חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הכיבוש נותן רוח גבית לאנטישמיות

נושאים דעות ב 7.09.14 1:15

אורי יזהר מסביר איך מלחמת עזה נותנת רוח גבית לאנטישמיות

מבצע "צוק איתן" הביא עמו גל חדש וחזק יחסית של הפגנות ופעילויות אנטי ישראליות בחלק ניכר מהעולם הדמוקרטי. במקרים רבים ניתן היה די בקלות לגלות בהן גם נימות אנטישמיות בולטות. תהליך הדלגיטימציה של ישראל מתרחב ומתחזק ועמו האנטישמיות. אלימות מילולית נגד יהודים, חזרה על הבדיות של הפרוטוקולים של זקני ציון, תקיפות פיסיות של יהודים ברחובות הערים, ניסיונות להצית בתי כנסת ושאר מוסדות יהודיים, החרמות של יהודים ושל עסקים שבבעלות יהודים, וכיוצא באלה, היו למעשים של יומיום כמעט בתקופת המבצע. וכל זה בתוספת לחרמות על תוצרת ישראלית, מהשטחים ואף מישראל שבגבולות הקו הירוק, חרמות נגד מדענים וחוקרים ישראלים והפרעות לאישים ישראלים בפורומים אקדמיים שונים, וכד'. חלק ניכר מכל התופעות האלה, ואלי אף רובן, נעשה על ידי מוסלמים שנמצאים כיום במספרים גדולים במדינות אירופה המערבית ואף באוסטרליה. אבל האנטישמיות הגלויה כבר אינה רק נחלת המוסלמים. אין להתעלם גם מהשתתפותם של פעילי ימין קיצוני ושמאל רדיקלי קיצוני שאינם מוסלמים בחרמות ובהפגנות נגד ישראל ונגד היהודים בכלל. הגבולות בין ביקורת לגיטימית על מדיניות והתנהלות ישראל בתקופת המבצע ולפניה לבין אנטישמיות גרידא, היטשטשו במידה ניכרת בתקופה זו. גם האנטישמיות העממית מופיעה מחדש מעל פני השטח, אם כי היקפה עדיין מצומצם יחסית.

על מנת להסיר כל ספק: יש להילחם בעוצמה נגד כל גילוי של אנטישמיות, הן כשהיא לעצמה והן כשהיא מעורבת בביקורת תוקפנית נגד ישראל. כביקורת תוקפנית ולא הוגנת אני רואה את האשמת ישראל ברצח עם בעזה ובדמיון או זהות לגרמניה הנאצית. עם כל הצער על הריגת אזרחים וביניהם ילדים רבים בעזה, זה לא רצח עם וישראל אינה נוהגת כגרמניה הנאצית. מדינות אחרות כרוסיה בצ'צ'ניה, ארה"ב ובריטניה באפגניסטן ועיראק, ונאט"ו בסרביה, נהגו ביתר ברוטליות והרגו הרבה יותר אזרחים מאשר ישראל בעזה. באמרי מאבק נחרץ נגד אנטישמיות אני מתכוון לתגובות תקיפות על האשמות השווא, להפעלת השלטונות נגד תופעה בזויה זו, אבל גם, אם אין דרך אחרת והשלטונות נרפים או אדישים, לכונן הגנה עצמית יהודית שתטפל באנטישמים למיניהם כפי שמגיע להם, וד"ל.

הימין הישראלי משתמש בגילויי האנטישמיות ובחרמות למיניהן לשם הגברת תחושת הצדק בקרב הציבור הישראלי והטפה לאי התחשבות בביקורת הבינלאומית על מבצע "צוק איתן" והתנהלות ישראל בגדה המערבית. כולם אנטי שמים ולכן אין מה להקשיב לדבריהם. אבל למטבע הזה יש צד שני שעושה את תחושת הצדק לצדקנות, לאותה עמדה הרואה ב"אנחנו" את הצודקים תמיד ולכן חסינים מביקורת, תוך התעלמות מאפשרות של אי צדק ומעשי עוול שהצד שלנו מבצע.

כדי להימנע מצדק מזויף ומצדקנות, יש לבחון את מקורות האנטישמיות המתחדשת. בתולדות מדינת ישראל לא תמיד היו בעולם גילויים אנטי ישראליים ואנטישמיים בולטים. האנטישמיות אמנם תמיד הייתה קיימת, אך בשנים הראשונות אחרי השואה, לנוכח מה שעשו לנו הגרמנים ולנוכח העמידה מנגד של רוב העולם הדמוקרטי, היא נדחקה למחילות אפלות, ונשארה נחלתם של גורמים שוליים שבשוליים בעולם זה. בעולם הקומוניסטי נשארה אנטישמיות גלויה שבאה לידי ביטוי במשפט פראג ב-1952 ובעלילת הרופאים ב-1953. אך עיסוק באלה אינו מעניינו של מאמר זה. במלחמת העצמאות זכינו לאהדת רוב דעת הקהל בעולם הדמוקרטי שראה בהקמת מדינת ישראל פיצוי על השואה. העולם הדמוקרטי אהד, אבל ממשלותיו לא עזרו. עיקר העזרה המדינית והצבאית במלחמת העצמאות באה דווקא מן הגוש הקומוניסטי, בגלל חשבונותיה האינטרסנטיים של מדיניות החוץ הסובייטית. בשנים שלפני מלחמת ששת הימים – כאשר ישראל הייתה מופת של מדינה מתפתחת בדרכים סוציאל דמוקרטיות ועם סקטור סוציאליסטי גדול וחזק, ומסייעת למדינות העולם השלישי שזכו אז בעצמאותן לפתח חקלאות קואופרטיבית – זכינו לאהדה רבה בעולם הדמוקרטי וברבות ממדינות העולם השלישי. גם מלחמת ששת הימים נתפסה בעולם הדמוקרטי כמלחמה מוצדקת ולא הפחיתה את האהדה לישראל. פה ושם היו התפרצויות אנטישמיות, בארגנטינה, למשל, אבל הטון השליט היה של אהדה לישראל.

המצב החל להשתנות עם התמשכות הכיבוש ובעיקר אחרי עליית הליכוד לשלטון כאשר התברר שמגמתו היא המשך הכיבוש והתנחלות בכל שטחי הגדה המערבית ובגוש קטיף שברצועת עזה. מלחמת לבנון הראשונה (1982) וכן האינתיפאדה הראשונה העממית שפרצה בסוף 1987 והאמצעים הברוטליים שננקטו לדיכויה לא הוסיפו פופולריות לישראל. גורמים שונים במערב החלו לנקוט בפעולות המביעות התנגדות למדיניות והתנהלות ישראל בשטחים הכבושים: חרם על מוצרי התנחלויות, הפגנות נגד ישראל, וכד'. הסכמי אוסלו החזירו את האהדה לישראל, אבל זו החלה להיחלש שוב אחרי רצח רבין וחזרתו של הימין לשלטון החל מ-1996. האינטרמצו של ימי ברק כראש ממשלה וכישלון שיחות קמפ דייויד בשנת אלפיים לא שיפר הרבה את מעמדה של ישראל בעולם. כך גם הדיכוי האלים של האינתיפאדה השנייה. אפילו ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005, לא סייעה הרבה להיפוך המגמה, כי הכיבוש וההתנחלויות הבלתי חוקיות בגדה המערבית נמשכו.

המציאות כיום היא ששלילת זכויות של אוכלוסיות שלמות, כיבוש צבאי ממושך ודיכוי אינם מקובלים בעולם הדמוקרטי. העידן הקולוניאלי נגמר. חשוב שנדע זאת ונפסיק להסתתר מאחרי מסך הצדקנות. הכיבוש הכולל שלילת זכויות אדם ואזרח, דיכוי והפעלת אלימות כלפי הפלסטינים, כולל פגיעות "מקריות" ומקריות בחפים מפשע, ביניהם ילדים – נותנים רוח גבית לאנטישמיות. מה פירוש רוח גבית? כאשר קיימת לגיטימציה מלאה לביקורת אנטי ישראלית האנטישמיות מצליחה לחבור אליה ונעשית נסבלת ואף מקובלת במקרים רבים. הקשר ההיסטורי והפוליטי בין ישראל ליהודים בכל אתר ואתר מביא לזיהוי מדיניות ישראל עם תכונות והתנהגויות שליליות, בדרך כלל מדומות אבל בעלות שורשים היסטוריים, של היהודים בכלל. ראשי מדינה כמו מרקל והולנד מצהירים שלא יסבלו את האנטישמיות, אבל בפועל לא נוקטים באמצעים נמרצים לחיסול התופעה. ישראל מגנה את האנטישמיות, אבל גינוי זה אינו אפקטיבי. הוא חסר תוקף מוסרי כל עוד אנחנו מקיימים דיכוי ושלילת זכויות של הפלסטינים בגדה המערבית וכותשים את רצועת עזה. שיקום מעמדה של ישראל בעולם יתאפשר רק כאשר יתקיים כאן תהליך מדיני אמיתי, לא מדומה ולא "מרוח", שמכוון להשגת הסדר שתי המדינות לשני העמים.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

5 תגובות

  1. ל רפי :

    מאמר עלוב בהגיונו וחסר ערך בתובנותיו

    השגות מרכזיות:
    א. אין כיבוש, לכן כל ההשענות הלוגית על כיבוש היא גשגיאה בסיסית
    ב. לא כל מה שעומרים אחרים, הוא בהכרח צודק, מדויק או סתם נכון.
    ג. הויכוח איננו עם העולם, אלא עם התנועה הלאומית הערבית. ויכוחים כאלה ישנם עשרות בעולם, והעולם אינו מתעניין בהם ואינו עוסק בהם. הייחוד הישראלי יסודו באנטישמיות – יהודי שיש לו דעה, עמדה מדינית ותביעות מדיניות, "איננו לגיטמי בעיני האנטישמים. הוא לא מתאים לסטראוטיפ שלהם.
    ד. רוב האנשים והגופים, וכיום גם ברור שהתקשורת העולמית, אינם מכירים את הנושא או משקרים ביודעין. העובדה שהם מתירים לעצמם לעשות מול ישראל והיהודים מה שאין הם מעיזים לעשות מול מדינות ועמים אחרים, אומרת: דרשני…
    ה. במסגרת האפלייה הכרונית נגד יהודים וישראל, קיים לא רק דיאינפורצמיה ושקרים, אלא גם קנייה בכסף של אמיתות והאינוס של ההיגיון כגון שימוש מוטעה במתכוון במושג האפרטהייד לתאור המציאות בישראל.
    ו. הגורם המסייע ביותר לקידום הביקורת על ישראל ולאספקת צידוק ולגיטימציה לאנטישמים ולאנטי-ישראלים מובהקים דוגמת הפוסט-ציונים, הם השקרנים וההדיוטות מבית. הם עוטרים הילה מדומיינת המעניקה לדבריהם גון של אמת, שעה שחלק מהם יודע שהוא משקר וחלק אחר פועל לפי ההשתייכות הסקטוריאלית במסגרת חוקי העדר.
    ז. אחרי שואת אירופה, שום טיעון ושום נימוק אינם מחזיקים מים בהסברת טיבה של האנטישמיות – לא כיבוש מדומיין ולא סיפורי פליטים ולא מסכנות ערבית כרונית או כ"ב – אנטישמיות מבטאת שינאה פתולוגית, היא מחלה תורשתית ואין לה שום קשר עם המציאות העכשווית. קשירתה למציאות העכשווית היא ניצול ציני של השנאה החולנית ליהודים לקידום מטרות פוליטיות מבית ומחוץ. ישראלים שמשתפים פעולה עם מגמות אלה הולכים על הגבול הדק שבין טימטום לבגידה.

  2. דוידי הרמלין :

    הלקאה עצמית...

    …פזמון ישן ועבש.

  3. ק. טוכולסקי :

    המסקנה נכונה וברורה. הבסיס פחות, אנטישמים תמיד ימצאו סיבות להצדיק את האנטישמיות. אנחנו צריכים לסיים את הכיבוש והסכסוך בשביל עצמנו.

  4. אורי יזהר :

    ל רפי - הפוסל במומו פוסל

    התגובה שלך אופיינית להכחשת המציאות ולהשתלחויות של אנשי הימין כאשר מטיחים בפניהם את האמת.
    אין כיבוש, אה? איפה אתה חי?! אתה רוצה מונח אחר? תקבל: דיכוי.אנחנו שולטים בכוח על הפלסטינים בגדה המערבית, כולל אלה שבשטחי הרשות. העולם הדמוקרטי לא מקבל כיום את זה והמצב הזה עוד יוטח בפרצופנו.
    נכון שהאנטישמיות קיימת כבר מאות או אלפי שנים ללא קשר לכיבוש. מה שטענתי הוא שהכיבוש מסייע לה להגיח ממחילותיה האפלות באמצעות הסתפחות לביקורת נגד ישראל.
    בישראל אין אפרטהייד חוקי כמו שהיה בדרום אפריקה אבל יש קיפוח קשה של הערבים, כולל אזרחי ישראל.
    יתר דבריך הם התלהמויות סתם שאינן ראויות לתגובה. אני מקווה שאתה לא שובר את הראי כשאתה מתגלח מולו, כי זה מה שאתה עושה באופן מטפורי כשמראים לך באיזו מדיניות אתה תומך.

  5. אורי יזהר :

    לדוידי הרמלין

    ביקורת עצמית היא סימן לבגרות ולעצמה.
    כינוי הביקורת כהלקאה היא תוצר של ליקוי מאורות האופייני ל"פטריוטים" מסוג מסוים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.