הרשומה של הרב אורי רגב בנושא פרשת השבוע באתר "שומרי משפט רבנים למען זכויות אדם" מתייחסת לסערה הציבורית סביב החתונה של מחמוד ומורל בהקשר של דמוקרטיה ויהדות
בדבר תורה לפרשת "ראה", הרב אורי רגב, מתייחס לסערה הציבורית סביב החתונה של מחמוד ומורל, כחלק משאלה רחבה הנוגעת הן לכינון דמוקרטיה בישראל, והן כשאלה מאתגרת ביהדות המודרנית. כיצד ניתן לפעול אל מול שאלת ההתבוללות בעולם מחולן? איזה מודל של חיים נעמיד מול קריאות "מוות לערבים", שריפת מסגדים, כנסיות והתנכלות לכמרים? איך הדברים קשורים לשאלות גיאו-פוליטיות ולצדק החברתי?
"………………..
עם קריאת הפרשה לא יכולתי שלא לחשוב על הסערה המתחוללת בארץ בימים אלה [כן, בפנינו אתגרים נוספים וחשובים אשר הקרבות עם שלטון החמאס בעזה המבקש לאבדנו אינם משתיקים ואינם מבטלים], אשר הביאו את נשיא המדינה החדש לייחד חלק מרכזי בנאום הבכורה שלו למחוייבותו להיאבק בגזענות ובאלימות אשר הרימו את ראשם המכוער, ואשר הגיב בימים אלה למסע ההפחדה והאיום נגד נישואיהם של מורל ומוחמד, המונהג על ידי ארגון להבה ומנכ"לו גופשטיין.
הייתי בעימות טלביזיוני עם גופשטיין זה, והיה ברור בעליל כי עבורו ציוויי התורה בדבר החובות המוטלות על "העם הקדוש" חלות בימים אלה כבעת כתיבתן, וכי הגם שהוא מנצל את כללי הדמוקרטיה כדי לקדם את משנתו ופועלו [דוגמת מאבקו המשפטי להתיר את הפגנת הארגון בפתח אולם השמחות בשם "חופש הביטוי והמחאה" – הרי כללי הדמוקרטיה הם הדבר האחרון שהוא מאמין בו, וככל שהדברים תלויים בו ובארגונו – המודל אליו יש לשאוף ולפעול הוא מדינת הלכה. בתגובה לעתונאי דתי אשר יצא נגד גישתו האלימה והציג גישה שונה בתכלית, השיב בראיון: "לימדו אותנו שכשיש חילול השם אין חולקים כבוד, גם לא למענדי גרוזמן, וכאשר יש דבר כזה ויהודי לא מוחה אז הוא שותף להתבוללות. מי שאכפת לו מעם ישראל חייב לפעול בדרכי נועם. אבל אם לא הולך – התורה מצווה אותנו למחות"."כשנחמיה ראה שזה מה שקורה, הוא קם ומחה והרביץ, והוא המורה שלנו בדברים האלה, לא מענדי גרוזמן". [כיכר השבת 13.8.14]
הדברים מזכירים "מורה" אחר שדרכו צוינה כהנחייה דתית לאלימות קיצונית [רוצחו של רוה"מ יצחק רבין ז"ל הסביר את מעשהו ככזה שנעשה בהשראתו של פנחס הכהן הקנא]. את דבריו של גופשטיין יש להבין על רקע הפסוק אליו הוא מכוון מספר נחמיה פרק י"ג: "ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם".
איך להתמודד עם התבוללות
העולם השתנה מאז ימי המקרא. איום ההתבוללות הוא אכן איום משמעותי וקיומי, אשר רבים וטובים מנסים להתמודד אתו. הוא אינו נובע מקיומן של דתות אחרות בצדה של היהדות, אלא ממציאות של עולם מחולן, חופשי, והתפרקותן של מסגרות דתיות מסורתיות. הדרך להתמודד עם אתגר זה אינה על ידי שימוש במקל, באבן, וחס וחלילה – בחומר נפץ וחומרי בעירה, אלא דוקא על ידי הדגשת המסרים המוסריים, המתקדמים, הרלבנטיים לחברה מנוכרת ומחפשת משמעות כחברתנו. רבים ממסרים אלה מצויים בפרשתנו, אבל כל המאזין לקולותיהם של הרבנות הראשית, המפלגות הדתיות וארגונים דוגמת להבה לא היה יודע זאת. בפרשתנו נכתב גם:
"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך, אשר ה' אלהיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו .. די מחסורו אשר יחסר לו… ושמחת לפני ה' אלהיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך … וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החוקים האלה."
המסורת המקראית והרבנית עתירת גישות שונות ותיאורים אשר בחלקם מקבלים השראתם מן הקו המרכזי של המורשת היהודית, השואב את השראתו מאהרון הכהן שהיה "אוהב שלום ורודף שלום", ובחלקם כאמור מבטאים גישות שונות בתכלית, דוגמת פנחס הכהן ונחמיה. השואפים לכינונה של מדינת הלכה, אשר תיישם הלכה למעשה את דיני התורה דוגמת עונש מוות בסקילה למחללי שבת, המים המאררים וכד', הם סכנה ליהדות בעידן המודרני וסכנה לדמוקרטיה. לשמחתנו ברור שמדינת ישראל בחרה בדרך אחרת, והשראתם האלימה של נחמיה [לענין נישואי תערובת] ושל פנחס הכהן אסורה וכל הנוהג לפיה – עובר עבירה פלילית חמורה והגיעה העת שרשויות אכיפת החוק יפעלו כמתחייב מהן ויבינו כי אנו בשלב בו נדרשת פעילות נמרצת של דמוקרטיה מתגוננת, החייבת להגן על ערכיה הבסיסיים. ואשר ליהדות – זו תפרח ותיטיב להתמודד עם אתגר ההתבוללות לא על ידי קריאות "מוות לערבים", שריפת מסגדים וכנסיות, והתנכלות לכמרים, אלא על ידי חיזוק ההשראה הגלומה ב"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", בקריאתה לצדק חברתי וכלכלי, במחוייבותה לצדק ברוח "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". "
Tags: אורי-רגב, ארגון להבה, דמוקרטיה, התבוללות, יהדות, שומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם