מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אחת המסקנות של ועדת אלאלוף עלולה להזיק למשפחות רבות
ועדת אללוף ממליצה להגדיר כל ילד שנמצא מתחת לקו העוני כ"נזקק" ופירוש הדבר – לבעל "צו נזקקות". עיון ב"חוק הנוער טיפול והשגחה "מלמד שפקידות הסעד תחויבנה להוציא את הילדים מהמשפחות ולהעביר אותם להשמה חוץ ביתית (פנימיות). הן לא תוכלנה להפעיל שיקול דעת כי אחרת תעבורנה על החוק
מאת: אשר רוכברגר
אני לא ציפיתי הרבה מועדת אלאלוף מאז הקמתה. היו לכך כמה סיבות …החל מהמנהג המגונה לקבור כל דבר טוב תחת הקמת ועדה וכלה בכך שהיא בחנה יותר מדי נושאים רחבים בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. בין לבין ניתן לטעון שלמעשה הוועדה היא רק מייעצת וכפי שראינו עם המלצות של ועדת טרכטנברג אפשר או לא לקבל אותם או למסמס בדרך. נכון להיום אני לא חושב שהייתי פסימי מדי, אבל עדיין המינימום שמצופה מועדה כזו , אם לא להועיל, אז לפחות לא להזיק. בכך הועדה לא עמדה בציפיותיי ואחת ממסקנותיה עלולה לגרום נזק רב עד בלתי הפיך למשפחות רבות.
המסקנה שאני רוצה להתייחס אליה נמצאת בפרק שקשור למאבק בעוני בקרב הילדים. נושא מאוד כאוב לכולם, הרי אין משפחה אחת שלא רוצה להעניק לילד את המיטב. ילד עני, ילד שלא מוענק לו חינוך ראוי או שירותי בריאות נאותים, זה לא רק בעיה של היום ושל משפחתו. זה הופך להיות בעיה של החברה כולה והנזק שנגרם היום יבוא לידי ביטוי גם לעתיד לבוא. חוץ מזה, במה הילד המסכן אשם? הוא לא בחר את המצב ואין לו שום אפשרות להתמודד איתו. הוא זקוק לעזרה, לסיוע של משפחתו של סביבתו ושל החברה כולה. רק שזה לא יהיה לו לרועץ. הנתונים מדאיגים. לפי הדוחות של הביטוח לאומי לשנת 2012 ישנם למעלה מ830000 ילדים מתחת לקו העוני, כשמתוכם כ330000, ילדים החיים תחת הגדרת עוני חמור וסובלים מאי-בטחון תזונתי.
הועדה כמובן לא יכלה להתנער מהתמונה הקשה הזאת וביקשה לעזור לאותם הילדים המסכנים בדרך מאוד יצירתית. הועדה ממליצה להגדיר כל ילד שנמצא מתחת לקו העוני כ"נזקק" ופירוש הדבר לבעל צו נזקקות. למי שלא יודע, קיים במדינת ישראל חוק משנת 1960 ושמו "חוק הנוער, טיפול והשגחה". מה אומר החוק על הנזקקות של הקטין ומה עושים במקרה כזה. להלן הסעיפים הרלבנטיים מתוך החוק:
2) קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:
(1) לא נמצא אחראי עליו;
(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;
(3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים;
(4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953;
(5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;
(6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת;
(7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).
מיום 12.4.1995
תיקון מס' 11
ס"ח תשנ"ה מס' 1521 מיום 12.4.1995 עמ' 206 (ה"ח 2305)
הוספת פסקה 2(7)
מיום 4.7.1974
תיקון מס' 5
ס"ח תשל"ד מס' 736 מיום 4.7.1974 עמ' 89 (ה"ח 1078)
הוספת סעיף 2א
מיום 7.12.1989
תיקון מס' 8
ס"ח תש"ן מס' 1290 מיום 7.12.1989 עמ' 11 (ה"ח 1947)
ביטול סעיף 2א
הנוסח הקודם:
2א. רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סעד או שוטר המטפלים בקטין שנפגע בבריאותו הגופנית או הנפשית ויש להם יסוד להניח כי הפגיעה נגרמה בידי האחראי על הקטין או משום שהאחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או מזניח את הטיפול או ההשגחה, ימסרו על כך לפקיד סעד.
3. היה פקיד סעד סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך אין הקטין מציית לו, רשאי הוא לפנות בבקשה אל בית המשפט לנקוט באחת או באחדות מהדרכים לפי סעיף זה, ומשנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא –
מיום 9.12.2010
תיקון מס' 19
ס"ח תשע"א מס' 2264 מיום 9.12.2010 עמ' 76 (ה"ח 507)
3. היה פקיד סעד עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך אין הקטין מציית לו, רשאי הוא לפנות בבקשה אל בית המשפט לנקוט באחת או באחדות מהדרכים לפי סעיף זה, ומשנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא –
(1) לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי;
מיום 6.7.1978
תיקון מס' 6
ס"ח תשל"ח מס' 900 מיום 6.7.1978 עמ' 148 (ה"ח 1334)
(1) לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי;
(2) להעמיד ידיד לקטין שישמש גם יועץ לאחראי עליו ולקבוע סמכויותיו ותפקידיו;
(3) להעמיד את הקטין תחת השגחתו של פקיד סעד;
מיום 9.12.2010
תיקון מס' 19
ס"ח תשע"א מס' 2264 מיום 9.12.2010 עמ' 76 (ה"ח 507)
(3) להעמיד את הקטין תחת השגחתו של פקיד סעד עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה);
(4) להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית–המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971;
מיום 6.7.1978
תיקון מס' 6
ס"ח תשל"ח מס' 900 מיום 6.7.1978 עמ' 148 (ה"ח 1334)
(4) להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית-המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971;
(5) להורות כי הקטין ייבדק או יטופל לפי סעיפים 3ב עד 3ז;
מיום 1.6.1995
תיקון מס' 11א
ס"ח תשנ"ה מס' 1525 מיום 1.6.1995 עמ' 316 (ה"ח 2247, ה"ח 2252)
הוספת פסקה 3(5)
(6) להורות על מסירת תוצאה חיובית של בדיקה לגילוי נגיפי איידס בקטין, לאחראי עליו.
מיום 21.3.1996
תיקון מס' 12
ס"ח תשנ"ו מס' 1585 מיום 21.3.1996 עמ' 253 (ה"ח 2474)
הוספת פסקה 3(6)
פירוש הדבר, שפקידות הסעד תחויבנה להוציא את הילדים מהמשפחות ולהעביר אותם להשמה חוץ ביתית (פנימיות). הן לא תוכלנה להפעיל את שיקול הדעת כי אחרת תעבורנה על החוק הזה וכנראה על עוד אחד או שניים. אני כבר התייחסתי לקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מהבית ע"י פקידות הסעד והסברתי מה הגורמים לכך. בתי המשפט מצידם כמובן ישתפו פעולה ויחתמו על צווי נזקקות בסיטונאות.
למי שלא יודע, יש יותר מ10000 ילדים היום שנמצאים מחוץ לבתיהם תחת צווי בית משפט ובממוצע כל שנה יש כ700 צווים כאלה. בזה אנחנו באחד המקומות הראשוניים ולא כל כך מחמיאים בין המדינות המפותחות. עוד נתון חשוב – עלות שהיית קטין בפנימייה היא קצת יותר מ16000 ₪ בחודש (הנתון הרשמי של משרד הרווחה), 75% מהתקציב משולם ע"י המשרד והנותר ע"י רשות המקומית, ממנה בא הילד.
ההמלצה הזו היא הרסנית. היא הרסנית לילדים וגם למשפחות ולחברה כולה. היא לא טכנית, היא ערכית ומסורית (וליתר דיוק בלתי מוסרית) ממדרגה ראשונה. זאת ועוד, כבן אדם דתי אני אטען בפה מלא: היא מנוגדת לחלוטין לכל ערכי היהדות. מה שמסתתר אחריה, זה כמה טענות שלפחות בעיניי הן מאוד בעייתיות: קודם כל למי יש זכות לגדל ילדים ואם הזכות הזו מותנית במצב הכלכלי של המשפחה? אולי ההמלצה הבאה תהיה לסרס עניים? ובכך למנוע את הבעיות המתעתדות. זה גם לא יעלה הרבה. לטעמי נודף מזה גם ריח חזק של תורת הגזע ודי לחכימא ברמיזא.
שנית, האם המושג המאוד מעורפל של "טובת הילד" כולל בתוכו רק את ההיבט הכלכלי ומתנכר לחלוטין לאהבה, חום וכל שאר הרגשות הלא מדידים? שלישית, האם חברי ועדה סבורים באמת ובתמים שאותו ילד נזקק שמוצא ממשפחתו, יהיה באמת מאושר בפנימייה? מהן ההשלכות שעלולות להיגרם לו ולהשפיע על כל חייו? ואם כבר רוצים לדבר כלכלית, אז אולי ניתן למצוא דרכים אחרות והרבה יותר זולות כדי לסייע לאותה משפחה ענייה כדי שהילד יישאר בחיקה? שוב, אני מזכיר לכולנו, מדובר במשפחות שהחטא היחיד שלהם הוא העוני. לא מדובר בפושעים, מסוממים, מתעללים וכל שאר מראין בישין שמצדיקים את הוצאת הילדים.
עד כמה הדבר עלול להיות הרסני ובלתי הפיך, נין ללמוד מהאירוע הטראגי שהתרחש בשבוע שעבר בחדרה ולא זכה לסיקור התקשורתי הראוי לו (הדבר היחיד שאני מוכן ללמוד כזכות על התקשורת שהיא כולה הייתה שקועה בפרשת הנערים החטופים). על האירוע ניתן ללמוד מהסרטון הקצר כאן.
תאמינו שזה לא המקרה הראשון ולדאבוני הרב, כנראה גם לא אחרון. הרבה פעמים לאנשים יש נטייה של "לי זה לא יקרה, אני בסדר. זה אצל אחרים", או כמו שבזמנו טען ראש הממשלה "בניכוי הערבים והחרדים, אנחנו בסדר" ואני התייחסתי לכך כאן באתר
היום כבר הוכח מדעית, בין היתר בדו"ח מרכז טאוב "תמונת מצב המדינה 2014", שגם ללא שני המגזרים האלה, מצבינו בכי רע. בעקבות פרסום דו"ח ועדת אלאלוף, הוצגו בתקשורת מספר נתונים שהם בין המדאיגים למזוויעים על מצב עוני בישראל והמקום הלא מחמיא לנו בין המדינות המפותחות . לאור התחזיות אפילו המינוריות ביותר לגבי העתיד הלא כל כך רחוק של בנק ישראל מספר המשפחות שעלולות להיחשף לאיום של הוצאת ילדים רק ילך ויגדל. עלול להיווצר מצב בו הממסד דחף רבבות אל מתחת לקו העוני ולאחר מכן עוד מתכוון להתעלל בהם בילדיהם בבחינת "הרצחת וגם ירשת".
קיימת טענה שאסור להעלות את הקצבאות או לתת למשפחות סיוע כספי, כי אז זה מקבע אותן ולא מדרבן אותן לצאת מהעוני. הטענה הזו נשמעת בד"כ מהאנשים שמעולם לא חוו מה זה עוני. אבל אפילו אם נניח לצורך הדיון בלבד, שהם צודקים, יש לא מעט דרכים לעזור לאותן המשפחות העניות בשווה כסף, במתן שירותים, בהנחות, הרי בסופו של דבר הילד צריך לאכול והמחשב היום זה לא מותרות ובלי אבחון מתאים הוא עלול לנשור מביה"ס. במילים אחרות- כל מי שחוסך היום אגורה, יצטרך להוציא הרבה מאוד שקלים בעתיד.
אני בעד המאבק בעוני ולא בעניים. טוב יעשה השר מאיר כהן ואח"כ הממשלה, אם יפסלו על הסף את ההמלצה האכזרית והבלתי אנושית הזו. במקומה יש לבחון נקיטת פעילויות שבאמת תעזורנה למשפחות ולא תהרוסנה אותן ואת ילדיהן.
תגיות: אשר רוכברג, ועדת אלאלוף, חוק הנוער טיפול והשגחה, עוני
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
7 ביולי, 2014 בשעה 8:58
תודה על המאמר החשוב. מי ישב בראש תת הוועדה שעסקה בנושא הזה?