חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ציפי לבני – "התנועה" – לאן היא נעה?

נושאים דעות, פוליטי, פוליטי-רון ב 23.11.14 2:10

מפלגתה של ציפי לבני נמצאת על פרשת דרכים לאור פרישתו של עמיר פרץ והעדרו של מו"מ מדיני. למרות חולשתה בתוך הקואליציה, הגוש הפוליטי עם מפלגת "יש-עתיד" הופך אותה לגורם חשוב במערכת הפוליטית

מאת רון שביט 

השבוע הביטחוני הטעון הסיט לרגע קל את העיסוק ברתיחה הפוליטית, אבל זו ממאנת להצטנן. בתוך כך מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני נמצאת בדילמה משמעותית ביחס להמשך שותפותה בקואליציית נתניהו. התנועה היא הרי הסמן השמאלי בממשלת ימין; השבר הגדול במסלול המדיני מדלל בקביעות את חמצן חברותה בקואליציה.

השם הסתמי – "התנועה" אינו משקף אתוס כלשהו, אך במיוחד כעת, לאחר התפטרותו של עמיר פרץ, נראה כי הערפל הסמנטי מתבהר: מדובר למעשה בשישה אטומים, אשר כל אחד מצוי בתנועה לכיוון אחר, משל היו שש סיעות נפרדות. עמיר פרץ, יו"ר העבודה לשעבר, מתחיל לפתח מנהיגות מקבילה משלו; עמרם מצנע, אף הוא יו"ר העבודה לשעבר, מאוכזב מלבני ומפרץ גם יחד ומתנגד לישיבה בממשלה; מאיר שטרית שם פניו אל עבר הנשיאות ויצא מכך מרוט נוצות – פוליטית ואישית; אלעזר שטרן, שהתגלה אקטיביסט במיוחד, נלחם את מלחמת הגיור; דוד צור עדיין לא הגיע למרכז הבמה.

מתמטית מדובר במפלגה החלשה ביותר בממשלה. הן בשל גודלה האובייקטיבי והן בשל העובדה שפרישתה אינה מפילה את הקואליציה. יחד עם זאת למרות חולשתה האריתמטית, יש לתנועה כוח פוליטי מהותי. העץ המשפחתי של תחילת הקדנציה השתנה, ואת צמד האחים בנט ולפיד מחליף גוש פסיכו-פוליטי של 25 מנדטים המונה את המפלגות יש עתיד והתנועה. המשוואה הפסיכולוגית ברורה: אין יכולת לאף מפלגה מהשתיים להישאר בקואליציה ללא אחותה. היא תיתפס כבוגדת בקהל בוחריה. כל אחת בישיבתה בממשלה מעניקה לגיטימציה לשנייה וממוטטת לגיטימציה זו עם פרישתה הפוטנציאלית.

מכאן, שהתפטרותו של פרץ מהממשלה איננה אירוע שולי. היא מאתגרת את מנהיגותה של לבני ועשויה להשפיע בסופו של דבר על הקואליציה כולה ואף להוביל לבחירות. לבני נטלה סיכון כשצירפה את פרץ, לנוכח האמביציה המנהיגותית שלו שהקשתה על יושבי ראש קודמים (פרס 2005, יחימוביץ 2012). הסיכון אכן התממש כעת והפך את התנועה לעגלה המובלת  על ידי שני עגלונים: האחד בקואליציה, והשני באופוזיציה. פרץ טרח להדגיש בפרישתו את חוסר התוחלת של תהליך מדיני בראשות הימין, ובכך שמט את הקרקע מלבני שנאחזת לפי שעה במנדט הרופף שקיבלה מנתניהו.

לבני הבינה שפרישת פרץ, שהייתה למורת רוחה, מחייבת אותה לגלות מנהיגות מחודשת ולכן היא פתחה חזית זוטא מול נתניהו בנושא "חוק הלאום". כעת פניה לפשרה ולא לפרישה, וחוק הלאום יעבור כנראה בנוסח מרוכך גם בתמיכתה.

עדיין, אם לבני תאוות חיים פוליטיים, עליה לשקול את התפטרותה מהממשלה, שכן סיבת קיומה שם אינה עוד. עליה לעשות כן במרחק זמן סביר מעמיר פרץ כדי לא להיראות נגררת אחריו. התקרבותה ליו"ר האופוזיציה יצחק (בוז'י) הרצוג מייצרת עץ משפחתי חדש של אחים: לפיד, לבני והרצוג. השאלה המרכזית היא האם בכוחה של השלישייה להוביל מהלך פוליטי משותף שירחיב את המשפחה בעתיד אף לרביעיית אחים, עם הצטרפותו של כחלון לזירה.

 

ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , , ,

4 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    גוש המרכז הקיים על חשבון בוחרים שהאינטרס שלהם נמצא בשמאל אבל הם מספיק מטומטמים להצביע למפלגות מרכז של בעלי הון מסוכן לישראל יותר מגוש הימין כי הוא מעקר כל אפשרות לאלטרנטיבה. התנועה/יש עתיד/שינוי/צומת/הדרך השלישית/הגמלאים/ד"ש/קדימה מונעות את גידולו של השמאל וציפי לבני היא הנוכלת הגדולה ביותר בפוליטיקה הישראלית, וגם הצינית מכולם.

  2. ל רפי :

    התנועה,

    נעה בעקביות לעבר המקום הראוי לה: לנקודת "האפס" – אפס ביצועים, אפס תכלית, אפס זכות קיום.

  3. מנחם לוריא :

    "התנועה... בהפקק"

    ציפי ליבני קיבלה חינוך רוויזיונסטי למהדרין. היא חפה מכל נטייה לשמאל ולמרכז היא רויזיוניסטית.

    להיות רויזיוניסט בישראל 2014 לא רק שאין זו בושה או משהו פסול אלא שביחס לממשלת עוכר השלום שונא הדמוקרטיה מדיר העובדים נסיך ההון – נתניהו – הרויזיוניזם הוא תחליף ראוי….

    שלא כדרכי,הפעם: אני חותם על דבריו של ל.רפי (תגובה #2) בשתי ידי. לא פחות ולא יותר.

    מנחם.

  4. נעה :

    מי לא ידע שפרץ יהיה הראשון לפרוש? שיקום.

    עשיתי קצת פליק-פלאק לאחור, ונשארה לי עוד פינה אחת לא מפוענחת, אבל הסבלנות כנראה תשתלם.
    חוץ מזה –
    מה ממה שקורה עכשיו לא צפינו יום אחרי הבחירות?

    – את חוק הלאום (שימו לב איך דן מרידור יצא להתקפה בשצף קצף)?
    – את החוק בעניין "איסור שביתה פוליטית"?
    – את ההסתה נגד הערבים (הזועביז= הרובה שתלוי על הקיר במערכה ראשונה, יורה במערכה אחרונה ולא חשוב מי בדיוק תלה אותו מלכתחילה)?
    – את כשלון המו"מ? (היה באמת כזה? ובכן – לא היה!),
    – את הבכנליה על הר הבית?
    – את משנתה ה"צרופה" של איילת שקץ שהקימה לתחייה את העמלקים)?

    ועם יד על הלב, מי לא ידע שפרץ יהיה הראשון לפרוש?
    שיקום.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.