מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
השביתה בשירות התעסוקה – על שירות ועל תעסוקה
מה תפקידו של שירות תעסוקה בעידן המודרני? האם שירות התעסוקה במצבו הנוכחי ממלא את תפקידו? השביתה בשירות התעסוקה פוגעת בכ-170000 אזרחים. מדוע הם אינם מפגינים לסיומה?
מאת: אשר רוכברגר
על שירות ועל תעסוקה
כבר מספר שבועות נמשכת שביתת עובדי שירות התעסוקה ולאיש לא אכפת. לכאורה טענות העובדים מוצדקות: הם מתנגדים לסגירת מספר סניפים מרוחקים בפריפריה (אבל לא רק), ומתנגדים לייבוש השירות שבא לידי ביטוי באי-קבלת עובדים חדשים במקום אלו שפרשו. בינתיים, כתוצאה מכך, כ17 אלף מובטלים נשארים בלי דמי אבטלה. אומנם דמי אבטלה משולמים ע"י המוסד לביטוח לאומי, אבל הנתונים על זכאות- הביטוח לאומי מקבל משירות התעסוקה. ברדיו מדווחים על זה במבזקי חדשות כבר כעל משהו שגרתי לגמרה. אני רוצה לעלות כמה הרהורים בעקבות המצב שנוצר .
השאלה שלא נשאלת היא – איך צריך להיראות שירות התעסוקה הממלכתי בשנת 2014. מה תפקידו? מה איפיוניו? אלו שירותים הוא אמור לספק לדורשי העבודה? אתחיל מכמה דוגמאות. לפני שש שנים התגוררנו בקרית גת לאחר חזרה משליחות. לאחר תום החוזה עם משרד החינוך, ולאחר שלא הצליחה למצוא עבודה כמורה בקרית גת וסביבה , אשתי נרשמה בשרות התעסוקה המקומי. היא באה לשם פעם בשבוע , הצמידה את אצבעה למכשיר והלכה. לא הוצעה לה שום עבודה, שום קורס הכשרה, כלום. המודעה היחידה שהיא ראתה אז בשירות התעסוקה הייתה מודעה של איזה בית אריזה. אותה מודעה יכלה להיות במקומון או בלוח מודעות עירוני. מה שהיא מצאה אחר כך בבתי-ספר בקרית מלאכי, היא מצאה בעצמה ללא שום קשר לשירות התעסוקה.
דוגמה נוספת – חבר שלי , שהוא אח מוסמך, עם וותק רב, עבד במקום פרטי מסוים שנסגר והוא פוטר. הוא ניגש לשירות התעסוקה בעיר מגוריו, ירושלים, שיש בה כמה בתי חולים ציבוריים ומספר בלתי ידוע של בתי אבות ושאר מוסדות רפואה. הוא מצא עבודה במקצוע די מהר, אבל לא דרך השירות, אלא דרך החברים המשותפים שהפנו אותו למקום מסוים שהיה שם מחסור באחים (בעצם המחסור יש בכל מקום, אבל המקום התאים להתמחותו).
גם אני ב – 2011 הייתי חצי שנה מובטל, לפני שהוכרתי כנכה. פעם בשבוע ניגשתי ללשכה, הצמדתי את האצבע והלכתי. אף אחד לא הציע לי שום דבר, לא הפנה אותי לשום מיון תעסוקתי או קורס או כל דבר אחר שתיאורטית היה יכול לקדם אותי תעסוקתית. מהתקופה אני זוכר רק פוסטר אחד שהיה תלוי על הקיר עם הפרסומת להתגייס לשב"ס, אבל את המודעה הזאת ראיתי אחרי כמה שנים כסתם פרסומת ברכבת וגם בעיתונים, כך שזה לא היה משהו ייחודי לשירות תעסוקה.
השאלה השנייה שמתעוררת היא, מדוע שירות התעסוקה אפילו לא מנסה להתחרות באפיקי חיפוש עבודה אחרים- חברות כוח אדם, לוחות מודעות באינטרנט, וכדומה? מדוע גם המעסיקים לא פונים לשם וגם הם מחפשים עובדים באפיקים אחרים? אין בידי סטטיסטיקה, אבל מעניין לראות כמה מתוך האנשים שנרשמו אשתקד, מצאו עבודה דרך שירות התעסוקה? עוד שאלה- מדוע לפחות הגופים הציבוריים לא מחויבים לשתף פעולה עם שירות התעסוקה? יכול להיות שאם בית ספר של משרד החינוך מחפש מורה או ביה"ח ממשלתי מחפש אחות- הם בראש ובראשונה צריכים לפנות לשירות התעסוקה, או לפחות לעשות את זה במקביל לאפיקי פרסום אחרים.
שמעתי טענות של פקידי השירות שהם מתמודדים עם מספר יחסית גבוה של דורשי עבודה לעומת עמיתיהם במדינות אחרות. קודם כל אני מאמין להם. שנית, מישהו פעם בדק עד כמה הם עצמם מוכשרים לעבודה כזו? כמה מהם בוגרי ניהול משאבי אנוש? האם יש בידם את כל הכלים הדרושים לזהות את הצרכים של דורש עבודה?
עוד עניין חשוב- הכשרה מקצועית לדורשי העבודה. לא בדקתי באופן אישי, אבל ראיתי בתקשורת שתקציב האגף להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה לשנת 2015 שואף ל- 0. גם השנה הוא לא היה משהו. נוצר רושם שהתקציב שהאגף מקבל הוא בדיוק עלות השכר וכמה הוצאות נלוות של עובדיו משום שאי-אפשר לפטרם בהיותם עובדי מדינה בעלי קביעות. אני זוכר איך לפני 20 שנה, כאשר הגיע הגל הגדול של עולים מברה"מ, הוצעו המון קורסי הכשרה שעזרו לרבבות להשתלב במשק הישראלי. הקורסים היו מכל הסוגים – גם לאקדמאים, גם מקצועיים. כמה מבני משפחתי הם בוגרי אותם הקורסים ואני יודע מידיעה ראשונה שהקורסים עצמם היו בחינם או מסובסדים, ומשתפי הקורסים קיבלו במשך כל תקופת הלימודים הבטחת הכנסה או דמי אבטלה, בהתאם לסוג הזכאות. היום אין דבר כזה כלל. ובינתיים אנחנו מתבשרים שמקצועות רבים מכל הסוגים ייעלמו בקרוב. כתוצאה מכך להכשרה מקצועית יש היום משקל סגולי לתפקוד התקין של המשק.
ועוד משהו על הישראבלוף בשם "האבטלה הנמוכה". את מי הלמ"ס מרמה? את עצמו? את קובעי המדיניות? הרי אותם 6.4 אחוזי אבטלה זה אחיזת עיניים. יש לכך כמה סיבות – הראשונה היא ההגדרה של האוכלוסייה העובדת שהיא בטווח הגילאים 15-64. מישהו שכח, שעל פי חוק חינוך חובה חייבים ללמוד עד גיל 18 ואח"כ לעומת מדינות אחרות – רוב הצעירים מתגייסים והשאר עושים שירות לאומי\אזרחי. בפועל מתחילים לעבוד מגיל 21-22. נכון שגם בתיכון ולפעמים גם בצבא מי שמשרת בבסיס פתוח, מרוויחים בכל מני חלטורות ועבודות מזדמנות. אבל בדרך כלל זה חלקי משרה קטנים או לפי שעות- לא משהו שניתן להגדיר כעבודה מסודרת. מהצד השני- כבר קרוב לעשור גיל הפרישה לגברים הוא 67, אז למה מי שפוטר בגיל 65 נגרע ממספר המובטלים? עוד שני עניינים סטטיסטיים חשובים- האם למ"ס בודק את היחס בין מספר המובטלים הרשמי לכלל האוכלוסייה בגיל העבודה, או מתייחס למספר האזרחים או מספר התושבים? אלה ממש מספרים לא זהים. כידוע מערכת הביטחון שומרת די חזק את מספר המשרתים בצבא קבע. הם לכאורה כלולים בגיל העבודה, הם גם אזרחים וגם תושבים ובפועל הם עובדים. יחד איתם גם שוטרים, סוהרים, אנשים שב"כ ודומיהם. האם למ"ס יודע מה מספרם? לפחות בערך?
כידוע, תקופת זכאות לאבטלה בארץ היא אחת הנמוכות במערב. במקרים רבים, במיוחד בפריפריה, בן אדם לא מצליח למצוא עבודה בזמן שהוא מתייצב בלשכה. לאחר מכן הוא נגרע מהמשבצת של מובטל, למרות שבפועל הוא עדיין כזה. יכול להיות שכדאי לשנות את הכללים, כך שאפילו אם בן אדם לא יהיה זכאי לדמי אבטלה, הוא ימשיך להירשם בלשכה.
עוד מנפלאות אחיזת העיניים. מבחינת הלמ"ס, גם מי שעבד ולו שעה אחת בשבוע, הוא אינו מובטל. פירוש הדבר שאם מישהי עשתה בייביסיטר בערב, אז היא כבר עובדת. אני לא יודע איך הגישה הזאת משתלבת עם המדע, אבל עם השכל הישר- ממש לא.
אני סבור שאם באמת לבדוק כמה מובטלים יש היום בארץ- המספר יהיה דו-ספרתי ולהערכתי ינוע סביב 15%. לאור המצב של שירות התעסוקה, אני מציע לבחון בכובד ראש דבר שאולי יקומם חלק מהקוראים באתר הזה, אבל הוא מתבקש ע"י המציאות: אולי בכלל כדאי לסגור את שירות התעסוקה במתכונתו הנוכחי ומי שיצטרך- יירשם בביטוח לאומי. אותו מכשיר עם תביעת אצבע אפשר למקם שם. יכול להיות שהשארת שירות התעסוקה כפי שהוא היום, זה באמת בזבוז מיותר של כספי ציבור. אני לא מכריע בעניין, אבל לפחות זה נושא לדיון.
לדעתי, רק מסד הנתונים של הביטוח הלאומי יכול לתת את התשובה הפחות או יותר מדויקת לגבי אחוז המובטלים. הרי כולם מחויבים בביטוח לאומי ומס בריאות. כל מי שעובד וגם מי שלא, כולל סטודנטים ואנשי כוחות הביטחון וכל השאר. רק בביטוח לאומי יודעים כמה אנשים בדיוק עובדים והם יודעים את הנתון העוד יותר חשוב- מה אחוזי המשרה שלהם. דרך אגב היה מעניין לראות כמה מתוך כלל עובדים מועסקים במשרה מלאה, בחצי משרה או במשרה וחצי?
אני רוצה להתייחס לעוד עניין שקשור לשביתה ולצערי הוא משותף לעוד הרבה דברים שאנחנו חווים בארץ- העניין הוא אדישות הציבור. יש היום כ – 17000 איש שלא מקבלים דמי אבטלה שהם זכאים להם, בגלל השביתה. לכאורה הם לא עובדים ויש להם זמן. למה שלא יעלו לירושלים לקריית הממשלה ולא יזוזו משם עד שהעניין ייפתר. יס"ם לא יוכל להתמודד עם ההפגנה של 17000 איש, כמובן שזו צריכה להיות הפגנה שקטה עם 0 אלימות. מי שלא יודע- משרד האוצר ומשרד הכלכלה שוכנים בשני בניינים סמוכים, אז יכול להיות שאם העובדים לא יכלו לצאת מהבניין בסוף יום העבודה, אז יהיה להם יותר תמריצים למהר ולפתור את העניין. לכל הדעות ההפגנה זה כלי לגיטימי להבעת הדעות במשטר הדמוקרטי.
לאותם 17000 אנשים יש קרובים מהדרגה הראשונה, בני ובנות זוג, הורים, ילדים, כך שהמעגל הקרוב של הנפגעים במישרין ובעקיפין עובר להערכתי את 50000. זה בערך שני מנדטים. אם כל אי-הוודאות במפה הפוליטית ותחזיות של סקרים- זה לא מעט. למישהו זה יכול לעלות בין היתר באובדן ראשות הממשלה.
שוק העבודה היום מאוד דינאמי, משתנה במהירות ואי-אפשר להתייחס אליו כמו שזה היה נהוג לפני עשרות שנים. אף אחד לא יכול להיות בטוח שהוא לא יזדקק לשירות התעסוקה או להכשרה מקצועית בשלב כלשהו. בעצם סליחה, טעיתי- לא כל אחד. כל אחד מלבד אלה, שבינתיים יתמזל מזלם והם במיליציות המיסוי של המקורבים ומקושרים עם קביעות ללא כל קשר לתועלת. אבל יש לזכור ששני שליש מהעובדים בארץ לא שייכים לגן עדן הזה. לכן איך יראה שוק העבודה ולמה זכאי מי שמאבד את מקום עבודתו, חשוב לרובנו ואף אחד לא יכול לטעון "לי זה לא יקרה".
תגיות: אבטלה, דמי-אבטלה, משרד הכלכלה, נמוסד לביטוח לאומי, שביתה, שירות-התעסוקה
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
16 בנובמבר, 2014 בשעה 9:58
דבר אחד לא דברת זה שגורם האבטלה זה ברוב המקרים המדינה עושה חוקים שגורלאבטלה כמו חוק המזון להוצא סדרנים שגרר אבטלה רצינית