עליית מדרגה בהתפרקות משרד החינוך מסמכויותיו והעברתן לגופים חיצוניים

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 2.10.14 1:05

מרכז המחקר והמידע של הכנסת פירסם מסמך בשם "תוכניות חיצוניות במערכת החינוך", ממנו ניתן ללמוד על גודל ההפרטה שמבצע משרד החינוך במערכת החינוך. עיון מעמיק במסמך מלמד על תהליכי הוויתור של משרד החינוך על סמכויותיו בתקופת כהונותיהם של תמיר, סער ופירון

מאת: דליה בלומנפלד

המסמך, שיצא בסוף יולי 2014, אך רק לאחרונה מופיע באתר הכנסת, חושף כי במערכת החינוך פועלות כיום בין 4000 ל-6000 תוכניות חיצוניות המופעלות על ידי גורמים מחוץ למערכת החינוך. כאשר ב-2008 פורסם בתקשורת כי 600 גופים חיצוניים פועלים במערכת החינוך נרעשו אמות הסיפים. הכנסת ערכה דיון בנושא. למרות הביקורת, משרד החינוך המשיך בשלו, ונמנע מלפעול נגד מגמת הגידול בגופים החיצוניים הפועלים במערכת. ניתן לומר שהוא איפשר לגופים החיצוניים להיכנס למערכת ולפעול בה, ללא בקרה וללא פיקוח. יולי תמיר הייתה אז שרת החינוך. לפי הכתוב במסמך, מספר התוכניות החיצוניות הפועלות במערכת החינוך כיום אינו ידוע במדויק למשרד החינוך. במשרד החינוך לא היו מסוגלים להשיב במדויק על שאלת החוקר במרכז המחקר של הכנסת, והפנו אותו לאתר "גיידסטאר" המרכז מידע על עמותות ובהן עמותות העוסקות בחינוך. באתר רשומות 6500 עמותות העוסקות בחינוך, אך למשרד החינוך לא ברור אילו מהן פועלות בתוך מערכת החינוך.

המסמך חושף בשיטתיות את התנהלות משרד החינוך ואת היוזמות סביב הניסיון להסדרת מעורבות הגופים החיצוניים במערכת החינוך, והכשלתו על ידי משרד החינוך, ומצייר תמונה מליאה אודות התהליכים שהתרחשו. ההתייחסות לדו"ח הביקורת של מבקר המדינה מ-2011, המופיעה במסמך, מלמדת כי התנהלות משרד החינוך ביחס למעורבות גופים חיצוניים במערכת החינוך הייתה הימנעות מהסדרה, ובכך איפשר משרד החינוך את הפרטת מערכת החינוך. זאת למרות שהציג מצג שווא כאילו הוא מעוניין בהסדרה ופועל לרכז מידע על פעילות גורמים חיצוניים במערכת החינוך ולהסדיר אותה. כך עד 2011, אז בוטל חוזר מנכ"ל שפורסם בעניין (חוזר תשע"א א/4 63 – 3.7 ). ביטול החוזר הוא עדות לכך שלמרות הלחץ להסדרה, המדיניות שהוכתבה מלמעלה – של הממשלה ושל משרד החינוך – הייתה לא להסדיר את הנושא. דה–רגולציה. יש לזכור כי באותה תקופה היה גדעון סער שר החינוך (ממרץ 2009 עד מרץ 2013).

בדו"ח הביקורת של מבקר המדינה המצוטט במסמך כתוב כי התנהלות משרד החינוך הביאה להפרטה סמויה של המערכת:

"משנת 2003 בוצעו מחקרים, התקיימו דיונים ונאספו נתונים על מספרן הרב של תכניות המופעלות בבתי–ספר בידי גורמים חיצוניים. במשך השנים הוצגה לפני הנהלת המשרד שוב ושוב הבעייתיות שמקורה באי–הסדרת הנושא. כמו כן הוגשו לה המלצות מקיפות שיישומן נחוץ לשם טיפול נאות בנושא. אולם במשך אותן שנים לא השלים המשרד את פעולותיו כדי שהתכניות החיצוניות יופעלו באופן מבוקר; הוא לא קבע אמות מידה ועקרונות מנחים להגדרת גבולות הפעילות של הגורמים החיצוניים; ניסיונות שעשתה הנהלת המשרד למיפוי התכניות החיצוניות לא עלו יפה.

יוצא אפוא כי במשך שנים, במקום שהנעשה בשטח בעניין התכניות החיצוניות יתבסס על מדיניות מוצהרת ומושכלת, הכתיבה המציאות במידה רבה את הנעשה בתחום זה. המצב המתואר לעיל משקף מגמה של הפרטה סמויה של רכיבים במערכת החינוך, דהיינו הפרטה הנעשית שלא לפי מדיניות מכוונת ומפורשת, בלי שהמשרד הגדיר את גבולותיה ובלי שקבע כללים לביצועה" (עמ' 7).

במסמך מנוסחת תופעת ההפרטה ההולכת ומתגברת במערכת החינוך:

"הגידול במעורבות גורמים לא–מדינתיים במערכת החינוך קשור למגמת ההפרטה והביזור המתגברת במערכת החינוך בעשורים האחרונים. יש הטוענים כי במסגרת תהליכים אלו הממשלה פועלת להקטנת המגזר הציבורי ולצמצום מעורבותה של המדינה במתן שירותים חברתיים והעברת סמכויות לגורמים חוץ–ממשלתיים. על–פי טענה זו החלל שנוצר עם נסיגת המדינה הולך ומתמלא על–ידי ארגוני החברה האזרחית, והם תופסים את מקום המדינה במתן שירות לאזרחים" (עמ' 3-4).

לאחר שחוזר המנכ"ל נגנז, הוחלט במשרד החינוך על שינוי כיוון משמעותי ביחס לתוכניות החיצוניות במערכת החינוך. משרד החינוך ויתר על סמכותו לאשר תוכניות גופים חיצוניים וביזר אותה לבתי–הספר. בית–ספר הרוצה לשלב תוכניות של גופים חיצוניים, תוקם בו ועדה בראשות מנהל בית–הספר, והיא תכלול מורים מצוות בית–הספר, נציג אגף החינוך ברשות המקומית, נציג הפיקוח ונציג ההורים. הוועדה תחליט אילו תוכניות היא רוצה לשלב בבית–הספר.

כך ויתר משרד החינוך על סמכותו, והעביר אותה לבתי–הספר. יחד עם זאת, לצורך הקניית כלים לבחירה מושכלת של תוכניות חיצוניות, פיתח משרד החינוך את חוברת תפני"ת (תשתית פדגוגית לבחירת תוכניות; עמ' 8 במסמך). כמו כן הוקמה במשרד החינוך היחידה לניהול תוכניות והקשר הבין–מגזרי, שיועדה לשמש הגורם הבלעדי האחראי לנושא התוכניות החיצוניות, הן כלפי אנשי המשרד והן כלפי הגופים החיצוניים.

בשנים 2013 ו-2014, שנות תפקידו של שי פירון כשר החינוך, רואים צעד נוסף בכיוון ויתור משרד החינוך על סמכויותיו. השר משתף את המגזר השלישי בגיבוש המדיניות כלפי תוכניות של גופים חיצוניים במערכת החינוך (עמ' 9). השיתוף נעשה באמצעות חברה לתועלת הציבור, "שיתופים", שהוקמה ב-2006 על–ידי ציונות 2000, קרן רש"י, הפדרציה היהודית,קרן גנדיר וקרן חרוב.

לפי הכתוב באתר"שיתופים" לקידום החברה האזרחית, מרכז שיתופים מהווה בית מקצועי וצומת של מידע וידע לקהילות החברה האזרחית – ארגוני מגזר שלישי, פילנתרופיה, שותפויות חברתיות והתארגנויות אזרחיות. מרכז "שיתופים" פועל לחיזוק החברה האזרחית באמצעות פיתוח הניהול החברתי, הרחבת הפילנתרופיה הפרטית וקידום השיח הבין מגזרי.

"שיתופים" ניהל שולחן עגול שיזם משרד החינוך. השתתפו בו נציגי משרד החינוך, נציגי רשויות מקומיות, נציגים מהמגזר השלישי ומארגונים עסקיים. ככתוב במסמך המממ: "השולחן העגול כונס לצורך גיבוש המלצות למדיניות משרד החינוך בנושא שילוב תוכניות חיצוניותבמערכת החינוך. לשם כך הוגדרו לו שלוש משימות משנה: ראשית, גיבוש המלצות למדיניות ואפיוןמאגר מידע אינטרנטי לתוכניות במערכת החינוך; שנית, פיתוח תהליך עבודה בין–מגזרי לכניסה מיטביתשל תוכניות למסגרות החינוך; שלישית, גיבוש אמנה שתבטא את המחויבות ואת "רוח השותפות" שלהגורמים מהמגזרים השונים ותתווה את עקרונות היסוד למדיניות משרד החינוך כלפי ממשקיו עם החברה האזרחית". (עמ' 9)

כך, במקום שמשרד החינוך יסדיר את מעורבות הגופים החיצוניים במערכת החינוך, הגופים החיצוניים עצמם, באמצעות "שיתופים", הופכים למסדירים של עצמם באמצעות השתתפות בקביעת מדיניות משרד החינוך בנושא זה. האם אין בכך ניגוד עניינים?

שר החינוך שי פירון מחבק את המגזר השלישי והגופים העסקיים ופותח להם את הדלת למערכת החינוך. את משרד החינוך שהשר מייצג, הוא מקטין וממזער עד כדי חידלון. נראה שלא האינטרס הציבורי לשיפור החינוך עומד לנגד עיניו, אלא הכנסת גופים פרטיים ועסקיים לפעילות כלכלית במערכת החינוך.