מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מערכת החינוך הראויה – בלי תשלומי הורים, עם תקצוב מלא של המדינה
ככה נראה משרד החינוך בהנהגת שי פירון: מקצצים את תקציבי החינוך של השכבות החלשות, מעלים את תקציבי החינוך של העשירון העליון. החלופה הראויה למדיניות מכוונת זו שמגדילה פערים: תקצוב מלא של משרד החינוך ואפס תשלומי הורים
מאת: מיכל צ'רנוביצקי
כמה מילים על צהרונים, חוק חינוך חינם, ושר החינוך:
בתחילת שנת הלימודים החליטו במשרד החינוך לבטל את תוכנית צילה – צהרונים חינמיים, שהופעלו באשכולות 1-3 (השכבות החלשות), בשנתיים האחרונות באופן חלקי. כאשר עדיין לא הוחלט האם מתי שהוא הם יופעלו בתשלום ששווה לתשלום בצהרוני התמ"ת למשפחות עם דירוג נמוך, או שלא יופעלו בכלל. וזה במסגרת הקיצוץ הרוחבי בתקציב.
במקביל, לעומת זאת, משרד החינוך יוציא הרבה מאד כסף נוסף השנה, כדי לממן את תוכנית שר החינוך להפיכת בתי הספר הייחודיים הרבע והחצי פרטיים (טבע, דמוקרטי וכולי) – לבתי ספר ציבוריים. וכדי לשכנע אותם להצטרף למערכת, משרד החינוך מאפשר להם תשלומי הורים חריגים, שאינם מותרים בבתי הספר הרגילים. מה שאומר שמשרד החינוך עכשיו מממן את בתי הספר שזרמו עם המהלך, ב100%, לעומת 75% או 55% שהיה קודם. כלומר, משרד החינוך בעצם אישר השנה את האפליה החמורה ביותר שיכולה להיות בקבלה לבתי ספר יסודיים ותיכוניים ציבוריים, והיא אפליה על רקע כלכלי. והוא עוד משלם על זה הרבה כסף.
אז ככה נראה משרד החינוך בהנהגת שי פירון:
מקצצים את תקציבי החינוך של השכבות החלשות.
מעלים את תקציבי החינוך של העשירון העליון.
עכשיו, לדאגה לשכבות החלשות אני כבר באמת לא מצפה לא משי פירון ולא מיאיר לפיד. את אידאולוגית ה"עני תמיד אשם במצבו – שיעבוד יותר קשה\ שיעשה פחות ילדים\שיעבור למרכז. והילדים שלו לא מעניינים אותי", לא הם המציאו. ובאמת שאני לא מצפה מהם לשום דבר יותר מזה.
אבל מה שיותר מעניין זה, ששי פירון ויאיר לפיד, אמורים לדאוג למעמד הבינוני. אבל מתברר שלפחות במשרד החינוך, הם דואגים בעיקר לעשירון העליון. עכשיו, שלא תהיה לכם טעות. הם לא שקרנים או משהו כזה. הם פשוט בטוחים שזה המעמד הבינוני. זוכרים את ריקי מחדרה, שלפי המשכורת שלה ושל בעלה היא בעשירון 9, ויאיר לפיד הביא אותה כדוגמה למעמד בינוני? אז זהו, זה המעמד הבינוני שהם דואגים לו. במקרה הטוב.
ומה שהכי יפה בכל הסיפור הזה, זה שכשאנשים רגילים שומעים על ביטול הצהרונים החינמיים של השכבות החלשות, רובם אומרים לעצמם: מעולה! אני עובד כמו חמור, בקושי סוגר את החודש, ומשלם 800 שקל (במקרה הטוב) על צהרון לכל ילד. למה למען השם שהחרדי בביתר, או הפועל מהפריפריה, יקבל צהרון בחינם? או בתשלום נמוך?
הוא רק לא מבין, שאת הכסף שחסכו עליהם, הוא לא יראה בחיים, כי מי שיראה אותו, יהיו האנשים מצפון תל אביב שילדיהם לומדים בבית הספר הייחודיים. (ולחברי שיש להם שם ילדים, לא מאשימה אתכם בכלום, אני די בטוחה שאתם אפילו לא מודעים לכל ענייני התקציב האלה שכתבתי פה. האשמה היחידה שלי היא כלפי שר החינוך, שר האוצר וראש הממשלה).
ואחרי שסיימנו את כל זה, אני רוצה להוסיף משהו. הדבר הכי עצוב הוא שבישראל אמור להיות חוק חינוך חינם! ובנוסף לזה, בשנת 85(!!!) חוקקו את חוק יום לימודים ארוך, שהיה אמור לחול על כל מוסדות החינוך הציבוריים, מגיל 3 עד 9, בחינם!!!
בקשר לחינוך חינם – כולנו יודעים מה זה אומר. כולנו יודעים שאנחנו צריכים לשלם על טיולים, ועל מגמות ועל כל משהו שהוא טיפה מעבר לחינוך הכי בסיסי שהתאים אולי לשנות ה80. בקשר ליום לימודים ארוך, ראיתם מה יצא ממנו – הוא פעל במשך שנתיים בלבד, 2012 – 2014, בצורה חלקית, רק בכמה ערים בודדות. במקום הצהרונים של התמ"ת בהם התשלום היה ע"פ מבחן הכנסה. (וכרגע במקומות האלה נשארו האנשים בלי יום לימודים ארוך, ובלי צהרונים של התמ"ת).
אבל אנשים יושבים בבית ומתנחמים בזה שלא דופקים רק אותם, אלא את כולם (סליחה, את כולם חוץ מאת העשירון העליון).
אז תזכרו: זו לא טעות, זו מדיניות.
מה החלופה שלי? מודל מאד נחמד שנקרא 0 או 100. מערכת חינוך ציבורית וטובה, עם 100% תקצוב ואפס תשלומי הורים. שפועלת עד 16:00. ושכוללת בתוכה הכל: כל תחומי הלימוד, ספורט, ואומנות. לכולם. כדי לתת לילדנו (גם בירוחם, וגם בצפון תל אביב) לטעום מכמה שיותר תחומי עניין, כדי שיוכלו לעשות בחירות מושכלות בגיל 18 או 21.
ומי שזה לא יספיק לו, וירצה חינוך טוב יותר, אליטיסטי יותר, או מיוחד יותר – יוכל לעשות זאת בשמחה על חשבונו הפרטי עם אפס תקצוב של המדינה.
עכשיו חלקכם שואלים את עצמם, מאיפה יהיה כסף? אז ככה: בדיוק מאותו מקום ממנו מגיע הכסף למערכת החינוך הנוכחית, על שלל מגרעותיה. הכל מתחיל ונגמר במדיניות מיסים + סדרי עדיפויות בחלוקת התקציב. ואם תמשיכו לשאול את השאלה המעפנה הזו, "מאיפה יהיה כסף", אז בסוף גם את מערכת החינוך הנוכחית לא תקבלו. ותקומו יום אחד בבוקר, ותגלו שאתם צריכים לשלם 10,000 שקל לשנה כדי שהילדים שלכם ילמדו משהו שהוא טיפה יותר מלקרוא ולכתוב. כי שר האוצר שלכם ושר החינוך שלכם, משלמים גם היום את הסכומים האלה על הילדים שלהם, והם ממש לא מבינים למה אתם לא יכולים לשלם אותם בעצמכם, ולמה המדינה צריכה לשלם על זה…
פורסם באתר הפייסבוק של מיכל צ'רנוביצקי ב-22 בספטמבר
תגיות: הפרטה בחינוך, פערים בחינוך, צהרונים, שי-פירון, תשלומי-הורים
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
29 בספטמבר, 2014 בשעה 21:46
חינוך חינם?
רק במדינות עניות 🙂
30 בספטמבר, 2014 בשעה 18:15
נתונים לא מדוייקים
יוחא מתקיים – בפריפריה ובעוטף עזה מעל ל8 שנים. בתנאים מצויינים של עד 35 ילדים בהשגחת גננת-סייעת במשך 8 שעות רצופות ללא הפסקה לעובדות.
היחידים ששמחים מה"פתרון" הם ההורים שהסידור חוסך להם כסף. מה שחוסך להם כסף עולה בבריאות והתשה לכל השאר.
30 בספטמבר, 2014 בשעה 20:10
הנתונים נכונים ומתייחסים לאשכולות הנמוכים
לתגובה 2
הכתוב לעיל מתייחס לצהרוני ציל"ה בלבד המופעלים באשכולות החברתיים הנמוכים ביותר. ניהולם הועבר ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. שר החינוך לא פתח אותם ב-1 בספטמבר בראשית שנת הלימודים. התכוון לא לפתוח אותם כלל. אך נראה שלחץ ציבורי גרם לו לשנות כיוון ולפתוח אותם. יוח"א שאינו מתקיים לשכבות החברתיות כלכליות החלשות ביותר הוא תופעה המקפחת את העניים ביותר, ומונע מהאמהות לצאת לעבודה.