מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
צוק איתן? גילויי הפשיזם של פעילי הימין בהפגנות השמאל
ההשתלחויות האלימות של מפגינים-פורעים מחוגי הימין ששולהבו לפרוע בהפגנות השמאל מעוררות חשש לחציית גבולות אל מחזות האימה שנראו בימים אחרים ובמקומות אחרים. דליה בלומנפלד ריכזה תמונות, מאמרים ושידור רדיו המראים ומנסים להסביר את המציאות הקשה שהחברה הישראלית נמצאת בה
האירועים בהם פעילי ימין הרודפים פעילי שמאל ומכים אותם הפכו לתמונה חוזרת ונשנית בהפגנות שמאל בתל-אביב ובחיפה. החברה ענת צילמה תמונות בהם נראים פעילי ימין לבושים חולצות עם סמלים ניאו נאציים והם פורסמו בעיתונות ובאתר האינטרנט של טל שניידר . ברשומה שפרסמה טל מופיע הסברו של פרופ' משה צימרמן אודות הסמלים הניאו נאציים המופיעים על חולצות מפגיני הימין בתמונות.
התמונה שצילמה ענת: בצד שמאל פעיל ימין בחולצה עם סמל ניאו נאצי
הכתבה שפורסמה בעיתון הארץ עם הצילום של ענת:
הכתבה הנרחבת של הילו גלזר במוסף הארץ מתאריך 26 ביולי 2014 בשם "אגרוף מימין" (הכותרות ממהדורת הדפוס) ממחישה את ממדי האלימות אליה הגיעו מפגיני הימין ומתארת את דרכי הפעולה שלהם. כותרת המשנה של המאמר מצטטת מדברי המתלהמים מהימין הקיצוני: "צריך לגרום למפגיני השמאל לפחד לצאת ולהפגין. שלא יהיה להם במה." "נקבע איתו פגישה, נלמד אותו דרך ארץ." "צריך ללכת להשתיק אותם" "לתת להם את אגרוף הברזל שלנו." המשטרה פועלת בנחישות כדי למנוע אלימות בהפגנות ולהפריד בין הניצים, אך מפגיני הימין מחפשים דרכים לעקוף את המשטרה ולממש מזימותיהם.
בתכנית "סדר יום" מיום 27 ביולי 2014 ניהלה קרן נויבך שיחה עם פרופ' דני גוטוויין על מאמר שפרסם ב"המקום הכי חם בגיהנום" . הוא קישר את תופעת אלימות מפגיני הימין להתפרקות מדינת הרווחה.
לדבריו, ציד אדם בחסות מצב החירום במדינה הוא התפרקות מדינת הרווחה וביטוי של תהליכי הפירוק של החברה. במקום סולידריות עם מדינת הרווחה שנעלמה, נוצרה אצל אותם מפגיני ימין סולידריות המתבטאת בעוינות כלפי קבוצות אחרות בחברה. הפטריוטיזם הוא מקום ההתגייסות של גורמים מעין אלה בתוך החללים שהותירה מדינת הרווחה.
לדברי פרופ' גוטוויין, זמן הפשיזם הישראלי מערער את יסודות החברה. יצירת חוסן חברתי תלויה בכניסת המדינה לאותם מערכים חברתיים שהמדינה הסתלקה מהם והותירה אותם לעמותות. המדינה אינה קיימת יותר בחיי האנשים. רשויות הרווחה אינן מתפקדות. דו"ח אללוף מעיד שישראל מצטיינת בעוני ובשירותים חברתיים מדולדלים.
צריך לבנות סולידריות עם המדינה כשותף לא רק במצבי חירום, אלא במצבי שגרה. במצבים של ציד אדם, החברה לא תתפקד.
באתר פייסבוק בשם "הליכודניקים החדשים" מופיע מכתב של ליכודניקים המבינים את ההידרדרות בדמוקרטיה בישראל. הם פונים אל ראש הממשלה ומבקשים ממנו להתבטא באופן נמרץ יותר נגד גילויי אלימות כמו של מפגיני הימין כדי לשמור על הדמוקרטיה הישראלית. הנה צילום המכתב:
עוד תמונות של ענת
תגיות: דני-גוטוויין, הפגנה, טל שניידר, פעילי ימין, פשיזם, קרן-נויבך
קישור קבוע
6 תגובות
Email This Post
28 ביולי, 2014 בשעה 1:31
דיווח מ"חדר המצב" על אירועי ההפגנה בכיכר רבין במוצ"ש 26 ביולי
מבזק חצות: בריונים עקבו אחרי שני מפגינים והיכו אותם ***
שני חברים שהיו הערב בת"א בהפגנה נגד המלחמה (כשאחד מהם הגיע לצלם את האירוע), הלכו בתום ההפגנה הביתה מרחק כמה רחובות. שלושה אנשים שאינם מכירים עקבו אחריהם כל הדרך מבלי שהם שמו לב. הדרך ארכה כחצי שעה. כשהם הגיעו לחדר המדרגות, שלושת העוקבים הגיחו מהרחוב והתחילו להכות אותם בפראות. המכות היו תוך צעקות על זה שהם "שמאלנים מניאקים". אחד הבריונים אף צעק על הצלם על כך שצילם בהפגנה (לתשומת לב חברינו העיתונאים).
שכן שעבר ברחוב ונכנס לחדר המדרגות כששמע המולה וצעקות, גרם למכים לברוח.
הבריונים השאירו על גופם של החברים חבלות לאחר בעיטות, אגרופים ומכות בראש. מצבם הפיזי בסדר והם לא נזקקים לטיפול רפואי אבל המומים מאוד מהאירוע.
עדכון:
"בכניסת הבניין היו בחורה וגבר שקיבלו מכות משלושה גברים בגלל הדעות הפוליטיות שלהם" – נועם פנחסוב, השכן שהבריח את הבריונים מספר:
http://on.fb.me/1rIZQwx
—
עדכון – דיווח מהטוויטר (לא מאומת):
10 מפגינים הותקפו בתום ההפגנה במרכז העיר ע"י גז פלפל. 5 ספגו פגיעות ישירות בעיניים. דיווח על עוד 2 פצועים קל מהשלכות מקל ובקבוק.
—
זה לא משנה מה אתם חושבים על הפגנה נגד מלחמה בזמן שיש לחימה. זה לא משנה אם אתם חושבים שהפגנה כזו היא טעות ואתם אינכם מסכימים איתה.
מה שחשוב להבין, זה שבמקום שבו מותר דמו של אדם בשל דעותיו, זה המקום שבו יום אחד – זה יכול להגיע אליכם.
אם אתם מודאגים כמונו, תפיצו.
| צוות חדר המצב
https://www.facebook.com/j14live?fref=ts
28 ביולי, 2014 בשעה 8:17
זה שיש פשיזם זה לא חדש.
זה שלשמאל אין אמצעים להגיב ולהגן על עצמו זה מדאיג.
נכון, שמאלנים מגויסים אבל זה לא תירוץ.
אם לא נוכל להגן על עצמנו ברחוב מהכן נוכל לעשות?
28 ביולי, 2014 בשעה 8:49
מפלגת "שחר-זהוב" -יוון.
אנחנו בישראל בדרך למצב המשברי היווני.תהליך הקצנה ימינה-ימינה.
יוון מנסה למגגר את התנועה הפשיסטית הנזכרת בכותרת-בגיבוי האיחוד האירופאי-.
על המלאכה הקשה והמסוכנת מאד מופקדות שחי שופטות ותיקות אמיצות ומאובטחות. נקווה שלקחי וויימר של דמוקרטיה שלא ידעה להתגונן בשנות ה-30 של המאה ה-20- נלמדו ומיושמים.
28 ביולי, 2014 בשעה 9:28
קינת הקוזק הנגזל
הבעיה האמיתית אינה הפשיזם המדומה של הימין אלא הבוגדנות בראש חוצות של השמאל.
כשנפנים סוף, סוף שיש לנו רק ברירה אחת – הידברות כלפי פנים וסולידריות כלפי חוץ, תפתרנה כל הבעיות. כיום מתנהל השמאל הישראלי בדיוק הפוך: סולידריות כלפי חוץ וחוסר הדברות כלפי פנים.
בכל ההתקלויות בין שמאל לימין לאורך כל ההסטוריה של המדינה, וגם לפני הקמתה, התנהל השיח הפנימי בין "חכמי הדור" מהשמאל לבין "שוטי הכפר" מהימין; עידן זה לשמחתי חלף. יש חכמים גם בימין ויש שוטים גם בשמאל. מעתה דרוש שיח חדש: כולם חכמים וכולם צודקים והדיון איננו סקטוריאלי אלא ענייני נושאי. בשיח כזה שמתנהל בדמוקרטיה אמיתית, יש רק דרך אחת לקבל הכרעות – הדרך הדמוקרטית. דרך זו עוברת דרך המערכת הפוליטית והמוסדות הנבחרים. שום דרך אחרת אינה לגיטימית, ולכל חריגה מהדרך לגיטימית יש החריגה שכנגד.
בית משפט אינו תחליף לבית מחוקקים, ואסיפת רחוב אינה תחליף לפרלמנט. החלטות לגיטימיות אינן מתקבלות בהפגנות וסרבנות אינה דרך לעקוף חוקים. מי שמוציא עצמו מן הכלל ע"י דרכים עוקפות נורמות מקובלות, עשוי בהחלט למצוא עצמו במעמד של לא מקובל, ואפילו שנוא.
ויכוח ציבורי לגיטימי הוא ויכוח מילולי – צורך לשכנע בתוקף תוכן הדברים. מרגע שהוא הופך לנסיון כפיה או העדפה של דעה אחת על דעה אחרת, בין אם בדרך של חרמות, גינויים, דה-לגיטמציה מסוג כזה או אחר, לחץ כלכלי וכ"ב, זה כבר אינו חופש דיבור אלא אליטיזם ארוגנטי שמאמין בעליונותו – עליונות מחשבתית, מוסרית, נורמטיבית, תרבותית או אחרת. כאן כבר גובלים הדברים ב"עליונות ההשתייכות הסקטוריאלית"; מכאן ועד לגזענות נאצית בלבוש "מעודן", המרחק קטן מאוד עד אפסי.
מי שסבור שהזמן הנכון להפגין נגד צה"ל ולטובת ארגוני טרור רצחניים בשעה שהצבא נלחם נגדם במצוות הממשלה, וחיילים משלמים בחייהם ובבריאותם, פשוט אינו מבין היכן הוא חי ומה מסוגל הציבור לאכל כסביר ונורמטיבי.
אני בהחלט מרוצה מהפטריוטיזם שהופגן בסבב הלחימה הנוכחי ומחחוסר הסובלנות כלי מי שבוחר להיפרד מההסכמה הציבורית הרחבה ולהציג עצמו כנורמה חלופית. זו אמנם זכותו, אבל היא אינה עדיפה על זכותם של אחרים לומר לו שהוא אינו רצוי במחוזותיהם. גם חופש הדיבור נשען על "עקרון הדדיות" חופש הדיבור הוא תמיד דו-צדדי.
28 ביולי, 2014 בשעה 11:05
סיפורו של ג'ומס-פטריוטיז'ם אמיתי לא מתלהם.
ג'ומס ש-6 מבני משפחתו משרתים בעזה ובינהם נכדו שנפצע-קשה -מסמלים וממחישים את הזיוף התודעתי המתלהם של-הימין-שתמיד הצטיין במלל-ענק ובעשיה אמיתית קטנה, כשהוא מנכס לעצמו את עשייתם של האחרים.קיים פער גדול בין הויה לתודעה בימין עד כדי סתירה פנימית מובנית.
28 ביולי, 2014 בשעה 16:20
כל הכבוד על הכתבה
כל הכבוד.