הדיור הציבורי – המחדל והמאבק

נושאים דיור, תכנון ובניה, עלו ברשת ב 18.08.14 0:37

נושא הדיור הציבורי – המאבק והמחדל הוא הנושא בו מתמקד כתב העת "ביטחון סוציאלי" 94 בהוצאת הביטוח הלאומי. להלן דבר העורכים אורלי בנימין וארז צפדיה

חוקרים העוסקים במדינת הרווחה הישראלית ובשינויים שעברה מאז 1977, וביתר שאת מאז 1985, באמצעות הסכם ייצוב המשק, חוק ההסדרים וחוק חובת המכרזים (1992), מרבים להדגיש את הפער בין המגמה המאפיינת את המדיניות הציבורית – צמצום מחויבויותיה של מדינת הרווחה, תוך הגברת הפיקוח על אזרחים מוחלשים – לבין עמדות הציבור הממשיך לתבוע קיום בכבוד לאזרחים (כהן ועמיתים, 2010; שלו ורוזנהק, 2013; Shalev, 2007).

דיון שיטתי בסוגיית מדיניות הדיור הציבורי מהווה הזדמנות לבחון פער זה: תהליך שינוי המדיניות עד להתבססות מדיניות המתנכרת כמעט לחלוטין לזכות לקורת גג, והמלווה בהתעמרות שיטתית במתקשים להגיע לדיור, לעומת מאבקים מתמשכים, מאורגנים ומפוזרים, לכינונה מחדש של הזכות לקורת גג. בהקשר זה מרתקת ודרמטית היא יכולתה של החברה הדמוקרטית להתעלם בעקביות מתביעה ציבורית רחבה זו ולנקוט אמצעים אלימים ודכאניים כלפי חבריה המוחלשים ביותר, ובבד בבד להתיימר להשתייך לעולם המפותח והנאור.

גיליון זה מוכיח שאין מעצבי המדיניות הציבורית רואים את הזיקה בין הבטחת זכויות חברתיות של אזרחים לסדר חברתי דמוקרטי. אף ששכר הדירה השכיח ברוב אזורי הארץ עומד על %50 או יותר משכר המינימום ואף שהכנסתם של למעלה מ-%50 מהאזרחים עומדת על שכר מינימום אין בכך כדי לזרז מחויבות למדיניות אחראית בתחום הדיור הציבורי.

נוכח מדיניות עיקשת זו של התעלמות מזכויות חברתיות מתחולל מאבק למען מדיניות ציבורית הוגנת בתחום הדיור הציבורי, המשמר ומגביר את המומנטום של קיץ 2011: קבוצות מחאה מגובשות ונחושות מתייצבות לצדם של מפוני החברות המשכנות ומצליחות לעכב פינויים; קבוצות של פעילים מפעילות מעקב אזרחי אחר הדיאלוג של נציגי החברות המשכנות עם הפונים אליהן; הוקם בית משפט עממי שהוצגו בו ראיות חותכות כנגד הזלזול המתמשך בזכותם של אזרחים בישראל לקורת גג; הוצג סרט תיעודי על הנזקקוֹת לדיור ציבורי ועל מצבן המייאש, ובמאהל ארלוזורוב בתל אביב מתגוררים מחוסרי דיור מאז פורקו האוהלים של מחאת 2011.

אך הנראות הציבורית של ההפקרה המתמשכת הזו של ילדים, אימהותיהם ואזרחים אחרים לשבטם של מזג האוויר, בריונים ועוני משפיל לא מצליחה לשכנע את מעצבי המדיניות הציבורית בישראל להעמיד פתרונות.

וחמור אף יותר, כפי שטענו כץ וצפדיה (2010), המודל הניאו- ליברלי העומד בבסיס גישת ההפקרה הזו מחייב את המדינה להגביר את ההשגחה, כך שהחברות המשכנות, בשבתן כהוצאה לפועל של המדיניות, מגייסות את מערכת המשפט, את המשטרה ואת כוחות הביטחון כדי להדוף בכוח ולרמוס כל גילוי התנגדות של אזרחים הנאבקים על זכותם לקורת גג.

להתנערות השיטתית מהזכות של כלל האזרחים לקורת גג ולקיום בכבוד בד בבד עם הפניית משאבים ציבוריים להקמת קורת גג (ומערכת חינוך ותחבורה) מעל ראשן של אוכלוסיות מועדפות, המקדמות מטרות לאומיות (למשל מעבר לקו הירוק), יש פנים מגדריות, אתניות, לאומיות ומעמדיות. מבוא זה מציג אותן כמסגרת למאמרים ולחומרים שנבחרו להופיע בגיליון, ואז פונה להצגת החומרים עצמם.

להמשך קריאה