7. אורלי בנימין :

    קואליציית ארגוני הנשים למען הרחבת החזקה האמהית מבקשת ממפלגת העבודה שלא להענות לבקשת הורות שווה בענין הסדרי ראייה בגירושים. הקואליצייה תובעת כי כל אדם, בטרם יקבע לעצמו עמדה בנושא יקח על עצמו לקרוא את דעת המיעוט בדו"ח ועדת שניט עליה חתומות שלוש מומחיות אשר הוועדה התעלמה ביודעין מטענותיהן המעוגנות בידע מקצועי רב.
    דעת המיעוט בדו"ח הוועדה בעקבות חוות דעת משפטיות של מרכז רקמן מאוניברסיטת בר-אילן וארגון איתך-מעכי מאוניברסיטת תל-אביב קובעת כי
    ביטול חזקת הגיל הרך ייצור משפטיזציה והתארכות התדיינויות המשמורת, יעלה מאד את עלויות הליכי הגירושין, יחשוף נשים לסחטנות כלכלית, יחשוף ילדים לניתוק והרחקה מאמהותיהן בטענה כי אינן יציבות נפשית, והמסוכן ביותר, ישלול מנשים גרושות הנאבקות לפרנס את ילדיהן, את זכאותן לדמי מזונות ולתמיכת המדינה בהן כחד-הוריות. המאבק נגד ביטול חזקת הגיל הרך הוא בהקשר הישראלי ובמצב החברתי – כלכלי הקיים (בניגוד לתאוריית "המדינה המודרנית" של שניט) – מאבק למען זכותן של נשים להתגרש מבלי לאבד את ילדיהן ומבלי להגיע לעוני מרוד.

  8. אורלי בנימין :

    עוד חשוב להוסיף כי כרגע קואליציית ארגוני הנשים למען הרחבת החזקה האמהית מונה את הארגונים הבאים:
    אחותי – למען נשים בישראל
    איתך-מעכי משפטניות למען צדק חברתי
    כ.ן. – למען ייצוג נשים
    ארגון נפגעות אלימות כלכלית בנישואים
    פרלמנט נשים
    אנואר – מנהיגות נשים יהודיות וערביות
    ארטמיס-החברה הכלכלית לנשים
    ממ"י-מרכז משפטי לילדים ולנוער

    בנוסף, נעלה בקרוב קישור שיאפשר לציבור לבסס בקיאות בפרטי דעת המיעוט שמתריעה מפני השימוש בקטגוריית השוויון במציאות לא שוויונית באופן שיפנה משאבים רבים המגיעים לילדים של זוגות בתהליך גירושין מהילדים עצמם למומחים, עורכי דין ושאר הליכים שלא יוכלו בפועל להגן על הילדים מהנזק האדיר שיגרם להם.

  9. יואב רובין :

    נדב
    תשובתך הראשונה ללונה לחלוטין אינה במקום. בעוד אונס בדרפור קורה בדרפור ואחריותינו לו כישראלים היא רחוקה ו"עניי עירך קודמים" הרי ששאלת חזקת ההורות קשורה קשר הדוק לשאלת הגירושים והאפליה כנגד נשים בגירושין ובהכנסה מתרחשת באותו המקום שבו מתרחשת האפליה לטובתן (לכאורה) בשאלת ההורות. לכן אם כפי שאתה מציין בצדק זהו חלק באותו המאבק הוא צריך לבוא ביחד. בפוסט שנמצא למעלה אין לפגיעה בזכויות הנשים זכר. לכן אני מתנגד לבקשה המועלת בו.

  10. נדב פרץ :

    נראה לי שלא הבנת אותי.
    עניין האונס בדארפור עלה כנגד הטענה ש'כל עוד לא יצאת נגד X, אסור לך לצאת כנגד Y'.
    אני מסכים שהמונופול הרבני על הגירושין הוא רע; אני מסכים אפילו שהוא גרוע בהרבה מחזקת הגיל הרך; אני אצטרף בשמחה לכל מהלך של מחאה נגדו. ועדיין, אני חושב שחזקת הגיל הרך היא גרועה, וש'הורות שווה' צודקים בנקודה הספציפית הזו, ובה בלבד (לצורך העניין).

  11. אורלי בנימין וחברותיה, מחזיקות את ילדינו כבני ערובה! :

    אין ספק שישנם נושאים עדיין קיימת אפליה בין נשים לגברים וצריך לקדם את מעמד האשה באותם נושאים.

    אך מכאן ועד להחזיק את ילדינו כבני ערובה ולהגיד שעד שלא יתוקנו כל הבעיות והאפליות של הנשים הן תחזקנה את ילדינו כבני ערובה…המרחק גדול.

    גיא רוה

  12. עו"ד אמיר שי :

    קואליציית הנשים טועה ומטעה: לילדים, לאבות, ולאמהות גם יחד יש אינטרס מובהק בשינוי הגישה המשפטית לשוויון במשמורת ושוויון בנטל המזונות.
    נשים תצאנה נשכרות מהגישות השוויוניות החדשות.

  13. יאיר תיבון :

    מדהים כיצד ד"ר אורלי בנימין עומדת על רגליה האחוריות כדי להצדיק שימוש בילדים ככלי סחיטה נגד האבות. אז מה הילדים קלף מיקוח, "שובר שוויון"…
    ד"ר בנימין, כל מכבסת המילים לא תעזור – את נגד שוויון ולא נגד משפטזציה!
    את נגד כיבוד זכויותיהם של הילדים והאבות כי כל מה שאת באמת רוצה זה לשמר את מצבן העדיף של הנשים ולהשאיר בידיהן את הכח לסחוט את האבות…
    האבסורד ואת מודה בכך שזו חרב פיפיות כי את משמרת כך את מעמדן של הנשים כמטפלות בילדים, ומונעת ממן להתקדם…
    כפי שהצהרת ההתנגדות האמיתית שלך נובעת רק מכך שאת חוששת שיורידו מאמהות חד הוריות את התמיכה הכלכלית… איפה היושר הציבורי שלך?
    דעת המיעוט בוועדת שניט אינה אלא כתם על הוועדה וכולה גיבוב ואנכורניזם מחשבתי – אני במוקמך הייתי מתבייש להפנות אליה את האנשים.
    אנא הצהירי במשפט אחד – את בעד שוויון או לא?
    אם אכן קיים חוסר שוויון כלפי נשים אז לא פותרים עיוולת אחת באצעות עיוולת אחרת!
    יש לשים גבול לצביעות הפוליטית כשהיא מגיעה לזכויות של ילדים והורים… הגיע הזמן שתתבגרי פולטית ותיישמי את השוויון שאת כל כך גאה בו בביתך גם בפוליטיקה ולא תעסקי בפפוליזם מכוער.

  14. יאיר תיבון :

    מדהים כיצד ד”ר אורלי בנימין עומדת על רגליה האחוריות כדי להצדיק שימוש בילדים ככלי סחיטה נגד האבות. אז מה הילדים קלף מיקוח, “שובר שוויון”…
    ד”ר בנימין, כל מכבסת המילים לא תעזור – את נגד שוויון ולא נגד משפטיציה!
    את נגד כיבוד זכויותיהם של הילדים והאבות כי כל מה שאת באמת רוצה זה לשמר את מצבן העדיף של הנשים ולהשאיר בידיהן את הכוח לסחוט את האבות…
    האבסורד ואת מודה בכך שזו חרב פיפיות כי את משמרת כך את מעמדן של הנשים כמטפלות בילדים, ומונעת ממן להתקדם…
    כפי שהצהרת ההתנגדות האמיתית שלך נובעת רק מכך שאת חוששת שיורידו מאמהות חד הוריות את התמיכה הכלכלית… איפה היושר הציבורי שלך?
    דעת המיעוט בוועדת שניט אינה אלא כתם על הוועדה וכולה גיבוב ואנכרוניזם מחשבתי – אני במקומך הייתי מתבייש להפנות אליה את האנשים.
    אנא הצהירי במשפט אחד – את בעד שוויון או לא?
    אם אכן קיים חוסר שוויון כלפי נשים אז לא פותרים איוולת אחת באמצעות איוולת אחרת!
    יש לשים גבול לצביעות הפוליטית כשהיא מגיעה לזכויות של ילדים והורים… הגיע הזמן שתתבגרי פוליטית ותיישמי את השוויון שאת כל כך גאה בו בביתך גם בפוליטיקה ולא תעסקי בפופוליזם מכוער.

  15. טל :

    כולנו עוד זוכרים את התרועה בה התקבל התיקון לחוק יחסי ממון, שלקח מגברים את אחד מכלי הנשק שלהם לדיכוי נשותיהם. אז לא הגיע הזמן שהד"ר בנימין תראה מחווה את רצון טוב ותסכים להניח ארצה כלי נשק של נשים באותם מאבקים בדיוק – קרי חזקת הגיל הרך ?

  16. יואב רובין :

    האם אי אפשר שהויכוח הזה יתנהל בצורה יפה ועניינית לפחות ב"עבודה שחורה"?
    עדיף לתת טיעונים ולא לגדף.

  17. אריאל לוין עו"ד :

    תגובה למר רובין
    לא ברור מדוע אתה מנסה לערבב שני תחומים מקבילים שאינם משיקים והכול בכדי להנציח אפליה קשה כנגד גברים גרושים,ראשית כעו"ד המתמחה בתיקי גרושין עליי לבשר לך כי גברים מופלים גם בבתי הדין הרבניים וכל מה שנפסק לרעת הנשים מתהפך בבג"צ -ראה הלכת בבלי ובג"צ האחרון בענין בגידת האישה . לדעתי רוב הגברים יתמכו בהוצאת הליכי הגירושין מדי הממסד הרבני אך במצב הפוליטי היום אין סכוי שחוק זה יעבור ובכך למעשה אתה מנציח ת האפליה הקיימת תוך פגיעה בילדים ובאבות

  18. אלעד הן :

    לעניות דעתי המאבק העיקרי כרגע צריך להיות על מעוני יום בסיבסוד ממשלתי. זה הפתח העיקרי שיתן לנשים אפשרות רבה יותר להשתלבות בשוק העבודה. זה לא סותר מאבקים אחרים, אבל לא ראיתי שמישהו הזכיר את זה.

    בכל מקרה, אני לא מתלהב מביטול חזקת הגיל הרך. הביקורת על "שימוש בילדים ככלי מיקוח" היא התייפייפות. יחסי משפחה, בודאי בעת גירושים, כוללים גם מיקוח, וברור שאחד מהדברים שמתמקחים עליו הוא ילדים. זה רק מדגיש את העובדה שמדובר במהלך שמוציא את כלי המיקוח הזה מידי הנשים.

  19. יואב רובין :

    ה"ערבוב" שלי בין הנושאים הוא מאוד פשוט. חזקת הגיל הרך כמו כל ענייני הגירושין ושכר הנשים ביחס לגברים הם חלק מהמערך הפטריארכלי. מבחינתי מערך זה צריך לעבור מהעולם אבל כל עוד הוא נשאר עדיף לבטל קודם את הפגיעה בצד החלש ואחר כך את הפגיעה בצד החזק. קרי קודם לשנות את מערך הגירושים לטובת הנשים ולפעול בעניין השכר ואחר כך לבטל את חזקת הגיל הרך.
    תאר לך מצב שבו חזקת הגיל הרך מבוטלת והשאר נשאר על כנו. שכרו של הגבר גדול יותר, הוא בדרך כלל מוצא אשה שניה יותר בקלות ועל קל לו הרבה יותר להעביר את הילדים אליו. לא יצרת שוויון אלא אפלייה.

  20. יאיר תיבון :

    ליואב רובין
    אתה מניח הנחות וקושר אותן באופן לא הגיוני ובסה"כ אתה מציג יותר פלונטר מאשר פתרון.
    ישנן נשים שמרוויחות יותר מגברים (אשתי למשל) אז איפה זה עומד ביחס אלי (ואל תחשוב אפילו לטעון שאני יוצא מן הכלל).
    איפה טובת הילד – אתה עסוק רק בטובת האישה!
    האם אמא שהיום צריכה לטפל בילדים אינה מוגבלת במקום עבודתה בקידומה… או מה בא קודם הביצה או התרנגולת.. צריך לשבור את המעגל הזה. נשים תוכלנה לממש את היכולות שלהן.
    בכל הכבוד, ובאמת שאני לא מכוון אליך אישית, יש משהו לא אינטליגנטי, שלא לדבר על חוסר הגינות וניסיון הטעייה, בהצגת ביטול חזקת הגיל הרך כאילו מדובר במשחק סכום 0 – רבותי, הילדים ימשיכו ללכת אל האמא גם במשמרות משותפת, – לא לוקחים לה את הילדים – ממה אתה חושש כל כך?
    1. ששני ההורים יתחלקו באחריות ההורית (ונכון האמא לא תוכל יותר לנהוג בילדים כברכושה הבלעדי ותצטרך להתחשב בזכויות של האב) 2. סדרי הקשר של ההורים ישתוו – יהיה לאמא יותר פנאי לעבוד לקדם עצמה. 3. האם תצטרך גם לשאת בחלק מהוצאות המזונות של הילדים שלה (החזקת הילדים אצל האב לא עולה כסף?).
    מערך פטיראכלי – על מה אתה מדבר? לנשים יש הקלות במס הכנסה, לנשים יש זכויות והקלות של אם עובדת במקום העבודה (יוצאות מוקדם יותר מרוויחות יותר) נשים מקבלות סיוע משפטי חינם… אפילו בבית הדין הרבני מעמדן של הנשים היום הרבה יותר טוב משל הגברים… סליחה, אבל היית בפעם בכלל בדיון ברבנות? איך אתה מסביר את התופעה שיש מספר דומה של סרבניות גט למספר של סרבני גט, ומה הקשר בין זה להסדרי הקשר עם הילדים, לאב סרבן גט לא מגיע לראות את הילדים ולילדים לא מגיע להיות בקשר עם האב?
    ואם אתה מתעקש לעסוק בהכללות אז טול קורה מבין עינך!
    כמה גברים משלמים מזונות בלתי אפשריים אשר דוחפים אותם לעוני ולמעשה גם את ילדיהם שהרי הילדים באים לאבא כדי מחצית הזמן (או שלהשקפתך עדיף שבכלל לא ילכו לאבא כי הוא עני ושיחיו רק אצל אמא ברווחה)? כמה גברים גרושים ופרודים בהליכי גירושין מתייאשים ומאבדים עצמם לדעת, כמה אבות אינם מצליחים להתאושש מהמשבר הנפשי והכלכלי, איפה התמיכה שלך באבות אלה? מה בגורל הילדים שעקב כך מאבדים את הקשר עם אביהם, מדוע לבך מתרכך רק כלפי האמהות וגס כלפי האבות?
    השימוש בילדים כקלף מיקוח וכנכס מניב הוא תופעה הראויה לכל גינוי כל שכן השימוש בילדים כקרדום לקידום מעמד הנשים – זהו כשל מוסרי!
    כאדם הדוגל בשוויון מלא בכל התחומים אני מתקשה להבין, כל שכן לקבל את עמדותך.

    …כי ילדים לא מתגרשים מאבא ולכל ילד הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו!!!

  21. יואב רובין :

    שלום
    ראשית אתה לא מתעסק בטובת הילד אלא בטובת האב. מבחינתי כילד להורים גרושים יש חשיבות אדירה למקום קבוע כלומר לגור בבית אחד. על כן יש בהחלט כאן משחק סכום אפס.
    שנית אתה כותב:
    "מערך פטיראכלי – על מה אתה מדבר? לנשים יש הקלות במס הכנסה, לנשים יש זכויות והקלות של אם עובדת במקום העבודה (יוצאות מוקדם יותר מרוויחות יותר) נשים מקבלות סיוע משפטי חינם… אפילו בבית הדין הרבני מעמדן של הנשים היום הרבה יותר טוב משל הגברים… סליחה, אבל היית בפעם בכלל בדיון ברבנות? איך אתה מסביר את התופעה שיש מספר דומה של סרבניות גט למספר של סרבני גט, ומה הקשר בין זה להסדרי הקשר עם הילדים, לאב סרבן גט לא מגיע לראות את הילדים ולילדים לא מגיע להיות בקשר עם האב?"
    אני לא יודע על מה אתה מדבר. מעמד הנשים ברבנות הוא איום ונורא. שנית לאב סרבן גט לא מגיע הרבה. מבחינתי הוא צריך לשבת בכלא.
    ולגבי הסייפא שלך – זו דמגוגיה הרי יכולתי להביא את הדוגמאות הפוכות של נשים שזה קורה להן, של נשים שנרצחות וכו'. זה אינו טיעון.

  22. יאיר תיבון :

    תשובה לאלעד,
    אני די מזועזע מהדברים שכתבתה (הביקורת על “שימוש בילדים ככלי מיקוח” היא התייפייפות…") זוהי כמובן אמירה שיכלה להיכתב על כל עמדה.
    מתוך מה שכתבת ברור שאין לך ספק שהיום זה המצב שגברים נסחטים בנקודה זו.
    כלומר, א. הנך מקבל מראש את העמדה שמעמד הנשים בגירושים נחות מגברים.
    ב. אתה מקבל מראש שזה לגיטימי לנהל סחיטה על גב הילדים.
    למרות שאני חולק עליך ביחס לנחיתות הנשים במאבק הגרושים אתייחס רק ל –ב:
    אין מדובר רק בכסף, אלא במעמד האבות כגורם שווה במשפחה.
    אבות רבים לפני הגירושין מעורבים בגידול הילדים במידה רבה, שלא לומר שווה, ואני רואה בכל שנה יותר ויותר אבות המגיעים לביה"ס לאספות והמגלים מעורבות רבה בהנהגה הבית ספרית.
    ישנם אבות "שנזכרים" באבהותם רק בקרות המשבר ורוצים לקחת על עצמם יותר משעשו קודם לפרוץ המשבר. זה הגיוני וטבעי ואפילו יש לברך על כך כי כולם יוצאים נשכרים מזה:
    הילדים בראש ובראשונה שזוכים ליותר זמן "הורות פעילה" עם אביהם, האמהות שמתפנות לעיסוקן וסיוע בנטל, והאבות שמבלים יותר זמן עם ילדיהם מכפי שנהגו טרם פרוץ המשבר.
    אין ספק שהחזקה יוצרת גם השלכות כלכליות שלא תמיד הן מוצדקות, רק לדוגמה אצלי במשפחה אשתי מרוויחה הרבה יותר ממני, ואנו מקיימים בפעול משמורת משותפת כבר הרבה שנים ואולם בהסתמך על הייעוץ המשפטי שקבלה אשתי היא התנגדה למשמורת משותפת כדי לזכות בדמי מזונות (כ -4,000 ₪).
    לנושא המשמורת גם השלכה חשובה לעניין מגורי הילדים כאשר לא ניתן למנוע מהאם להעביר את הילדים לכל מקום שתחפוץ, וכך האב מוצא עצמו נתון לחסדיה של האם. תאר לעצמך שהילדים עוברים לגור במרחק של שעות נסיעה ממקום העבודה והמגורים של האב…
    לצערי החזקה האוטומטית לא רק שהיא פוגעת באבות כלכלית היא גם פוגעת רגשית קשה. אב נורמטיבי יתקשה להתמודד עם הגדרת מעמדו כ"הורה משני" וזה הביטוי שהשתמשה בו ביתי…
    כמובן שבהעדר שוויון במשמרות וחרף חזקת הגיל הרך מתגרשים רבים נקלעים למאבקי משמורת קשים, שמטבעם הם מכוערים מאד. שני ההורים נאלצים לערער על כישורי ההורה השני, והטיח רפש אחד בשני – מצבים שלא רק שלא תורמים למשפחה הם מזיקים ומלבים את האש ולעיתים הילדים נשאבים פנימה ובטח שלא יוצאים נשכרים מהתהליך.
    מה זה אומר ביטול חזקת הגיל הרך:
    שלשני ההורים מעמד שווה ואחריות משותפת על גידול הילדים – ולמעשה ששני ההורים יניחו את נשקם בנושא המשמורת.
    למה זה צריך להחליש את הנשים לא ברור לי?
    למה צריך לתת להם יתרון מראש – כאן אנחנו מגיעים להנחת היסוד שלך שמעמדן של הנשים מראש נחות ולכן אתה למעשה תומך בלהשאיר להן את הקלף הזה ביד.

    אז במילים אחרות בלי "להתיפייף" – לדעתך הילדים הם כן קלף מיקוח ואפילו לגיטימי במאבקי הגירושים שמשרת את הנשים במאבקן – אז יצא המרצע מן השק!

    לעמדתך – ילדים הם קלף מיקוח לגיטימי וצריך שיהיה בידי הנשים!

    אני בטוח שאתה אבא טוב,ומסור שמעורב בגידול ילדיו אז אני ממש מקווה בשבילך שלא תקלעו לעולם למאבקי גירושין לא אתה ולא ילדיך ושאיש לא יעשה בילדיך ונכדיך שימוש כקלף מיקוח…
    אני לא מוכן שילדי ונכדי יהיו קלף מיקוח – אני רוצה שהם יהיו מחוץ למאבק הגירושים.

    הוגש כחומר למחשבה.

    יאיר תיבון

  23. טל :

    מצער לראות אדם שמדקלם זמירות ישנות וחבוטות כאילו היו להיט עכשווי. אם היית קורא מחקרים ולומד על חשיבות האב בחיי הילד ועל תרומתו להתפתחותו, יציבותו ואושרו, היית מבין עד כמה שמרנית עמדתך כי יציבות בחיי ילד פירושה בית אחד ומיטה אחת. אם המחיר של זה הוא ניתוק מהאב, עדיף לילד מאה מונים ללון בשני בתים לסירוגין. ושוב – אלה מחקרים, לא תחושות בטן.
    זה באשר לטובת הילד.
    באשר לזכויות נשים וגברים, מעניין שאתה מגלה הזדהות עם נשים מסורבות גט אך הדבר אינו מפריע לך להתעלם מגברים מסורבי גט 0מסורבים מסיבות זהות לגמרי). אבל אם שמים בכלא את סרבני הגט ובאותה נשימה נותנים לגיטימציה לסרבניות קשר עם הילד עושים עוול נורא, חוסר צדק במובן הפשוט והבסיסי ביותר. אלה וגם אלה עושים שימוש בכלי נשק שנותן להם החוק כדי להתנקם בבן זוג. נהיגת איפה ואיפה ביניהם היא עוולה, שאדם מוסרי היה צריך להסתייג ממנה.

  24. יואב רובין :

    טל
    גברים מסורבי גט, יכולים לחיות עם אשה, ולהביא איתה ילדים לעולם. נשים מסורבות גט לא. זה מאוד פשוט.
    ולגבי עניין המקום הקבוע – זה אכן אינו תחום ההתמחות שלי וברור לי שתפקידו של האב חשוב ביותר בגידול הילדים. עם זאת גם חשיבותה של סביבה קבועה. לי עודמ רק ניסיוני האישי ועל פיו אני מביע את עמדתי.

  25. יאיר תיבון :

    יואב שלום,

    אני עוסק בעיקר בטובת הילד.. שים לב לסיסמה שלי: כי ילדים לא מתגרשים מאבא ולכל ילד הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו! כן אני גם עוסק בזכויות של האבות שלצערי על בשרי למדתי שהם נרמסות ושלמעשה מצבינו בכי רע.

    מקום קבוע לילד – זה עניין של השקפה. אין ספק שעדיף לכל ילד שההורים לא יתגרשו ושיהיה לו רק בית אחד אבל בגירושים יש אוטו' שני בתים לילד, אין מה לעשות זו מהות הגירושים. השאלה היא רק כמה זמן ישהה הילד בכל בית. בהסדרים הישנים הילד היה מגיע פעם או פעמים בשבוע לשון אצל האב ופעם בשבועיים לשישי שבת… אז מה הבדל בעצם, עוד לילה?
    ההבדל הוא בעיקר ביחס של הילד לבית של האב – האם זה "בית משני" או "בית" לכל דבר!
    לגישתך הילד או בית המשפט צריך לבחור בין שני הבתים אך המציאות היא שבד"כ הילד רוצה להיות בשני הבתים וחלק את זמנו עם שני ההורים.

    לגבי בית הדין הרבני, חברי הייתי שם וזה לא נעים בכלל להיות שם כגבר.
    לצערי נושא הגט הוא הרבה יותר סבוך ממה שאתה מעלה על דעתך, אך קל למי שלא עבר גירושים ולא נשלו אותו מכל זכויותיו, ולא עבר מאסרים ומשפטים על בסיס תלונות שווא, ולא נאסר כי לא היה בידו לעמוד בתשלומי מזונות הגבוהים ממשכורתו לחוות דעה אקדמית…
    לפי דווחי בתי הדין הרבניים יש מספר דומה של נשים שמסרבות לשחרר את בעליהן…
    לשמחתי , (ואני באמת מפרגן לך) דברים שרואים מפה לא רואים משם אבל בכל מקרה אין לזה כל קשר לנושא הסדרי ראייה והמשמורת, אז בו נניח לזה בצד.

    לנושא הדמגוגיה, תסביר לי בבקשה איך אתה חי עם הנתון הזה שלמעלה מ – 300 אבות וגברים מתאבדים בשנה. לפי טענת ערוץ 1 מדובר רק ב- 60 – נגיד שזה המספר- זה פחות מזעזע אותך מזה שרק 12-14 נשים נרצחות בישראל בשנה (מה דם שחצי מהן נרצחות על ידי אחיהן על חילול כבוד המשפחה)? למה לבך גס לסבל של הגברים? לזה אתה קורא דמגוגיה?
    אם אני שמטפל בילדי מחצית הזמן נדרשתי לשלם מזונות שהותירו בידי 2,500 ₪ מתוכם עלי לשכור דירה, לכלכל את עצמי , לכלכל את ילדי במחצית הזמן, לשלם חשבונות, להחזיק רכב…
    נראה לך הגיוני שגבר בן 48 יהיה נסמך על שולחן הוריו הקשישים בשעה שאשתי מרוויחה משכורת גבוהה? ומה עם אלה שאין להם למי לפנות לעזרה?
    ואל תחשוב שאני מקרה יוצא דופן!

    אני אשמח לארח אותך ואת אלעד ולהראות לכם מציאות שאתם כנראה לא מכירים – נראה אם אתם מוכנים להרים את הכפפה?

    יאיר

  26. יאיר תיבון :

    יואב שלום,
    בהתייחס ל:"גברים מסורבי גט, יכולים לחיות עם אשה, ולהביא איתה ילדים לעולם. נשים מסורבות גט לא. זה מאוד פשוט."
    לצערי שוב אתה נופל קורבן לתעמולה ולמיתוסים שהם לא כך מדויקים – שאל את עצמך שאלה פשוטה: האם היית מרשה לביתך להיכנס למערכת יחסים, להקים משפחה עם בחור שעדין אין לו תעודת גירושין, שענייניו עדיין מתנהלים ברבנות?
    תשאל את חברותיך האם היו מוכנות להיכנס לקשר עם כזה גבר?
    מרביתן, אם לא כולן, מראש יענו לך בשלילה.
    יאיר

  27. יואב רובין :

    אתחיל ממצב הנשים. נקבך את נתון המזעזע לגבי התאבדויות גברים. האם בדקת את המקבילה לגבי נשים? האם בדקת את איכות החיים של נשים גרושות ושל גברים גרושים. אותו הדבר נכון גם לגבי המזונות. אתה מתייחס לנתונים לגבי גברים אך מה לגבי אלה של הנשים. הרי אנחנו יודעים שנשים "חד-הוריות" הן אחד מגזרים העניים יותר בארץ. יתכן שהכנסתך נמוכה מזו של אשתך אך מה לעשות ובישראל אשה מרוויחה על אותה העבודה בערך 20% פחות מגבר.
    ולגבי הבית המשני או הראשי. זו הרי השאלה והיא אינה כה פשוטה. בית אינו רק שאלה של מי שנמצא בו אלא גם של מה. למשל איפה נמצאים הצעועים, הספרים, הדיסקים וכו'. היכן היא הפינה של הילד. שוב, אני לא מומחה בנושא ולמזלי עברתי גירושים רק מהצד של הילד (למעשה אני עוד לא נשוי כך שהעניין מעט רחוק ממני) אך כלל לא ברור לי שטובת הילד היא עניין פשוט כאן בכלל וברור שלא משנה מה יהיה החוק הילד יהיה הנפגע המרכזי בסכסוך בין הוריו.

  28. יאיר תיבון :

    יואב שלום,
    חסרים לי נתונים כדי לענות לך אבל מדובר בתופעה שקיימת בעיקר אצל הגברים בגלל הקשיים הכלכליים והרגשיים ובגלל שהם נרדפים ע"י הרשויות (בתי המשפט, המשטרה, הוצל"פ, מל"ל) ובגלל הניתוק מהילדים.
    לגבי הנושא של בית אחד או שניים (שלא ע"מ להעליב) אבל באמת מתקבל הרושם שאין שחסר לך ידע בנושא… לילדים יש צעצועים בשני הבתים, לילדים יש בשני הבתים את כל הדברים שהם צריכים –זה בית לכל דבר.
    לפעמים יש קשיים שצריך ללכת להביא מהבית ספר שנשכח, נעלי התעמלות כי מחר יש שיעור התעמלות…. אז המרחק שאנחנו גרים הוא בסה"כ שניים שלושה רחובות אפשר אפילו ברגל.
    יואב, מה זה נשים "חד הוריות"?
    המושג הזה מתייחס לנשים שמגדלות ילד בלי האבא (האבא מחוץ לתמונה לחלוטין). מרבית ילדי הגירושים הם ילדים שיש להם אבות שמשלמים עבורם מזונות ולכן האמהות שלהם הן לא חד הוריות!
    דווקא השימוש הנלוז במושג מצביע על חומרת הבעיה שלא סופרים אותנו! לילדים שלנו יש אבות והאמהות הן לא חד הוריות!

  29. יואב רובין :

    השימוש במונח "חד-הוריות" אכן מרמז על כך שהן מגדלות את הילדים לבד והוא אכן חלק מהבעיה. אך לצערי בהרבה מאוד מהמקרים הנשים הן אלה שמשלמות את המחיר. הן מקבלות מזונות (גם את זה צריך אגב לבדוק באחוזים, אני מכיר לא מעט מקרים מאוד בעייתים בתחום הזה גם בשכבות שאינן נמוכות), אך הן בדרך כלל מרוויחות פחות מהגברים, מוציאות יותר על הילדים, אחראיות להם יותר (מי ישאר עם הילד החולה בבית).
    לילדים יש צעצועים בשני הבתים. אולי במצב טוב. בחלק מהמצבים בהחלט לא. אך עיקר העניין הוא שאין אלה אותם הצעצועים כי אין כפילות. המצב הזה של הכפילות הוא שאינו נח לילד.

  30. יאיר תיבון :

    יואב,
    אתה מערב מין במין שאינו מינו. השאלה אם טוב שני בתים או לא זו סוגיה בפני עצמה ואתה כבר העדת על עצמך שאתה לא ממש מבין בה – צא לשטח ולמד. אני מזמין אותך ואקח אותך לכמה בתים של גברים כמוני… שיש אצלם את כל צרכי הילדים…
    אז אצל אמא הוא משחק בכדור וברכבת החשמלית ואצל אבא במחשב, אצל אמא יש לו כבלים של יס ואצל אבא הוט, מה זה משנה? אצל אמא יש בובות כאלה ואצל אבא אחרות… לאמא יש טלויזיה LCD אצל אבא ישנה. אמא לוקחת את הלידים באוטו חדש מהעבודה ואבא נוסע בטרנטה…. אז מה?
    אה שכחתי, אמא גרה בדירת גן מרווחת ואבא שכר יחידה מאחורי וילה שחדר אחד זה מרתף וחדר שני זה ממ"ד (אין סלון) עושים שיעורים במטבח.
    חצי מהמזמן הילדים בכלל אצל חברים וחברים באים אליהם לשני הבתים כל הזמן…

    לגבי אותם אבות שלא לוקחים את הילדים ולא ייקחו גם בעתיד – הם גם לא יבקשו חזקה משותפת על הילדים כי חזקה זה אחריות ונוח להם שהאשה תמשיך לטפל בילדים – מהם תגבה מזונות ובצדק.
    לגבי האבות שרוצים לממש את אבהותם באופן שבעיני הוא הראוי והכי טוב גם לילדים – להם צריך להעניק אפשרות שווה – זה טוב לכולם.

    עכשיו על מה אנחנו מתווכחים – האם אתה רוצה שתהיינה יותר אמהות חד הוריות לפי הגדרתך או פחות? האם אתה רוצה שיותר אבות ישמרו על קשר עם ילדיהם או שיתנתקו מייאוש?

    אני חוזר ומזמין אותך… בוא תכיר את השטח… תיחשף למציאות שאתה בכלל לא מכיר!

    אם הנושא בוער בעצמותיך אז בואו תראה איך נראית אבהות בישראל 2008 – ממה אתה מפחד שתשנה את דעתך?

    יאיר

  31. אורלי בנימין :

    ליאיר תיבון

    האם אני בעד שוויון? אני בעד שוויון בייחוס מומחיות. מומחית אשה היא בעיני בעלת סמכות כמו מומחה גבר. אתה מוכן לקחת את דעת המיעוט שהיא עמדתן של שלוש מומחיות שאספו ידע ומקרים ספציפיים בשדה ולהשליך לאשפה את חוות דעתן המקצועית. אני לא. אני רוצה שוויון בהערכה כלפי עמדתן ואני עומדת המומה מול הנכונות של חברי הוועדה האחרים להתעלם מדעת המיעוט החשובה והחכמה שהעמידו. כן, צריך להוסיף שדעת המיעוט הזו מתיישבת עם העמדות של מומחיות נוספות כמו המשפטנים והמשפטניות במרכז רקמן ובארגון "איתך". ואני שואלת אותך: אתה בעד שוויון בייחוס מומחיות?

  32. יאיר תיבון :

    אורלי שלום,
    דעת מיעוט כשמה כן היא – מה היית מצפה שתצא המלצה בפה אחד כאשר יש כ-10 חברים בוועדה. ומי הם בעלי דעת המיעוט? אנשים מגויסים המונעים ממניעים פוליטיים ולא עניינים.
    את בעצמך אמרת בכנס נתניה דברים מאד ברורים.
    צר לי מאד, ואינני רוצה לפגוע בך באופן אישי, אך מכון רקמן לא מקובל עלי כגוף אקדמי בעל יושרה ובטח שלא כגוף המתמחה בנושא מגדר. מדובר בקבוצה של אנשים שבעיני אינם, אלא "שכירי חרב" שמקבלים כסף, כדי להפיץ ולשכלל תורתם כביכול תחת הכובע של האקדמיה.
    שימי לב שאף ארגון אבות והורים אינו מתוקצב ואינו מעביר שכר לפעיליו!!!,
    האנשים שיושבים שם אין להם כל קשר לשטח, וכל עיסוקים ועניינם בנושא מונע ממניעים ושאיפות פוליטיות או מתוקף כך שהם מקבלים שכר גבוהה עבור פעילותם.
    אין לי צל של ספק שעניינם המובהק בליבוי המתח המגדרי מונע בין השאר משאיפתם להגדיל את תקציביהם ולא מתוך עניין כן במיגורו של המתח המגדרי, ומה שבטוח שעניינם בליבוי המתח גובר על כל עניין אקדמי. האנשים אשר עומדים בראשו של המכון אינם אנשי שטח אוטנטיים שסבלו מאפליה מגדרית או שצמחו מתוך המצוקה, אלא אנשים שגדלו עם כפית של כסף בפה וחיים חיי משפחה מלאים. הנה גם את שמתיימרת לייצג את ציבור הנשים הגרושות מה לך ולנושא, הרי סיפרת בעצמך שבעלך ראוי מבחינתך לכל שבח, אז מאיפה הלהיטות הזאת שלך ושל חברותיך שחיות כ"כ טוב על משכורות יפות לדבר על הסבל של הנשים – איפה השטח? האדם היחיד שהצלחתן עד היום להביא מהשטח הייתה אימה מנכרת שהורשעה בבית המשפט בחטיפה (ושטוענת שהיא פרופ' – רק עדיין לא ברור באיזה אוניב') הגב סמדר לביא – אולי באמת תוציאו אותה מהנפטלין כדי שכולם יוכלו לראות מי הן מנהיגות ארגוני הנשים!
    ארגון רקמן (לא מכון ולא נעלים) הינו ארגון החי על כסף דמים שהוא אוסף תוך ריקוד על דמם של האבות והילדים, אשר נגזלת מהם הזכות לחיות חיי משפחה ולהיות בקשר ראוי וכל זאת לצורך קידומם הפוליטי של ארגוני הנשים.
    לפעמים אני ממש מתבייש איך אנשים מלומדים ומשכילים יכולים להרשות לעצמם לחיות בכזאת חשכה מוסרית.

  33. "איתך" כגוף מקצועי? נעמת? :

    אורלי שלום,

    בדעת המיעוט יש שלוש נשים. זה מקרה או שיש להן אינטרס כזה או אחר?
    דפנה הקר היא נציגת "איתך" ושכזאת היא מייצגת דעה נשית קיצונית ולא את טובת הילדים. דעתה ידועה מזמן וכל הסבר מקצועי, והיו אנשי מקצוע רבים שהגיעו לדיוני הוועדה, לא שינה כמובן את דעתה ולכולנו ברור היטב למה!

    גלי עציון מייצגת את נעמת. אני מניח שנסכים שהיא מייצגת אינטרסים כלכליים של נעמת ויש שיגידו של חלק מהנשים (לדעתי הן מנציחות את מצב הנשים ובכך גורמות נזק רב! ) אך אין ספק שזה לא קשור לטובת הילדים.

    ולכן, אם תקראי היטב את חוות הדעת של פרו' שגיא ודר יואלס בנספח ה תראי מה זאת חחות דעת מקצועית ולא משוחדת.

    ועדיין, כוחן של ארגוני הנשים בישראל הוא מדהים והן הצליחו כפי שאת יודעת לשנות או לכופף את פרו דן שניט כך שישנה את דעתו וימליץ על "חזקת ההורה העיקרי" דבר שהוא בלתי נסבל.

    בברכה,

    גיא רוה

  34. אורלי בנימין :

    לכל המנופפים במחוייבות של מרכז רקמן ו"איתך" לנשים, אני מביאה בזאת את חוות דעתה של ד"ר אורית קמיר שהיא משפטנית שאינה מועסקת על-ידי גוף מוכר פוליטית כמחוייב לנשים.

    מקווה שרהיטותה ועומק טיעוניה, ישנו ולו בזעיר אנפין את סרובכם להכיר בסבל שיגרם לנשים אם יעלה על דעתו של מאן דהו לשנות את חזקת הגיל הרך:

    חזקת הגיל הרך: המלחמה על כבשת הרש

    חזקת הגיל הרך היא שריד מעולם מסורתי, פטריארכלי, בו נשים הן המטפלות בילדים: הן היודעות לעשות זאת, הן הרוצות לעשות זאת, והן המיטיבות לעשות זאת. אמהות היא תפקידן החברתי והיא זהותן האישית. גברים, אבות, עסוקים בפרנסה, בניהול העולם, ואינם יודעים, יכולים, רוצים לטפל בילדים רכים בשנים ולהעניק להם את שהם זקוקים לו. חזקת הגיל הרך מבטאת מוסכמות ומבנים משפחתיים וחברתיים של עולם מסורתי זה, ולכן גם מנציחה ומחזקת אותם. במובן זה היא כולאת נשים – וגברים – בסטריאוטיפים שאינם מאפשרים חלוקה מחודשת של תפקידי המיגדר במשפחה ובחברה בכלל. זאת ועוד: בפועל, במציאות, ישנם אבות המטפלים בילדיהם הרכים ממש כמו האמהות ואף טוב יותר. עבורם ועבור ילדיהם, חזקת הגיל הרך היא פגיעה קשה ברווחה, בשמחת החיים, באיכות החיים.

    ואולם כל האמור בפיסקה הקודמת הוא רק חלק אחד מן התמונה השלמה, ואסור בשום פנים ואופן לטפל בסוגיה מחוץ להקשר הכולל, המציג אותה באור שונה לחלוטין. חלק חשוב מן התמונה הכללית שיש לקחת בחשבון הוא המציאות החברתית הרלבנטית. המציאות החברתית בישראל כיום היא עדיין בדיוק זו של העולם המסורתי הפטריארכלי: במרבית המשפחות, הנשים הן היודעות לטפל בילדים הרכים, הן הרוצות לעשות זאת, והן המיטיבות לעשות זאת. במרבית המשפחות גברים, אבות, עסוקים בפרנסה, בניהול העולם, ואינם יודעים, יכולים, רוצים לטפל בילדים רכים בשנים ולהעניק להם את שהם זקוקים לו. היבט חשוב של מציאות חברתית זו הוא שגברים משתכרים, ככלל, הרבה יותר מנשים, ובשעת הגירושין הם בעלי כוח כלכלי רב לאין שיעור. זאת משום שהשוק הישראלי, כרבים אחרים, מתייחס לגברים ברצינות רבה יותר, חפץ בהם יותר מאשר בנשים, ומתגמל אותם לאין שיעור יותר מאשר נשים. אפלית הנשים בשוק העבודה יוצרת את המציאות שגברים מתגרשים עשירים הרבה יותר מנשותיהם. מצב עניינים זה מקנה להם עדיפות ברורה במשא ומתן סביב הגירושין: הם שוכרים את עורכי הדין היקרים יותר, כוח העמידה שלהם רב יותר, לאורך זמן, והם יכולים להראות שיקיימו את הילדים ברמת חיים גבוהה יותר. חלק נוסף מן התמונה הכללית שיש לקחת בחשבון הוא המצב המשפטי הנוהג בתחום המשפחה. במדינת ישראל חל, בתחום המשפחה, החוק הדתי עתיק היומין, המבטא, משמר ומנציח את כל התפיסות הפטריארכליות. על יהודים, שהם רוב תושבי המדינה, חל חוק ההלכה היהודית כפי שהוא מפורש על ידי בתי הדין הרבניים, כלומר מוסדות ארכאיים, פטריארכליים, שוביניסטיים, בלתי דמוקרטיים, הנוהגים ככל העולה על רוחם וללא כל ביקורת של מוסדות המדינה הדמוקרטית. דיני המשפחה היהודים, כפי שהם מעוצבים על ידי בתי הדין הרבניים ומוחלים על הציבור, מעניקים לגברים כל יתרון אפשרי בעת הגירושין, תוך אפליה לרעה גלויה, מפורשת ובוטה של נשים. השורה התחתונה היא שגבר יכול לבחור אם לאפשר את הגירושין או לא, בעוד האישה תלויה לחלוטין בחסדיו ובשרירות ליבו. והדברים ידועים ומוכרים עד זרא. (על התושבים המוסלמים בישראל חל חוק השריעה המוסלמי שאינו שונה מהותית מן הדין היהודי, כשם שבתי הדין המוסמכים לאפכו אינם שונים מאלה היהודים).

    לאור כל האמור בפיסקה הקודמת ברור שבמרבית המשפחות, ברגע הגירושין, האם היא המתאימה והרוצה יותר לקבל לרשותה את הילדים הרכים, ואילו האב הוא בעל היתרון הכלכלי והמשפטי, שהוענקו לו על ידי חברה המושתתת על יסודות מסורתיים, פטריארכליים ומפלים. במילים אחרות, החברה הישראלית יצרה ומקיימת מצב בו ברגע הגירושין, ככלל, מרבית הנשים הן הראויות יותר לקבל את הילדים הרכים, ואילו מרבית הגברים הם בעלי כוח רב המאפשר להם להכתיב את תנאי הגירושין ולסחוט את נשותיהם להסכים לויתורים מפליגים. (וחלק לא מבוטל מן הגברים עשה בדיוק זאת). במצב עניינים מחפיר זה, חזקת הגיל הרך היא כבשת הרש היחידה של האמהות המתגרשות. בזכות חזקה זו, הגברים המתגרשים, בעלי הכוח העודף, לפחות אינם יכולים לפגוע באם ובילדים על ידי קבלת הילדים הרכים לרשותם (כשבמרבית המקרים, כאמור, טובת הילד ובודאי טובת האם מחייבת שהאם היא שתקבל את הילדים). הגברים המתגרשים יכולים לנצל את זכויות היתר המשפטיות והכלכליות שהחברה הישראלית מקנה להם כדי להתעלל בנשים (ובילדים) באמצעים פרוצדורליים ולשם השגת יתרונות ממונים ורכושיים; אך לפחות אינם יכולים להשתמש בזכויות היתר כדי לנקום באישה על ידי לקיחת הילדים הרכים, ואינם יכולים לפגוע בילדים הרכים (הזקוקים לרוב לאמהותיהם) על ידי הפרדתם מן האמהות. וחשוב לא פחות: בזכות חזקת הגיל הרך הגברים המתגרשים אינם יכולים לסחוט מן הנשים ויתורים על זכויותיהן על ידי איום שידרשו את הילדים הרכים ויקבלו אותם בזכות משאביהם העודפים. זוהי ההגנה היחידה שהמשפט הישראלי והחברה הישראלית מעניקים לאם המתגרשת.

    (יש לזכור עוד כי אבות מתגרשים יכולים לשאת נשים חדשות, לרוב צעירות יותר, ובזכות משכורותיהם הגדולות יותר לאפשר לנשים החדשות לגדל את ילדיהם. בשל המבנה החברתי המסורתי הפטריארכלי, המפלה לרעה נשים מבוגרות, ובודאי גרושות, הנשים הגרושות לרוב אינן נישאות בשנית, ונותרות עניות יותר מגרושיהן ונשותיהם החדשות. כל אלה יכולים להגדיל את סיכויי הגברים המתגרשים לקבל לחזקתם את הילדים, בין שהם אכן ההורה המתאים יותר ובין שלא; בין שהדבר עונה על צרכי הילדים ובין שלא; בין שהדבר פוגע באופן בלתי שוויוני בנשים המתגרשות ובין שלא. מצב זה מגביר עוד יותר את כוח המיקוח של הגברים בשעת הגירושין).

    אין ספק שיש לבטל את חזקת הגיל הרך, המנציחה סטריאוטיפים מיגדריים פטריארכאליים: מיד לאחר שיבוטלו כל שאר דיני המשפחה הארכאיים, המפלים נשים לרעה ומעניקים לגברים כל יתרון אפשרי; מיד לאחר שישונו דפוסי ההעסקה בשוק, ונשים תשתכרנה כמו גברים, ותוכלנה לנהל מאבקים משפטיים בתנאי פתיחה שוויוניים; מיד לאחר שיתפוגגו הגישות המפלות נשים מבוגרות, ונשים גרושות תוכלנה לשוב ולהנשא ולאפשר לילדים משפחות מבוססות בעלות שני מפרנסים. חזקת הגל הרך היא שריד מעולם מסורתי – ממש כמו שאר חלקי דיני המשפחה, וממש כמו מבנה המשק הישראלי ותפיסת הנשיות. כל ההבדל הוא שזהו השריד היחיד החותר מעט נגד הזרם, ומעניק זכות מזערית כלשהי לצד החלש, הנשי. אכן, הגיע הזמן, מזמן, לבטל את כולם, ולכונן דיני משפחה מודרניים, שוויוניים, אנושיים, כמו גם משק שיוני ואנושי. עד אז, הניסיון לבטל את חזקת הגיל הרך היא התנכלות לכבשת הרש.

  35. יאיר תיבון :

    ד"ר אורלי בנימין,
    זה כל מה שיש לך להציג בפנינו על במה זו, את המאמר הארכאי של ד"ר אורית קמיר הידועה כמפמיניסטית רדיקאלית, על שלל טיעוניו החבוטים?
    מאכזב – לא מצאתי בו ולו בדל אחד של טיעון משכנע שראוי לתגובה – שממה אינלקטואלית …

  36. אורלי בנימין :

    מה אעשה יאיר שאני לא מצליחה לרצות אותך? עוני הוא לא סוגייה אינטלקטואלית סבוכה מאד. עוני של נשים הוא סוגיה עתיקה מאד וכבר כותבי התנ"ך מיצו את הפוטנציאל האינטלקטואלי שבה – אשה שחיה בנפרד מגבר, ובמיוחד זו שמגדלת את ילדיה בנפרד מגבר, זקוקה בחברה פאטריארכלית לתמיכה. אתה וחבריך אוהבים לדמיין שהפאטריארכיה כבר לא כאן אבל תלות של נשים ועוני של נשים הולכים ומחמירים לפי כל הנתונים. במיוחד של נשים המגדלות ילדים בנפרד מגברים. אז, לא. את השממה האינטלקטואלית איני יכולה להפריח אבל מה שכואב לי ממש זה שאיני יכולה להשיב רוח חיים בשממה המוסרית.

  37. טל :

    אורלי, כולם הרי יודעים שאין סיכוי לשכנע או להשתכנע. אבל אני מתרשם שאת פתוחה להקשיב לפחות, וזה כבר משהו ראוי לציון.
    בואי נבדוק לרגע את המאמר הרהוט של אורית קמיר.
    הפתיחה אכן חדה ובהירה בניתוחה: "…חזקת הגיל הרך מבטאת מוסכמות ומבנים משפחתיים וחברתיים של עולם מסורתי זה, ולכן גם מנציחה ומחזקת אותם…" כל הכבוד. כולם פה נסכים על זה. אבל נחוץ יושר אינטלקטואלי כדי לסיים בלי אבל ובלי תירוצים. וזה אין במאמר.
    החלק הבא שלו עוסק ביכולתו הכלכלית העדיפה של הגבר. יש כאן הרבה ביטויים מוקצנים, סובייקטיביים ובלתי מבוססים. אבל הבעיה כאן אחרת לגמרי: פערים כלכליים בין גברים לנשים קיימים בכל מדינות העולם המערבי ובכל זאת כולן ביטלו את חזקת הגיל הרך. כולן עד האחרונה בהן. אז היכולת הכלכלית של הגבר לא יכולה להיות התירוץ.
    בחלק הבא מופיע הטענה כי לגבר יש זכויות יתר בבית הדין הרבני משכנעת אולי את המשוכנעות, אלה שלא פתוחות להקשיב למצוקות גברים בבית הדין הרבני.בפועל, נשים מאמללות את בעליהן בבית הדין הזה לא פחות משגברים מאמללים את נשותיהם, ואולי אף יותר. השאיפה לבטל את ההגמוניה של בתי הדין הדתיים על חיינו היתה יכולה להיות שאיפה משותפת של כולנו פה, אילו באמת הבעייה היתה בית הדין הרבני.
    מכאן המאמר של הגב' קמיר נעשה מבולבל מעט. באיזה סרט היא חיה, אורלי? "…לפחות אינם יכולים לפגוע באם ובילדים על ידי קבלת הילדים הרכים לרשותם…" קבלת הילדים לרשותם? מה זה, מכונית? טלוויזיה? לפגוע בילדים? האם אורית קמיר הפכה להיות סמדר לביא מספר 2, שכל הגברים בעיניה פדופילים? תראי לאן מביאה אתכן עמדתכן הנחרצת כל כך: לראות באבא אויב, שנוא, מסוכן לילדים. זה לא נורא בעיניך?
    זו הנקודה בה הדיון הופך הזוי ממש. לא האמירות היפות על הנצחת מעמדה של האשה כמטפלת, לא הדיון הכלכלי על כוחו הרב של האב, אפילו לא המחאה מול הדין הדתי המשעבד, כל אלה אינם אלא קדימון להפחדה האמיתית שמהלכת אימים על כל אשה כנראה: הפחד שהדבר יוכל "…לנקום באישה על ידי לקיחת הילדים הרכים".
    אז מה מעניינים כל שאר הטיעונים, מה יועילו כל הנתונים והשכנועים. לך תתעמת מול דיון יצרי, דמוני, אפל ושפל, שמפחיד את האשה מפני הדבר שכלל אינו יכול להתקיים. גבר לא יכול "לקחת את הילדים" לאשה. אין מצב כזה בחוק הישראלי וגם לא בפסיקה. מצבו הכלכלי החזק של הגבר מעולם לא היה סיבה להעברת ילדים להחזקתו. זו הפחדה שפלה ומכוערת, אורלי, שאינה מבוססת על כלום, זולת פחדים עמוקים ששוכנים בלבה של כל אשה.
    וזו השורה התחתונה אורלי: נשים נרתעות מלוותר על חזקת הגיל הרך כי הן מפחדות שלא להיות בשליטה מלאה על הילדים. וארגוני הנשים, במקום שיעודדו ויטיפו לשחרור הנשים משיעבוד לתפקידן המסורתי כאחראיות בלעדיות לילדים, עושים הכל כדי להנציח את השיעבוד. נשים יהיו עצמאיות ובלתי תלויות בבעל שלהן, רק אם ישחררו קצת, יחלקו את האחריות לילדים, יעמידו לעצמן מטרות נוספות בחיים. את וחברותיך חוטאות בחטא גדול כלפי הנשים, כשאתן נאחזות בקרנות המזבח של חזקת הגיל הרך. כשתתבטל החזקה, וזה הרי יקרה במוקדם או במאוחר, אולי יהיו כמה שישאלו למה נדרשו כאלה מאבקים נגד הדבר העיקרי שמקדם את טובתן של נשים ושוויון זכויותיהן.

  38. יאיר תיבון :

    אורלי, אני באמת שואל את עצמי איך את חוקרת שחיה ממשכורת יפה, אינטלקטואלית, משכילה מספרת לי כפעילה בנושא שאין לך שום נגיעה אישית אליו חוץ מאולי רצון להתייפיף בעיני חברותיך הפמניסטיות (הרי את בעצמך מספרת כמה שבעלך בעל נהדר) ואוטמת את עצמך לחלוטין לדברים האוטנטים שמגעים מאדם כמוני שהוא איש שטח, לא שכיר חרב שמקבל כסף כדי להביע עמדות כאלה ואחרות, אבא שמגדל את ילדיו במשמרות שווה, שמרוויח שכר נמוך מאשתו, שנאבק מול כל הרשויות שמתעללות בו רק בגלל שהוא גבר, שהיה צריך 3.5 שנים להאבק כדי לקבל הכרה כהורה במשמרות שווה (בה בשעה שהוא היה המטפל העיקרי), שנאלץ לחיות כעני כי כספו נשדד על ידי חוקי מזונות דרקוניים בחוסות בית המשפט שחי בחשכת ימי הבינים ושואב סמכותו מחוקים דתיים ארכאיים (ואיך זה שרק כשנוח לך את יוצאת נגד החוקים האלה), אב שנאלץ לחזר על הפתחים כדי שיהיה לו אפשרות להאכיל את ילדיו…
    את מספרת לי על סחטנות, על עוני, על תחושת אין מוצא, על ייאוש…

    שלי נעליך!!!
    אין טענה אחת שלך שמעוגנת בעובדות.
    תמשיכי לנהל את המאבק שלך כביכול למען האמהות המסכנות והילדים שלהן אך בעצם את וחבורתיך פוגעות בילדים במקום לסייע להם…

  39. אורלי בנימין :

    אני מוכנה יאיר, להשיל את נעליי אבל אני מבקשת שתרשה לי להשאיר את הכובע… סליחה, זו בדיחה. אני כל כך יודעת על מה אתה מדבר. אין לך מושג כמה אני יודעת על מה אתה מדבר. אני רואה את התמונה הזו שאתה מתאר בערי פיתוח, בשיכוני הדיור הציבורי, אני יודעת שעוולות איומות נעשות לגברים וכבר שמעת אותי אומרת את זה. הרי זו היתה נקודת הפתיחה של דבריי בכנס. אני פשוט לא מאמינה ולו לרגע שהפתרון הוא בביטול חזקת הגיל הרך. אני מסכימה שעלינו לפעול במשותף לפתרונות מוסכמים ובמיוחד למען מדינת רווחה ששמה בראש מעייניה את המשפחות שעברו גירושים ולוקחת על עצמה לממן שירותים חברתיים רחבים כולל דיור ציבורי, שירותי בריאות וחינוך הולמים. אבל מה לזה ולחזקת הגיל הרך? וכאן אני רוצה לענות לטל שאומר:

    מצבו הכלכלי החזק של הגבר מעולם לא היה סיבה להעברת ילדים להחזקתו. זו הפחדה שפלה ומכוערת, אורלי, שאינה מבוססת על כלום, זולת פחדים עמוקים ששוכנים בלבה של כל אשה.

    אף אחת מאיתנו לא טענה שגברים מקבלים את הילדים בגלל מצבם הכלכלי. ולפיכך לא אנחנו שהפחדנו בהפחדה שפלה ומכוערת אלא אתם שעיוותתם את טענתנו. מה שאנחנו אומרות הוא שבהינתן הפערים האדירים בשוק העבודה בין פוטנציאל ההשתכרות הנשי והגברי , אי אפשר לבטל את חזקת הגיל הרך ואת חובת הפרנסה שמגולמת בה. ובהחלט,
    בחזרה ליאיר, אנחנו בהחלט סבורות שצריך לייצר קווים מנחים סבירים יותר לבתי הדין מבחינת הקשר בין רמת המזונות ויכולת הפרנסה של כל אחד מבני הזוג. יחד עם זאת אנחנו כפמיניסטיות מאוחדות בדעה שהמציאות הישראלית המפלה לרעה נשים בהליכי גירושים צריכה להותיר על כנה את החזקה האמהית. ואתה צודק טל, אני לא פתוחה לשכנוע בנקודה זו. אני בעד שינוי חברתי אבל החזקה , בסולם העדיפויות שלי היא אחרונת השינויים. תחילה נתקן את שוק העבודה; נתקן את מדינת הרווחה; נבטיח לילדינו, איכות חיים סבירה והגנה מעוני. אחר כך נגיע לחזקה.

  40. יאיר תיבון :

    אורלי, נכון מאד – מה לזה וחזקת הגיל הרך??? – כלום!
    שימי לב כמה הטענה שלך לא ענינית: את בעד השארת חזקת הגיל הרך בגלל "חובת הפרנסה המגולמת בה"!!!
    את מודה שהחזקה היא בסה"כ מכשיר לסחיטת כספים!
    ועוד אבסורד: "תחילה נתקן את שוק העבודה" ז"א שבגלל שיש נשים שמרוויחות מעט כסף אז כל הילדים והגברים בארץ יקופחו בזכויותיהם באמצעות אותה חזקה (אגב אשתי ועוד נשים רבות כמוהה מרויחות הרבה יותר ממני ומגברים אחרים)…

    חוץ מזה בכל העולם המערבי ישנם אותם הבדלי השכר בין המגדרים – אז איך זה שבכל העולם ביטלו את חזקת הגיל הרך?

    אורלי, את קראת מה שכתבת???
    אני מצטער אבל הגישה שלך לא קוהרנטית ולא משכנעת – את נאחזת בקרנות המזבח, ומסרבת להכיר בעובדות לאשורן.

    …כי ילדים לא מתגרשים מאבא ולכל ילד הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו!!!

  41. טל :

    שלוש שורות תחתונות:
    1. מכיוון שמרביתכן מכירות בחשיבות האב בחיי הילד ויודעות לספר כמה בן זוגכן שלכן הוא אב נהדר ושותף מלא בגידול הילדים, המחלוקת השתנתה והיא אינה על עצם הלינה אצל האב כמו פעם, אלא על השארת האחריות העליונה לילדים ("השליטה בילדים" כיניתי את זה) בידי האם. זו טעות גדולה, לא להבין את הקשר בין האחריות לבין הסמכות (ההורית במקרה הזה), אבל לפחות זה מצמצם את גבולות הויכוח.
    2. מרבית החששות שלכן היו עלולות להתממש במקרים בודדים, בהם גברים היו עושים שימוש לרעה בביטול חזקת הגיל הרך (כמו שיש נשים מסויימות שעושות שימוש לרעה בחוק למיעת אלימות במשפחה). אבל ההמלצה על שולחן המדינה אינה לבטל את חזקת הגיל הרך בלבד, אלא לבטל גם את הגדרת אחד ההורים כ"משמורן". זה אומר שאין צורך להחליט מי המשמורן ולכן אין צורך בחזקת הגיל הרך (או כל חזקה אחרת) שתקבע מי המשמורן. כל שיצטרכו להחליט היא דרך חלוקת האחריות בין ההורים ועל כך אין לנו ויכוח, הלא כן?
    3. הבעייה שכל זה אינו משכנע את מי שטיעוניה הם מגדריים נקיים, כלומר זכויות נשים ולא טובת הילד. ממילא מטרתה למנוע שינוי במצב מסיבה פרוזאית כמו טובת הילדים. לא בטובת הילדים עסקינן אלא בשימור זכויות שנותן החוק לנשים. לכן יש פה ערבוב מכוון של טובת הנשים עם טובת הילדים, ולכן לא יעזרו כל השכנועים. אתן פשוט לא מעוניינות בשינוי. וזה אולי עמדה טובת לפקידה בנעמ"ת אבל לא לאשת אקדמיה בעלת דיעות חופשיות.

  42. נדב פרץ :

    נראה לי שמה שהכי חסר בדיון הזה הוא נתונים.
    אין ספק שיש גם אבות שסובלים בבית הדין הרבני. מה היחס בין מס' האבות שסובלים לבין מס' האמהות? למיטב ידיעתי, המצב שבו נשים מקבלות שם יחס רע הוא הרבה יותר נפוץ. אבל אין לי נתונים – אז אני לא יכול להגיד יותר.

    הטענה המרכזית של אורלי – אם אני מבין נכון – היא לא שאבות יבקשו משמורת על הילדים כדי להתעלל באמהות, אלא שאבות יאיימו שידרשו משמורת על הילדים, למרות שאין להם עניין בזה. השאלה היא כמה החשש הזה סביר – וזו שאלה שאפשר לענות עליה עם נתונים, כמו כמה נפוצות תביעות סרק כאלה בנושאים אחרים בדיוני גירושין, וכמה הסיטואציה הזו נפוצה במצבים אחרים.

    אני אתאר סיטואציה דומה, מתחום ההתמחות שלי – חופשת לידה לאב. כשחוקקו לראשונה את החוק שמאפשר לאבות לקחת חופשת לידה, ב-1994, מתנגדי החוק הביעו חשש שגברים ינצלו את האפשרות כדי לגרום לנשותיהם לחזור לעבודה והם ישארו בבית, לנוח (ונעזוב רגע את השאלה למה הם חשבו שלהישאר עם תינוק בבית זה 'לנוח'). אחרי שהחוק חוקק, התברר שיש איתו הרבה מאוד בעיות – אבל זו לא הייתה אחת מהם.
    לדעתי, מתנגדות ביטול חזקת הגיל הרך צריכות לבדוק טוב האם החשש שלהן מפני 'הילדים ככלי מיקוח' הוא אכן חשש אמיתי. איך עושים את זה? שאלה טובה, אבל הצעתי למעלה כמה דרכים ואני בטוח שאורלי, כמי שיש לה הרבה יותר נסיון מלי במחקר חברתי, יכולה להציע עוד.

  43. יאיר תיבון :

    נדב שלום,
    אין משמעות ליחס המספרי של המקרים, זכויות מגיעות לאדם באשר הוא אדם,
    גם אם מדובר ביחס נמוך של אבות לעומת אמהות. כמו בכל סטטסטיקה ברגע שאתה נופל בתוך הקבוצה ההתמודדת שלך היא עם בעיה שלמה ולא לפי המקדם הסטטיסטי (אם יש לך מחלה מסויימת אין לך 0.03% מהמחלה, אלא 100% מהמחלה!).

    החשש שאבות יאיימו על אמהות שיבקשומשמורת שווה רק כדי לסחוט אותן הוא אפשרי, אבל מה זה אומר – ש"במקרה הרע" הילדים יהיו כדי מחצית הזמן באחריות ובטיפול האבות, ומה רע בזה – הרי כולם יצאו מכך נשכרים! ואז מעלים את הטענה שאבות לא יקיימו את ההתחיביות שלהם ושכביכול לא ניתן יהיה להכריח אותם -אבל כאשר אב עומד בבית משפט ותובע את זכויותיו כהורה שווה הוא לא יוכל מאוחר יותר להתכחש להתחיבות שנתן בבית המשפט ובכל מקרה יש מספיק כלים כדי לבחון ולראות אם הוא עומד בהתחייבויות שנטל על עצמו להיות אב מעורב… לכן האמהות וארגוני הנשים היו צריכות לקפוץ על ההזדמנות לקדם ולתמוך בכל דרך ברעיון. וזה היה רק "במקרה הרע", במקרה הטוב יש לנו שני הורים שמראש מטפלים באחריות שווה בילדים ואנחנו מעקרים במידה רבה מאד את המתח בין ההורים ומפלס ההתדיינות.
    אז אני באמת לא מבין מה הבעיה שלהן?

    ברשותך אצטט את השאלה שהעלת: "מתנגדות ביטול חזקת הגיל הרך צריכות לבדוק טוב האם החשש שלהן מפני ‘הילדים ככלי מיקוח’ הוא אכן חשש אמיתי".

    מכיוון שברור שכיום המצב הוא ההפוך (שבו האבות נסחטים), אז ברור כשמש שאין כאן חשש אמיתי שהאהמות תיסחטנה, אלא נסיון הפחדה דמגוגי שלצערי מוצא לו מצע נוח בקרב אנשים ואפילו משכילים.

    תסתכל על התשובות של אורלי("אי אפשר לבטל את חזקת הגיל הרך ואת חובת הפרנסה שמגולמת בה") – זהו לצערי החשש האמיתי של המתנגדות לביטול חרפת (חזקת) הגיל הרך.

    …כי ילדים לא מתגרשים מאבא וכל ילד הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו!

  44. נדב פרץ :

    יאיר, לגבי האחוזים – נכון שכל אדם הוא עולם ומלואו, אבל כדאי לזכור על מה אנחנו מדברים פה. אם השאלה היא 'האם בתי הדין הרבניים רעים לאבות או לאמהות', אז אם הם רעים לעשרות אבות ולאלפי אמהות, או להיפך, אז התשובה ברורה.

    שנית, החשש הוא לא שהאבות ידרשו משמורת על הילדים – אלא שהאבות יאיימו על האמהות שהם ידרשו משמורת, וישתמשו בדרישה הזו ככלי להשיג דברים אחרים – כמו דברים חומריים.

  45. יאיר תיבון :

    נדב שלום,
    לא הבנתי את הרישא שלך!ולא הבנתי למה אתה מתכוון בכך ש"התשובה ברורה".
    אני רוצה להבין אותך – האם אתה בהליך גירושין שחו"ח יתרחש עליך תהיה מוכן להיות משולל זכויות הוריות בגלל שיש נשים שנסחטות?
    בו תראה איך הצליחו לעבוד עליך וכיצד מסובבים את העניין כדי לזרוע בך ובנשים פחד:
    א. ע"פ ההמלצות המתגבשות,שאורלי וחברותיה מנסות לסכל, אף אחד מההורים לא יהיה משמורן- שני ההורים אחראים על הילדים (יבוטל מושג המשמורת).
    ב. השימוש במושג ה"משמורת" נועד כדי לייצר הפחדה – כאילו שהילדים יהיו רק אצל ההורה המשמורן (אצל האב). למען הסר ספק, גם לו הייתה משמורת מלאה של האב אזי מדובר בעצם על מצב בו הילדים יהיו כדי מחצית הזמן אצל האם, כפי שגם היום הרבה מילדי הגירושים ישנים 2-3 לילות אצל "ההורה השני" שכיום הוא האב. אלא מה כל עוד שה"הורה השני" הוא האב וכל עוד לא קוראים לזה "משמרות משותפת" זה לא מפריע לאורלי וחברותיה רודפות השוויון והצדק. העיקר שלאב לא יהיה מעמד של הורה שווה או הורה משמורן (או כפי שהבת שלי השתמשה במונחים של "הורה ראשי" ו- "הורה משני").
    ג. האם המצב כיום הוא אינו בדיוק ההפוך (ובאופן מובנה) – האם היום הגבר לא נסחט אוטומטית ובגיבוי החוק? או כפי שאורלי ציינה בבהירות: ”אי אפשר לבטל את חזקת הגיל הרך ואת חובת הפרנסה שמגולמת בה”?
    ד. כבר ציינתי בתשובותיי הקודמות שהמצב האידיאלי לכל הוא שהאב לוקח את הילדים במחצית הזמן – איזה מן איום יש כאן, איזו מן סחיטה זו? נדב, זה כמו שתאיים על אשתך שאתה תיקח את הילד לגן השעשועים אחה"צ אם היא לא תכין לך שניצל בדיוק כמו שאתה אוהב! או שתאיים עליה שאם היא לא תעשה מה שאתה מבקש ממנה אז תעמוד על זכותך לעשות היום אמבטיה לילד במקומה … מה איכפת לך, או למשהו אחר מה המניעים של האב לטפל בילדים – העיקר שהוא מצהיר בבית המשפט שהוא מתחייב לקחת את הילדים ולטפל בהם כדי מחצית הזמן – הרי זה חלומן הרטוב של כל פעילות הנשים שצועקות שהאבות לא ממלאים את חלקם ותוקעים את האם במשבצת המטפלת. מה יכול להיות פה רע? שהוא אולי לא מתכוון לכך… שהוא אולי לא יעמוד בהתחייבויות שלו? אז לא ניתן יהיה לצמצם את הזכויות ההוריות שלו ולהגדיל את החובות הכלכליות שלו לאחר שלא עמד במבחן. האם מראש ננהג בו כאדם שכשל במבחן ההורה האחראי?
    קראתי פעם מאמר שכתבת על אבהותך, ואני לא מצליח להבין מדוע בנושא הזה אתה כזה וותרן וחסר אמונה באבות – אני מזמין אותך לבוא איתי לשטח. אני אקח אותך לבתים של אבות אוטנטיים שנלחמים בציפורנים כדי להיות אבות משמעותיים לילדיהם ולא אבות של קניונים. אבות שממלאים את תפקידם למופת ואינם זוכים להכרה, שאין להם איך לספק לעצמם ולידיהם תנאי מחיה הולמים לאחר תשלומי המזונות. אנשים שחשים מושפלים ונבגדים על ידי המדינה ומוסדותיה.

  46. ליה :

    לגיא רווה (33) שלום,
    אני חושבת שגישתה של דפנה הקר, אותה נציגת "איתך" ה"מייצגת דעה נשית קיצונית ולא את טובת הילדים", היא הגישה הצודקת והשוויונית ביותר להסדרי גירושים. סיימתי אתמול לקרוא את ספרה המרתק "הורות במשפט". אני מבינה גם שאתה פוסל לגמרי את המחקר שלה (שעליו מבוסס הספר), אבל מאחר ואני גם כן "בעלת דיעה נשית קיצונית", כמובן שהשתכנעתי. חזקת ההורה המטפל העיקרי עדיפה על משמורת משותפת כי היא גם מתחשבת במציאות החברתית הבלתי שוויונית שבה האם היא ההורה המטפל העקרי ברוב המשפחות, וגם נותנת פתח למקרים הפוכים שבהן האב הוא ההורה המטפל העיקרי, ומאפשרת לאבות כאלה להיות המשמורנים על ילדיהם לאחר הגירושים. ד"ר הקר סבורה גם כי יש להנחות את השופטים לא להתערב במצבים שבהם שני ההורים מסכימים מרצונם על משמורת משותפת ולא לשלוח אותם לאיבחונים טיפוליים. קביעת הסדר של משמורת משותפת כברירת מחדל במצב בו אין הסכם בין המתגרשים ונקיטת לשון ניטרלית מבחינה מגדרית, כמו שנהוג במדינות מערביות רבות, לא תשנה את המציאות החברתית הבלתי שוויונית בישראל כשם שהיא לא שינתה את המציאות באותן מדינות שבהן בוטלה החזקת הגיל הרך והומרה במשמורת משותפת. שוויון בהורות מתחיל עוד בנישואים ולא רק בגירושים. מי שלא חלק/ה בשווה את הטיפול בילדים עם בן/ת הזוג במהלך הנישואים והשקיע/ה את רוב זמנו/ה בפרנסה, אין כל סיבה שהו/יא י/תקבל משמורת משותפת על הילדים לאחר הגירושים רק כדי לא לשלם מזונות. אין ספק שדפנה הקר מייצגת את האינטרסים של הנשים והאמהות הגרושות ולא את טובת הילד. לפחות היא לא מנסה להתחסד בעניין הזה. הורות שווה וגם נעמת מרבים לדבר על טובת הילד, אבל למעשה שני האירגונים הללו מייצגים כל אחד/ת אינטרסים הוריים מובהקים: הורות שווה מייצגים אבות גרושים ונעמת אמהות גרושות. הם לא מייצגים את "טובת הילד" ובוודאי שאינם מייצגים את זכויות הילד.

  47. רונן פז :

    נראה שכולם מתלהמים סתם,
    דיעת המיעוט של פרופ' אבי שגיא היא דיעת מיעוט בדיוק כמו זו של דפנה האקר ולא מקובל עליי פסילת האחת בטענת דיעת מיעוט וקבלת השניה.

    אילו לא הייתה דר' בינימין עסוקה בחנופה לארגוני נשים ולא היה גיא רווה עסוק בחנופה למשרד הרווחה והתהדרות בתואר "חבר וועד" – היה ניתן אולי לגלות שלמעשה המחלוקת נוצרה רק לשם העימות משיקולים פוליטטים ואישיים מאוד מאוד צרים.

    כפיית הסדר אחיד ע"י משרד הרווחה שעלול לחשוף ילדים לאבות לא ראויים מצד אחד, ומחיקת הורות זכרית כפי שהוצע והוצע גם ע"י דר' דפנה האקר וגם ע"י פרופ' אבי שגיא
    הוא המאפיין את הדיון הזה.

    הייתה זו דר' האקר שאמרה כי הטלת חלק מנטל האחריות על הגידול הפיזי של הילד על אבות הוא בכלל אינטרס נשי מובהק.

    היו אלו אבות, בינהן נציגי עימותת הורות שווה שהתנגדו בוועדת שניט לחייב אבות לקחת חלק מהנטל.

    היה זה מר טל שחף, האבא הגרוש בוועדת שניט, שמנסה למחוק את המושג הורות שווה ולהחליפו במושג המעורפל "הורות משותפת".

    זה גיא רווה האבא שבוכה כי הוא הורה סוג ב', הזועק כי יש לתמוך תמיכה בלתי מסוייגת ברונית צור אשר הצהירה כי אין במדינה אבות הראויים למשמרת משותפת.

    היה זה גיא רווה שתומך ברונית צור שנמנעת מלתת הוראות ברורות לעניין הסדרי הראיה ופועלת למען התעללות בהורים בסחבת, הרחקת מומחים וקיום וועדות רבות משתתפות בכוונה להצדיק כמה שיותר עו"סיות דוממות –
    ובכך למעשה סתם את הגולל את האפשרות לשיתוף פעולה בין ארגוני נשים לאבות בכדיי לקצר ולייעל את ההליכים לקביעת "תוכנית ההורות".

    היו אלו האבות בעימותת הורות שווה
    שתקפו את שתי עורכות הדין שנבחרו
    לעמוד בראש העימותה, התנגדו לשיוויון ולא אמרו כלום על העדר הכלים לאכיפת הסדרי ראיה על אמהות מנכרות.

    המשך יבוא…..

  48. רונן פז :

    ואגב,
    ני מתנגד לשימוש במושג משמרת משותפת אלה אם הגיעה מההורים עצמם,
    ובהחלט סבור שיש להגדיר לכל נושא ונושא מטפל עיקרי – אבל לא נבון להטיל את הכל על אחד מההורים.

    השימוש במושג משותפת נובע מרצון לאינטימיות עם האקסית ולא מתוך דאגת אמת לילדים.

    המושג מטפל עיקרי גם הוא יוצר אנטגוניזים ומעורר מלחמות, אפשר להגדיר פשוט הההורה האחראי על הקשר עם בית הספר….
    או ההורה האחראי על רכישת נעליים.

    וחוצמזה, על מה העימות ?
    ניסיתם להגדיר פעם ?

  49. יעקב גולדברג :

    האם אורית קמיר היא משפטנית רצינית? כדאי אולי לבדוק מה אומרת עליה האוניברסיטה העברית.

    "אישיות בעייתית ובלתי מתאימה המנסה לתרץ הישגים אקדמיים שנויים במחלוקת ויחסים רעועים עם רוב תלמידיה"

    "…אשת ריב ומדון שלכל אורך דרכה נתקלה בבעיות אישיות קשות ביחסיה כמורה עם תלמידים, ועם רוב עמיתיה "

    "הביקורת על עבודתה האקדמית ייחסה לה שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה, וקושי בהצבעה על החיבור והקשרים הסיבתיים שבין החומר התרבותי למשפטי."

    "תמונה קיצונית ונדירה של הוראה נוקשה, מפחידה, מעליבה שלא לצורך, שמקורה גם בחוסר פתיחות אקדמית של ד"ר קמיר כלפי דעות השונות מאלה שביקשה להציג. "

    http://www.lawdata.co.il/lawdata/Taanot/ShowTeanot.asp?C=1432

  50. ברנרד זוהר :

    לא זכתה לקביעות באוניברסיטה, ויצאה למסע נקמה

    ניב עמית

    לא רבים יודעים זאת, אבל המסלול לקבלת קביעות באוניברסיטה קשה אף ממסלול "אסון טבע" של הצנחנים. אולי כעת הקושי מוכר יותר בעיקבות הסיפור הלוהט של אחת מאוניברסיטת אלבמה, ד"ר איימי בישופ שמה, שיצאה במסע הרג ורצח לאחר שלא זכתה לקבל קביעות. מועמדים רבים כושלים. הכישלון קשה הוא, כמעט כל אחד מוצא דרך להתמודד עם כשלונו. אבל יש כאלו שנכשלים, וחפים מפשע משלמים את מחיר כישלונם.

    חוסר היכולת של ד"ר בישופ להתמודד עם כישלונה הזכיר לי סיפור אחר, על מרצה אחרת, שגם היא יצאה למסע נקמה לאחר שלא זכתה לקבל קביעות. אבל, בניגוד לד"ר בישופ, שסיפורה לא ישכח כפי הנראה לעולם, יש מי שמנסה להשכיח את סיפורה של אורית קמיר, מרצה כושלת באוניברסיטה העברית, שאף שלא יצאה במסע של הרג, היא יצאה במסע של האשמות ונקמה כנגד האוניברסיטה וכנגד חברי הסגל בה.

    לפני מספר שנים, היה עוד אפשר למצוא בפורום "פמיניזם ומעמד האישה", את כתב התביעה של ד"ר קמיר, ואת בקשתה של הנ"ל מכל הפעילות באתר להפיץ את החומר ו"ליצור גלים ורעש ככל יכולתם". והיום, אפילו במרתפים החשוכים של גוגל אין זכר לכתב התביעה הזה.

    ובאמת, חבל, שכן כתב התביעה הזה מאלף ומרתק ועסיסי מאין כמותו. הוא רצוף בהאשמות ובהשחרות מהסוג המיני: על הפרופ' הזה שסירב לקבל תלונה שהגישה קמיר על עובדת האוניברסיטה בגלל "קשר אישי קרוב" אליה, ועל רומן שלו עם סטודנטית משנה ב', והפרופ' ההוא שאמר על ההיא ש"לא כל כך משנה מה היא אומרת – השאלה היא אם היא מספיק כוסית" (כך מספר כתב התביעה) וההוא אמר על הזה, שהוא "בחור טוב", שאינו מסוגל להגיד "לא" לסטודנטיות הרודפות אותו.

    וחוץ מזה סיפרה קמיר בכתב התביעה על שמועות שהופצו נגדה, כאילו העבירה שאלונים בקורס "הטרדה מינית" שאלונים, בהם נדרשו הסטודנטים לתאר ולדרג את התנהגותם המינית של הגברים חברי הסגל בפקולטה, וכי עיבדה אותם סטטיסטית בכדי לדרג את מידת ה"מיניות" או "המטרידנות" של מרצי הפקולטה…

    ומדוע קרה כל זה לקמיר? קראו את כתב התביעה.. היא בטוחה שזרקו אותה בגלל שהחוק למניעת הטרדה מינית שהצליחה להעביר בכנסת, הפריע לפרופסורים להטריד מינית. הקרשצ'נדו של מסכת ההבלים הזו הוא בטענה, שדיקן הפקולטה למשפטים, לא פחות, מתנכל מינית לד"ר קמיר, לא בכך שעגב עליה חו"ו, אלא בגלל שסבר שכישוריה האקדמיים היו ירודים…

    עשר שנים חלפו מאז דחפה עלינו ד"ר אורית קמיר את החוק למניעת הטרדה מינית, ובימים אלו נתבשרנו כי היא חוגגת את המאורע בהוצאת ספר המפרש את החוק, ומדגים אותו. מעניין לדעת אם בספר מוזכרת תביעתה של אחת, אורית קמיר, בתיק ע"ב 2557/01, המאשים לא רק את הדיקן, אלא את האוניברסיטה העברית בירושלים כולה כגוף אחד, בהתנכלות מינית על פי החוק למניעת הטרדה מינית…

    אופס, שכחתי, גם את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה גייסה קמיר לעזרתה – היא הופלתה, כך טענה בכתב התביעה, רק משום שהיא אישה…

    ופרופ' אייל בן ארי, אחד משני החברים הגברים שכיהנו בוועדה שבחנה את הישגיה האקדמיים של ד"ר קמיר, יצא אמנם נקי בכתב התביעה, אבל בשנים שחלפו מאז סולקה קמיר מהאוניברסטה, זכה גם הוא זכה לקיתונות של האשמות בדבר הטרדה, התנכלות מינית, או משהו, והכל בניצוחה של אורית קמיר. ובאמת, כך בדיוק כותבת המרצה הכושלת הזו על עצמה: "אישה דומה לשקיק של תה, אינך יודע כמה חזקה היא, עד שתשליך אותה למים חמים".

    ולא רק פרופ' בן ארי סבל מנחת עטה של ד"ר קמיר. כשבודקים את מעלליה מאז שולחה בבושת פנים מהפקולטה למשפטים בירושלים, נדמה כי קמיר עוסקת במתן ציונים למרצים: פרופ' מרדכי קרמניצר לא ראוי למינוי כשופט לדעתה, פרופ' רות גביזון ראויה למינוי כזה (אולי בגלל שתמכה במתן קביעות לקמיר?), פרופ' יפה זילברשץ היא לא בסדר (אולי בגלל שמינויה לדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן מפריך את הטענה שנשים לא זוכות לקידום?), ועוד עיסוק אובססיבי בשאלת ההטרדה המינית באוניברסיטאות השונות…

    התביעה של אורית קמיר נסתיימה בפשרה, מייד נבין למה. אבל, להיכן נעלם עם השנים כתב התביעה הזה?

    בגיליון מס' 18 של "עיתונש" מספרת קמיר על ההתגלות שלה, מעין לידה מחדש, שבה נודע לה כי היא מוטרדת סדרתית. אפילו במספרה היא הוטרדה! אבל בוידוי הזה זכר אין לסיפור המרכזי בחייה, להתנכלות הגדולה. בבלוג של אורית קמיר כתב התביעה אינו מופיע, בפורומים הוא איננו. גם גוגל לא שמע ממנו.

    למה? מה יש להתבייש במה שכתבת? אם את לוחמת כל כך אמיצה נגד הטרדה מינית ובעד זכויות נשים, והודחת מהאוניברסיטה שלך בגלל הטרדה מינית או בגלל חקיקת חוק למניעת הטרדה מינית, או בגלל התנכלות מינית, אז תגידי לנו אורית קמיר, מה יש לך להתבייש בתביעה הזו שלך? מה לא תקין בהאשמה זו שלך שהופלית וסולקת מהאוניברסיטה העברית משום שאת אישה? מדוע לא נדע כולנו מה באמת קורה לך כשמשליכים אותך למים חמים?
    שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה

    את הסיבה האמיתית להעלמות של התביעה מהאינטרנט, מצאתי לא בכתב התביעה, אלא בכתב ההגנה שהגישה האוניברסיטה העברית. 48 עמודים מוקדשים שם לטענות משפטיות שונות ומשונות בדיני עבודה וחופש אקדמי, ומה לא. אבל בין השורות יש שם אמירה לא כל כך נעימה על אורית קמיר. איך נאמר עליה שם: “לשיטתה הקיצונית – השגויה עובדתית ומשפטית – כשלונה האישי אינו אלא מתקפה אישית ומוסדית מוסווית נגדה ונגד נשים פמיניסטיות באשר הן.” בקיצור, במקום ליטול אחריות על כשלונה, היא מטילה אותה על אחרים.

    בשפה משפטית נאמר גם שם על אורית קמיר ו"מחקריה" כי הם נגועים ב"שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה, וקושי בהצבעה על החיבור והקשרים הסיבתיים שבין החומר התרבותי למשפטי.”. אני הייתי מנסח זאת בשפה פחות משפטית: "היא פשוט מז**נת את המוח".

    ועוד דוגמא לשפה משפטית מסורבלת שבה מתארת האוניברסיטה את אורית קמיר: "נתערבבו לה לתובעת [אורית קמיר נ.ע.], בין במודע ובין שלא במודע, דמיון ומציאות, ספרות וחיים. עיסוקה המחקרי בנושאים ספרותיים ותרבותיים כ"ציד מכשפות", "לילית", "פאניקה מוסרית" ובקשר בין ספרות ומשפט, קרם עור וגידים והיא עצמה הפכה בעיניה לדמות ממחקריה, …“.

    תגידו, פרופסורים נכבדים, אי אפשר להגיד פשוט בעברית "חיה בסרט"? ולא נכון יותר להגיד על אורית קמיר שהיא "משקרת”, במקום להתנסח בסירבול פלצני שאומר שהיא מגייסת את הדגל הפמיניסטי " ..בחוסר תום לב משווע ובחוסר יושר אינטלקטואלי ואקדמי.“.

    ומה עוד? רוצים אולי לדעת איך אומרים "חרא של בנאדם" בשפה אקדמית נמלצת? עיינו בבקשה בסעיף 16 בכתב ההגנה האומר זאת בגילוי לב נוקב ובהרבה יותר מילים: "לזכותה של ד"ר קמיר ייאמר כי היא עשתה מאמץ ניכר להתיידד עם חברי הסגל ולהיות מקובלת עליהם. שלא לזכותה ייאמר כי אופייה הבעייתי גבר על מאמציה הנ"ל וניסיונה להיות קולגיאלית נכשל."

    אף אחד לא קם

    באתר האינטרנט שלה, מתארת אורית קמיר את עצמה כ"אידאליסטית… אוהבת מסעות, חתולים, סרטים, חברות וחברים.". גם אני אוהב חתולים, אבל לי זה קצת הפריע שהחתולים הוזכרו לפני בני האדם. מילא. זה שהסרטים מוזכרים גם הם לפני בני האדם, גם מילא. כבר אמרנו שהיא "חיה בסרט". אבל, "אוהבת …. חברים"? מי שבאמת חושב שבאישה הזו יש דבר מה שאינו שינאת גברים צרופה, שיקום.

    ועוד כמה דברים מענינים מתגלים על שונאת הגברים הזו, על האשה שמקדשת מלחמה על זכותם של הגברים לשיויון ועל זכותם לגדל את ילדיהם. האישה המחבלת בזכותם של גברים לעבוד מבלי שיטפלו עליהם האשמות בהטרדה מינית, על האישה הרעה הזו, שמציגה עצמה כאקדמאית שפוייה…

    אז ככה, מכתב ההגנה עולה שבאף אחת מחמש השנים בהן היא לימדה באוניברסיטה לא קיבלה האישה התוקפנית הזו מתלמידיה (בקורס העיקרי אותה לימדה) בשום קטגוריה אפילו ציון "מספיק", בדרך כלל גירדו ציוניה את ה”בלתי מספיק” מלמטה.כתב ההגנה מספר גם כי קמיר אף הודתה במכתב שנמנעה להעביר שאלונים בין הסטודנטים בקורס מסויים בידיעה שתוצאות המשאל תהיינה לרעתה.מתברר שהיא גם חילקה ממתקים (לא פחות) לסטודנטים יחד עם השאלונים בהם הם נתבקשו לדרג את כישוריה, כדי שאולי יאהבו אותה יותר.

    הממתקים כנראה לא עזרו, שכן רובם של הסטודנטים סלדו משיטת ההוראה של האישה האוהבת חתולים, שיטה ששילבה ביקורת פומבית והעלבה פומבית של סטודנטים שהביעו עמדות שונות משלה, עם טיפוח להקה קטנה של מעודדות ומלחכי פנכה. עד כדי כך הגיעו הדברים שבאחד מהקורסים בו לימדה, הציון הנפוץ ביותר שקיבלה מהסטודנטים הוא המקביל האקדמי ל-0 עגול…

    ואולי האישה הזו היא מין עילוי נדיר שפשוט קשה לו עם הארציות של הסטודנטים? אולי. כנראה שלא זה היה המצב לדעתה של האוניברסיטה העברית. כתב ההגנה נוקט לשון מאופקת כשהוא אומר "איכות אקדמית … שלא היתה מעולה", "לא סיימה את לימודיה בהצטיינות", חילופי מקומות עבודה תכופים ש"אומרים דרשני", "ספקות לגבי האיכות האקדמית של כתיבתה.", "ספקות שעלו בקשר לטיב עבודתה האקדמית", "מעולם לא הצטיינה בכישורים אנליטיים"

    ואם זה לא מספיק, ממשיך כתב ההגנה ומאשים את האישה הלא מוכשרת הזו בניצול לרעה של "החופש האקדמי כדי להפוך קורס מבוא בסיסי למשפט ישראלי לבמה להפגנה ולהטפה אידיאולוגית של עמדותיה האישיות"

    יצור המצוייד באיברי רביה נשייים
    אני מבקש בשלב זה את סליחת הקוראות. כשאני קורא לד"ר קמיר אישה, אני פתאום מרגיש שאני עלול להעליב את בנות המין היפה, והרגיש, והחכם והנחמד והחלש והחזק והנהדר הזה. את אלפי הנשים הנפלאות והעדינות והאסרטיביות והנבונות והפיקחיות שאני מכיר…. לא, אורית קמיר אינה ראויה להיקרא אישה. היא יצור מרושע. יש בעולמנו יצורים מרושעים, והעובדה שחלקם מצויידים באיברי רביה נשייים, אינה צריכה לפגוע במין הנשי המופלא. אז בואו קוראים וקוראות, נקרא מעתה יחד לאורית קמיר בשם היאה לה, בשם שבו היא מכנה נשים שאינם שותפות לשנאת הגברים המחלחלת בה: "יצור המצוייד באיברי רביה נשייים".

    מתברר מכתב ההגנה גם שהיצור הזה המצוייד באיברי רביה נשיים והשונא כל כך גברים, הצליח להכעיס ולהסתכסך כמעט עם כל מי שבא עימו במגע: החל מגורמים בהנהלת האוניברסיטה, דרך חברי פקולטה שונים וסטודנטים רבים וכלה בעובדים הזוטרים ביותר בדירוג המנהלי. גם נשים רבות שנפלו לידו של זה המצוייד באיברי רביה נשיים, זכו ליחס פוגע ומעליב במיוחד, וכל הדיקנים שכיהנו בתקופתה היו צריכים לבלות נתח ניכר מזמן בכיבוי השריפות שהבעיר המצוייד הזה על "אישיותו המסוכסכת".

    מה קרה עם התביעה? כרגיל פשרה… זרקו את אורית קמיר מהדלת, במקום מהחלון, במקום לגלגל אותה מכל המדרגות, הראו לה באופן נחרץ את הדרך למעלית שתוריד אותה למקומה. איך אומרים הילדים: "עולה כיתה, אך לא בבית ספרנו". אמנם הירשו לה ללמד עוד קצת באוניברסיטה, אבל בשום פנים לא בפקולטה למשפטים, וגם זאת לזמן מוגבל, ללא כל אפשרות לקבל קביעות.
    בקרת נזקים

    למה לא בוררה התביעה הזו עד תום? מה פשר הפשרה המוזרה הזו? את האינטרס של קמיר להתפשר קל להבין – זהו בדיוק האינטרס שגרם לה להעלים את הפרשה הזו, כאילו מעולם לא היתה, מקורות החיים שלה, ולשתוק במקום להמשיך ולהפיץ את כתב התביעה העסיסי הזה.

    אבל גם לאוניברסיטה היה מה להפסיד, שאילולא כן, לא היתה מתפשרת. אמנם, ברור היה שבשום פנים ואופן בית המשפט לא יכריח את האוניברסיטה לקבל את אורית קמיר לפקולטה למשפטים. בית הדין לעבודה אינו נוהג לכפות על מעביד להעסיק עובד נגד רצונו. שום בית משפט לא היה עושה זאת בתנאים שבהם 24 מתוך 29 חברי הסגל הקבועים בפקולטה למשפטים חתמו על עצומה תקיפה ונחרצת הדורשת שהפגע הרע הזה לא ימשיך לעבוד בפקולטה, במסגרת קבועה או זמנית כלשהי.

    אבל האוניברסיטה התפשרה בכל זאת. היא כנראה חששה מכך שיווצר תקדים של ערעור על תהליכי מתן הקביעות, חשיפת מכתבי המלצה אישיים, ועוד. ויותר מזה, בפשרה הזו, האוניברסיטה יצאה נקיה ממסע הנקם הזה, שגם אם היה מופרך מעיקרו, הוא היה יכול, כמו מסע הירי של איימי בישופ, להסתיים בפגיעה בחפים מפשע.

    טוב, אולי אתם סבורים שהגזמתי, שאמרתי דברים שאינם אמת, שהשמצתי סתם. אולי אורית קמיר סתם לא רצתה לפרסם את כתב התביעה שלה, למרות שאין לה מה להתבייש בו? אולי סתם המצאתי דברים שהאוניברסיטה העברית הודיעה בתצהיר לבית המשפט שהם נכונים? אל תתעצלו, לכו לבדוק, קיראו את כתב התביעה של אורית קמיר http://bit.ly/sodkamus

    אם טעיתי, תקנו אותי. אבל, אל תסתפקו בכתב התביעה. לא בכדי, טרם שהאוניברסיטה חשפה את האמת, אורית קמיר קראה להפיץ אותו ולעורר רעש וגלים. קיראו גם מה אומרים נשיא האוניברסיטה, הרקטור, הדיקנים שהיו בתקופתה, האוניברסיטה כולה בעצם, בכתב ההגנה, איך היא מתארת את האיש הרע הזה המצוייד באיברי רביה נקביים, האיש החי בסרט של אימה ושנאה וסכסוכים ואלימות מינית, http://bit.ly/oritkamir

    קיראו את זאת וידעתם את המעיין ממנו שואב היצור המצוייד באיברי רבייה נקביים ושונא האדם הזה את תעצומות השנאה והטירוף האלו שעלולים להסתיים באסון.

  51. עורך דין גירושין :

    הסכם גירושין לא תמיד תופס בבית משפט. אם יש לבני הזוג ילדים בית המשפט יכול לבטלו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.