מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מצב השמאל בישראל, נסיון לראות את התמונה השלמה – חלק שני
התכסיסים המשמשים כיום לצורך ניצחון בבחירות מתאימים רק לזה, לניצחון. כדי להישאר בשלטון נדרשות פעולות שלטוניות מוכוונות, דרושה תכנית ודרוש כוון אידיאי
מאת: אורי יזהר
מצב השמאל בישראל, נסיון לראות את התמונה השלמה - חלק ראשון
הבחירות הקרבות והולכות מסיטות את כולנו אל הטווח הקצר - כיצד מונעים הקמת ממשלת ימין בראשות נתניהו (ואולי בנט). אבל, צריך גם לדבר על הטווח הארוך. צריך לדבר על שיקומו של השמאל הישראלי ככוח מרכזי - דברים שנאמרו בכנס שהתקיים ביד טבנקין - חלק ראשון מאת: אורי יזהר
יש בישראל כ-20 עד 25 מנדטים במרכז המפה הפוליטית שמחפשים כל פעם מושיע חדש בגלל יאוש מהמפלגות הקיימות. בבחירות האחרונות הם הצביעו ברובם ליאיר לפיד. בבחירות הקרובות חלקם כנראה יצביעו עבור כחלון. האסטרטגיה של השמאל כיום מכוונת להשגת קולות מצביעי לפיד והתנועה של לבני למפלגת העבודה ומרצ. גם אם אסטרטגיה זו תצליח, ואני בעדה בשלב זה, היא לא תשנה מיסודה את יחסי הכוחות הבסיסיים בין ימין ושמאל בארץ הזאת. דוגמה היסטורית: התחסלותה של ד"ש שנוצרה ב-1977 אחרי קדנציה אחת בכנסת ובממשלה, לא החזירה את תנועת העבודה לשלטון בבחירות 1981.
כיצד חודרים אל המגזרים המנוכרים לשמאל ומשנים מיסודם את יחסי הכוחות? כיצד בונים כוח פוליטי יציב בעידן של נזילות טוטלית כמעט? כיצד פועלים לטווח הארוך בחברה שחלקה חי רק בטווחים קצרים, וחלקה האחר בקנאות נטולת זיקה לזמן ולעולם? כיצד חודרים לעומק הבעיות בעידן ההגמוניה של השטחיות והצעקנות? ברור שלא באמצעות הפעולה המפלגתית השגרתית לפני בחירות וביניהן. אין תרופות פלא וגימיקים לא יעזרו. החדירה אל המגזרים המנוכרים לשמאל היא משימה לא פשוטה וממושכת אבל אין ברירה אחרת אם אנו רוצים בהמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מתקדמת מדעית, טכנולוגית, כלכלית, חברתית ותרבותית.
להלן כמה הנחות יסוד וקווי פעולה דרושים ולדעתי גם אפשריים. הדברים נאמרים כתזיסים קצרים וברמה מסוימת של הפשטה. הקונקרטיזציה אפשרית, אבל בגלל קוצר היריעה לא אכנס לזאת כאן. חלק מזה ניתן למצוא בפרק האחרון של ספרי החדש.
קהלי היעד של השמאל הציוני מעבר ל"שבט הלבן" הם המגזר המזרחי המסורתי, הדתיים הלאומיים המתונים, שאינם מלוכדים ואין להם כיום ביטוי פוליטי, ודוברי הרוסית ובניהם העוברים תהליך של ישראליזציה. החרד"לים והחרדים האשכנזים והספרדים הם מחוץ לקהל היעד. ערביי ישראל הם בהחלט קהל יעד, אבל הסיכויים להצבעה מסיבית שלהם עבור מפלגות ציוניות הוא נמוך ביותר. שאלת השאלות היא – כיצד משכנעים רבים מהמגזרים הללו כי גישת השמאל הכרחית לקיומה של ישראל ולהתפתחותה כמדינה מתקדמת ודמוקרטית שתוכל להתקיים גם בסביבה לא ידידותית.
תנאי הכרחי לשיקום השמאל הוא מאמץ להחזרת ההגמוניה, השליטה על התודעה הציבורית, של השמאל במקום ההגמוניה הימנית של הלאומנות והדת בגירסותיה הפונדמנטליסטית והמשיחית המסוכנות לעתידה ולעצם קיומה של ישראל.
ראשית יש להציג בפני החברה הישראלית חזון אלטרנטיבי ללאומנות ולמשיחיות, חזון של ישראל כמדינה חזקה, שוויונית, דמוקרטית וחיה בשלום עם שכניה. חזון זה אינו חלום באספמיה אלא הכרח קיומי וכך יש להציגו.
שנית, צריכה להתקיים הנהגה המתכוונת לממש את החזון ולא משתמשת בו רק כתעמולת בחירות והציבור צריך להאמין כי ההנהגה אכן מאמינה בחזון הזה ושואפת להגשימו. את החזון יש לתרגם לפרוגרמה של התיקון הכולל באופן שתדבר אל לב רבים.
שלישית, על רקע המגזריות המשסעת את החברה הישראלית ואת המערכת הפוליטית יש לחדש את הישראליות כביטוי לריבונות לאומית כזהות מלכדת עליונה על הזהויות המגזריות, זהות הכוללת בתוכה כחלק אורגני נרטיב מכליל ולא מדיר, נרטיב המעניק לכל מגזר וקבוצה את מקומם הראוי ותרומתם בהיסטוריה של העם היהודי, הציונות והמדינה. סוגיה זו היא קריטית שכן ההזדהות הפוליטית נקבעת במידה רבה מאד על ידי תחושת השייכות לקולקטיב, הלאומי ו/או המגזרי; על ידי הזהות הספציפית הנקבעת על ידי מוצא ולרבות יותר מאשר מעמד סוציו-אקונומי.
רביעית, על בסיס זהות זו יש לנסח מחדש את הגישה הממלכתית, לא בנוסח הבן-גוריוני שהתעלם מהפער העדתי בשנות החמישים ולכן נכשל בחשבון היסטורי, אלא כבסיס לסולידריות חברתית המבוססת על תרומה לחברה ושואפת לצמצום פערים משמעותי, לא קוסמטי.
חמישית, גיבוש קאדר של פעילים בשדה החינוך וההסברה שיפיצו את המסר ויחדירו אותו לתודעת הציבור.
האם השמאל הממוסד הקיים מסוגל לכך? ספק גדול.
השמאל הציוני הממוסד, מפלגת העבודה ומרצ, אינו במיטבו כבר שנים ארוכות. תהליך השקיעה של מפלגותיו ההיסטוריות נמשך כבר עשרות שנים והחל עוד בתקופה שחשבו שנצח ההגמוניה של תנועת העבודה לא ישקר. כיום, מפלגת העבודה היא מפלגה חסרת זהות ברורה שמשדרת בינוניות. מרצ היא מפלגת אינטליגנציה ליברלית שמקרינה אליטיזם. עם התכונות האלה לא רוכשים את לב העם. בהעדר מנהיגות בעלת שיעור קומה במערכת הפוליטית בכלל ובמפלגות השמאל בפרט, ייתכן שלא יהיה מנוס מלהקים גוף פוליטי חדש שיעשה זאת.
ניתן להקים גוף פוליטי מלוכד של פעילי שטח – מעמותות, ארגונים ותנועות – יש רבים כאלה, שיציג את החזון לתיקון הכולל בפני הציבור וישמש קטליזטור להתחדשות המפלגות, הן אידאולוגית והן פרסונלית.
לשם כך צריכים הפעילים מהארגונים השונים להתגבר על מכשולי אגו, לצאת מהקופסאות, האידאולוגיות והמנטליות שלהם, להגיח מהקונכיות שבתוכן הם חשים יחד עם החברים שלהם כל כך בנוח, להתרומם מעל לחלקות האלוהים הקטנות שלהם ולראות את התמונה הכוללת ואת הטווח הארוך, את מה שנחוץ לכלל החברה ולמדינה, את מה שנחוץ כדי להחזיר את הספינה הגדולה שנקראת ישראל מהנתיב המוביל למבוי סתום ולשקיעה, אל נתיב ההפלגה הנכון, שרק הוא יביא אותנו לנמל מבטחים.
אני מתכוון לאנשי כוח לעובדים, דרור ישראל ושאר אנשי תנועות הבוגרים, אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית, קבוצות כמו ישראל חופשית, הקואליציה להעסקה ישירה, קבוצת יסו"ד, אנשי תג מאיר, ציונות דתית ריאלית, המשמרות החברתיים, וכל השאר, שיפסיקו את ההתחפרות בנישות שהתקינו לעצמם ויקימו גוף שיאמץ את גישת התיקון הכולל ויפעל להנחלתה בציבור ובמפלגות. אני קורא להם להתמקד בעיקר ולהסיט לשוליים את הטפל, לקחת נשימה עמוקה וארוכה הדרושה להביא את השינוי המיוחל.
מה שיקום, אם יקום, יהיה מנוגד לרוח השולטת כיום בחברה ובמערכת הפוליטית ודרכו לא תהיה קלה. משימתו המיידית תהיה הצגת החזון והכנת עתודה חברתית ופוליטית ליום שבו תקרוס ההגמוניה של הימין בגלל אילוצי המציאות או עקב משבר קיומי חריף. העתודה הכרחית כי אם היא לא תהיה קיימת יעלה לשלטון "איש חזק" כזה או אחר וכולנו יודעים מה משמעות הדבר.
השעה הגיעה מזמן. רק שלא נאחר את המועד האחרון.
תגיות: אביגדור-ליברמן, אורי יזהר, גוש מרכז שמאל, הגמוניה, לאומנות, משה-כחלון, משיחיות, ערביי-ישראל
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
29 בדצמבר, 2014 בשעה 14:25
לפיד עוד יפתיע
אל תהיי בטוח שקולות לפיד ילכו ללבני ובוזי. לדעתי הסקרים טועים בדיוק כפי שטעו בעבר. רק לפיד יאיר את הדרך!