החיסכון לפנסיה – הבעיה היא לא (רק) בדמי הניהול
בעיות בחובת החיסכון הפנסיוני שהנהיגה המדינה במטרה לעודד את החיסכון לפנסיה
מאת: גלעד בר לבב
החל משנת 2008 הורחבה חובת החיסכון הפנסיוני לכלל השכירים במשק, כך שכולנו מחויבים מעתה לחסוך לפנסיה, בין אם אנחנו רוצים ובין אם לאו. מדובר בבשורה חשובה עבור ציבור רחב של עובדים, בעיקר החלשים שביניהם, שלפני כן התאפיינו בשיעורי חיסכון נמוכים לפנסיה. אלא שהמעבר לפנסיה חובה לא פתר את כל הבעיות של החיסכון הפנסיוני וברצוני להצביע על סוגיה חשובה שלא זוכה להתייחסות מספקת בשיח הציבורי. אבל לפני כן יש לדון בקצרה בשאלה האם ומדוע צריך להכריח אנשים לחסוך לפנסיה? שכן, ניתן הרי באותה מידה להשאיר את ההחלטה על החיסכון הפנסיוני בידינו.
בפועל, כל מדינות המערב מקיימות מערכת המאלצת את האזרחים לחיסכון ברמה מסוימת (גם קצבאות זקנה הן סוג של חיסכון פנסיוני), ולכן, ניתן להניח כי התערבות זו נדרשת. ישנן אינספור תיאוריות ומאמרים שעוסקים בסיבות לכך (למשל, זוכה פרס נובל לכלכלה ג'ורג' אקרלוף למשל, מסביר זאת בגורמים פסיכולוגיים המקשים על בני האדם להעריך את העתיד שלהם כפי שהם מעריכים את ההווה ולקבל החלטות רציונליות בנוגע לעתידם) אבל זהו נושא לפוסט נפרד.
ההפרשה הפנסיונית המינימלית המתחייבת כיום עומדת על 17.5% מהשכר שמתוכם מפריש העובד 5.5% ו-12% הנוספים מופרשים על ידי המעסיק. הפרשת המעסיק מתחלקת ל-6% המופנים לקרן הפנסיה ו-6% נוספים אשר מופרשים לטובת "פיצויי פיטורים". כלומר, במידה ויבחר עובד שמסיים לעבוד במקום מסוים לקבל את פיצויי הפיטורים שלו, ייחתכו ההפקדות שלו לקרן הפנסיה אצל אותו המעסיק בשליש(!) וההפרשה לפנסיה תעמוד על 11.5% מהשכר בלבד.
להמשך קריאה באתר המכון לרפורמות מבניות
נערך על ידי דליהתגיות: המכון לרפורמות מבניות, חיסכון לפנסיה, פיצויי-פיטורין, פנסיה