חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אופוזיציה, הציעי את חזון השלום כאלטרנטיבה לשלטון

נושאים מדיני-בטחוני, פוליטי ב 19.08.14 1:12

האופוזיציה אינה מציעה חלופה מדינית למדיניות הממשלה, ולעתים דובריה נשמעים כמו הקואליציה. השמאל יחזור לשלטון רק מתוך עמדה ברורה ועקבית שמהווה חלופה אמתית לימין. השמאל לא יחזור לשלטון מכך שיתחנף לציבור, או ינסה לפתות אותו

מאת: א. קוריאל

המלחמה בעזה - את, אני והמלחמה המתמדת

מדינת ישראל הפסידה במלחמה. ממשלת ישראל ניצחה במלחמה. איך זה אפשרי? אתם שואלים. פשוט, מפני שמטרת המלחמה של ממשלת ישראל הנוכחית היא המלחמה עצמה. המשך המלחמה ללא גבול, ללא סוף וללא תכלית מאפשר לממשלה לשלוט ולהוציא לפועל את תכניותיה האמתיות מאת: א. קוריאל

לקריאה נוספת

בהיעדר חלופות

מלחמת עזה 2014 ("מבצע צוק איתן", למי שעדיין מתעקש) מסתמנת ככישלון מוחלט; הנתונים הכלכליים אינם מעודדים; תקציב 2015 לא יביא עמו שום בשורה; והקואליציה מלאה מתחים פנימיים – ובכל זאת לא נראה ששלטון הימין בסכנה. הסיבה היא היעדר אלטרנטיבה מדינית נחושה ואסרטיבית משמאל. מה עושים? חוזרים לעקרונות היסוד.

בשנות השמונים, כשרק בודדים יחידי סגולה העזו להאמין שיצחק רבין ילחץ יום אחד את ידו של יאסר עראפת, היתה לשמאל סיסמה קליטה ואפקטיבית: "לנהל מו"מ עם המנהיגות המוכרת של העם הפלסטיני". ברבות השנים, הסכמי אוסלו, האינתיפאדה השנייה וכל מה שבא אחריה שחקו את העיקרון הזה. בימים אלה, האזנה לדברים של אנשי שמאל על אודות המצב המדיני והאפשרויות הגלומות בו היא חוויה די מתסכלת. אין חזון, אין פריצת דרך וגרוע מכל – לא ניכר בדוברים שכנוע פנימי עמוק בכך שהם מציעים דרך שונה מהותית מדרכה של הממשלה. חלק מהדוברים המייצגים את "המחנה" בכלל נשמעים כמו נציגי הממשלה, ועדיף היה שלא ייצגו אותנו כלל.

אם נמשיך בדרך הזו אין שום סיכוי לחזור לשלטון. שלטון מחולף כאשר אנשים ברחוב, בבית, במקומות העבודה והבילוי מרגישים שיש אלטרנטיבה, שאפשר גם אחרת. שהמצב הקיים והמחורבן אינו גזירת גורל שאין לנו ברירה אלא להשלים אתה. הדרך לייצר את החלופה היא לחזור לעקרונות היסוד. בשדה המדיני, עקרונות היסוד של השמאל הם:

  • שהסכמי שלום הם הבחירה האסטרטגית של ישראל;
  • שיש לשאוף באופן מתמיד לסיום הסכסוך ארוך השנים עם העם פלסטיני על ארץ ישראל;
  • ושהדרך לכך היא משא ומתן ישיר עם ההנהגה המוכרת של העם הפלסטיני.

עיקרון זה היה בעייתי מאוד לביצוע עד לפני כמה חודשים. הפיצול בין הנהגת הרשות הפלסטינית בגדה לבין הנהגת רצועת עזה היה הופך כל מי שיציע הצעה כזו למגוחך. הסכם הפיוס בין התנועות פתח וחמאס הפך אותו לריאלי. הסכם הפיוס הביך את ממשלת הימין, שיצאה להחריב את האחדות הפלסטינית בדם ואש. סופה שנכשלה והיא יושבת עתה למו"מ בקהיר מול משלחת פלסטינית מאוחדת.

אולם, לא רק הימין הובך. גם השמאל נכשל בכך שלא תבע מהממשלה להכיר באופן מיידי בממשלה הפלסטינית החדשה ולחדש אתה את השיחות על הסדר הקבע. לפני שלושים שנה היה נוח מאוד לאנשי שמאל לקרוא למו"מ עם ההנהגה הפלסטינית המוכרת, שכן הנהגה זו הורכבה בעיקר מאנשי פתח והחזיתות. אנשים אלה הם בני דמותם של מנהיגי השמאל בישראל: חילונים, משכילים, מערביים וליברלים. קשה הרבה יותר לאנשי השמאל לאמץ את הנהגת החמאס: מזוקנים, דתיים ושמרנים, שמזכירים לנו הרבה יותר את אנשי ש"ס (להבדיל!) מאשר את עצמנו.

כדי להציב בפני הציבור הישראלי בכללותו חלופה מעשית לאובדן הדרך של ממשלת הימין צריך לומר בקול רם את הדברים הבאים:

  • יש לנהל מו"מ עם ממשלת ההסכמה הפלסטינית;
  • שלום עושים עם אויבים. הדיון צריך להתקיים עם הנציגים האותנטיים של הצד השני, לא עם מי שמתחשק לנו לדבר אתו;
  • המו"מ צריך להתרכז תחילה בהפסקת אש ארוכת טווח מול רצועת עזה, שבמסגרתה יוסר בהדרגה המצור על הרצועה – עד תומו;
  • יש להיעזר במנגנוני ההידברות שייווצרו תוך כדי השיחות כדי לעבור למו"מ על הסדר שלום בין ישראל לפלסטינים ליישוב הסכסוך ארוך השנים.

השמאל יחזור לשלטון רק מתוך עמדה ברורה ועקבית שמהווה חלופה אמתית לימין. השמאל לא יחזור לשלטון מכך שיתחנף לציבור, או ינסה לפתות אותו.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

6 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ציפי לבני נכנסה לקואליציה על דגל ההסדר המדיני. איפה היא? מדוע לא נשמע קולה? זה בקואליציה.
    האופוזיציה נתנה גיבוי לראש הממשלה במקום לתקוף אותו. הרי ברור כי אם הייתה מתקיפה, היו מוציאים אותה מחוץ למחנה ומאשימים אותה בהתחברות לאויב. מסר הולך ונשנה של שאיפה לשלום מצד האופוזיציה אינו מסר של גיס חמישי. יש לחזור ולהצהיר ולומר שהשלום הוא היעד של האופוזיציה. מצב המלחמה המתמדת הוא הרס מדינת ישראל מבפנים.

  2. ל רפי :

    די בכותרת המאמר בכדי להבין עד כמה הוא לא רלוונטי

    חזון הוא אוטופיה, ושלטון הוא פרקטיקה של ההווה, דרישה להחלפת האחד באחר היא אוקסימורון, ובמילים אחרות: אבסורד.
    עצם השימוש במלה שלום, איננו מביא שלום. עצם האמירה "שלום בכל מחיר" – מרחיקה את השלום. ועצם ההתעלמות מהעובדה שהיו בעשרים השנים האחרונות מספר נסיונות להשיג שלום על בסיס של פשרה ראלית גגם אם רעה לישראל (כשלדעתי כל הגירסאות שהוצעו ע"י ישראל לא היו מקובלת על רוב הציבור) וגם אלה נכשלו, אינה הופכת את החזרה על אותה אמירה למציאותית.
    הסכם הפיוס כביכול בין אשף לחמאס, בה מייצגת הרשות את העם הפלשתינאי לצורכי דימוי בינלאומי, אבל מבלי שהיא שולטת באמת בחמאס, היא פסדה מדומיינת של מציאות שאינה קיימת.
    במו"מ האחרון בו השתתפה גם ליבני, ושהופסק גם על דעתה מפני שאבו מאזן התגלה כבלתי אמין וכמניפולטור מסוכן, הוכח שהערבים אינם רוצים בשלום, או אינם מסוגלים להתחייב לשלום שיש בו מדינה יהודית ומדינה ערבית וסיום הסכסוך.
    תמיד מותר לחלום, אבל מי שאינו מבחין בין חלום למציאות, אינו הסמכות ממנה אפשר וצריך לקבל הצעות מדיניות.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ימים קשים, אם אני במידה רבה נוטה להסכים עם חלק מדבריו של ל. רפי.
    מה יהיה?
    הרי ברור
    שחזון הוא שלב אחד באסטרטגיה כוללת.

    אסטרטגיה כזו, אם היא קיימת, מורכבת משלל רבדים, כולל – כן – תחמונים פוליטיים אם צריך.

    אם מדברים על אוקסימורון הנה אחד-
    שמאל ותחמונים פוליטיים.

    השמאל מציג פלטפורמה שמציגה את שלב הסיום בלי שמישהו יודע
    מה צריך לעשות בדרך. מה האלטרנטיבות.
    איפה תכניות הגיבוי.
    עם מי משתפים פעולה ואיך.
    איך מגיסים את הציבור.

    וכן הלאה וכן הלאה.

    נייט.
    זירו.
    נאדה.

  4. נעמי ט. :

    זאת התכנית?

    ההצעות שמציע קוריאל הם, סליחה, עוד מאותו הדבר.

    מוצע כאן שלד רזה מאוד, שלא לוקח בחשבון רבדים נוספים, שמתעלם לחלוטין ממה שקורה בסביבה, שמתעלם מהרעיעות של המערכת הבינלאומית (כולם מחפשים להציב עצמם בנקודות המתאימות בעולם דינמי של יחסי כוחות), שמתעלם מתהליכים פנימיים (כמו למשל העובדה ה"שולית" שדווקא גדעון סער חילק מחדש את ההכנסות מארנונה בדרום) –
    והרשימה עוד ארוכה.

    טסטרטגיה מדינית פוליטית זה אכן דבר מורכב מאוד וגם האדם הפשוט ביותר מבין את זה, ולכן מתייחס אל השמאל כפי שמתיחס.
    גם נתניהו כבר מזמן איננו חביב הציבור (ר' תוצאות מערכות הבחירות האחרונות), וגם הסקרים הנדיבים כלפיו לאחרונה לא יחזיקו מים לאור המצב.

    השמאל משקיע אנרגיות מיותרות ב"טיהור" המחנה ולא בחשיבה יצירתית מעודכנת, רלבנטית, ורצינית.
    אין שם טולרנטיות לחשיבה אחרת והוא אכן מתעקש להוציא את העגלה מהבוץ בלי להבין שצריך בשביל זה סוסים.

    וסליחה שהנחתום חוזר ומעיד על עיסתו ("העבשה" משהו בחלקה), אבל את תוצאות סיבובי המלחמה האחרונים אפשר לקרוא כאן:(2.3.2008)

    "החמאס (כמו החזבאללה, למרות הבדלים רבים) מעוניין בכאוס, גם כשהוא קורא כביכול להפסקת אש. הוא מתגרה בכוח ההרתעה הישראלי, ומכניס אותנו לכאילו מלכודת- אם לא נגיב תגובה צבאית כוללת, כבר הפסדנו. אם נכניס את כל הכלים והרקטות ימשיכו לעוף, שוב הפסדנו. למשוואה הבלתי אפשרית הזאת מכוונים הקסאמים והקטיושות . שהרי אי אפשר להגיב עליהן בשוויון נפש, ומצד שני כשאין פגיעות רבות בנפש, נרתעת הממשלה מכניסה למלחמה שתגבה קרבנות על בטוח . כל התמהמהות של הממשלה, יוצרת כעס בציבור ומכרסמת בכוח ההרתעה הישראלי, מגבירה את הבלבול, שיוצר הסלמה פנימית ישראלית ודוחק אותנו להגיב בפינה שבה מחכה לנו החמאס.

    את המלחמה הפסיכולוגית הזאת, שהייתה צפויה מלכתחילה ואיננה מפתיעה איש, מנהל החמאס כשחקן יחיד במגרש. במשחק הזה ישראל היא עיוורת, חרשת, ואילמת.

    הדיונים הביטחוניים המלומדים, אם לתקוף מלמעלה, מהצד, או באלכסון; ביום או בליל, מהקרקע או מהים- רק משחקים לידיים של החמאס".
    http://www.blacklabor.org/?p=55075

    (ההצעה הפוליטית שמוצעת שם היא יותר בבחינת כיוון וצורת חשיבה ואין לראות בה משהו מעשי כרגע, כי תזמון הוא חלק חשוב בכל פעולה פוליטית)

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    חזון האוטופיה התממש עם מצרים וירדן. אתם יש כבר הסכם שלום

    לל.רפי
    הלנצח תאכל חרב? העל חרבך תחיה? השלום הוא חלום? חבל מאוד שאתה ורבים כמוך רואים את המציאות דרך קנה הרובה במקום להיאבק למען השלום. הגישה הסטריאוטופית כלפי הצד האחר מובילה את ישראל לעברי פי פחת. שנים רבות של מלחמה הביאו בסופו של דבר לשלום עם מצרים ועם ירדן. יש מקום גם להסדר מדיני עם הפלסטינאים. התוכנית הסעודית לשלום אינה מקובלת על הממשלה וחבל. קיימת סיטואציה אזורית המאפשרת הסדר מדיני ושלום. כל מילה מדברי קוריאל במאמרו ראויה להערכה וכבוד. הוא צודק.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ללקסי

    התעלמות מתכנית השלום הסעודית היא אמנם טפשות. אינה מועילה בעוד התיחסות אליה איננה מחויבת היזק.

    אבל
    "קיימת סיטואציה אזורית המאפשרת הסדר מדיני ושלום" ?
    על סמך מה?
    קראתי בכמה מקומות נימוקים לא ממש חזקים.

    אמירה כזו מחייבת הסבר שמא יוצאת עוד קלישאה לאוויר העולם והופכת את הדיון ללעוס ולא משכנע.

    אנחנו נמצאים בתקופה שבה *כל* הנחה מחייבת בדיקה. מילא שהימין לא חושב כך (רואה במצב אישור לנבואותיו ושמח שמחה טפשית בחלקו),
    אבל השמאל?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.