חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה: כן, אנחנו יכולים

נושאים דעות, פוליטי ב 8.12.08 5:55

יוני יצחק,  יו"ר צעירי תנועת העבודה הציונית העולמית, מביע במאמר תגובה לדניאל בלוך התלהבות אדירה מהנבחרת שמפלגת העבודה מציגה לבחירות הקרובות. לדבריו, יש למפלגה סיכוי להצליח בבחירות הקרובות, למרות כל המכשולים שהמפלגה הציבה לעצמה

מאמר זה נכתב בתגובה למאמרים רבים שהתפרסמו בתקשורת בימים האחרונים, ביניהם מאמר המערכת של דני בלוך באתר "עבודה שחורה".

לדעתי, הרשימה שבחרנו בפריימריס של מפלגת העבודה עונה על שני הנושאים הבוערים ביותר במדינה כיום- ביטחון וחברה. מבחינת הדגל החברתי:

השר בוז'י הרצוג- שר רווחה, שלקח משרד ריק מתוכן ויצק לתוכו עולם ומלואו.

פרופ' אבישי ברוורמן- יו"ר ועדת הכספים, פרופסור בעל שם עולמי בכלכלה ואיש חינוך מהמעלה הראשונה.

פרופ' יולי תמיר- הרבה ביקורת ניתן למצוא עליה אבל אי אפשר להתעלם משינוי שהובילה בכל הקשור ליחס למורים ולעובדי מערכת החינוך.

דניאל בן סימון- עיתונאי חברתי, שתרם ויתרום רבות לכל הקשור לצדק חברתי.

ח"כ שלי יחימוביץ'– ממובילי החקיקה הפרלמנטארית.

ח"כ אופיר פינס- ממובילי המהפכה ה"ירוקה-אדומה" בישראל.

ח"כ עמיר פרץ- מנהיג חברתי בכל רמ"ח איבריו.

ד"ר עינת וילף- צעירה, אקדמאית ואשת חינוך.

וכמובן הגיבוי של עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, שמוביל את ארגון העובדים להצלחה כמעט בכל מאבק על זכויותינו.

מבחינת הדגל הביטחוני ישנה שלישיה מובילה:

השר אהוד ברק- מר ביטחון, שהכניס בשנה וחצי האחרונות רוח קרב ושינוי בכל המערכת הביטחונית.

השר בנימין (פואד) בן אליעזר- בעל הניסיון העשיר ביותר בממשלה ובמפלגה, שניתן לראות את תרומתו לאורך תקופת האינתיפאדה השנייה.

סגן השר מתן וילנאי- הוביל מהפך בצבא בכל הקשור למערך המילואים ולמערך העורף (אני עושה חודשיים בשנה מילואים אז אני מרגיש זאת על בשרי…).

וכמובן שיש לנו גם את ח"כ ליאון לטינצקי נציג העולים ובעל ראייה סוציאל-דמוקרטית מובהקת, את ח"כ אורית נוקד נציגת הקיבוצים וממובילי הטיפול בציבור גמלאים מטעם מפלגת העבודה ועוד.

אלה היו פריימריס שבו עיקר העבודה נעשתה ללא רשימות חיסול או "ארגזים" של מתפקדים (באופן יחסי לעבר) ושמרבית האנשים ב"אמת" נבחרו על פי מרכולתם ועל פי כישוריהם.

אפשר שוב לטעון שהרשימה לא מספיק חברתית, לא מספיק ביטחונית, לא סקסית ולא צבעונית, לא צעירה ולא מזרחית. אפשר לטעון הכל כל הזמן ואנחנו במפה של המרכז- שמאל מצטיינים בזה. דוגמה ניתן לראות בכל מפלגות הדמה שקמות כל פעם רגע לפני בחירות, כמו מפלגת השמאל החדשה, והדבר היחיד שהן עושות- פוגעות בעוצמתה של מפלגת העבודה כאלטרנטיבה שלטונית ראויה.

אפשר גם אחרת. אפשר לקום ולומר שלמרות כל המכשולים בפני מפלגת העבודה שהצבנו בעצמנו ולמרות כל הכישלונות אפשר להצליח. אז נכון, אהוד ברק כנראה לא יהיה ראש הממשלה הבא. ובכל זאת, עם עבודה קשה ניתן להשיג עוד מנדטים ולהרחיב את העוצמה הפוליטית שלנו בכנסת הבאה. עם עבודה קשה נבנה את עצמנו בתחילה כאופוזיציה לוחמת ולאחר מכן כאלטרנטיבה ראויה לשלטון בשנים הבאות. בהשאלה מהקמפיין של אובמה ולמרבה האירוניה גם של ש"ס- כן, אנחנו יכולים!

יוני יצחק: היה דובר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. כיום מכהן כיושב ראש צעירי תנועת העבודה העולמית.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , ,

31 תגובות

  1. יואב לוי :

    תרומתו של פואד מסתכמת בבריונות ועסקנות (במובן הרע של המילה). עצם זה שהוא בעשירייה הפותחת, זו תעודת עניות למפלגת העבודה.

  2. עומר כרמון :

    מאמר תעמולה שמזלזל באינטליגנציה שלנו.

  3. יוני יצחק :

    יואב ועומר,
    לא הבנתי אתכם.
    מה אתם מציעים? כי אני הצעתי את האפשרות לחזק את מפלגת העבודה, במיוחד לאור השינויים שנערכו. וכן, נערכו שינויים בבחירות האחרונות.

    הבעיה שעומדת בפני מפלגת העבודה בימינו באה מציבור, שעמדותיו במרכז, שאו שלא יגיע להצביע, או שיצביע הצבעת מחאה למפלגות קטנות או שיצביע לקדימה. ציבור השמאל, שרובו יעדיף לחזק מפלגות קטנות.

    תתעוררו!!!

    נכון לעכשיו ביבי ירכיב ממשלה ותהיה לו קואליציה חזקה: ליכוד+ ש"ס+ הבית היהודי+ ישראל ביתנו. ועוד לא כללתי סיעות נוספות כגון יהדות התורה ומפלגות אחרות שיכנסו. שלוש או ארבע השנים הבאות צפויות להיות עם ימין יציב.

    אז מה עדיף?

    אוסף של מפלגות קטנות הנעות בין 2 ל-8 מנדטים או מפלגת מרכז שמאל חזקה, שיכולה לסחוף את האופוזיציה אחריה ולהוות לכלל הציבור אלטרנטיבה שלטונית ראויה?

    אני לא מצפה מפעילי מרצ או חד"ש וגם לא מפעילי "התנועה הירוקה" או מפלגת "הירוקים" לתמוך במפלגת העבודה. אני כן מצפה ממצביעי העבודה בעבר להבין שאין ברירה אלא לחזק את מפלגת העבודה בשביל השנים הקרובות.

  4. אורי :

    יוני,

    לפי הסקרים האחרונים, מרצ עוברת את העבודה.

    מי פה בדיוק המפלגה הקטנה ומי המפלגה הגדולה?

    תתעורר, נגמרה העבודה!

  5. עומר כרמון :

    כל עוד אהוד ברק עומד בראש מפלגת העבודה – אסור לאיש שמאל/מרכז אמיתי להצביע למפלגה האבודה הזאת.

    אהוד ברק ריסק אותנו בשנת 2000, עכשיו הוא מפליא לעשות זאת שוב ממרומי מגדלי אקירוב.

    האיש מהווה סכנה לאזרחי מדינת ישראל. הוא יהיר, אטום ומקריב את טובת המדינה למען טובתו האישית.

  6. איתי :

    יוני,
    למפלגה שהקובעים בה הם פואד בוז'י ושמחון והאלקטורט שתומך בהם
    יש הטייה ברורה להיכנס לכל קואליציה. לכן אין שום קשר בין "לחזק את גוש השמאל" ובין להצביע עבודה. זה הימור מסוכן. העבודה הוכיחה עוד מימי ממשלת שרון הראשונה שהיא לא אוהבת ולא יודעת להוביל את האופוזיציה בגאון כפי שאתה מנסה למכור לנו וכפי שפרסומאי ברק מנסים.

    אני רוצה לראות את ברק ופואד מתייבשים 4 שנים באופוזיציה לפני שאאמין שאפשר לתת להם את הקול.

    וברוח הזמן:
    פואד? אני לא מאמין לו
    ברק? אני לא מאמין לו
    הרצוג? אני לא מאמין לו
    שמחון? אני לא מאמין לו

    ולצערי גם לך יוני אני לא מאמין (בהקשר זה בלבד)

  7. יוני יצחק :

    לאיתי ולכל המגיבים,
    למה אתם מתעלמים ממה שציינתי?
    לא מתאים לכם פואד? יש את יחימוביץ'. לא רוצים את בוז'י? יש את בן סימון. לא מוכנים לשמוע או לראות את שמחון? יש אורית נוקד או את אופיר פינס. וכמובן את עינת וילף, ליאון לטינצקי, אבישי ברוורמן, עמיר פרץ ועוד.

    אני בהחלט חושב שכל מי שהצביע "אמת" בעבר יכול להתחבר לרשימה הזו מכל כיוון.

  8. יוני יצחק :

    ועוד משהו לאיתי:

    13 שנים אני במפלגת העבודה: נוער העבודה, משמרת צעירה, תא אופק, צעירי תנועת העבודה הציונית העולמית, סניף חולון, מחוז ירושלים ואפילו באר שבע. סייעתי בלא מעט מערכות בחירות והשתתפתי בלא מעט ישיבות לשכה/ מרכז/ ועידה/ ועד פועל/ קונגרס ציוני. כבר ראיתי וחוויתי ואני יודע שיש דבר שאנחנו עדיין לא איבדנו- הליבה.

    בסופו של יום ניתן למצוא בלב ליבה של מפלגת העבודה את הנשמה בדמות הפעילים האידיאולוגים, צעירים לצד גמלאים. נכון, לא מדובר במיליונים וגם אולי לא במאות אלפים, אבל בהחלט יש בסיס שממנו ניתן להתרומם ולעלות. רבבות ואף יותר של נשים וגברים, יהודים וערבים ודרוזים ובדואים, שרוצים לראות את מדינת ישראל כחברת מופת, כמדינת רווחה שדואגת לזקניה ולנזקקיה.

    זה קיים! השתתפתי לפני שבוע וחצי בישיבה של צעירי העבודה בירושלים. היו שם חברי הגרעינים, חברים מתא אופק באוניברסיטה העברית וחברי המשמרת הצעירה במחוז ירושלים. הגיעו כמה מועמדים בפריימריס. איזו רמת ויכוח. איזו רמה של שאלות שנשאלו. הייתי שם ונהניתי. מה שראיתי שם לא ממש נדיר. יש דיונים אידיאולוגיים שכאלה במקומות נוספים ברחבי הארץ. תבוא ותראה מפגש של העולים מחמ"ע או של פעילי שכונות. תבוא לבקר בישיבה של הקיבוצים.

    אז שוב. ברור שהתמונה לא ורודה ושישנן בעיות רבות בארגון, בתשתית, ברוח הרעיונית. ועדיין:

    אין אלטרנטיבה שלטונית אחרת למצביעי מרכז- שמאל חוץ ממפלגת העבודה!

  9. דני בלוך :

    יוני
    אתה מזכיר לי את חברי ואת עצמי במשמרת הצעירה בשנים 1968-1973 כמה לחמנו אז בעניין המדיני והחברתי ודבר לא השתנה והגענו למלחמת יום הכיפורים. אח"כ כל פעם לקחנו כדור נגד בחילה והאמנו שאולי הפעם זה ישתנה. ב- 1992 באמת חל שינוי עד היום הנורא ההוא ומאז רק הידרדרות. בבחירות האחרונות האמנו ברוח החדשה של עמיר פרץ, וההמשך ידוע.
    קל להגיד אם אתה לא אוהב את זה אז יש את זה, אבל מה יקרה אם אחרי הבחירות יציע ביבי לעבודה להצטרף לממשלה? על כמה מחברי הסיעה במקומות,נניח, עד ה- 12 אתה סומך שלא יצטרפו?

  10. יוני יצחק :

    דני,
    אני מעריך את תגובתך.

    אני חושב שהמפתח לשאלתך טמונה בהבנת המפה שאמורה להיות בסיום אותו יום בחירות. ניתן להניח שיהיה לביבי רוב של 61 מבלי להתאמץ (ליכוד+ ישראל ביתנו+ בית יהודי+ ש"ס). זה לא כולל עוד את יהדות התורה ולא ניתן לדעת מה יהיה עם קדימה או עם פיצול עתידי כלשהו של פורשי ליכוד לשעבר בקדימה שיפרשו שוב והפעם לליכוד. מכאן שמראש מפלגת העבודה, גם אם יוצא לה להיכנס, לא תסכים להיות חלק מקואליציה תמורת 3 שרים.

    לפיכך תהיה התנגדות, להערכתי, מצד מרבית חברי הסיעה וכמובן מצד אנשי השטח של המפלגה.

    *** הסתייגות ***

    אתה בטח כבר שכחת מה שאני עכשיו לומד על המהירות שבה דברים קורים במערכת הפוליטית ועל מה שרלוונטי עכשיו יהפוך ללא רלוונטי בעוד חודש. מי כמוך יסכים איתי שהזמן שנותר עד לבחירות הכלליות, חודשיים ושבוע, נראים כרחוקים שנות אור מאיתנו. כולנו ראינו איך בחודש יוני 2006 אולמרט נראה כראש ממשלה שהולך להצליח, עם שר ביטחון חברתי לצידו ועם קואליציה יציבה וכעבור חודשיים הקערה נהפכה על פיה. האתגרים המדיניים והביטחוניים, משבר כלכלי חמור, מלחמה, כל אלה יכולים לשנות ולהשפיע בין רגע.

    לכן, אני רק יכול להוסיף שאם המפה הפוליטית תמשיך כמו שהיא כיום, אני לא מאמין שראשי מפלגת העבודה יראו את עצמם בקואליציה.

  11. ירדן :

    מבדר ביותר.
    "השר בוז’י הרצוג- שר רווחה, שלקח משרד ריק מתוכן ויצק לתוכו עולם ומלואו."
    "ח”כ אופיר פינס- ממובילי המהפכה ה”ירוקה-אדומה” בישראל."

    נהנתי.

  12. דני בלוך :

    התסריט היותר ריאלי הוא שביבי לא ירצה להקים קואליציה צרה שבה הוא כבול על-ידי ליברמן או החרדים או הפייגלינים שלו ואז הוא יחזר אחרי קדימה תמורת מ"מ ושרת חוץ לציפי ואחרי העבודה עם ביטחון לברק. כמה בעבודה יסרבו?

  13. עומר כרמון :

    בוודאי. ברק, הרצוג ופואד יסבירו לנו שהם נכנסים לממשלת ביבי כדי "להציל את השלום".

    כבר ראינו אינספור מחזות כאלה מבית היוצר של המפלגה האבודה.

  14. מתן :

    מאמר שהוא תעמולה די זולה.

    לא מצביעים למפלגת העבודה בגלל שהיא לא שווה אפילו את הנייר שעליו כתוב "אמת" בקלפי.

    האמת, היא אף פעם לא היתה שווה את זה, בטח לא בעשור האחרון.

    מה שמשמח בבחירות האלה שנראה שסוף סוף רוב האנשים שמאחורי ההגדרה העצמית שלהם כ"שמאל" גם עומד משהו, באמת מבינים את זה.

  15. יואב לוי :

    יוני, לא כתבתי שצריך להצביע למפלגה אחרת (על אף שקשה לי מאוד עם המפלגה שלי ועם העומד בראשה), אלא רק ציינתי שזו תעודת עניות באדם כמו פואד נמצא בעשירייה.
    נכון להיום הסיבה העיקרית שנותרה לי (וגם אני, יוני, 12 וחצי שנים במפלגה, מגיל 16) להצביע לעבודה, היא שלי יחימוביץ'. מזלנו שיש לנו אותה. היחידה שפועלת על בסיס קווי תנועת העבודה האמיתית.

  16. אורי יזהר :

    רשימת מפלגת העבודה היא כמו זברה – פס לבן ופס שחור, פס לבן ופס שחור, וחוזר חלילה עד גמר המקומות הריאליים.
    נראה לי שהוויכוחים החוזרים על עצמם אם להישאר במפלגת העבודה או לפרוש ממנה אינם מובילים לשום מקום. אין בשורה גדולה במפלגת העבודה וגם לא בכל הרסיסים שניתזו ממנה ושאר הירקות שבשוק. יצביע כל אחד כפי שיצביע ואחרי הבחירות, לאור (או לחושך) תוצאותיהן ולאור (או לחושך) הקואליציה שתקום, יצטרכו כל הסוציאל דמוקרטים, ללא הבדל השתייכות מפלגתית לחשוב מה לעשות.

  17. יוני יצחק :

    ועכשיו?
    אחרי הרשימה הימנית מאוד שנבחרה ואחרי שברור שקולות רבים של מפלגת "הבית היהודי" יעברו לליכוד כדי לחזק את מחנה פייגלין, מה הלאה?

    האם זהו הזמן מול מפלגה שיכולה להביא 35 מנדטים ויותר לפרק את מפלגת העבודה לגורמים או לנסות לרכז את כל המאמץ שלנו בשיקומה של מפלגת העבודה?

  18. איתי :

    יוני,

    מפלגת העבודה בהתנהלות של שנים יצאה קרחת מכאן ומכאן – מי שמחפש היום פרגמטיזם ומפלגה גדולה ברח ממנה ימינה לקדימה

    מי שמחפש נאמנות להבטחות ברח ממנה שמאלה.

    אי אפשר לתקן את הרושם הרע בקמפיין קצר וזול (חובות מאות מיליונים) או תוך שימוש בטיעונים מרוטים שרבים כבר לא קונים.

    בקרב מי שאינם בעלי תודעה פוליטית מעמיקה (שזה רוב רובו של הציבור) –
    מי שרוצה חלופה שלטונית מתונה יותר לליכוד יבחר קדימה.

    מי שרוצה נאמנות ולא מס שפתיים לשלום ולתפיסת עולם כלכלית-חברתית אלטרנטיבית לזו של הליכוד יבחר מרצ או חד"ש.

    מי שרוצה "משהו אחר" יבחר באחת המפלגות החדשות.

    במקרה הסביר שביבי מנצח – הסיכויים שקדימה והליכוד ישבו באותה ממשלה אפילו נמוכים לדעתי מהסיכויים שהעבודה והליכוד ישבו באותה ממשלה. אם אתה מאמין להבטחות המנוסחות בצורה פתלתלה של ברק ובוז'י – אשריך.

    אם לקדימה יש שכל והיא רוצה לבנות את עצמה בטווח הארוך כחלופה לליכוד היא תבין שעליה להוביל את האופוזיציה, גם במחיר של פרישת כמה מופזים. למרות הזלזול בה בקרב פוליטיקאים ועיתונאים ותיקים, כיום קדימה מפלגה חזקה ועמידה יותר מהעבודה, ולא בגלל תמונת הסקרים אלא בגלל מצבה הכלכלי והתפלגות המתפקדים שלה. קדימה כאן כדי להישאר.

    לרוב אזרחי ישראל אין באמת סיבה להצביע אמת: או קדימה או שמאלה.

  19. יוני יצחק :

    איתי,
    אני שוב חוזר לדוגמה של תא אופק וצעירי העבודה בירושלים. אתה גם מכיר אותם והם מככבים במאמריהם באתר "עבודה שחורה".

    הם הבינו שבעזרת ישיבות בקמפוסים ודיונים אידיאולוגיים עד הלילה אפשר לשנות. אבל לא רק עם זה. צריך גם את הצעד הפרקטי, המעשי. הם הצטרפו לפעילות, פקדו חברים למפלגת העבודה, הראו נוכחות בולטת מאוד באוניברסיטה העברית, תרמו רבות להצלחתו של ניר ברקת בירושלים ולהכנסתו של חיליק בר כחבר מועצת עיר צעיר ממפלגת העבודה, לראשונה מזה שנים.

    אני לוקח אותם כדוגמא לכך שאפשר גם אחרת. אפשר לא לוותר כל כך מהר ולא להרים ידיים כי קשה או כי "יש חובות של מעל מאה מיליון" או כי ההוא שולט במרכשז וההיא שולטת בועידה. יש הרבה כוחות טובים במפלגת העבודה שרוצים לשנות ורוצים להשפיע על עתידה של החברה בישראל.

    במקום להצביע למפלגות קטנטנות שבמקרה הטוב יכניסו שני חברי כנסת (ירוקים? תנועה ירוקה? שמאל חדש?) או להצביע לחד"ש (שדב חנין משמש שם שעלה תאנה יהודי ותו לא) ישנה דרך אחרת- להיכנס בכל הכוח למערכת המפלגתית של מפלגת העבודה, להשפיע ולשנות מבפנים.

    אתר "עבודה שחורה" הוא דוגמה מעולה נוספת. כשעבדתי בזמנו עם ח"כ קולט אביטל במהלך המירוץ לנשיאות המדינה ידעתי מה החשיבות הרבה שיש לחברי האתר בהשפעתם על העוזרים, היועצים, הדוברים ואף מקבלי ההחלטות- חברי הכנסת והשרים. אני יודע זאת גם כיום. לא משנה אם מרבית המאמרים והידיעות באתר כיום מכוונים דווקא לצאת ממפלגת העבודה ולעבור למפלגות אחרות. כן משנה העקרון של לשנות ולהשפיע ולא רק לבקר מהספסלים האחוריים.

    ל-פ-י-כ-ך,
    אני קורא (שוב) לכל מצביעי "אמת" בעבר ולכל תומכי מפלגת העבודה לא להתייאש ולא לוותר, לא להצביע הצבעת מחאה ולתת כוח למפלגות קטנטנות וחד פעמיות אלא להיאבק מבפנים, בתוך מפלגת העבודה!

  20. איתי :

    1. יש הבדל גדול בין הצבעה לעבודה ובין חברות במפלגה.

    אני מניח שבדיוק כמו שב-2006 אלפי חברי עבודה הצביעו לקדימה, הפעם אלפי חברי עבודה יצביעו למפלגות אחרות, בעיקר למרצ וחד"ש. אבל אלו דברים שאנשים עושים בשקט. כמי שהביע את ייאושו בפומבי מהסיכוי לשקם את המפלגה מבפנים, והצהיר שוב ושוב שאין בכוונתו להצביע לה נראה לי לא לעניין להמשיך להיות חבר.

    אני בהחלט ממליץ לחברי מפלגה שמבקשים להשפיע אך מתנגדים מברק וחבורתו לשקול ברצינות הישארות כחברים במפלגה והצבעה למפלגה אחרת.

    2. לא מדויק להציג את האתר כאתר שתומך בגדול בנטישת מפלגת העבודה, יש כאן מגוון דעות, כולל בקרב חברי המערכת (ר' מאמרו של העורך נדב פרץ).

    3. ירושלים – הרמת להנחתה:
    החברים הנפלאים מאופק ומ"שחר" עבדו כל כך קשה כדי להשפיע מבפנים ובסוף הביאו לראשות העיר איש ימין (כלכלית ומדינית) בשם ניר ברקת, והכניסו נציג מפלגת העבודה למועצה – איש של פואד (חיליק בר ששלח אלי למייל המלצות חוזרות לבחור בפואד הנפלא) – אני לא מבין למה זה שווה.

    זה המיקרוקוסמוס של התנהלות העבודה תחת שרון ואולמרט – רווח לטווח הקצר (הצלחנו להיכנס למועצה!) ונזק לטווח הארוך, בטח עבור מי שמגדירים עצמם כסוציאל-דמוקרטים. מי שבא להשפיע מבפנים מוצא את עצמו עובד בשביל יריביו האידיאולוגיים וברגע האמת נשאר מחוץ למעגל ההשפעה (כשניר ברקת יפריט את שירותי העירייה דעותיה של אסתי קירמאייר לא ממש יעניינו אותו והיא לא תוכל לעשות כלום).

    אילו האנרגיות הנהדרות של אסתי וחבריה היו עם מרצ – אולי למרצ היה עוד מנדט (ולא אכפת לי מי היה מאייש אותו – אסתי או איש מרצ) כדי לבלום את ברקת מלבנות שכונות יהודיות במזרח ירושלים.

    בדיוק באותה מידה כפי שזה קרה בירושלים – סוציאל-דמוקרט שפועל עכשיו להגדלת מס' המנדטים של העבודה, פוגע באפשרות להפיכת ליצירת מפלגה סוציאל-דמוקרטית בישראל – בין אם יקראו לה העבודה, או בכל שם אחר.

    4. להשתמש בטיעון של לא להצביע למפלגות קטנות כאשר העבודה מתקרבת במהירות ללהיות יותר קטנה ממרצ ואפילו מחד"ש – זה קצת לירות לעצמך ברגל. גם מי ששוקל כמוני להצביע למפלגה אחרת ממרצ וחד"ש עושה זאת לא כהצבעת מחאה כפי שאתה מנסה לתאר, אלא מתוך אמונה שצריך לבנות כאן בטווח הארוך חלופה פוליטית גדולה
    וחזקה, במקום מפלגת העבודה שדינה למות. את זה צריך להתחיל מרגל בכנסת – ורצוי של אנשים שמבינים פוליטיקה (שלא יחזור תקדים גמלאים שינוי וכו)

    איך מגבשים את הרסיסים לכדי גוש גדול בזמן קצר – את זה אינני יודע, אבל אם זה לא יילך תמיד עדיפה הצבעה לחד"ש או למרצ.

  21. יוני יצחק :

    איתי,
    אני חושב שהכנסתו של צעיר ממפלגת העבודה, ללא קשר לפואד, להיות חבר במועצת העיר ירושלים מהווה שינוי מרענן. למרות שחיליק הוא חבר טוב שלי אני לא בא להגן עליו אלא על עצם הרעיון שמדובר בצעיר איכותי שבא להעצים את כוחה של מפלגת העבודה במרחב הירושלמי.

    לגבי אסתי וחברי "שחר"- מי כמוני רצה שאסתי ויונתו וכל החברים יצליחו במאמץ היפה שעשו. לא אפרט כאן על מאמציי אבל היה גם לי חשוב שהם יצליחו. למרות שאסתי לא תואמת את עמדותיי בהרבה נושאים אני חושב שזה הדבר היפה במפלגת העבודה- מפלגה שמאפשרת לציבור רחב למצוא את ביתו האידיאולוגי. זה מה שחיבר ביני לבין חיליק ובין חיליק לבין אסתי ובין כל החברים הצעירים.

    אני חושב שהשאלה צריכה להיות הרבה יותר עקרונית- מהי הדרך של מפלגת העבודה בשנים הבאות? מהם הקווים הרעיוניים של המפלגה? הנושא מורכב ואין ספק שהאתר מהווה במה חשובה לדיונים עקרוניים אולם יש שני קווים ברורים- חתירה לשלום עם שכנינו ותפיסתה של מדינת ישראל כמדינת רווחה. אלו הם שני תנאי סף בסיסיים לדעתי. גם אם אני נוטה למרכז כמו שישנם חברים רבים במפלגה שנוטים יותר לשמאל המובהק (מרצ), עדיין צריך להבין שמפלגת העבודה היא לא מפלגה אידיאולוגית עם ראייה צרה ועם קהל תומכים מצומצם כי אם מפלגה עם מורשת של בניית המדינה ועם בסיס תומכים, שמאפשר לה עם "עבודה" נכונה (תרתי משמע) ועם יכולת להשפיע ולשנות בקרב מקבלי ההחלטות ואף להיות חלק מהם. ברור שיש קשר אינטגרלי בין התמיכה הציבורית וכמות המנדטים שהמפלגה זוכה לה לבין הקווים האידיאולוגיים הנחרצים. ברור לי שככל שנשאף להיות מפלגת שלטון עם שלושים וארבעים מנדטים נצטרך לדבר אל מצביעי מרכז-שמאל ולא רק אל מצביעי שמאל מובהקים.

    ובכל זאת- זוהי מפלגה שמהווה אלטרנטיבה שלטונית וכך אני רואה את מפלגת העבודה בשנים הבאות.

  22. איתי :

    אין ספק שלגיטימי ואפילו שבתוך מפלגת שלטון יהיה סופרמרקט רעיוני ומגוון מסוים של קולות בציר המדיני-בטחוני, הכלכלי-חברתי וגם השמרני-ליברלי.

    אבל מפלגת העבודה זה לא סופרמרקט אלא יותר משהו שדומה לחנות שמוכרת שמלות מלמלה וטרקטורים.

    האם הם חושבים ש"אין עם מי לדבר" (ברק) או שצריך לחלק את ירושלים (אילון, עד לאחרונה בכיר בעבודה)?

    האם הם בעד הורדת מסים (עיני) או מערכת מיסוי סוציאל-דמוקרטית (יחימוביץ' כנראה אף שהיא שותקת)?

    האם הם רוצים מיקור חוץ של שירותים חברתיים (הרצוג, תמיר) או מתנגדים לזה (יחימוביץ')?

    הנתק האידיאולוגי הוא כל כך גדול עד שלא ניתן לקיים דיון וקבלת החלטות. כל ח"כ פועל לפי דרכו ומחליט החלטה אישית על מה הוא נלחם ועל מה הוא מוותר כדי לשמר את כוחו.

    אין דבר כזה מפלגת העבודה, יש פוליטיקאים שמשתמשים בה כפלטפורמה
    (ואין הבדל בכך בין ימניים לשמאלנים בתוכה)

    החל מנקודה מסוימת הפלטפורמה הזו מזיקה יותר מאשר מועילה. צריך לקחת את האנשים הטובים ולעבור לפלטפורמה אחרת.

    היא צריכה להתפרק, בדיוק כפי שהאגף הפרגמטי מדינית פרש מן הליכוד (שזז ימינה) אל קדימה ולא יוכל לחזור אליו.

    לקריאה נוספת – דני גוטווין:
    http://www.blacklabor.org/?p=2667

  23. יוני יצחק :

    יש כזה דבר מפלגת העבודה!

    ואני גאה להיות חלק במפלגה הזו…

    זו מפלגה אמיתית, עם תשתית, עם פעילים, עם תומכים של עשרות שנים, עם מורשת של עשרות שנים, עם מוסדות, עם חוגים רעיוניים (חוג דורבן, חוג אורים, חוג ה-4 בנובמבר ועוד), עם חידוש של פעילות בתנועה הציונית ובמסודותיה, עם נוכחות משמעותית של חברי המפלגה בארגונים חברתיים ובארגוני שמאל, עם יזומות ועם התעוררות. אני בהחלט חושב שהמצב בשטח שונה ממה שמצטייר בסקרים ובדעת הקהל.

    איפה הבעיה?

    בעתיד, בחזון, במצע האמיתי ולא בפלייר במחלקים בכניסה לקלפי. אני כן מסכים שאנחנו מוכרחים לקיים דיונים אידיאולוגיים מעמיקים, קודם כל בקבוצות קטנות בסניפים ואז להפיץ את הבשורה למוסדות המפלגה ומשם לרחבי הארץ. כך נוכל לקבוע את הגדרת עקרונות המפלגה לשנים הבאות ויהיה ברור לכל אחד אם הוא רואה את עצמו במפלגת העבודה או שהוא רואה את עצמו במקום אחר.

  24. אלעד הן :

    יוני,
    אני לא מסכים עם איתי בהרבה דברים, ובעיקר במסקנה: אני חבר מפלגה ואמשיך להיות בעתיד הנראה לעין.
    אבל ההצגה השקרית שאתה מאמץ של ציר הימין-שמאל בין ליכוד למרצ שעליו מפלגת העבודה צריכה להיות איפשהו באמצע אם נטיה שמאלה (בעוד קדימה צריכה להיות באמצע עם נטיה ימינה אני מניח) הוא שקרי לחלוטין.

    בכל הציר הזה יש הסכמה אחת: מדיניות ניאו ליברלית. אמנם כולם מציעים סוגים שונים של "חמלה", ובמפלגת העבודה נעשה פופולרי לקרוא לחמלה הזאת סוציאל דמורקטיה, אבל סדר יום סוציאל דמוקרטי אמיתי (ארגוני עובדים, פנסייה מכובדת לכולם, דמי אבטלה ראויים, טיפול בריאות אוניברסלי ואיכותי בחינם, חינוך בחינם, מעוני יום ויום לימודים ארוך ועוד), לא מציעים.

    אתה רוצה לפנות לקהלים יותר גדולים, אבל הטכניקה שאתה מציע היא לריב עם קדימה על האלקטורט שלה ע"י הצגת סדר יום זהה ("מרכזי"). אני ואחרים חושבים שכדי להרחיב את האלקטורט (מלבד כל שאלה אחרת וחשובה כמו "מה נכון") צריך להציע סדר יום לשכבות הרחבות בחברה שנפגעות מההפרטה.
    אם אתה מדמיין שסדר היום הנוכחי של מפלגת העבודה הוא כזה אתה הוזה.
    זאת ועוד, אם היא לא תאמץ את סדר היום הזה היא תעלם, ובצדק, כי האלקטורט שלה ימצא אותו דבר רק בלי ברק בקדימה.

    אתה, בתור מישהו שכנראה כבר הצליח להתברג במנגנון המפלגתי, כדאי שתקדיש לזה מחשבה. אנחנו צריכים אנשים כמוך איתנו, למרות שהכוחות החזקים במפלגה הם נגד.

    תדבק אליהם ותטבע יחד איתם.

  25. איתי :

    יוני,

    כדי ליצור התאמה בין הבטחות ומעשים לא נדרש רק ליבון אידיאולוגי, וגם אם כן מנהיגי המפלגה צריכים להוביל אותו ולא השטח, או שזה יהיה לכל הפחות בשיתוף שלהם ולא בתור "באתי שמעתי הלכתי".

    אני מטיל ספק ביכולתם של עקרונות שנדונים בפורומים מהשטח להשפיע על התנהלותם של הקודקודים, שהרי להחלטות אלו אין תוקף מחייב.

    אני זוכר המון קריאות אופרטיביות (לא סתם ניסוח עקרונות כלליים על חתירה לשלום או לצמצום פערים) שיצאו מבית המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. הן היו מצוינות לטעמי – גם בנושאים מדיניים וגם כלכליים. אלא שמנהיגות המפלגה לקחה את הניירת הזו ועשתה ממנה טיארה.

    התנהלות כזו לא נותנת מוטיבציה לאדם צעיר או מבוגר לבזבז זמנו על דיונים אל תוך הלילה ואפילו על הצבעות.

    יתרה מזו, כאשר מנהיגות המפלגה לוקחת את המצע שנוסח ע"י המנהיגות עצמה (בנושא הכלכלי ב-2006 פרץ וברוורמן) או אל החוקה של המפלגה ומתייחסת לטקסטים הללו כאל המלצה לא מחייבת – המוטיבציה לנסות להשפיע קטנה עוד יותר.

    עוד בעיה בבמות דיון היא שאינן מייצגות את כלל חברי המפלגה. יש יותר סיכוי למצוא שם סטודנטים ופנסיונרים מאשר בעלי משפחה. לכן נוח למנהיגים לא לאמץ החלטות שמתקבלות שם (אם בכלל מחליטים משהו – טיבם של דיונים אידיאולוגיים שאינם נגמרים) בתירוץ שזה לא מה שמתאים לאינטרס של רוב הבוחרים או "העם". הרי ידוע שהיור הנוכחי הוא מומחה בלדעת מה טוב לעם, ובלא לגלות לנו מה זה.

    קח דוגמה תיאורטית –
    אם רוב חברי מפלגת העבודה או לפחות רוב המשתתפים בחוגים הרעיוניים המקומיים היו מקבלים החלטה שאסור לפואד להפריט את חברת החשמל , אסור לשמחון להפריט את אגרקסקו אסור לתמיר להפריט אולפנים ואסור להרצוג להפריט מעונות – האם זה היה משנה משהו?

    למען ההגינות צריך לציין שסוגיית הכוח המוגבל של חברי מפלגה להשפיע על ההתנהלות היומיומית של נציגיה קיימת בכל המפלגות ולא רק בעבודה (במיוחד באלה שאין בהן פריימריס -כמו חד"ש וש"ס). לא ברור לי אם רמת ביניים של ועידה/מרכז בין המתפקדים למנהיגות (מרצ, עבודה, ליכוד) עוזרת לאמינותה של מפלגה או דווקא להיפך.

    אני עדיין חושב שביחס לליכוד ולקדימה, הפער בין המצע וההבטחות ובין היישום בשטח (כמפלגה, לא חכים בודדים) עובר את גבול הטעם הטוב.

  26. יוני יצחק :

    היי איתי,

    אם אעשה שימוש בשפתך, אתה ממש "הרמת לי להנחתה".

    אם רוב חברי מפלגת העבודה היו מחוברים לגופים אידיאולוגיים, נושאים דברים, מקשיבים, מנהלים דיונים עקרוניים, אם כל אלה היו קורים אני חושב שעשינו את חצי המהלך לשינוי פני המפלגה.

    החצי השני מורכב מהמעש, פרקטיקה, הפעולה שתיישם בפועל את הצד האידיאולוגי-רעיוני-ערכי. כיצד? להיכנס בכל הכוח למוסדות המפלגה, לפקוד עוד חברים למפלגת העבודה, להריץ מועמדים מטעם חוגים אידיאולוגיים ולתמוך בפריימריסטים ואף במועמדים לראשות ערים, אשר מצהירים על רעיונותיהם ועל האג'נדה, שאותה הם רוצים להשיג.

    ואם כבר אנחנו דנים באג'נדה של מועמדים- האם כל פריימריסטית ופריימריסט נשאלו "איך אתם רואים את מדינת ישראל בעוד 10 שנים?" האם הם נשאלו איך הם רואים את החברה הישראלית בעוד 20 שנה?

  27. ליוני יצחק :

    אם מפלגת העבודה אינה משפיעה באמת או גרוע בהרבה – משפיעה מבפנים בכיוונים שאינם רצויים בעיני (פואד מפריט את חברת החשמל, ברק פועל כמו שרון לחשק את ממשלת אולמרט ולמנוע הסדר קבע, יולי תמיר מנסה להעלות את שכר הלימוד) – אסור לי להצביע בשבילה. שלוש השנים האחרונות הראו לי שהעבודה דאגה הרבה יותר למגזרים ספציפיים מאשר לכלל האוכלוסיה, והיחס בין הבטחות במצע לביצועים בשטח היה מאוד לרעתה. אין סיבה לתת לה פרס רק בגלל ההבטחה להשפיע מבפנים.
    יש לזכור גם שבמשמעת הקואליציונית של ימינו ח"כים יכולים להשפיע מאוד גם מהאופוזיציה, ואין מדובר רק בדב חנין אלא גם בגדעון סער וארדן, שתרמו לאזרחי ישראל הרבה יותר מפואד והרצוג ש"השפיעו מבפנים"

    איתי

  28. יוני יצחק :

    איתי,
    אני שמח מדבר אחד- שגם במפלגה הבינו שצריך להיאבק על התומכים לשעבר ולא על קולות קדימה או מרצ. מבזק שפורסם עכשיו במעריב:

    מפלגת העבודה: השר הרצוג יעמוד בראש מטה מיוחד לגיוס תומכיםיו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, והשר יצחק הרצוג, סיכמו היום כי הרצוג יעמוד בראש מטה מיוחד תחת הכותרת "חוזרים לעבודה". המטה יתמקד בהשבת קבוצות אזרחים שעזבו את מפלגת העבודה לתמיכה בה. הרצוג זכה במקום הראשון בפריימריז במפלגת העבודה, וציפה לקבל תפקיד בכיר במטה הבחירות.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/825/188.html

  29. ליוני :

    הרצוג בהחלט אהוד מאוד על חברי המפלגה הנוכחיים, לצערי. אבל
    אני בספק אם הוא אהוד כל כך על אותם מנדטים חדשים שהביא עמיר פרץ אל מפלגת העבודה ב-2006, יש האומרים עד שני שליש ממצביעי המפלגה.

    מבין אלה, המיעוט הם בעלי אידיאולוגיה ס"ד שנמשכו אליו ממרצ ואפילו מחד"ש (בין האחרונים שלי יחימוביץ'), אבל הרוב הצביעו בעבר לליכוד ולש"ס.

    כחבר בקבוצה הראשונה (בבחירות שלפני הצבעתי מרצ), אני אזכור ואזכיר שהרצוג הוא הגרסה האשכנזית לפואד, מקדם הפרטות עם חיוך חביב, ועצם העובדה שהוא והמחנה שלו שולטים ביד רמה במפלגת העבודה זו סיבה מספקת בשבילנו דווקא לחזור הביתה למרצ לחד"ש.

    לחברי הקבוצה השנייה – קבוצת הרוב, נאומים חוצבי להבות של פרץ למען ברק אולי היו עוזרים, גם זה בספק, אבל בטח לא יצחק הרצוג.
    הרצוג הרי מסתכל עליהם הילידים בפריפריה מלמעלה כשר רווחה ("ילד שוק הון, שלא יודע עוני מהו" – כינוי מבריק של אלי ישי) ומציע למדינה לקחת עליה את ניהול בתי התמחוי… אכן, אחלה רווחה. כמה טוב שמפלגת העבודה נכנסת לממשלה כדי להשפיע מבפנים, וכמה טוב שיש לה את בוז'י בשביל לעשות את זה.

    במלים אחרות:

    בוז'י? הייתי בסרט הזה ואני לא מאמין לו

    איתי

  30. דורונה וינקל :

    אתר מצויין
    נא ליידע את יוני יצחק והמסבירנים של תנועת העבודה ציונית העולמית:
    http://www.youtube.com/justicevspropaganda

  31. יוני יצחק :

    דורונה תודה,
    כמה עצוב שזה אמיתי…
    יוני יצחק

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.