חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אל תתייאשו מהשלום

נושאים דעות, פוליטי-רון ב 20.07.14 0:05

על רקע הייאוש הכללי חשוב שלא נשכח שהמציאות היא בת שינוי, והיא אינה משוללת תקוה. לאחר שתשכך אש הלחימה מדינת ישראל תתמודד עם השאלה הקשה ביותר: כיצד לשנות את פני המציאות מהיסוד כדי לא להגיע לסבב המדמם הבא

מאת: ד"ר רון שביט

אין דבר אשר נראה כיום רחוק יותר מהשלום. הסיכוי להסדר מדיני באזורנו נדמה היום לחלקים גדולים בציבור הישראלי כשמש ששקעה ונבלעה במצולות הים ללא שחר חדש. "אין פרטנר", "הצד השני אינו רוצה בשלום", אלו אמירות נפוצות על רקע חרחורי המלחמה של החמאס, אשר מכוון טרור נפשע אל עבר אוכלוסייה אזרחית. יש המגדילים לעשות ומפטירים כי עלינו להשלים עם כך שלפנינו בעיה שאין ולא יהיה לה פתרון.

על רקע הייאוש הכללי חשוב שלא נשכח שהמציאות ההיסטורית הנוראה הזו היא בת שינוי, היא הפיכה, היא אינה משוללת תקוה. לאחר שתשכך אש הלחימה מדינת ישראל תתמודד עם השאלה הקשה ביותר: כיצד לשנות את פני המציאות מהיסוד כדי לא להגיע לסבב המדמם הבא. כאשר נבוא להתמודד עם כך כדאי שנשים לבנו לכמה עובדות אסטרטגיות מעודדות, דווקא בעת רפיון הרוח האופף אותנו.

דרומית לעזה נמצאת מדינה ריבונית העונה לשם "רפובליקת מצרים הערבית". עם הקמת מדינת ישראל פלש צבאה של מצרים לדרום הארץ במטרה לשים לאל את העצמאות הציונית. בהמשך תקפו בסיסי הפדאיון את ישראל והיוו את אחת הסיבות לפרוץ מבצע קדש. מלחמת ששת הימים לא שברה את המוטיבציה המצרית שהמשיכה לאחוז בחרב במלחמת ההתשה. ב-1971 הכריז שליט מצרים אנואר סאדאת כי לפנינו קרב פראי ואכזרי שלמענו יסכים להקריב מיליון חיילים. דבריו הלוחמניים מול קהות חושים מדינית ישראלית הובילו לטראומה הטרגית בתולדותינו – מלחמת יום כיפור.

ב-26 במרץ 1979 קרה הבלתי ייאמן ונחתם חוזה שלום עם אותו מנהיג מצרי. היו אז שפקפקו בתוחלת של הסכם מדיני עם דיקטטורה. הם סברו כי כאשר המנהיג ייפול גם ההסכמות תתמוססנה. המציאות דיברה בקול שונה: סאדאת נרצח כעבור שנתיים וממשיכו חוסני מובארק המשיך לקיים את ההסכם במשך 30 שנה רצופות. גם לאחר שהתרחשה במצרים הפיכה דרמטית ב-2011 ההסכם נותר על כנו. מחליפו של מובארק מוחמד מורסי הגיע ממעוזי האחים המוסלמים – תנועה אסלאמיסטית רדיקלית. עדיין הוא הוסיף לקיים את הקשרים עם ישראל כנגד כל הסיכויים. הנשיא הנבחר הנוכחי של מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, לא רק שמתמיד בדרך קודמיו, אלא משמש כגורם מתווך ביננו לבין החמאס בעימות העכשווי. א-סיסי, מנהיג ערבי מצרי, אינו תומך במנהיגות החמאס בעזה, מקיים את הקשרים הדיפלומטיים עמנו גם בעת לחימה ומגבש מתווה להפסקת אש התואם דווקא לאינטרס הישראלי. האם המשפט האחרון היה הגיוני ושפוי לפני 35 שנה? לא ולא.

נעבור למזרח. שם שוכנת ממלכת ירדן. כמעט שכחנו מקיומה בזמנים מתוחים אלה ולא בכדי. ירדן מקיימת את הסכם השלום שנחתם עמה ב-1994 באופן יציב, על אף אתגרי הזמן. שגריר ירדן באו"ם הביע בימים אלה תמיכתו במתווה המצרי להפסקת אש. האם השקט המוחלט מצדה של עמאן היא דבר של מה בכך? כנראה שלדברים טובים מתרגלים מהר.

אך גולת הכותרת האסטרטגית, המפתיעה לכאורה, היא עמדתה העקבית של הרשות הפלסטינית בעימות הנוכחי. כל רואי השחורות אינם יכולים להתעלם מעמידתו האיתנה של מחמוד עבאס הוא אבו מאזן, הממשיך בשיתוף פעולה מוגבל עמנו גם בעת הזו, לוחץ על חמאס לקבל הפסקת אש ללא תנאים ואינו מתערער מקריאות "בוגד" המופנות כלפיו מצד חלקים מבני עמו. עבאס משמש כדמות מתונה מאז נבחר לנשיאות הרשות ב-2005 ויש לו תרומה היסטורית עצומה באי שברונם המוחלט של הסכמי אוסלו, חרף כל הגלים הסוערים. הוא אינו עושה כן למעננו אלא מתוך הבנתו כי זה האינטרס העליון של בני עמו.

אמנם נכון, הגורמים הקיצוניים בקרב האוכלוסייה הפלסטינית נותנים את הטון להסלמת המצב ומכוונים את אִשָּׁם הפושעת כנגד אוכלוסייה אזרחית ישראלית. יחד עם זאת, המצב אינו כלאחר ייאוש. עם שוך הקרבות יימצאו גם בקרב המנהיגים הפלסטיניים הקיצונים כאלה אשר יסכימו להחליף את הכידונים במילים. ישראל תעמוד בפני הכרעה היסטורית: האם היא מוכנה לדבר עם כל גורם או שהיא ממשיכה לבחור את אויביה בבררנות ולשוחח רק עם "הנחמדים" שבהם.

בסופו של יום ההסדרים המדיניים יגיעו מתוך הדיונים עם האכזריים שבאויבנו יחד עם המתונים שבהם. זה קרה בעבר. זה יקרה בעתיד. ממשלת ישראל תהיה חייבת אפוא להכיר בממשלת האחדות הפלסטינית (כשם שעשו ארה"ב והאיחוד האירופי) ולהמשיך את המו"מ עמה ללא תנאים מוקדמים. זו תהיה דרך ארוכה וקשה אך לא נעדרת תקוה. על מדינת ישראל לחתור להפסקת השליטה הישירה והעקיפה בארבעה מיליוני תושבים חסרי נתינות ולהתכנס אל גבולות הגיוניים ולא משיחיים. זה אינטרס ציוני אולטימטיבי. כשם שעלינו לבלום את הטרור החמאסי, עלינו לאחוז במאבק לשלום כאלמנט קיומי מובהק. אין זו נאיביות להאמין בכך, אלא ריאל פוליטיק בסיסי על סמך נתוני העבר וההווה.

ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , ,

10 תגובות

  1. ל רפי :

    איננו מתיאשים מן השלום

    אם אנחנו כמעט מתיאשים ממשהו הרי זה מהעיוורון הפוליטי של מסוממי שלום שאינם רואים את המציאות או בוחרים להדחיק אותה לטובת האילוזיות אותן ספגו במשך שנים ולהן הם מכורים כיום ללא תנאי.
    השלום אולי יבוא ביום מן הימים, אבל לא עם אבו מאזן ולא במסגרת הפתרון המכונה "שתי מדינות לשני עמים".
    אבו מאזן אינו משרת את ישראל אלא את אבו מאזן ואת תפקידיו במסגרת הליגה הערבית. שלום לא יהיה רק עם הקבוצה הערבית המכונה "העם הפלשתינאי" בין היתר משום שאבו מאזן אינו שולט, גם כיום, לאחר הסכם הפיקטיבי עם חמאס על רובו של העם הפלשתינאי, ואינו יכול לאכוף עליו את מרותו.
    אבו מאזן נמצא בשטח באופן זמני כל עוד הוא מביא את התמיכה המדינית והכלכלית של המערב למאבק נגד ישראל. כאשר תשתנה הוויה זו, להערכתי בעתיד הלא רחוק, ייתם תפקידו ההיסטורי של אבו מאזן.
    הבעיה של ישראל אינה יהודה ושומרון משום שהאזור תחום בין ישראל לבין ירדן, ונשלט ע"י ישראל היטב. הבעיה היא חמאס ויציבותה של ירדן, שכלל אינה מובטחת.
    שינוי משמעותי בירדן ייתר את "פתרון שתי המדינות" ואילו אי-הכרעה של חמאס בסיבוב הלחימה הנוכחי, תהפוך אותו לגורם המכריע ברחוב הערבי, אפילו בתוך ישראל עצמה.
    בלי ייצוב של תת-מערכות אלה וללא הרתעה ישראלית אפקטיבית (שלא כאן המקום לדון במלוא משמעותה), השלום יהיה בגדר ענן תקווה רחוק וחיוור, שהוא תמיד אופציה אבל בסבירות נמוכה עד נמוכה מאוד בטווח זמן של לפחות שנות דור.
    הכרעת הכוח הצבאי של אירגוני הטרור בעזה, בראש וראשונה של החמאס והג'יהאד האיסלאמי, ושת"פ עם מצרים והציר הערבי המכונה מתון לשיקום ופיתוח כלכלי של עזה בשילוב עם עידוד הגירה מרצון מעזה, עשויים להפוך את הרצועה למודל להסדרת יחסי שכנות סבירים, שבעתיד אולי יוליכו גם לפתוח דומה במקומות נוספים ולהסדרה מדינית לרבות שלום.
    מסיבות דמוגרפיות, ביטחוניות וכלכליות, אין פתרון ראלי בארץ ישראל שאינו כולל גם את ירדן, ובמוקדם או תובן נקודה זו במלואה. פתרון שתי מדינות לשמי עמים קשור באופן הכרחי ומוחלט בהשלמה ערבית עם מדינת לאום יהודית בחלק אחד של ארץ ישראל (החלק המערבי)ומדינת לאום ערבית אחת (בחלק המזרחי) עם הסדרי קיום יחדיו ביניהן. בניית הסדר כזה עשויה לארוך שנות דור והסיכוי שתתרחש קשור בהסתלקות לאלתר מהסכמי אוסלו והצגת האפשרות הנ"ל כמסגרת חלופית ראלית. בכל מקרה יהיה צורך בהכרה של קבוצה משמעותית של המדינות הערביות המכונות מתונות – מצרים, סעודיה, ירדן, נסיכויות המפרץ ואולי גם חלק ממדינות צפון אפריקה. ובהמשך גם לבנון וסוריה, אם ישרדו.
    כשיסתיים המבצע הנוכחי, צריכה ישראל לפעול במהירות ובתקיפות להסדרת התנהלותם של החוגים הקיצוניים ברחוב הערבי הישראלי, באמצעות הסדרה חוקתית, אכיפת הסדר והנאמנות ביד קשה, תיקוני עוולות, ושילוב הערבים במשק הישראלי. הקו המוביל הוא שאזרחות אינה עונש ואינה כפויה על איש. ולכן מי שמקבל אזרחות ואינו בוחר לוותר עליה, מקבל את המדינה ואת חובת הנאמנות לה, את חוקיה ואת החובות והזכויות שמקנה לו האזרחות הישראלית. מי שאינו מוכן לעסקת חבילה זו, אין מקומו כאן.

  2. הנרייטה :

    אתה באמת חושב גם היום שיש עם מי לדבר? באמת??? זה המזרח התיכון כאן.

  3. זיו אלי :

    עוד מלחמות

    בהקשר למאמרו של רפי הפתרון לעולם אכול חרב . מלחמות נצחיות. העזתים פלטים מיואשים אשר לא יחפצו לעוד גלות ונידוי.

  4. נטע :

    המצב כרגע לא בדיוק מתאים להתוויות מדיניות ודווקא בגלל זה הוא מחיב אותן.

    בכל מקרה כדאי לשרש אחת ולתמיד טעות שנפוצה בשמאל – החמאס איננו עוד אויב אכזרי שעשוי להפוך עורו. כדאי להיזהר מחשיבה שמחזקת אלמנטים יותר ויותר אכזריים, כאילו רק בידם מצוי הפתרון. זו סתירה בלתי אפשרית. והעובדה שמורסי לא פירק את הסכם השלום אסור שתטעה. היא מוכיחה שהסדר השלום עם מצרים גם כשהיה קר רוב השנים, נתפר בחוכמה רבה, עד שאפילו למורסי לא השתלם לפרק אותו בשלב שבו בנה את כוחו, כמסתבר לא לאורך זמן.

    החמאס הוא תנועה שמיצגת אידיאולוגיה שברגע שהוא מתפרק ממנה הוא בעצם מתחסל. ארגונים כמו החמאס לא מתפרקים לעולם מרצון.

    זאת בניגוד לאש"פ שיכול היה לשנות דיסקט ועדיין להישאר הארגון המיצג של העם הפלסטיני.

    מי שמחפש כאן שלום – ואסור אכן להתייאש ממנו – צריך להבין שבדרך מתחייב נטרול של גורמים שבהגדרה – כל עוד הם בעלי עמדה וכוח הם לא יתנו לעשות כאן שלום. חמאס הוא ארגון אחד כזה. יש בסביבה הממש קרובה עוד כמה כמוהו.
    וכרגע הוא באופורייה (כדברי המומחה ראובן פז), משום שמדד שפיכות הדמים הוא המדד שלו להצלחה ואין אחר.

    אסור בשום אופן לעמוד לשרותו כאדיוטים שימושיים. כי הוא לא מהסס להשתמש ביעילות רבה באדיוטים השימושיים שמתגייסים לעזרתו שלא מדעת.
    אסור לשחק לידיו בשום צורה.

  5. דן חסכן :

    קשה לי להסכים עם חלק מהדברים שכתבת אבל בהחלט מעניין ואמיץ

  6. נורית :

    צריך לחיות עם תקווה

    אני מאמינה כי כאשר תישמט החרב מידנו ישמטו חיינו כפי שאמר פעם משה דיין. יחד עם זאת, לאור אירועי העבר, ויחד עם שמירת ביטחון קפדנית, יתכן ויקום גורם מתון ואמיץ בקרב הפלשתינאים שניתן יהיה להגיע איתו להסדר. כרגע זה נראה מאד רחוק אך חשוב לחיות עם תקווה. בלי הסדר מדיני, התרחישים הקשים שאנו חווים היום בלי ספק, יחזרו על עצמם.

  7. מאמר מעניין ומיקצועי, אכן אין ברירה אלא להגיע להסכם מדיני גם עם הקשים באויבינו. :

    אופטימיות -זה שם המשחק

  8. מאמר מעניין ומיקצועי, אכן אין ברירה אלא להגיע להסכם מדיני גם עם הקשים באויבינו. :

    מאמר מעניין ומיקצועי, אכן אין ברירה אלא להגיע להסכם מדיני גם עם הקשים באויבינו.
    תופעה זו הוכיחה עצמה על פני ההיסטוריה ותוכיח עצמה גם בעתיד.
    אם אני זוכרת נכון פרס אמר זאת לפני זמן רב.אך דעתו נפלה על אזניים ערלות.

  9. יול רגב :

    סעיף 8 נכתב על ידי יול רגב

  10. ציפורה :

    אין דבר יותר דמיוני מהמציאות, אז כנראה שגם שלום עם החמאס הוא אפשרי

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.