הרשימה אמנם אינה מושלמת, אך ק. טוכולסקי בהחלט מוצא מספר רב של נקודות אור בהליך הבחירה וברשימה. יש מקום לאופטימיות
הבחירות בעבודה הפתיעו לטובה. הייתי שמח לראות את משה מזרחי במקום קצת יותר ריאלי מ-30 ברשימה. אבל בסך הכול מפלגת העבודה אותתה שדילים זה לא מה שקובע בה ורצון היו"ר לא גורם להיעלמות מסתורית של קלפיות או הצבעות כפולות. במפלגת העבודה גם לא יהיו ישובים מלאי חברים שבבחירות כולם מצביעים למפלגות אחרות כמו בליכוד שנוסף על הדילים הזיופים והשחיתות של תהליך הבחירה בו, נותן לאנשים להצביע לא על בסיס נאמנותם למפלגה, אלא על בסיס נכונותם לשלם לה דמי חבר.
הפריימריז בעבודה בבחירות אלו הן דוגמא יוצאת דופן לפריימריז מתפקדים והתוצאות בהתאם ראויות ומבטיחות. מפלגת העבודה יכולה להתכנות מפלגת שמאל מרכז, הסוציאל-דמוקרטים שלה יכולים לזקוף ראש. אין סיבה לשום בוחר של מרצ או חדש לזוז ימינה, אבל בוחרי העבודה יכולים להצביע בגאווה ואנשים שלא הצביעו או הצביעו לימין יכולים להצביע למחנה הציוני.
נשים ולא סתם נשים, נשים סוציאליסטיות, צעירים ולא סתם צעירים אלא צעירים סוציאל-דמוקרטים. אם הייתה סכנה לממשלת אחדות מיד לאחר הבחירות היא התמתנה עכשיו כי הליכוד הלך ימינה והעבודה בשעה טובה הלכה לה שמאלה. יהיה הרבה יותר קשה עכשיו למנות את אראל מרגלית לשר התמ"ת ולא את שלי יחימוביץ, יהיה הרבה יותר קשה לתת לדני עטר להיות יו"ר וועדת הכספים ולא לסתיו שפיר. עכשיו בזמן שהסקרים מצביעים על התחזקות נשאר למפלגת העבודה לסגור את שריוניה ואת שריוני התנועה באופן שיהפוך את המפלגה אטרקטיבית יותר.
למפלגת העבודה לא חסרים גנרלים, עומר בר לב בהחלט מספיק. מה שחסר למפלגת העבודה זה דוברי רוסית בשורה הראשונה. אם אני הייתי יו"ר העבודה, הייתי מחפש במרכז ובשמאל מרכז נציג/ה טוב של העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר שיהיה ראוי להשתלב. לרשימה לא יזיקו גם עוד נשים, רצוי מהפריפריה או נציג/ה של המגזר הדתי לאומי השפוי. התנועה היא אורגן פוליטי שזכות קיומו מפוקפקת, לפחות אפשר להשתמש בה כדי לרצות את אלו שבשביל להצביע למען האינטרסים שלהם עצמם זקוקים לנציגי פוליטיקת הזהויות.
השם "המחנה הציוני" הוא שם טוב. במגזר הערבי הוא לא ישנה שום דבר, מי שמוכן להצביע למפלגות ציוניות לא יירתע מהשם, ומי שלא – לא. מצד שני, השם גם מרגיע בוחרים שחוששים מתעמולת הימין וגם מסביר מי באמת ציוני פה. אני חושב שאם המחנה הציוני יבטיח במערכת הבחירות לעגן את מגילת העצמאות בבסיס החקיקה והחוקה הישראלית הוא יפגין חד משמעית מה היא ציונות ומי אינם ציונים.
המחנה הציוני צריך להתמקד לא רק בגידול אלא גם בגיוון מקורות הגידול. כדי להגיע לשלטון, המחנה הציוני לא צריך רק קרוב ל-30 מנדטים, אלא גם שהם לא יבואו מהשמאל. בבחירות 2009 ריסקה קדימה בהנהגת ציפי ליבני את העבודה ומרצ והשיגה על חשבונן את היותה המפלגה הגדולה ביותר, זה לא שווה שום דבר אם זה בא מתוך הגוש. אם המחנה הציוני לא יביא בוחרים מהמרכז והימין, מכולנו יש עתיד הליכוד ישראל ביתנו והבית היהודי, המחנה הציוני לא יהיה מפלגת השלטון. המחנה הציוני גם יכול להביא בוחרים חדשים, אנשים שהתייאשו מלהצביע ובוחרי פעם ראשונה.
לסיכום, העבודה הפתיעה, ככל הנראה גם את עצמה. מכאן אפשר להמשיך בתנופה ואפשר גם להידרדר. אם המחנה הציוני יעבוד בשכל, ישריין לא גנרלים מיותרים שבתודעת הישראלים נתפסים בעיקר כפוליטיקאים ומנהיגים כושלים, אלא נציגי ציבור רציניים, אם המפלגה תשכיל להבטיח לציבור ישראליות ציונית ומדינת רווחה, מהפכה בחינוך ובבריאות בצד אחריות ביטחונית ומדינית, היא עוד תפתיע את עצמה ותגיע לשלטון.
Tags: בחירות מקדימות, מפלגת-העבודה, ק.-טוכולסקי
שלחתי השבוע 4 מאמרים, זכיתי שזה שעלה היום עולה פעם שנייה :). אחד עוד לא עלה.
1. משה מזרחי נמצא במקום 29 ברשימה (אחריו אלדד יניב).
2. 30 מנדטים זה לא בשמים.
3. בניגוד לכותב לא צריך להתחנף ללאומני הימין, זה רק יחליש.
4. העתיד נמצא בהצבעות הצעירים, אלה שחוששים מהמשך מצוקות הדיור, הפרנסה והקיום. אלה שחושבים שלא כדאי ללכת ולהצביע כי:
– כולם אותו דבר;
– אין מה לעשות;
– במילא נתניהו יבחר…
5. הסיכוי הוא בהעלאת אחוז ההשתתפות בבחירות.