מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
חלום פרעה ומנהיגות כלכלית
גם היום אפשר וצריך לפעול להקטנת האי שוויון. לא חסרים פתרונות טובים – חסרה רק נכונות להקשיב יותר לאנשים אחרים, המציעים חלופות שימנעו את הפיכת הפרות הדקות לחיות טרף. רון גולדרינג בפרשנות עדכנית לחלומו של פרעה מלך מצרים
"ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם, והנה עומד על היאור. והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור רעות מראה ודקות בשר, ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה וייקץ פרעה." (בראשית מא א-ד). זהו החלום, כפי שחלמו פרעה. בהמשך הוא מספר את החלום ליוסף, ומוסיף על הפרות הדקות: "… לא ראיתי כהנה בארץ מצרים לרוע" (מא יט) וכן, על תוצאות האכילה: "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה ואיקץ". (מא כא)
במונחים של היום, מה ראה פרעה? הוא ראה מצב של אי שויון קיצוני: פרות יפות מראה ובריאות בשר לעומת פרות רעות מראה ודקות בשר. בריאות הבשר זוכות לאכול באחו. והן יפות מראה (אילו היו בני אדם, היינו רואים אותן בחליפות ועניבות). הפרות הדקות "רעות מראה" – לא היינו רוצים להיראות בחברתן, ואם אפשר היה להרחיק אותן מאיתנו – ואפילו להשאיר אותן ביאור – היינו מרגישים הרבה יותר טוב. כמינימום – רצוי לא לכלול אותן בסטטיסטיקה, שלא יקלקלו את התמונה. הפרות הדקות אינן רועות באחו – אין מוקצה להן מקום שם. יש בודאי סיבה טובה לכך שזה המצב: "אסור להעלות את הגירעון" או, "אין ברירה, חייבים לקצץ". ולמי שיעלה בדעתו לדרוש מן הפרות השמנות לוותר קצת ולאפשר קצת מרעה גם לדקות – "אם נפגע בתנאיהן – הן תברחנה לשדות מרעה בחו"ל".
אבל הפרות הדקות ורעות המראה חורגות מתפקידן: במקום להישאר ביאור, הן עולות ועומדות אצל הפרות הבריאות. הן רואות את ההבדל בין תנאי המחיה של אלה ושלהן. ייתכן, כי חלק מהן ניסו לפלח גבעול עשב או שני עלים בשטח המצומצם שקבלו על שפת היאור. אך כאן קורה דבר מפתיע: הן אינן נוהגות כמו פרות צמחוניות, אלא הופכות לחיות טרף, ואוכלות את הפרות השמנות. הפרות היפות, הבריאות אובדות. אך גם הפרות הדקות אינן נושעות: הן נותרות דקות ורעות מראה כבתחילה. במונחים של היום – זהו סיפור של lose-lose.
אם נבחן את הסיפור מזוית פלילית-משפטית, יש כאן תמונת שחור לבן: פרות נורמטיביות, העוסקות לתומן ברעיה שלווה, הותקפו ונרצחו על ידי פרות עברייניות, שליליות לפי כל קנה מידה. הן עד כדי כך שליליות, שאינן מסוגלות לשפר את מצבן. אילו נתפסו לפני הרצח והושבו בכלא, היו כולם מרוויחים: הפרות הבריאות היו ממשיכות ברעייתן הנורמטיבית. דקות הבשר שבכלא היו שורדות, והחברה כולה היתה מוגנת מפגיעתן הרעה. הזוית הפלילית איננה עוסקת כלל בשאלה, האם ואיך ניתן למנוע מפרות להפוך לכל כך דקות, כל כך רעות מראה, כל כך רצחניות.
הפתרון של יוסף מדבר על שבע שנים טובות ושבע שנים רעות, ועל כך שפרעה חייב ויכול לעשות משהו אפקטיבי בנושא.
אני מציע לבחון את החלום כאילו נחלם היום, ומציע פתרון למנהיגות הכלכלית:
הפרות הבריאות ויפות המראה הן אותו חלק באוכלוסיה (חמישון עליון? אולי רק עשירון עליון?) הזוכה לגישה לשטחי המרעה המעולים, בין אם הם במגזר העסקי ובין אם במגזר הציבורי. הפרות הדקות ורעות המראה הם אותם עשירונים שאינם זוכים לגשת לשטחי המרעה. מציעים להם, אומנם, לנהוג בתבונה ומתכננים עבורם "חינוך פיננסי". לקום שעה קודם כדי לזכות ביתרון תחרותי מול פרות דקות אחרות. לא לאכול עלה שלם, ולשמור חלק ממנו בחיסכון פנסיוני. לעשות משא ומתן באופן אישי עם תאגידים השולטים על קילומטרים רבים של שדות מרעה. חלק גדול מן הפרות הדקות משתכנע ש-"אין מה לעשות", ושוקע בדיכאון. עם גבור המצוקה פונה חלק מן הפרות הדקות לפשע וטרור (ראה מתנדבי דאעש). כמובן, אין בכך כדי לשפר את מצבן – כולן מפסידות.
יש, כמובן, גבול לדמיון בין פרות ואנשים. פרות אינן מסוגלות ליצור משאבים חדשים, להקים חברות הייטק או בתי ספר. אנשים יכולים – בתנאי שיעמדו לרשותם התנאים המינימליים.
המנהיגות חייבת למנוע הדרדרות של אי השוויון למצב קטסטרופלי. פרנסה ברמה מספקת לכולם, גישה ברמה מספקת למשאבים הן דרישות העולות בחשיבותן על שמירת רמת הגירעון ב-3.5%. בריאות וחינוך נאותים יאפשרו יותר צמיחה משיאפשרו הקיצוצים הרוחביים. שלא לדבר על דברים שקשה לכמת, ולכן אין מתחשבים בהם, כמו מניעת השפלה ודיכאון מציבור גדל והולך, שבמקרה הטוב לא ימצה את הפוטנציאל שלו לטובת עצמו ולטובת החברה כולה, ובמקרה הגרוע יגרום לנזקים ולפגיעה באיכות החיים לעצמו ולסביבתו.
פרעה הבין, שפתרון יוסף עדיף על פתרונותיהם הכושלים של החרטומים. הוא הבין גם, שחשוב לפעול נכון ומהר.
גם היום אפשר, וצריך לפעול להקטנת האי שוויון. לא חסרים פתרונות טובים – חסרה רק נכונות להקשיב פחות לחרטומים ולהקשיב יותר לאנשים אחרים, המציעים חלופות שימנעו את הפיכת הפרות הדקות לחיות טרף.
תגיות: אי-שוויון, גירעון, מנהיגות, פנסיה, רון גולדרינג
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
31 באוגוסט, 2014 בשעה 13:51
בשלב זה הממשלה חושבת רק על הפרות השמנות ודואגת להן, לא לאוכלוסיה הרזה. המבצע בעזה הוא הסדק הראשון באימון הרזים שיושבים בדרום. הם יעזבו את הדרום כי הם מבינים שהמדינה הסתלקה מאחריותה להם. הם יעזבו גם את הצפון מאותה סיבה. בסוף תישאר מדינת תל אביב קטנה וצמוקה, והשמנים יצטרכו להילחם בעצמם ולהיהרג כדי לקיים אותה, או שגם היא תחדל מלהתקיים.