"רק לא ביבי" מחזק את הימין
חוסר האפשרות להקים קואליציה משילה, נובע מחוסר יכולתה של המערכת הפוליטית הנוכחית להכריע בשתי שאלות מרכזיות, גורלם של השטחים הכבושים, ומקומם של האזרחים הערבים במדינה. הימין כפה סדר יום ברור: לא למדינה פלסטינית, מדינת גזע במקום מדינה דמוקרטית. ומה אומר מחנה ה"רק לא ביבי"?
מאת: יעקב בן-אפרת
שוב הולכים לבחירות. עברו פחות משנתיים מאז עלייתם המטאורית של האחים יאיר ונפתלי, שחברו כדי לכפות על נתניהו קואליציה בלי חרדים, וביבי מפרק את הממשלה ומשנס את מותניו בפעם הרביעית. החלום שלו הוא לחזור על הרכב הממשלה הקודמת "האידיאלית" בה השתתפו החרדים, ישראל ביתנו, ומפלגת העבודה בראשות אהוד ברק. אלא שכלל לא בטוח שנתניהו יצליח להגשים את חלומו. מולו מתייצבת חבורה רחבה של נפגעי ביבי, הכוללת את החרדים, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, ציפי לבני, משה כחלון ויצחק הרצוג – כולם כהנו בעבר כשרים בממשלתו. מה קושר את ליברמן להרצוג, או את כחלון ללפיד? התשובה היא, הסלידה מנתניהו והרצון להפילו. מלבד זאת הם משקפים ערב רב של דעות, אשר מבטיחות כל דבר מלבד קיומה של קואליציה יציבה. ולכן, הבחירות האלה מבשרות עוד קואליציה רעועה, עם ביבי או בלעדיו.
הימין כבר הכריע, השמאל מגמגם
חוסר האפשרות להקים קואליציה משילה, נובע מחוסר יכולתה של המערכת הפוליטית הנוכחית להכריע בשתי שאלות מרכזיות, גורלם של השטחים הכבושים, ומקומם של האזרחים הערבים במדינה. שתי השאלות האלו קשורות קשר בל ינתק, מאחר וגורלו של העם הפלסטיני מקרין באופן ישיר על גורלם של האזרחים הפלסטינים של ישראל.
בשתי השאלות האלה הכריע הימין הישראלי בראשות נתניהו באופן הברור ביותר – הסכמי אוסלו הם אות מתה, רעיון המדינה הפלסטינית נקבר קבורת חמור, והאלטרנטיבה לה היא האוטונומיה, המקפיאה את המצב הקיים. לגבי מעמדם של אזרחיה הפלסטינים של המדינה – חוק הלאום שהימין מציע קובע שישראל היא קודם כל יהודית, והדמוקרטיה כפופה לאופייה היהודי של המדינה. כלומר מעמדם האזרחי של הערבים כפוף לאופייה היהודי של המדינה.
אין ספק ששתי השאלות האלה מתדפקות ללא הרף על דלתות מדינת ישראל. לא ניתן לדחות אותן עד אין קץ בשם פרוגרמה חברתית, או מלחמה בפערים חברתיים, או מחיר הקוטג' והדיור. הפרלמנטים באירופה מזכירים לנו שהעולם מאס בכיבוש ובמראות הזוועה שמייצרת המלחמה. הריסתם עד היסוד של ארבעת המגדלים בעזה, שהביאה להכרעת "צוק איתן", הוגדרו ע"י ארגון אמנסטי כפשע מלחמה.
גם האירועים האחרונים בירושלים מסמנים את סופה של תקופה. הגזענות, ששירו של עמיר בניון היא רק הבבואה שלה, פושה בכל פינה. ההתבטאויות הגזעניות של שרים וח"כים כנגד ערבים, מדרבנות את התחזקות האסלאם הקיצוני, והשנאה ההדדית הופכת את החיים לבלתי נסבלים עבור כל מי ששואף לחיות במדינה נורמלית, ולחנך את ילדיו על ערכי הדמוקרטיה והשוויון.
הימין, בראשות נתניהו ובנט, כפה סדר יום ברור, המאתגר את השמאל הציוני. הם אומרים לא למדינה פלסטינית, ומציעים מדינת גזע במקום מדינה דמוקרטית. ומה אומר מחנה ה"רק לא ביבי"? למעשה אין לו מה לומר. מול חוק הלאום הוא מציע להסתפק במגילת העצמאות, ובאשר לסכסוך הישראלי פלסטיני, יצחק הרצוג מציע "להכניס את אבו מאזן לעזה", ושלום אזורי. תשובות אלו אינן שונות מהותית ממה שמציע הימין.
נערך על ידי דליה
תגיות: בחירות 2015, בנימין-נתניהו, גוש-הימין, גוש-השמאל, גזענוות, מדינה יהודית ודמוקרטית, שמאל ציוני
14 בדצמבר, 2014 בשעה 1:42
וגם זה לא נפתח?
14 בדצמבר, 2014 בשעה 10:16
1. תוקן
14 בדצמבר, 2014 בשעה 17:52
רק לא ביבי,אינה תכנית פוליטית
יעקב בן-אפרת צודק.
רק לא ביבי,אינה תכנית פוליטית.