מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
המלחמה בעזה – מדוע תושבי הרצועה אינם מורדים בחמאס?
עדנאן אבו חסנה, דובר אונר"א בעזה, התראיין אתמול בערוץ 10. בעת הראיון עם עדנאן עלה לשידור אחראי הבטחון של אחד מישובי עוטף עזה ושאל מדוע הציבור בעזה, שכה סובל מחמאס ובעקבות זאת מישראל, לא קם ומתמרד. להלן תשובתו של מנחם לוריא
בגלל שבעזה, עכשיו,יש מצד אחד התקפה מהאוויר, מהים ומהיבשה של צה"ל, אין חשמל, אין מים זורמים והבנקים סגורים – אין כסף, גם אם בחנויות המכולת יש מוצרי צריכה שנדרשים – ויש. כדי להתמרד צריך שקט, שיגרת חיים נורמאלית. כל הדספלינות שמתעסקות בהתנהגות האנושית שואלות את השאלה הזו: מדוע בני אדם תחת דיכוי ומחסור אינם מתמרדים, לעומת זאת: כאשר השפע מגיע במקום להנות ממנו מתמרדים. מלחמת האזרחים בארה"ב פרצה בדיוק כאשר השפע הגיע לדרום, וכבר היה בצפון – והינה, היא פרצה. ומאחר ודווקא המלחמה הזו נחקרה והרבה מאוד – היא מספקת את התשובה.
בניגוד, אולי, להגיון, בני אדם מתמרדים דווקא כאשר השפע מגיע. כאשר ישנו מחסור, דיכוי ו/או פגיעה בזכויות אדם – בני האדם עסוקים בהישרדות הפרטית שלהם ואין להם את הפנאי הרצון והיכולת להתאגד על מנת להתמרד. דוגמאות, על קצה המזלג (ולא מעט שנויות במחלוקת): כפי שהזכרתי, מלחמת האזרחים בארה"ב, נפילת מסך הברזל במזרח אירופה, האינתיפדה הראשונה בגדה ובעזה, מרד החשמונאים…
משנות החמישים, תחת השלטון המצרי, עזה נמצאת תחת דיכוי. לאחר 1967 היו תקופות של שפע כששיאה בסוף שנות השמונים – ואז פרצה האינתיפאדה הראשונה בעזה. המרד הזה פרץ עקב עניין שולי, תאונת דרכים של רכב ישראלי בשני כלי רכב מקומיים – אבל זו דרכן של מרידות שלא פעם פורצות תחת אירוע שולי. מאז 2007 עזה נמצאת בדיכוי עמוק ואכזרי של החמאס, דכוי שכולל עוני מרוד ופגיעה מהותית מאוד וקשה מאוד בכל מה שקשור לחופש הפרט.
בשני העשורים האחרונים, ובעיקר בשמונה השנים האחרונות, המשטר בישראל מתנער מכל החובות שלו כלפי האזרחים. זה נכון בתחבורה, בבריאות, בפנסיה, ביחסי עבודה, באספקת מים ובמחירי המזון המשתוללים, ומנגד מוציאים סכומי עתק בגין התחמשות והוצאות על הצבא. בישראל אין דכוי של חופש הפרט אבל גם אין שיח ציבורי חופשי. כל מה שקשור בביטחון (פנים וחוץ) השיח הציבורי מצונזר ו/או לוקה בחסר. החברה הישראלית נוקטת באפס טולרנטיות לדעה של האחר, במיוחד אם האחר איננו מישר קו עם האג'נדה של השלטון שבו מחזיקה מפלגת הליכוד כבר קרוב ל-4 עשורים או חלילה הוא ערבי. הציבור בישראל נזנח לנפשו ולמרות רמת החיים המאפיינת את העולם המערבי המתועש והשבע – רמת החיים בישראל נמוכה והישראלי מתקשה "לגמור את החודש" ועסוק בהישרדות. זו בדיוק הסיבה מדוע, מאז חטיפתם ורציחתם של של שלושת הנערים בשומרון, החברה הישראלית מפגינה לכידות חברתית שגם אנחנו וגם החברים שלנו בעולם המערבי (וגם המזרחי) נפעמים ממנה. החברה הישראלית מסוגלת להתאחד רק סביב אירועים אלימים מאוד, שמהווים כר בטוח להצמחת סכנה קיומית.
כל מי שחושב שלחץ על האוכלוסיה האזרחית הבלתי מעורבת בעזה יביא אותם למרוד בחמאס – טועה ומטעה ומביא עלינו ועליהם אסון. כל מי שחושב שהסדר שברקע שלו חמאס סובל מהרס תשתיות המנהרות והרקטות ופגיעה בכוחו הצבאי יביאו לשקט, למרד או לשנוי – טועה ומטעה וממית עלינו ועל אזרחי עזה אסון. כל מי שחושב שמותר לממשלת ישראל להגיע להסכם עם חמאס בתיווך מצרים, שיביא שקט ל"הרבה זמן" ולא יוביל למהלך מדיני, כואב לחלק מהמבטאים עצמם באתר הזה, שיסדיר את השלטון בעזה ואת יחסיו של אותו ריבון עם ישראל – טועה ומטעה וימית עלינו אסון. כל מי שחושב שחמאס עזה וממשלת ה"אין עם מי לדבר" בראשות נתניהו צרכים להישאר עוד יום נוסף – מוליך אותנו ואת העזתים לאסון.
ומילה אחרונה: כל מי שחושב שמירי רגב, מימין, וחנין זועבי, משמאל, צריכות להישאר בכנסת יום אחד נוסף – מדרדר אותנו לאסון החברתי הבא.
תגיות: אחריות המדינה, חמאס, מנחם לוריא, רצועת-עזה
קישור קבוע
13 תגובות
Email This Post
23 ביולי, 2014 בשעה 11:39
הראשים המדברים בתקשורת – בעיקר בזו המצולמת – מרבים להשתבח ב"חוסן הלאומי".
אבל מה שהם רואים כ"חוסן לאומי" הוא טיוח לאמת שנחשפת במה שהוא כבר לא "שולים מטורפים" או "עשבים שוטים".
אלה הם כבר שולים שפרצו אל הלבבות של רבים מדי ואלה הם כבר צמחי באשה שטופחו בערוגות ההסתה ה"מנהיגותית" (ליברמן לדוגמה).
וגם זה: סכנה ברורה ומידית לדמוקרטיה
23 ביולי, 2014 בשעה 13:44
חשוב לתקן טעות שהשתרשה ונראה שאפילו ניתוח ראש פתוח לא ירפא אותה, אבל מותר לנסות.
האינתיפאדה הראשונה לא פרצה בגלל תאונת דרכים.
ומרכזה היה בגדה.
היו מספר סיבות לאינתיפאדה הזאת שהחלה למעשה לפני התאונה (למשל,חסימת מחנה בלטה בפני כניסת צבא ישראלי).
– אש"פ חוץ נחלש מאוד.
– העולם הערבי היה עסוק במלחמת עיראק.
איראן (הקמת חזית המזרח למי שיודע או זוכר אותה. מפגש הפסגה התקיים בירדן בהשתתפות עיקראק מצרים סעודיה והמפרציות. סאדאם חוסיין התכבד בנאום הפתיחה והפלסטינים לא הוזכרו שם. הטכנולוגיה ה"מפגרת" של אותה תקופה אפשרה לי לצפות בשידור ישיר מתחנת טלויזיה ירדנית).
– במפגש פסגה בין גורבצ'וב ורייגן לא עלה הנושא הפלסטיני.
בקיצור הפלסטינים "נשכחו".
האינתיפאדה נוהלה ע"י אנשים מהגדה והמאבק התאפיין:
– התנגדות עממית בלתי אלימה ואי שימוש בנשק חם!!!
– ההתנגדות לא עברה במ"מ את הקו הירוק בשום צורה שהיא.
מובארק עוואד (אם אינני טועה בשם) פלסטיני בעל אזרחות אמריקאית שהיה בין מובילי המאבק ואופיו, גורש ע"י ישראל לאחר מאבק משפטי.
בין תוצאות האינתיפאדה
כינוס אש"פ באלג'יר וניסוח הכרזת עצמאות שמקדמת פתרון בדרך מדינית.
מסקנות:
1.מי שעקב אחרי הטלויזיה הישראלית בערבית זכה לקבל ניתוחים אינטליגנטיים נטולי היסטריה שלא היה להם אפילו הד בערוץ העברי.
בקרוב נוכל רק לעלות לקברו של הערוץ הזה.
2. זאת היתה אינתיפאדת "נשבור להם את העצמות" ודווקא הרמטכ"ל דן שמרון הצהיר אז שהפתרון הוא רק מדיני וזכה לקיתונות של….
חגבי ההתמרדות של תושבי עזה – השאלה קצת מצחיקה:
הם חיים תחת משטר עריץ. אין להם אמצעים משלהם או מישהו שיעזור להם מבחוץ.
23 ביולי, 2014 בשעה 14:15
ללקסי
נדב אייל מצטט בצדק את אלתרמן (לא מזמן היינו בסרט הזה).
אבל חלילה לנו לאבד בעצמנו את הראש.
תרבות הדיון כאן אלימה.
המחנה הדמוקראטי (שלא לאמר השמאל) לא מצליח לייצר קואליצייה פוליטית (!) רחבה וממרר בבכי. ראינו בבחירות האחרונות את הסכינים השלופות, את האלימות והדורסנות בתוך המחנה עצמו.
זכות הדיבור היא חשובה כמו אוויר לנשימה בחברה דמוקרטית.
אבל איננה מחייבת להיכנס בכוח וארוגנטיות בכל דבר שלא מוצא חן בעיניך. במיוחד אם רוצים באמת להשפיע. אנחנו לא בתקופת המלך חזקיהו וגדעון לוי הוא לא הנביא ישעיהו.
אני באופן אישי בכלל לא הבנתי מה רוצה גדעון לוי להגיד. כי עוד לא ראיתי מישהו שמכבד את חוקי המלחמה שזה בכלל רעיון שכולל סתירה פנימית.
לפי גדעון לוי אם מספר האזרחים ההרוגים בעזה היה רק חצי ממספר ההרוגים זה היה כנראה בסדר.
ואצלי במוח חסר איזה קולטן שמאפשר להבין את הרעיון הזה.
בהתחשב באמור – נראה שצה"ל פעל די בסדר. הפלונטר הוא לא שם.
המציאות, מה לעשות, מסובכת ומי שמציע פתרונות פשטניים לבעיות מסובכות מפקיר את המציאות הפוליטית להסתבכויות נוספות.
ולסיכום – שינסה פעם את שיטת טוכולסקי שמקפיד היטב להבחין בין העם לבין ההנהגה.
נו, בשביל זה צריך קודם להכיר שיש פה דבר כזה עם שנמצא ככה מתחת למכ"ם, אבל הוא כאן.
23 ביולי, 2014 בשעה 16:42
למגיב
"האינתיפאדה הראשונה לא פרצה בגלל תאונת דרכים."
–זה לא שכתוב במאמר.
וזה:"ואז פרצה האינתיפאדה הראשונה בעזה. המרד הזה פרץ עקב עניין שולי, תאונת דרכים של רכב ישראלי בשני כלי רכב מקומיים – אבל זו דרכן של מרידות שלא פעם פורצות תחת אירוע שולי." דווקא כן.
מנחם
23 ביולי, 2014 בשעה 17:27
תודה על הדיוק.
אבל האינתיפאדה לא פרצה בעזה אלא בגדה.
שבועות אם לא יותר לפני התאונה.
אלה שהובילו שם מהלך מתוכנן של התקוממות בלתי אלימה, לא חיכו לתאונה ולא היו יכולים להתארגן במהירות שכזו.
העניין הוא מיקוד של תשומת לב. בעקבות מספר ההרוגים הגבוה בתאונה היו הפגנות קשות. הזום התקשורתי נפתח ופתאום אוי – אי אפשר היה להסתיר יותר את מה שקורה, למשל סגירת מחנה בלטה כפי שציינתי והקמת משטר עצמאי בתוכו.
אז למה את זה אנחנו לא זוכרים בכלל?
זו שאלה של זומים תקשורתיים.
משהו כמו "תמונת הניצחון של החמאס", מושג שלא ברור מי המציא אותו ומועד להשכיח את כל השאר.
נוח היה לישראל לדבר על התלקחות כתוצאה מתאונה.
נו, עלינא כמאן?
23 ביולי, 2014 בשעה 18:41
שריפה בשדה קוצים..
מגיב 5 חבל שלא הזדהת (יותר קל להתייחס לדברים בשם ולא בכנוי "אנונימי") אבל רצונו של אדם – כבודו.
לא סתם נתתי את הכותרת הנ"ל לתגובה שלי. אני מניח שאין צורך לברר את המשפט אבל: הקוצים,הנדלקים בקלות,לפני היותם קוצים הם צמחים ירוקים,שלא עולים באש בקלות.
הרבה ארועים הסטוריים מצויינים על פי הגפרור שהצית את שדה הקוצים,אבל:כאמור,עוד לפני שהקוצים הופכים לצמח שנדלק בקלות הם פרחים ירוקים – לא פעם בעלי מראה מרהיב.
בא נלך לדוגמא אחרת: מלחמת העולם הראשונה פרצה אחרי הרצח של פרנץ פרדיננד אבל הגורמים למלחמה הזו נעוצים באירועים גיאו-פולטיים באירופה שהתחילו כ 40 שנה קודם לכן. זאת אומרת: הפרחים ממשפחת הקוצים,לעניין מלחמת העולם ה-1,פרחו 40 שנה קודם לאירוע שהצית את שדה הקוצים. הם פרחו,חלקם התייבשו והפכו קוצים,חלקם נשרפו,פה ושם,בידי ידי המזיד ולבסוף – הרצח של פרדיננד היה הגפרור שאת הדליקה שהצית כבר היה קשה מאוד לכבות.
אמרת נכון שעוד לפני התאונה בעזה היו אירועים בגדה (וגם בעזה עצמה) שהם חלק האינתיפאדה הראשונה – והשאלה היא: האם התאונה בעזה היא הפקטור שאליו יש לייחס את פרוץ האינתיפדה בהתאם לרצח הארכידוכס בסרייבו במקרה של מלחמת העולם השנייה?
על השאלה הזו – ענית ואני מסכים. התאונה בעזה "רק" גרמה לישראלי המנומנים הדשן מעונג והבטוח בכוחו ("כוח ההרתעה?!) לקום בבוקר ולגלות שממזרח וממערב ישנה התמרדות שעד עכשיו אנחנו "אוכלים" את תוצאותיה.
עד כאן,ולפחות על פניו,אני ואתה לגמרי מסכימים – או לפחות מדברים על אותו הדבר,אבל…
והאבל הוא "קצת" אחר:
כבר עוד מעט 15 שנה שמעזה נורה נשק תלול מסלול לעבר שיטחה של ישראל רבתי.
גלעד שליט נחטף בעזרת מנהרת טרור שפיתחה בשטח ישראל רבתי – זה היה לפני 8 שנים.
חמאס נמצא בעזה,גם כן, למעלה מ-8 שנים,ומנהרות,להברחה ולטרור,יש שם לפניו וביתר שאת תחת הנהגתו.
צה"ל יודע על קיומן של מנהרות טרור שפתחן בישראל רבתי לא מאתמול ולא משלשום וגם לא מלפני חודש או שנה – כך,גם,לפי הראשים המדברים (קרי פרשני העיתונות שנשכרו בלירה).
למרות זאת כבר כמה חודשים שכיתות הכוננות של צה"ל הוצאו מהישובים בעוטף עזה – בטיעון של מחסור בכסף.
טילי הקורנט: צה"ל יודע על נכחותם בגיזרת עזה כבר מ 1996 (כלומר 18 שנה) ואת נחת זרועם הרגיש,עם הרבה הרוגים,כבר בעופרת יצוקה. למרות זאת החליט יובל שטייניץ שאין מקום לממן אספקת נמר"ים ליחידות החיר הסדירות ושהברדלסים,הזקנים שאינם אלא ברווזים במטווח,ישארו עוד כמה שנים. את הנמ"רים שכן סופקו לצה"ל – את יצורם העבירו לג'נראל דיינמיקס בארה"ב ולא יוצרו בתל השומר שבישראל.
למרות שלמעלה מעשור ידוע על המנהרות העזה ולפחות 8 שנים ידוע על מנהרות טרור שפתחן בישראל רבתי – רק עכשיו מדברים על ריכוז כוחות וכסף,על מנת למצוא למנהרות את "כיפת הברזל" שלהן.
פתאום,מזה 16 יום,נשק תלול מסלול שמכסה את ישראל מעזה ועד לנהרייה,ו 5 אירועים של מנהרות טרור שהופעלו (ובהצלחה, חמאס כן גבה דם מחיילי צה"ל) פתאום זה איום אסטרטגי שישראל לא יכולה לחיות איתו ולא תישקוט עד שיושמד לחלוטין.
תעשו לי טובה זה הבלוף שהתגלמותו. על זה אמר פרופ יגאל ידין ( ז"ל ומורי ורבי):"אין חדש תחת השמש,אבל – מפליא לגלות זאת כל פעם מחדש".
מנחם
23 ביולי, 2014 בשעה 20:41
גם ב"אבל" מסכימים.
מנהרה מתחת לבסיס צבאי פתחה שערי גיהנום וחמושים הסתובבו בתוך המחנה, לא זכור לי מיקום וזמן. עוד לפני מקרה שליט. (אולי הבסיס עוד היה בעזה?)
ויש עוד מידע שדורש בדיקה על חטיבת גולני.
לפעמים לא לזלזל בתקשורת. הם מלהגים בלי לשים לב. זה וזה אסור לנו לפרסם ואז טפטוף של דברי היסח הדעת כאילו.
רק לך תדרוש מהם שיקחו אחריות והרי אי אפשר להקליט את כל הפטפטת כדי לפלות פנינים מהאפר. (סוכם איפה שמיקי גורדוס אני לא).
23 ביולי, 2014 בשעה 21:33
לאנונימי תגובה #7
הסכמנו,שאין חדש תחת השמש – וגם: כמה מפליא לגלות זאת כל פעם מחדש.
עכשיו בא נעשה קצת סדר במלל ממרקעי הטלויזיה.
פעם ב 4 שנים מתקימים המשחקים האולימפיים,מושג שהציויליזציה היוונית הנחילה לאנושות. ניקח,להדגמת הטענה שלי,את המיאוץ למאה מטרים.
הראשון שחוצה את קו הגמר במיאוץ למאה מטרים הוא המנצח. הוא קובע את השיא החדש למיאות במרחק הזה בשני פרמטרים:השיא האולימפי והשיא העולמי.
זאת אומרת: מי שחוצה ראשון את קו הגמר במיאוץ למאה מטרים קובע מהו הכלל הבלתי מעורער (משך המיאוץ בשניות) שעל מנת להפוך לשיאן אולימפי/עולמי צריך לשבור אותו.
זאת אומרת: נצחון הוא,בעצם,בצד של מי שקובע מה יהיו הכללים מעתה ואיילך.
אם נבחן את מלחמות ישראל,עד לזו הנוכחית – נגלה שרק פעם אחת ישראל קבעה את הכללים – וזה קרה במלחמת העצמאות. והכלל שנקבע הוא גבולות מדינת ישראל ועצם קיומה. מאז,בשום מלחמה ישראל היא לא זו שקבעה את הכללים שיתקיימו מעתה ואיך.
לכן: כל הקישקושים על השגת "ניצחיון" "הפסקת אש" הם,תסלחו לי על המילים הרפות,בילבולי מוח או אם תרצו בלבולי אותו מזון אדם שאותו מטילות תרנגולות.
תצרפו את זה למה שנאמר כבר בדיון הזה ותגלו עד כמה הברברת באמצעי התקשורת והמידע שהשלטון מטפטף לנו – תגלו עד כמה אנחנו חיים בלה לה לנד וזו,בוודאי,איננו העימות/עימות בעצימות נמוכה/מלחמה – האחרונה בדרום הארץ מול החמאס.
מנחם.
23 ביולי, 2014 בשעה 23:33
מנחם ב- 67 ישראל החמיצה הזדמנות לקבוע את הכללים.
ההזדמנות הזו הוגשה לה על מגש, אפילו כמה מגשים, אבל התורכים הצעירים החליטו "לשמור על עמימות מדינית" וזה המצב עד היום – מנסים להרוויח מעמימות מדינית בלי לשים לב שכולם כבר לא שם.
"הענקנו לחמאס זכות וטו…"
http://www.blacklabor.org/?p=2384
24 ביולי, 2014 בשעה 7:11
לתגובה #9
"ב- 67 ישראל החמיצה הזדמנות לקבוע את הכללים."
וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. יש פה הזדמנות פז לחבור לעולם הערבי הלא פונדומנטליסטי,לאחד כוחות ולמצוא את עצמינו ממוקמים במזרח התיכון לא רק פיזית אלא גם מנטאלית.
אבל זה לא מתאים לאג'נדה של ממשלת ההון שלטון הלא כאמריקה היינו…
מנחם
24 ביולי, 2014 בשעה 14:40
מנחם
זה לא מה שקורה עכשיו.
אוי ווי ווי.
אני כבר עברתי את היאוש.
אין פה עכשיו הזדמנויות פז. זוהי קביעה פזיזה והפזיזות היא מן השטן. (ר' תגובה מס' 18 http://on-the-left-side.org.il/מבט-מקנדה-על-המשבר-הערבי.
עולם ערבי מתון זה מושג בעיתי (סעודיה?)
ואני התכונתי למשהו שונה בתכלית שמתכתב עם דבריך בתשובה 8, על המנצח שקובע את הרף.
אבל אולי לא הבנתי את זה נכון.
25 ביולי, 2014 בשעה 6:28
זועבי היא ימין פלסטינאי
חוץ מדב חנין ואילן גילאון, אין ממש שמאל בכנסת. ל האינטרסים של ח"כ הם אינטרסים ישראליים לגיטימיים. האינטרסים של זועבי שונים מאלו של רגב והאינטרסים של זחאלקה שונים מאלו של בנט. האנטרס הקובע את מדיניות ישראל הוא זה של רוה"מ וכרגע האנטרס הוא שליברמן יסתום את הפה! הכניסה לעזה לא קשורה לחמאס ולא קשורה לפלסטינאים. היא קשורה לזליגה של תומכי ביבי לעבר ליברמן. כשישראל נכנסה לעזה המודיעין חשב שיש שם 10-12 מנהרות. מהר מאד התבררה הטעות והוכרז שאיום המנהרות לא יוסר לחלוטין. מנהרת חטיפה אחת אופרטיבית היא כל הסיפור לכן הפתרון הוא לחלוטין לא מהתחום הצבאי. כדי להוציא את ישראל מעזה צריך לסתום לליברמן את הפה. לתבוע אותו על כל הקשקושים שלו בתקשורת כמו הרעיון לחרם על עסקי ערבים (הסתה+עברה על חוק החרם).
25 ביולי, 2014 בשעה 11:51
החקלאי צודק.
לא ברור לי למה מתייגים את זועבי, זחלקה וחבריהם כשמאל. רק כי הם לא מהליכוד? זה מגוחך. שאיפותיהם הינם לאומיות והשיח שלהם אגרסיבי. מה שמאל בזה? איפה הסוציאליזם בדבריהם? היחיד ש:חוטא" באיזו אמירה שניתן להגדירה כגוון סוציאליסטי לפעמים הוא טיבי, וגם זה נראה לי תמיד כפסאדה מאחורי כוונותיו האמיתיות. נראה לי שהגיע הזמן להפסיק עם התיוג המזויף הזה ולהתחיל בחלוקה פוליטית חדשה של הזירה: ימין ושמאל ישראלי, ימין ושמאל פלשתינאי. אולי יימצאו כמה לשמאל הפלשתינאי….
ולגבי הזדמנויות פז למיניהן וישראל כקובעת כללים: יכול להיות שתוך 200 שנה של קיום כאן ישראל תתחיל, אולי, להיטמע מנטלית במרחב. אולי. בינתיים הכל כאן מושתת על אינטרסים. המדינות האיסלאמיות שאינן פונדמנטליסטיות בינתיים ישתפו פעולה עם ישראל אם זה יסייע לאינטרסים שלהם של שימור השלטון בידיהן. זה הכל. לא להתבלבל. לפחות בטווח הנראה לעיין זה המצב. ובמצב כזה לא משנה מי עומד ברשות הממשלה: ביבי או בוז'י זה אותו דבר מבחינת מצרים או סעודיה, וכמו שזה נראה לי לשני האישים הללו תהיה אותה התייחסות (פוזיטיבית אינטרנטית) לשיתןף אינטרסים שכזה. רק שליט דתי פסיכי בראשות מדינת ישראל עלול להפנות עורף להזדמנות כזו.
וישראל, מה לעשות, קובעת את הכללים כשהיא מנצחת בשדה הקרב ויש קונצנזוס בעם. ב48 זה היה המצב ולכן אין איש חולק במדינה שיהודים ביפו או בעין חוד (היא עין הוד הכבושה) זה לא התנחלות אבל יש מחלוקת על איזה מעלה קיסוסים שנבנתה על גבעה טרשית שאפילו עז לא עולה עליה (מניסיון).
בקיצור – בואו נפסיק להתלהב מעצמנו בשמאל. לערבים שלטון ימין או שמאל ישראלי זו אותה הגברת בשינוי אדרת.
לא הבנתי איך ההתחברות למנטליות המקומית קשורה להון שלטון ואמריקה. הון שלטון רוצה להרוויח יותר כסף. אם ההתחברות למנטליות המקומית תעזור יותר למאזן השנתי, אפילו יו"ר יהודי אשכנזי דמיוני של חבר דירקטורים דמיוני של קבוצת חברות דמיונית מוכן לשים כאפיה ולרקוד דבקה עם החבר'ה בקהיר. לא לדאוג, את המנכ"לית נשלח לרקוד עם הבנות במעגל נפרד….. העיקר שורת הרווח.